ראובן מורגן
רובין א.ל. "ראובן" מורגן (באנגלית: Robin E.L. "Reuben" Morgan, 1934–1995) היה במאי תיאטרון ולשי-בריטי יליד-אנגליה, שפעל גם בישראל החל מ-1959 ועד מותו.
.jpg) | |
| מורגן בשנת 1960 בערך, בשידורי קול ישראל באנגלית | |
| לידה |
26 בפברואר 1934 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| פטירה |
10 בינואר 1995 (בגיל 60) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית  |
| שם במה | ראובן מורגן |
| שם לידה | רובין א.ל. מורגן |
| מדינה |
ישראל, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1951–1995 (כ־44 שנים) |
| עיסוק | במאי תיאטרון, במאי טלוויזיה |
| מקום לימודים | בית הספר גילדהול למוזיקה ודרמה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בשם רובין א.ל. מורגן (Robin E.L. Morgan) בשכונת וימבלדון בלונדון שבאנגליה, למשפחה ממוצא ולשי. אביו היה רופא שהיה יליד כפר כורים קטן בוויילס. אמו הייתה בת למשפחה מבוססת מהעיר קרדיף. בזמן מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה חזרה לוויילס, במהלך הבליץ על לונדון, ואחר כך עברו שוב מספר פעמים במהלך המלחמה[1]. למד צילום ועיצוב בבית ספר לאמנויות, ואחר כך משחק ובימוי בבית הספר גילדהול למוזיקה ודרמה שבלונדון. אולם, סולק מהלימודים לאחר שנתיים, בגלל "התנהגות לא נאותה", מאחר שהייתה לו חברה סטודנטית. אך מצא מיד הזדמנות לביים בתיאטרון חובבים, עם שחקנים מקצועיים מובטלים. בהמשך עבד כמנהל במה ובמאי-משנה בתיאטראות בערי השדה ברחבי בריטניה. בשנת 1958 קרא בעיתון על הפקת המחזה פיגמליון בתיאטרון הקאמרי הישראלי, שהגיע לסיור באירופה. והחליט לנסות לעבוד בתיאטרון בישראל, בכדי לקדם את הקריירה שלו עם ניסיון בינלאומי. את ההשראה לכך קיבל מעמיתו למקצוע, הבמאי פיטר קו, שנסע להודו לביים מחזה, וקיבל חשיפה רבה בזכות כך (פיטר קו עצמו הוזמן לביים ב"הבימה" כמה שנים אחר כך)[1].
הוא ניסה להתקבל לעבודה בתיאטרון בישראל, ללא הצלחה, אך התקבל לעבודה ברשות השידור, בשידורי קול ישראל באנגלית כקריין. בנוסף כתב, ערך וביים תסכיתים. במקביל למד עברית במשך 9 חודשים באולפן. אחר כך הוזמן לביים סטודנטים בחוג לאנגלית באוניברסיטה העברית, ובהמשך גם לביים בתיאטרון הסטודנטים של האוניברסיטה[2]. בתיאטרון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ביים ב-1963 את המחזה "מתים ללא קבורה" מאת ז'אן פול סארטר[3], ואת המחזה "צחות בדיחותא דקידושין" שנכתב על ידי יהודה סומו במאה ה-16 ונחשב למחזה העברי הראשון. המחזה עובד על ידי לאה גולדברג ועלה בשם "ראה חתן אשר מצאת"[4].
בסוף שנת 1964 הוזמן לביים בתיאטרון "הבימה" שני מחזות, "המאהב" מאת הרולד פינטר ו"העלמה יוליה" מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג[5]. באותה שנה גם ביים והפיק ב"קול ישראל" את הגרסה בעברית של התסכית "פול טמפל", על בלש פרטי חובב שביחד עם אשתו, לואיז טמפל (Louise Temple) ששם החיבה שלה הוא "סטיב" (Steve), הוא פותר תעלומות[6]. התסכית זכה להצלחה רבה ושודר בהמשכים עד 1968. במקביל הקים, הדריך וביים את הלהקה הדרמטית שיצרה תסכיתים בקול ישראל. במהלך השנים מורגן הפיק וביים עשרות תסכיתים ברדיו, בנוסף הדריך עשרות שחקנים באמנות התסכית[7],
בשנת 1965 ביים בתיאטרון "אהל" "קורטוב של דבש" שנכתב על ידי המחזאית הבריטית שילה דילייני (אנ') שהועלה לראשונה בלונדון ב-1958, כשהייתה בגיל 19. המחזה גם עובד לסרט שיצא לאקרנים ב-1961. המחזה תורגם לעברית על ידי אמנון אחי נעמי[8]. באותה שנה ביים גם באהל את המחזה "מארחים את מר סלון" מאת ג'ו אורטון, בתרגום תרצה אתר.
בשנת 1966 ביים ב"הבימה" את המחזה "ליל קסמים" מאת סלאבומיר מרוז'ק[9], ואת המחזה "אח, הימים היפים" מאת סמואל בקט, בתרגומו של מתי מגד, ב"תיאטרון זווית"[10].
בתחילת 1967 ביים את גילה אלמגור, ויוסי בנאי במחזה "רכבת תחתית" מאת לה-רוי ג'ונס שעלה יחד עם "הכלה וצייד הפרפרים" ב"תיאטרון בימות"[11]. באותה שנה גם ביים את הקומדיה "הזוג המוזר" מאת המחזאי האמריקאי ניל סיימון. ב"תיאטרון "בימות". את המחזה "ההבטחה" מאות המחזאי הרוסי אלכסיי ארבוזוב, בתרגום של מרים אורן, המספר את סיפורם של שלושה נערים שאיבדו את משפחותיהם במלחמת העולם השנייה, מוצאים מקלט בבית הרוס בלנינגרד הנצורה[12]. ואת המחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר בתיאטרון "זווית"[13]. בסוף השנה ביים את המופע "שנים שנים" ב"הבימה", שני שתי קומדיות, "אויבים" מאת ארקדי ליאוקום, ו"עורך דין מטעם" מאת ג'ון מורטימר, בכיכובם של שמוליק סגל וראובן זינגר.
בשנת 1968 שיחק בסרט כל ממזר מלך[14]. באותה שנה ביים את המחזה "מורד ומלך" מאת ישראל אלירז בתיאטרון חיפה[15].
בשנת 1969 החל לביים גם בטלוויזיה, מספר פרקים בסדרה "תחנת שער שכם" בטלוויזיה בערבית, בנוסף מונה למנהל הפקות מקור, אך עזב את התפקיד באפריל 1971, במטרה להמשיך להתמקד בבימוי תסכיתים ודרמות[16]. בשנת 1972, ביים את דרמת הטלוויזיה "ציד הצביה", עיבוד לספרו של יצחק אורפז[17], ו"סיבוב מסוכן" על פי סיפור של ישעיהו קורן בשם "מארס לה פו", בכיכובו של זאב רווח[18].
בשנת 1973 ביים סדרה של תסכיתים ששחזרו כביכול אירועים היסטוריים, בין השאר טביעת הספינה טיטניק[19], והטלת הפצצה האטומית על הירושימה[20].
בשנת 1974 תרגם וביים גרסה באנגלית של המחזמר "ירושלים שלי" בתיאטרון החאן, שהוצגה בפני תיירים[21]. בנוסף ביים סרט תיעודי על מעמד האישה בטלוויזיה[22]. באותה שנה מונה כמורה לבימוי ומשחק בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב[23].
בשנת 1976 עיבד וביים תסכית המבוסס על הסדרה "תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן[24].
בשנת 1987 ביים את המחזה "בדרך ירושליימה, "שהוצג ב"תיאטרון החאן", באנגלית על ידי קבוצת תיאטרון בשם "במה שתיים ירושלים". המחזה עוסק בכיבוש הישראלי בשטחים, בקנאות המתנחלים ובאחווה בין נשים ישראליות לפלשתינאיות. המחזה הוצג גם באדינבורו פרינג' פסטיבל בסקוטלנד[25].
מורגן נפטר ממחלה ב-1995, בגיל 60 לערך, ונקבר בבית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית, ברחוב עמק רפאים, בירושלים[26].
חיים אישיים
עריכההתחתן עם שדרנית רדיו קול ישראל, נילי קינן, אותה הכיר במהלך הפקת התסכית "פול טמפל" בו השתתפה[27]. אולם הם התגרשו לאחר מספר שנים. ב-1979, נהרגה קינן בתאונת דרכים[28].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 'פרופיל' החלק הראשון. אמנון אחי נעמי משוחח עם ראובן מורגן, הקלטה של ריאיון רדיו שנערך עם מורגן, באתר "סיפור טוב - זה כל הסיפור" של יהודה עצבה
- ^ טוביה כרמל, במאי אנגלי לסטודנטים, דבר, 15 ביולי 1963
- ^ הערב - הצגת "מתים ללא קבורה" ע"י סטודנטים בירושלים, על המשמר, 19 בפברואר 1963
- ^ יוצג המחזה העברי הראשון שנכתב לפני 400 שנה, למרחב, 9 ביוני 1963
- ^ <<לפני מותי - שקספיר>>, הַבֹּקֶר, 5 בנובמבר 1964
- ^ אורה ארדון, השבוע ברדיו, למרחב, 4 בפברואר 1966
- ^ טוביה כרמל, כל קול והאמת שלו, מעריב, 1 בינואר 1970
- ^ י. להב, יותר מקורטוב של דבש, קול העם, 12 במרץ 1965
תמר אבידר, אחר קורטוב של סכסוך - שולמית אדר בתפקיד ג'ו, מעריב, 12 בפברואר 1965 - ^ נגה מירון, "ליל קסמים" בהבימה, על המשמר, 11 בנובמבר 1966
- ^ דב בר-ניר, הימים הטובים הללו, על המשמר, 25 בפברואר 1966
- ^ רם עברון, מותר האדם מן השחקן, למרחב, 27 בדצמבר 1966
נגה מירון, שני מערכונים ב"בימות", על המשמר, 10 בפברואר 1967
נחמן בן-עמי, רסיטל לשניים, מעריב, 22 בפברואר 1967 - ^ נילי פרידלנדר, "ההבטחה" מלנינגראד - באהבה, מעריב, 22 באוגוסט 1967
- ^ זאב רב-נוף, מותו של סוכן ב"זוית", דבר, 25 במאי 1967
- ^ תמר אבידר, כל אחד - גיבור, מעריב, 5 ביולי 1968
- ^ ראובן בן-צבי, תיאטרון חיפה יעלה במוצ"ש את "מורד ומלך" מאת אלירז, מעריב, 15 בפברואר 1968
- ^ התפטר הממונה על שרותי ההפקה בטלויזיה, מעריב, 6 באפריל 1971
- ^ גד אם טל, בצליל ובתמונה- ציד הצביה, על המשמר, 24 במאי 1972
- ^ רווח בלי קונצים, מעריב, 4 בפברואר 1972
- ^ יוסי ביילין, טביעתה השנייה של "טיטניק", דבר, 26 באפריל 1973
- ^ דורית גפן, פרחים בהירושימה, על המשמר, 24 באוגוסט 1973
- ^ עולים חדשים מציגים לתיירים, דבר, 16 באוגוסט 1974
- ^ יוסי ביליין, מקומה של האשה, דבר, 13 ביוני 1974
- ^ מינויים והעלאות בדרגה באוניברסיטת תל־אביב, על המשמר, 7 בינואר 1974
- ^ תמונות מחיי נשוואין, מעריב, 23 בנובמבר 1976
- ^ אילנה באום, מנכ"ל החאן אסר להשמיע המנון אש"ף במחזה 'בדרך ירושליימה', מעריב, 14 ביוני 1987
- ^ אלי אלון, בית הקברות הבינלאומי המשיחי בירושלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באוקטובר 2015
- ^ אריאל הירשפלד, ימי הרדיו, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
- ^ השדרנית נילי קינן רצתה לנזוף בנהג וניפגעה למוות, "העולם הזה", גיליון 2187 מ-1 באוגוסט 1979, עמוד 41