ראובן ברקת

דיפלומט ישראלי

ראובן בָּרְקַת (בורשטיין) (25 באוקטובר 19065 באפריל 1972) היה יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפא"י.

ראובן ברקת
ראובן ברקת, 1966
ראובן ברקת, 1966
לידה 25 באוקטובר 1906
טבריג, ליטא, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1972 (בגיל 65)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1926
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון, אוניברסיטת שטרסבורג
מפלגה המערך עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, העבודה
דת יהדות
יושב הראש ה-4 של הכנסת
17 בנובמבר 19695 באפריל 1972
(שנתיים ו־20 שבועות)
כנסות ה־7
חבר הכנסת
22 בנובמבר 19655 באפריל 1972
(6 שנים ו־19 שבועות)
כנסות 67
שגריר ישראל בנורווגיה ה־1
יוני 1960ינואר 1962
(כשנה ו־30 שבועות)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ברקת נולד בשנת 1906 בטבריג, שבליטא. אביו הרב אברהם אהרון בורשטיין כונה ברבים "הגאון מטבריג". ברקת למד בחדר ובישיבה, ולאחר מכן בגימנסיה העברית בפוניבז' (ליטא). ברקת למד ספרות ומשפטים בסורבון (פריז) ובאוניברסיטת שטרסבורג, והיה ממייסדי "החלוץ הצעיר" ויו”ר "העברי הצעיר" בליטא. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון הסטודנטים העבריים בגולה.

ברקת עלה לארץ ישראל בשנת 1926. במאי 1951 עיברת את שמו מבורשטין לברקת[1].

בארץ שימש ברקת בתפקידים רבים ביישוב טרם קום המדינה:

  • מזכיר מחלקת ההתיישבות של המרכז החקלאי (בין השנים 19281933)
  • מנהל מחלקת הקשרים הציבוריים ב"העברה" של רכוש יהודי גרמניה לארץ-ישראל (בין השנים 1933–1938)
  • מזכ"ל הוועד הארצי למען החייל היהודי (בין השנים 19401946).

בשנת 1946 הצטרף ברקת למחלקה המדינית של ההסתדרות.

משנת 1949, עד התפטרותו בשנת 1960, היה חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל של ההסתדרות[2]. בנוסף נשא בתפקידים שונים בהסתדרות. בספטמבר 1949, עם הקמת מחלקת הארגון בהסתדרות, הועמד ברקת בראשה[3]. היה גם יושב ראש המחלקה הערבית בהסתדרות[4], ובמהלך שנות ה-50 כיהן כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות והיה לו חלק חשוב בכינון קשרים בין ההסתדרות לבין תנועות עממיות באסיה ובאפריקה[5]. בנוסף היה נציג מפא"י בארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות ותנועות פועלים[6]. באפריל 1960 הוא פרש מכל תפקידיו בהסתדרות על רקע מתיחות עם מזכ"ל ההסתדרות, פנחס לבון[7].

במאי 1960 מונה ברקת לשגריר ישראל בנורווגיה[8], וכעבור שנה וחצי, הוכרז שמונה לשגריר במוסקבה[9]. אך בינואר 1962 שב לישראל, ומונה לתפקיד המזכיר הכללי של מפא"י[10], תפקיד בו כיהן בין השנים 19621966.

בשנת 1965 נבחר להכנסת השישית מטעם המערך, ובראשית ימי הכנסת השביעית (1969) נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת[11], שבו כיהן עד יום פטירתו. בעקבות מותו הפתאומי, במהלך כהונתו כיו"ר, נערכה ישיבת אבל בכנסת במעמד נשיא המדינה, משפחתו, חברי הממשלה והכנסת[12]. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים[13], ועל שמו רחובות בחולון ונתניה.

אשתו מרים (19122005)[14], הייתה בתו של ד"ר יעקב שלום אנגל, ואחותו של הקולונל מאיר אנגל שנפטר ב-1964 מהתקף לב בעת שירותו כרב בצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם[15][16].

במלאת שנה למותו נערך בירושלים סימפוזיון בינלאומי, על בעיות הפרלמנטיזם הדמוקרטי בזמן החדש[17].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ראובן ברקת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951
  2. ^ ראובן ברקת על התפטרותו, הארץ, 10 באפריל 1960
  3. ^ 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949
  4. ^ כנס הקואופרציה הערבית בנצרת, הארץ, 29 באוקטובר 1958
  5. ^ ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960
  6. ^ סעיף 4 של הסוציאנטרן, הארץ, 21 ביולי 1955
  7. ^ לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960
  8. ^ ראובן ברקת - שגריר בנורבגיה, למרחב, 17 במאי 1960
  9. ^ ראובן ברקת ־ שגריר במוסקבה, קול העם, 17 בספטמבר 1961
    ראובן ברקת שגריר במוסקבה, הארץ, 17 בספטמבר 1961
  10. ^ ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962
  11. ^ ראובן ברקת יוצע לתפקיד יו"ר הכנסת, דבר, 13 בנובמבר 1969
  12. ^ ישיבת־אבל בכנסת לזכר ראובן ברקת, על המשמר, 14 באפריל 1972
  13. ^ ראובן ברקת יובא הבוקר למנוחות, על המשמר, 7 באפריל 1972
    ברקת יובא לקבורה היום בהר הזיתים, דבר, 7 באפריל 1972
  14. ^ כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים.
  15. ^ גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964
  16. ^ ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית).
  17. ^ נפתח הסימפוזיון לזכר ראובן ברקת, דבר, 3 במאי 1973