ראומה ויצמן
ראומה ויצמן (לבית שוורץ; נולדה ב-18 באוגוסט 1925) היא אשת ציבור ישראלית ורעיית נשיא מדינת ישראל השביעי, עזר ויצמן, שכיהן בתפקיד מ-13 במאי 1993 עד 13 ביולי 2000.
.jpg) | |||||
| ראומה ויצמן בבית הנשיא ריבלין בעת אירוח שיעור התנ"ך השלישי במיזם 929, מרץ 2015 | |||||
| לידה |
18 באוגוסט 1925 (בת 99) כ"ח באב ה'תרפ"ה לונדון, הממלכה המאוחדת  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | ראומה שוורץ | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| בן או בת זוג |
עזר ויצמן (1950–2005) | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהראומה שוורץ נולדה בלונדון שבממלכה המאוחדת ב-18 באוגוסט 1925. הוריה, צבי יליד נובוסליצה ורחל ילידת קישינב (בתו של דב קלימקר), היו אנשי העלייה השנייה ממייסדי מפלגת פועלי ארץ ישראל והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים. אחותה הבכורה של ראומה הייתה רות, שלימים נישאה למשה דיין.
צבי ורחל נסעו עם רות בת השנתיים לאנגליה לצורך לימודי המשפטים של האב. שנה לאחר הולדת ראומה שבה המשפחה לארץ ישראל שנשלטה בידי המנדט הבריטי והשתקעה בירושלים בשכונת רחביה[1]. בגיל תשע עברה ראומה להתחנך בקיבוץ משמר העמק. הוריה, שהיו טרודים בפרנסת המשפחה ובפעילות ציבורית, החליטו שהחינוך הקיבוצי יועיל לבתם.
לאחר שעזבה את משמר העמק, עברה ראומה הכשרה חקלאית בקיבוץ ניר דוד והשלימה קורס הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב-יפו. כשחיפשה עבודה, פנתה ראומה לבית הילדים בבלנקנזה בפרוור של המבורג השייך לסוכנות היהודית והצלב האדום, שם עבדה כשנתיים עם ילדים, פליטי מלחמת העולם השנייה. הילדים נאספו על ידי אנשי תנועת הבריחה בארצות אירופה השונות, והובלו בדרכי הבריחה לבלנקזה. משם נלקחו על ידי פעילי הבריחה אל אוניות המעפילים, בדרכם לארץ ישראל.
לאחר מלחמת העצמאות שבה ראומה לארץ ושירתה בחיל הנשים כפקידה בלשכת העיתונות הממשלתית[1].
ראומה פגשה את עזר ויצמן ב-1949 כשהוא ומוטי הוד עצרו לה טרמפ בדרך לאזכרה למודי אלון. הם נישאו ב-1950 בחצר ביתם של אחותה ובעלה, רות ומשה דיין. משה דיין היה אז מפקד ירושלים, ובית המשפחה שכן בווילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים. את הזוג חיתן הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג[2].
בשנת 1951 התקבל ויצמן ללימודים בחיל האוויר הבריטי והזוג עבר לאנגליה, שם נולד בנם הבכור שאול. בתם מיכל נולדה ארבע שנים אחריו[3]. שאול נפצע קשה בחזית התעלה במלחמת ההתשה כשצלף מצרי פגע בראשו[4]. בשנת 1991 נהרג שאול עם אשתו בתאונת דרכים ושניהם נטמנו בבית הקברות באור עקיבא. עזר ויצמן ואשתו ראומה רכשו חלקת קבר סמוכה, שתשמש אותם בבוא יומם. במרץ 1991 תבעה אישה את הזוג ויצמן ואת עיזבון הבן שאול, בטענה ששאול הוא אבי בנה. בדיקת רקמות שעבר הזוג ויצמן הוכיחה כי הילד הוא אכן בנו של שאול[5].
טרם הגעתה למשכן נשיאי ישראל ראומה פעלה רבות למען ילדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית במסגרת ארגונים חברתיים שונים.
במהלך כהונת בעלה פתחה את בית הנשיא בפני עמותות שארגנו קייטנות לילדים חולי סרטן. בתקופת קליטת גלי העלייה הגדולים סיירה באתרי הקראוונים ברחבי ישראל ודאגה לרווחתם של העולים, בעיקר מאתיופיה. ויצמן פעלה לפתיחת בית הנשיא לתערוכות של אמנים ישראלים רבים, ורבות מיצירותיהם הוענקו על ידי הנשיא, בעידודה, לאורחים רמי מעלה מחוץ לישראל. כמו כן נפתחו התערוכות על ידה בפני הקהל הרחב במטרה לקרב את האמנות הישראלית אל העם. ויצמן יזמה את "פרס המעשה הטוב" שמטרתו "להעלות על נס מעשים טובים של אזרחים שנעשו לטובת הכלל, ללא תמורה, במסגרת התנדבותית המהווים דוגמה ומופת לכולנו".
גלריה
עריכה
|
לקריאה נוספת
עריכה- עזרא ברוש, למרות הכל הנני כאן - סיפורו של הישרדות, נחישות ואומץ לב, 2019, פרק על ראומה ויצמן ובלנקנזה, עמודים 35–45
קישורים חיצוניים
עריכה
- ראומה ויצמן ידעה על כוונת הנשיא שלא לסיים את הקדנציה, באתר וואלה, 10 באפריל 2000
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 סמדר שמואלי, עזר כנגדו: ראומה ויצמן, באתר ynet, 7 ביולי 2000
- ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 91-89
- ^ עזר ויצמן - הקמת משפחה, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ על כך מספר עזר ויצמן בספרו לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 326-325
- ^ עמליה ברנע, נכדו של הנשיא, בתוך הספר "עם סגירת הגיליון", עמודים 180–183, באתר גוגל ספרים
