קשר קלאוזיוס-מוסוטי

קשר קלאוזיוס-מוסוטי מייצג את המקדם הדיאלקטרי של חומר (פרמיטיביות יחסית) במונחי הפולריזביליות של האטומים או המולקולות המרכיבים את החומר, או של תערובת הומוגנית שלהם.[1][2] הקשר נקרא על שם הפיזיקאי האיטלקי אוטביאנו-פבריציו מוסוטי והפיזיקאי הגרמני רודולף קלאוזיוס:

  • הוא המקדם הדיאלקטרי של החומר; עבור חומרים בלתי מגנטיים מתקיים כאשר מקדם השבירה של החומר, בהינתן עבור חומרים אלה
  • הוא המקדם הדיאלקטרי של הריק
  • היא הצפיפות המספרית של המולקולות (כמות מולקולות ליחידת נפח)
  • היא הפולריזביליות המולקולרית ביחידות SI

במקרה שבו החומר מורכב מתערובת של שני צורונים או יותר, האגף הימני של המשוואה יהפוך לסכום של תרומת הפולריזביליות המולקולרית של כל צורון:

במערכת היחידות cgs[3] היחידות של קשר קלאוזיוס-מוסוטי נכתבות לרוב כך שתוצג הפולריזביליות המולקולרית הנפחית , שלה יחידות של נפח (). מכך עלול לנבוע בלבול שכן השם המקוצר פולריזביליות מולקולרית מכוון למערכת יחידות מסוימת.

קשר קלאוזיוס-מוסוטי מניח שאך ורק דיפול מושרה משליך על הפולריזביליות, ולכן המשוואה איננה ישימה עבור חומרים עם דיפול קבוע משמעותי. היא ישימה עבור גזים כגון חנקן, פחמן דו-חמצני, מתאן ומימן[4] בצפיפויות ובלחצים נמוכים. לדוגמה, קשר קלאוזיוס-מוסוטי נמצא כמדויק עבור גז חנקן בלחץ של עד 1000 אטמוספירות ובטווח טמפרטורות של בין 25 ל-125 מעלות צלזיוס.[5] יתר על כן, הקשר ניתן ליישום עבור חומרים עליהם מוטל שדה חשמלי בתדירויות גבוהות עד כדי כך שהדיפולים הקבועים אינם מעוררים.[6]

פיתוח מתמטי עריכה

הקשר בין וקטור הדיפול המקרוסקופי לבין צפיפות הדיפולים המיקרוסקופית המושרית בחומר, הוא:

 

עוד ידוע הקשר בין הדיפול לבין השדה החשמלי החיצוני:

 

כאשר   הוא שדה העזר (השדה החשמלי המושרה בחומר).

השדה החשמלי הכולל בחומר ניתן לייצוג כך:

 

הקשר בין הדיפול לבין השדה החשמלי הכולל נתון על ידי הפולריזביליות (ניתנת לייצוג מטריצי):

 

ובסך הכל:

 

לאחר אלגברה פשוטה מתקבל קשר קלאוזיוס-מוסוטי:

 

משוואת לורנץ-לורנץ עריכה

משוואת לורנץ-לורנץ דומה לקשר קלאוזיוס-מוסוטי מלבד העובדה שהיא קושרת בין מקדם השבירה של החומר לבין הפולריזביליות שלו. המשוואה נקראת על שם המתמטיקאי והמדען הדני לודוויג לורנץ והפיזיקאי ההולנדי הנדריק לורנץ, שגילו אותה בנפרד בשנים 1869 ו-1878 בהתאמה.

במערכת היחידות cgs, כך נראית המשוואה:

 

כאשר   היא הפולריזביליות הממוצעת של החומר. משוואה זו תקפה בקירוב עבור מוצקים הומוגניים, וכן עבור נוזלים וגזים. עבור גזים רבים בלחצים סדירים, מתקיים   כך שהמשוואה לובשת את הצורה הפשוטה הבאה:

 

ובקיצור נמרץ (הנובע מהקירוב לעיל):

 

כמו כן ניתן לכתוב את מקדם השבירה במונחי השבירה המולרית של החומר,  :

 

כאשר   הוא לחץ הגז,   הוא קבוע הגזים,   היא הטמפרטורה (כל אלה קובעים לפי חוק הגזים האידיאליים את הצפיפות  .

לקריאה נוספת עריכה

  • Lakhtakia, A (1996). Selected papers on linear optical composite materials. Bellingham, Wash., USA: SPIE Optical Engineering Press. ISBN 978-0-8194-2152-4. OCLC 34046175.
  • Böttcher, C.J.F. (1973). Theory of Electric Polarization (2nd ed.). Elsevier. doi:10.1016/c2009-0-15579-4. ISBN 978-0-444-41019-1.
  • Clausius, R. (1879). Die Mechanische Behandlung der Electricität. Wiesbaden: Vieweg+Teubner Verlag. doi:10.1007/978-3-663-20232-5. ISBN 978-3-663-19891-8.
  • Born, Max; Wolf, Emil (1999). "section 2.3.3". Principles of Optics: Electromagnetic Theory of Propagation, Interference and Diffraction of Light (7th ed.). Cambridge New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-64222-1. OCLC 40200160.
  • Lorenz, Ludvig, "Experimentale og theoretiske Undersogelser over Legemernes Brydningsforhold", Vidensk Slsk. Sckrifter 8,205 (1870) https://www.biodiversitylibrary.org/item/48423#page/5/mode/1up
  • Lorenz, L. (1880). "Ueber die Refractionsconstante". Annalen der Physik und Chemie (בגרמנית). Wiley. 247 (9): 70–103. Bibcode:1880AnP...247...70L. doi:10.1002/andp.18802470905. ISSN 0003-3804.
  • Lorentz, H. A. (1881). "Ueber die Anwendung des Satzes vom Virial in der kinetischen Theorie der Gase". Annalen der Physik (בגרמנית). Wiley. 248 (1): 127–136. Bibcode:1881AnP...248..127L. doi:10.1002/andp.18812480110. ISSN 0003-3804.
  • O. F. Mossotti, Discussione analitica sull’influenza che l’azione di un mezzo dielettrico ha sulla distribuzione dell’elettricità alla superficie di più corpi elettrici disseminati in esso, Memorie di Mathematica e di Fisica della Società Italiana della Scienza Residente in Modena, vol. 24, p. 49-74 (1850).

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Rysselberghe, P. V. (בינואר 1932). "Remarks concerning the Clausius–Mossotti Law". J. Phys. Chem. 36 (4): 1152–1155. doi:10.1021/j150334a007. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Atkins, Peter; de Paula, Julio (2010). "Chapter 17". Atkins' Physical Chemistry. Oxford University Press. pp. 622–629. ISBN 978-0-19-954337-3.
  3. ^ Corson, Dale R; Lorrain, Paul (1962). Introduction to electromagnetic fields and waves (באנגלית). San Francisco: W.H. Freeman. p. 116. OCLC 398313.
  4. ^ Uhlig, H. H.; Keyes, F. G. (1933-02-01). "The Dependence of the Dielectric Constants of Gases on Temperature and Density". The Journal of Chemical Physics. 1 (2): 155–159. doi:10.1063/1.3247827. ISSN 0021-9606.
  5. ^ Michels, A.; Jaspers, A.; Sanders, P. (1934-05-01). "Dielectric constant of nitrogen up to 1000 atms. Between 25° C and 150° C". Physica (באנגלית). 1 (7): 627–633. doi:10.1016/S0031-8914(34)80250-9. ISSN 0031-8914.
  6. ^ Böttcher, C.J.F. (1973). Theory of Electric Polarization (באנגלית). Elsevier. doi:10.1016/c2009-0-15579-4. ISBN 978-0-444-41019-1.