ראובן קולישר

ראובן קולישר (ברוסית: Руви́м Моисе́евич Ку́лишер (רובים מוסיביץ' קולישר) בכתיב יידי: קאָלישער; י"א באייר ה'תקפ"ח, 25 באפריל 1828 – ה'תרנ"ו, 20 באוגוסט 1896) היה סופר, רופא כירורג ועסקן יהודי, שחי ופעל במאה ה-19 ברוסיה הצארית. פרסם מאמרים ב"המליץ", "הצפירה" ובכתבי עת אחרים. בן למשפחת קולישר, משפחת מלומדים ואנשי ציבור ידועים שפעלו ברוסיה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

ראובן קולישר

אין תמונה חופשית
לידה	1828 דובנו, אוקראינה
פטירה	1896 (בגיל 68 בערך) קייב, האימפריה הרוסית
השכלה	האקדמיה הקיסרית לכירורגיה
תקופת הפעילות	? – 1896

ביוגרפיה

נולד למשה קולישר בדובנו, בגיל 20 התקבל לאוניברסיטת פטרבורג והיה הסטודנט היהודי השני שהתקבל לאוניברסיטה זו. הוא השלים את לימודי הרפואה והכירורגיה בשנת 1856.

קולישר פרסם מאמרים בתחום הרפואה, על מחלות עור (מאמר מצוטט שמתייחס גם לצרעת המקראית, פורסם בסביבות ~1860) ועל רעב וצמא (1868). בין השנים 1869–1876 השתלם בהיגיינה ורפואה צבאית במלגה ממשלתית.

בצעירותו היה קולישר מגויס להפצת השכלה בקרב היהודים. הוא נמנה עם מעריציו ומקורביו של יצחק בר לווינזון, והתכתובת ביניהם התפרסמה בשם "אגרות ריב"ל" (1896).

קולישר היה בעל תודעה לאומית עמוקה, כבר בצעירותו כסטודנט פרסם פואמה ברוסית בשם "תשובה לסלאבי", שנאסרה בפרסום בידי הצנזורה והופצה בכתב יד במשך שנים עד שהודפסה. ב-1861 פרסם את שירו "היהודי הנרדף לאחיו הנרדפים" שחיבר עשור קודם לכן.

זכרונותיו תחת הכותרת "סיכום התקוות והסיכויים של יהודי רוסיה במשך חמישים השנים 1838 – 1888" פורסמו על גבי גליונות כתב העת "ווסחוד" בשנים 1891–1894.

שנתיים לאחר תום פרסום הסדרה, בשנת 1896, נפטר ד"ר ראובן קולישר בקייב והוא בן 68 שנים.

בנו הצעיר מיכאיל קולישר היה כנר.

לקריאה נוספת

• יעקב נתנאלי-רותמן, העיר וקורותיה: ד"ר ראובן בן משה קולישר, בתוך: יעקב עדיני (עורך), דובנא : ספר זיכרון, תל אביב, תשכ"ו. עמ' 73–74.

קישורים חיצוניים

• מידע על ראובן קולישר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• ראובן קאלישער, מאמר: על הכוחות הפועלים בבריאת יחוסיהם והצטרפותם איש לרעהו, הצפירה, 24 ביולי 1862
• חיפוש ראובן קאלישער בעיתונות יהודית היסטורית
• המאסף, ד"ר ראובן ב"ר משה קולישער, לוח אחיאסף 5, 1897, עמ' 315