ראדו מיכניה

ראדו מיכניה, נקרא לפעמים על ידי היסטוריונים – ראדו התשיעי מיכניה (ברומנית: Radu Mihnea (בערך 1586 איסטנבול13 בינואר 1626 חרלאו) היה שליט ולאכיה בשנים 1602-1601,‏ 1611, 1616-1611 ו-1623-1620, ושליט מולדובה בין 1619-1616 ובין 1626-1623. ניהל מדיניות בדרך כלל נאמנה לאימפריה העות'מאנית ובעת מלוכתו בין 1623 -1626 הנהיג בפועל את שתי הנסיכויות הרומניות גם יחד, כשבנו הצעיר, אלכסנדרו העלם, מלך בוולאכיה, והוא עצמו בנסיכות מולדובה. בעל חינוך יווני ,בתקופתו התחזקה השפעת הכמורה והיועצים היוונים בנסיכויות הרומניות. תיווכו בין פולין ובין האימפריה העות'מאנית עזר למנוע עוד עימותים צבאים שיכלו לזרוע הרס על אדמות הארצות הרומניות.

ראדו מיכניה
Radu Mihnea
Mihnea Voda.jpg
תמונת ראדו מיכניה בקברו שבמנזר ראדו וודה בבוקרשט
לידה 1586 בערך
איסטנבול
פטירה 13 בינואר 1626
חרלאו
מדינה ולאכיה
עיסוק שליט עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
תואר וויווד ולאכיה ומולדובה
כינוי ראדו התשיעי
אב מיכניה השני
אם ווֹייקה בראטקול
צאצאים אלכסנדרו העלם
וויווד ולאכיה
16011602
וויווד ולאכיה
1611
וויווד ולאכיה
16111616
(כ־5 שנים)
וויווד ולאכיה
16201623
(כ־3 שנים)
וויווד מולדובה
16161619
(כ־3 שנים)
וויווד מולדובה
16231626
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקע משפחתי ושנות צעירותועריכה

ראדו מיכניה נולד בסביבות שנת 1585 באיסטנבול כבן מחוץ לנישואים של מיכניה השני הקרוי "הטורקי" ("המומר" או "המתאסלם" Turcitul) מהענף דרקולשט של שושלת בסראב . גודל על ידי אמו, וישה או ווֹייקה בראטקול, אחיינית של הגבירה ("דואמנה") ניאגה, אשתו הרשמית של אביו, בדת הנוצרית-אורתודוקסית. ייתכן כי הוסתר בילדותו במנזר איווירון של הנזירים האיבירים (גאורגים) על ההר אתוס [1] התחנך בוונציה. לאחר מכן חזר לגור באיסטנבול במחיצת אביו. התגורר שם עד העלאתו לראשונה על כס ולאכיה בשנת 1601 ושוב עד לעלייתו בשנית למלכות בשנת 1611. ראדו מיכניה למד יוונית ולטינית, לפי אחד ממוקיריו היווניים ידע אפילו ערבית. [2] עלה 4 פעמים על כס המלכות בוולאכיה ופעמיים על כס מולדובה בתמיכת הסולטאן העות'מאני שכפה מחדש את חסותו על שתי המדינות הרומניות אחרי תקופה של התרופפות השליטה הטורקית בימי מלוכתו של מיכאי האמיץ. תיווכו בין פולין ובין האימפורה העות'מאנית מנע המשך העמותים הצבאים בין מעצמות אלה שזרעו הרס על אדמות מולדובה. [3]

המלוכה הראשונה, השנייה והשלישית בוולאכיה - 1602-1601 ,1611, 1616-1611עריכה

 
כנסיית המנזר ראדו וודה בבוקרשט
 
סמלי מולדובה וולאכיה על מצבתו של ראדו מיכניה במנזר ראדו וודה בבוקרשט

ראדו מיכניה הגיע לראשונה לשלטון בוולאכיה בין 23 באוגוסט 1601 – מרץ 1602 מיד אחרי מותו של מיכאי האמיץ. חזר לשלטון אחרי הפסקה בת 9 שנים, הפעם לפרק זמן קצר במרץ-מאי 1611 אחרי כיבוש ולאכיה על ידי הכוחות הטרנסילבאנים של השליט גאבור באטורי (1613-1608). בספטמבר 1611 הועלה פעם נוספת על כס המלוכה אחרי הדחתו של ראדו שרבאן והנהיג את ולאכיה עד אוגוסט 1616. בהתחלת מלוכתו השנייה נאלץ ראדו מיכניה להתמודד עם קשר של תשעה בויארים ובראשותם ברקן ה"סטולניק" ברקן ומיכאי ה"קמראש" שהתמרדו, בין השאר, נגד עליית השפעת היועצים והכמרים היוונים במדינה. השליט עצר אותם והוציאם להורג. רדף עד למולדובה אחרי השליט הקודם, ראדו שרבאן, ששאף לשוב לשלטון בעזרת אוסטריה ופולין. נאבק בהמשך בשליט של טרנסילבניה, גאבור באטורי, שהשלים בינתיים עם ראדו שרבאן ותכנן מתקפה מחודשת בשטח ולאכיה. ראדו מיכניה הצליח להתגבר עליה בעזרת כוח צבאי שנשלח על ידי שטפאן טומשה, שליט מולדובה, שהואץ לוולאכיה מיוזמת הטורקים. גאבור באטורי עצמו נאלץ לסגת ולבסוף התפטר מתפקידו ונרצח בסתיו 1613. אחרי שנרגעו הרוחות בין הטורקים ובין האוסטרים, ניסה גם ראדו מיכניה לשפר את יחסיו אם החצר בווינה ואף הבטיח לקיסר בחשאי סיוע נגד הטורקים במקרה הצורך. ייתכן כי הבטחות אלה הגיעו לאוזני הטורקים, שהחליטו לסיים את כהונתו ולהחזירו. [4]

מלוכתו הראשונה במולדובה 1619-1616עריכה

מירון קוסטין היה הכרוניקון שהקדיש פרקים נרחבים לימי השלטון של ראדו מיכניה במולדובה והעריך אותו על כישוריו הניהוליות והדיפלומטיות. על מנת לשים קץ למלחמות הפנימיות ולמנוע את התערבות פולין במולדובה, החליט הסולטאן הטורקי בשנת 1616 להדיח את שליט מולדובה, שטפאן טומשה, ולהחליפו בראדו מיכניה. כוח עות'מאני בראשותו של סקינדר פאשה ליווה לשם את ראדו מיכניה. בהמשך הצליח להשיג מהטורקים את שחרורם של רוב השבויים מקרב הבויארים הפרו-פולנים. פולין שילמה כופר רב בעד שחרורו של ראש חיל המשלוח הפולני, קורצקי. הטורקים המשיכו להחזיק בידם, בין השאר, את אלמנתו של ירמיה מובילה, שנאנסה על ידי כמה מחייליהם, ואת בנה בוגדאן מובילה.

כעבור זמן מה השתתפה מולדובה בהנהגתו למסע של סקינדר פאשה נגד הקוזקים. יחד עם שליט טרנסילבניה, גאבור בתלן ועם שליט ולאכיה, אלכסנדרו איליאש, וכוח צבאי של טטרים, לקח חלק במצור על רשקוב (כיום בשטח טרנסניסטריה). בהמשך נחתם הסכם שלום עם הקוזקים ועם פולין, אולם הטטרים הפרו אותו. ראדו מיכניה נשאר שליט מולדובה עד פברואר 1619 כשפרש בנסיבות הידלקות הסכסוך הטורקי-פולני ו מסיבות בריאות ונסע לרפא את עיניו באיסטנבול, באישור הסולטאן.

המלוכה השלישית בוולאכיה 1623-1620עריכה

אבל אחרי הדחתו של השליט גבריאל מובילה, שנחשב לשליט לא מוכשר, הועלה ראדו מיכניה שוב על כס המלכות בוולאכיה בין אוגוסט 1620 ובין 1623, לא לפני ששילם סכומים גדולים של כסף לווזיר הגדול ומקדמה על חשבון מיסים עתידיים. חודשה כך שיטת קניית המלוכות מהטורקים. [5] בתוקף תפקידו כשליט ולאכיה, אחרי הקרב בחוטין בשנת 1621, שבו השתתף לצד הטורקים, נכח באופן פעיל ראדו מיכניה במשא ומתן לשלום בין האימפריה העות'מאנית ובין פולין ותיווך בהצלחה בקביעת הגבולות בין שתי המעצמות. ב-1623 הנהיג במקביל לזמן קצר גם את נסיכות מולדובה, מה שאיפשר לו להיקרא "שליט ולאכיה ומולדובה", אבל החל מאוגוסט 1623 בהסכמת הטורקים העלה על כס המלכות של ולאכיה את בנו, אלכסנדרו העלם " קוקונול".

המלוכה השנייה במולדובה 1626-1623. שליטה בפועל בשתי הנסיכויות הרומניותעריכה

אחר כך נשלח שוב למלוך במולדובה החל מ 2 באוגוסט 1623 ועד יום מותו ב-13 בינואר 1626. עם כל רצונו הטוב למנוע מלחמות, שלום המדינה הופרע כאשר טטרים נוגאי בהנהגתו של חאן טמיר שמרדו בחאן של קרים ובסולטאן הטורקי יצאו למסעי שוד ברחבי הארצות השכנות, כולל מולדובה וולאכיה. אחרי שבזזו את שדות פוקוציה בממלכת פולין, חצו את הנסיכויות הרומניות עד לבוזאו שבוולאכיה. בפקודת ראדו מיכניה, יצאו תושבי דרום מולדובה למסע-נגד נגד המורדים הטטרים על מנת להחזיר את הרכוש שנשדד. באותה תקופה הביסו הפולנים את הטטרים של החאן טמיר ואת הטורקים בקרב מרטינוב (1624). ראדו מיכניה מסר קובלנה נגד חאן טמיר בפני השער הנשגב ותלונותיו נלקחו ככל הנראה בחשבון מאוחר יותר, כשב-1637 הסולטאן הוציא את המנהיג הטטרי להורג.

ב-1624 השתתף ראדו מיכניה במאמצים הדיפלומטיים של שגריר פולין באיסטנבול, קשישטוף זרז'סקי, להשיג שחרורו של הגנרל קונייצפולסקי שנפל לידי הטורקים.

בתקופה האחרונה של שלטונו, עקב דליקה שהחריבה את הארמון המלכותי ביאש העביר ראדו מיכניה את חצרו לבתים המלכותיים שנבנו בימי שטפן הגדול בעיר חרלאו ושהוא שיפץ אותם.. מירון קוסטין מדווח בכרוניקה שלו כי בשנותיו האחרונות המצב הכלכלי של הנסיכות היתדרדר לא רק בעקבות פלישות הטטרים אלא גם בגלל בזבוז כספים על חיי פאר ומותרות בחצר השליט. ראדו מיכניה נודע גם הטלת מיסים כבדים על העם.

מותו של ראדו מיכניה בשנת 1626 נגרם על ידי מחלת צינית קשה. נקבר בהתחלה למשך שנה-שנתיים בכנסיית גאורגה הקדוש בחרלאו. [6] מאוחר יותר שרידי גופתו הועברו על ידי בניו למנזר ראדו וודה בבוקרשט שהוקם על ידי סבו, אלכסנדרו מירצ'ה ושנבנה מחדש על ידו. במנזר זה ניתן לראות את מצבתו עליה חרוטים סמלי שתי הנסיכויות שהנהיג – ולאכיה ומולדובה.

מורשתועריכה

בשנת 1625 הסתיימו עבודות הבנייה מחדש של המנזר השילוש הקדוש, ומאותו זמן ידוע כ"ראדו וודה" בבוקרשט, שנהרסה על ידי הטורקים בשנת 1595. הוא שוקם שוב במאה ה-20 בשנת 1979 ומשמש כקפלה של ההסמינר התאולוגי אורתודוקסי בבוקרשט. ראדו מיכניה הקיף עצמו עם יועצים וכמרים יוונים והקדיש חלק מהמנזרים והכנסיות שבנה למנזרים בהר אתוס. בזמנו בשנת 1616 גם הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים, תאופנוס, ביקר במולדובה.

נישואיו וצאצאיועריכה

ראדו מיכניה היה נשוי לאשה יווניה בשם ארגירה מינטי, אלמנה של ברטולומאו מינטי. מנישואים אלה נולדו:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ראדו מיכניה בוויקישיתוף

?Cătălin Păduraru Radu Mihnea, domn al Moldovei -al doilea unificator al Principatelor Româneşti ,domn al Moldovei קטלין פדורארו - ראדו מיכניה שליט מולדובה - המאחד השני של הנסיכויות הרומנית? באתר רומני להיסטוריה (ברומנית)

Nicolae Iorga - Istoria Bisericii Româneşti, cap. IV, Întemeierea înrâuririi greceşti prin Radu Mihnea באתר הנוצרי - אורתודוקסי הרומני "Crez" (אמונה) (ברומנית)

א.ד.קסנופול - תולדות הרומנים מדאקיה טראיאנה, ה. גולדנר. 1905 און ליין, אוניברסיטת בוקשרט 2005, פרק ג, ע'439 -464 (ברומנית)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ N.Iorga Istoria Bisericii Româneşti, partea a IV-a
  2. ^ N.Iorga שם
  3. ^ N.Iorga - Istoria românilor pentru poporul românesc
  4. ^ A.D.Xenopol ע' 446
  5. ^ A.D.Xenopol ע' 469
  6. ^ לליה מיכאיל - רארשיאדה חלק א, באתר הרוחני ואוויבוב Lelia Mihail - Rareşiada p.I