רצ

מפלגה בישראל
(הופנה מהדף ר"ץ)
Disambig RTL.svg המונח "ר"ץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'ר"ץ (1529–1530), ראו ה'ר"ץ.

רצ (בשמה הרשמי המלא התנועה לזכויות האזרח ובהמשך התנועה לזכויות האזרח ולשלום) הייתה מפלגת שמאל ישראלית שפעלה משנות ה-70 עד שנות ה-90 של המאה ה-20.

רצ
התנועה לזכויות האזרח בישראל
מפלגת רצ
מדינה ישראלישראל  ישראל
שם רשמי התנועה לזכויות האזרח בישראל
מייסד שולמית אלוני
מנהיגים שולמית אלוני, יוסי שריד
תאריך ייסוד 1973
תאריך פירוק 1992
אפיון מפלגה למען זכויות אדם ואזרח, מפלגת שמאל
אידאולוגיות זכויות אדם ואזרח, קידמה, שתי מדינות לשני עמים, צדק חברתי, חופש המידע, דמוקרטיה, הפרדת הדת מהמדינה, פמיניזם
כנסות שמינית - ארבע עשרה
ממשלות 17, 25, 26
אותיות רצ
שיא כוחה 6 מנדטים (הכנסת ה-13)
שפל כוחה 1 מנדט (הכנסת התשיעית, הכנסת העשירית)
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך יעד, עצמאית, המערך, עצמאית ולבסוף מרצ
מיקום במפה הפוליטית שמאל

היסטוריהעריכה

מפלגת רצ הוקמה לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 על ידי הפעילה החברתית שולמית אלוני לאחר שפרשה ממפלגת העבודה (אשר מטעמה ולפני כן מטעם מפא"י, כיהנה כח"כית בכנסת השישית)[1]. בבחירות אלו זכתה רצ בשלושה מנדטים ובנוסף לאלוני נכנסו לכנסת בועז מואב, ומרשה פרידמן.

ב-3 ביוני 1974, לאחר התפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר וסיום כהונת ממשלתה, הצטרפה המפלגה לממשלתו של יצחק רבין, בה כיהנה אלוני כשרה בלי תיק (האישה השנייה שכיהנה בתפקיד שר בישראל לאחר גולדה מאיר)[2].

ב-6 בנובמבר 1974, פרשה רצ מהממשלה בעקבות הצטרפות המפד"ל כשבוע לפני כן, ומרגע זה עד שנת 1992 נשארה המפלגה באופוזיציה.

במהלך הכנסת השמינית הצטרפה רצ לחבר הכנסת לובה אליאב בהקמת סיעת יעד, שפורקה כעבור חודשים ספורים[3].

בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 ולכנסת העשירית ב-1981 זכתה רצ במנדט אחד בלבד[4]. במהלך הכנסת העשירית הצטרפה רצ לסיעת המערך שבראשות שמעון פרס ולקראת סוף כהונתה פרשה ממנה[5]. בבחירות לכנסת ה-11 ב-1984 הגדילה הסיעה את כוחה כאשר זכתה ב-3 מנדטים[6]. במהלך כנסת זו נוספו אליה חברי הכנסת יוסי שריד, שפרש מהמערך על רקע מלחמת לבנון הראשונה ומרדכי וירשובסקי, שפרש מ"שינוי"[7].

בבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 קיבלה רצ 97,513 קולות וזכתה ב-5 מנדטים[8], ובשלהי הכנסת ה-12 התאחדה הסיעה עם סיעות מפ"ם ושינוי לסיעת מרצ המאוחדת.

בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 זכתה הסיעה המאוחדת להישג של 12 מנדטים (מתוכם 6 מושבים עבור רצ) והיוותה מרכיב חשוב בממשלת רבין השנייה ולאחר רצח רבין, בממשלתו של שמעון פרס[9].

לקראת הבחירות לכנסת ה-14 ב-1996 סיימה שולמית אלוני כהונה של כ-22 שנה כיו"ר מפלגת רצ וכמעט 4 שנים כיו"ר סיעת מרצ, לאחר שהחליטה שלא להשתתף בבחירות פנימיות על תפקידים אלו (ובכך פרשה מפעילות מפלגתית) והיא הוחלפה על ידי יוסי שריד.

בבחירות אלו ירד כוחה של סיעת מרצ ל-9 מנדטים (מתוכם 4 מושבים עבור רצ) ובמהלך הכנסת היא נשארה באופוזיציה.

ב-1997 התאחדו סופית מפלגות הסיעה המשותפת להקמת מפלגה אחת, מרצ וכך בא הקץ לקיומה של רצ כישות עצמאית.

אידאולוגיהעריכה

בראשית דרכה התמקדה המפלגה בנושאים אזרחיים, ובעיקר בנושאים של הגנה על זכויות האדם והאזרח, הפרדת דת ומדינה ושינוי שיטת הבחירות[10]. התנועה הייתה מחלוצות הפמיניזם בישראל, וקידמה רבות את המודעות לאלימות בתוך המשפחה ולזכויות נשים[11][12]. התנועה הייתה גם מחלוצות זכויות להט"ב בישראל. ומרשה פרידמן הייתה חברת הכנסת הלסבית הגלויה הראשונה (אם כי, כשהייתה חברת כנסת טרם הזדהתה ברבים כלסבית)[13].

עם זמן התווספה לסדר יומה האזרחי גם עמדה נחרצת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המפלגה נהפכה יונית מובהקת, וממיקומה משמאל למפלגת העבודה קראה לנסיגה מיהודה, שומרון ועזה במסגרת "שטחים תמורת שלום", צידדה בשיחות עם אש"ף ובהמשך גם תמכה בהקמת מדינה פלסטינית[14]. עם זאת התנגדה לסרבנות לשרת בשטחים, שבמהלך שנות האינתיפדה הראשונה החלה לצבור תאוצה[15].

בין השנים 1985 ל-1994 הוציא לאור תנועת רצ את כתב העת "פוליטיקה", שתחילה ערך יוסי שריד ומ-1987 העיתונאי גדעון סאמט[16].

נציגי המפלגה בכנסתעריכה

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת ח"כים הערות
הכנסת השמינית (1973) 3 מנדטים: שולמית אלוני, בועז מואב, מרשה פרידמן
הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: שולמית אלוני
הכנסת העשירית (1981) מנדט אחד: שולמית אלוני
הכנסת ה-11 (1984) 3 מנדטים: שולמית אלוני, מרדכי בר-און, מרדכי וירשובסקי, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד
הכנסת ה-12 (1988) 5 מנדטים: שולמית אלוני, מרדכי וירשובסקי, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד
הכנסת ה-13 (1992) במסגרת מרצ 6 מנדטים (מתוך 12 לרשימה כולה): שולמית אלוני, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד, נעמי חזן, בנימין טמקין
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת מרצ 4 מנדטים (מתוך 9 לרשימה כולה): נעמי חזן, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דובר ה"עבודה": שולמית אלוני הוציאה עצמה משורות המפלגה, מעריב, 1 באוקטובר 1973
  2. ^ ד"ר עופר קניג, ‏גבירתי, שרת הביטחון, באתר גלובס, 6 במרץ 2013
  3. ^ מץ שמריהו, ח"כ אליאב נטל חלק בכנס של ר"צ ו"שינוי", מעריב, 9 בפברואר 1975
    שולמית אלוני: יעד" מפורקת ", דבר, 17 בדצמבר 1975
  4. ^ ר"צ - רצה לבד, דבר, 13 בפברואר 1977
  5. ^ ר"צ תינתק מהמערך לקראת הבחירות, דבר, 6 במרץ 1983
  6. ^ אייל ארליך, רצ ושינוי חוזרות בתשובה, כותרת ראשית, 25 ביולי 1984
  7. ^ אייל ארליך, רצ ושינוי מתחילות בחוץ, כותרת ראשית, 8 באוגוסט 1984
  8. ^ החמישיה הראשונה של רצ נותרה על כנה, מעריב, 27 ביוני 1988
  9. ^ שנות התקווה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002
  10. ^ יהושע ביצור, ר"צ הגישה הצעה לשינוי שיטת הבחירות לכנסת, מעריב, 10 במרץ 1974
  11. ^ מול מצודת זאב בת״א הפגינו אתמול כמה עשרות מפעילי רצ ומפ״ם נגד חוק ההפלות, חדשות, 20 בנובמבר 1990
  12. ^ ב-23 מתוך 32 רשימות רצ ־ רצות נשים, מעריב, 21 בפברואר 1989
  13. ^ איריס קלקא, עליזה בארץ המובחרת, כותרת ראשית, 30 בינואר 1985
  14. ^ כתבי־עת - חזון המדינה הפלשתינית, מעריב, 20 באוקטובר 1989
  15. ^ מנחם רהט, רצ שוללת הסירוב לשרת בשטחים ואת ההטפה לסרבנות, מעריב, 30 ביולי 1990
  16. ^ סאמט מחליף את שריד, כותרת ראשית, 25 במרץ 1987