ראידה אדון
ראידה אדון (בערבית: رائدة أدون; נולדה ב-10 בנובמבר 1972) היא שחקנית ואמנית ערבייה-ישראלית.
לידה |
10 בנובמבר 1972 (בת 52) עַכּוֹ, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | |
http://www.raidaadon.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהראידה אדון נולדה באל פחורה שבעכו העתיקה, בה התגוררו יהודים וערבים יחד. היא גדלה מול הים בעכו, הרביעית במשפחה בת שני בנים ושש בנות. ראידה גדלה במשפחה ערבית לא אדוקה. ראידה תמיד ציירה ושיחקה ומאז שסיימה את לימודיה בבית הספר, בגיל 17, התחילה לשחק ב"ג'ביני", תיאטרון הילדים הערבי בחיפה של סמיר חורי בהצגות כמו "הנעל האדומה", "שלגיה" ו"סינדרלה". כשהייתה בת 18, שיחקה בסדרה "שכנים" בערוץ הראשון בטלוויזיה, המספרת על שכנים יהודים וערבים, לצידם של בסאם זועמוט, סלים דאו, גדי יגיל ועפרה ויינגרטן, אדון גילמה את דמותה של בתם של השכנים הערבים. בשנת 1992 זכתה אדון בתחרות מלכת היופי של המגזר הערבי, אחר-כך השתתפה בתחרות "הפנים של שנות התשעים". היא הציגה את קולקציית החורף של המעצב ששון קדם ב-2001 ודגמנה בתצוגות אופנה ובפרסומות טלוויזיה.
הסרט הפלסטיני הראשון שבו השתתפה אדון היה "שלושת היהלומים האבודים" בבימויו של מישל חלייפי משנת 1995. בסרט גילמה את דמותה של נערה פלסטינית שאביה כלוא בבית הכלא והיא מתגוררת עם אימה, הנערה מסתירה אדם שהמשטרה רודפת אחריו. בסרט "בחודש התשיעי" של עלי נאסר היא שיחקה פעילה פוליטית ערבית שחושדת שארוסה בוגד בה, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 2002. הסרט "מסיק הזיתים", של הבמאי חנא אליאס משנת 2003, הפקה משותפת פלסטינית-אמריקאית, שצולמה ברשות הפלסטינית. הסרט מגולל את מערכת היחסים של ראידה (ראידה אדון) עם שני אחים, מאזן שהשתחרר מהכלא הישראלי וטאהר, העובד ברשות הפלסטינית. ראידה מנהלת רומן בתחילה עם טאהר ואחר-כך עם מאזן. במחזה "חברון" משנת 2007 תסריט מאת תמיר גרינברג, קופרודוקציה של הקאמרי והבימה, בבימויו של עודד קוטלר. בסרט זה גילמה אדון את דמותה של סאמר כנעאני, פלסטינית שבנה הורג את בנו של המושל היהודי, שלקח את תפקידו של בעלה המוכתר, מה שמוביל אותה אל מותה בידי חייל צה"ל.
שיחקה בתיאטרון הפלסטיני "אלחכוואתי" (המספר) בירושלים, בין השאר בהצגה "המשהו" משנת 2000, עיבוד למחזה "הכובע והנביא" של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני, בבימויו של יעקוב אסמעיל. בהצגה זו אדון גילמה את דמותו של "המשהו", דמות שמופיעה בפני בחור הסובל מסכיזופרניה, ושילבה בתפקיד ריקוד. ההצגה השתתפה בפסטיבל תיאטרון במצרים. בתיאטרון "אלחכוואתי" שיחקה גם בהצגות "יריחו בשנת האפס" 1995, "העיניים שרואות" 2005. שיחקה גם בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר.
בתיאטרון הקאמרי שיחקה בהצגה "פלונטר", פרי שיתוף פעולה ביצירה ובכתיבה של הבמאית יעל רונן והשחקנים. ההצגה מגוללת את סיפורם של שני העמים, היהודי והפלסטיני, מנקודת ראות של כל אחד מהם. משחקים בו תשעה שחקנים: חמישה יהודים וארבעה ערבים, וכל אחד מהשחקנים משחק דמות של ערבי ודמות של יהודי. ההצגה הייתה במסע הופעות בכל העולם. ב-2005 הייתה אדון מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה, על תפקידה בהצגה "פלונטר", בבימויה של יעל רונן.
- שיחקה בסרט הישראלי "חצוצרה בואדי", סרטם של סלבה צ'פלין ולינה צ'פלין, עיבוד של עמית ליאור לספרו של סמי מיכאל, בתפקיד מרי שמאוהבת בבחור ערבי ונכנסת ממנו להריון, אך לא מתחתנת איתו, אלא עם מישהו אחר. מרי תומכת ומעודדת את אחותה הודא שמתאהבת בבחור יהודי שגר בקומה מעליהם בשכונה הערבית ואדי ניסנס, 2002. אדון זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בלורדייל על תפקידה, הסרט זכה בפרס האקדמיה הישראלית לדרמה הטובה ביותר ובמקום הראשון בפסטיבל הסרטים ב-2002.
- "אספלט צהוב", סרטו של דני ורטה (נוקיו) משנת 2000, זכה במקום ראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, בו שיחקה את סוהילה, צעירה בדואית, אם לשלושה ילדים ונשואה לגבר בן שישים, שמתאהבת במתנחל.
- "בחודש התשיעי", סרטו של עלי נאסר (2002).
- "איים בחוף", סרטו של יעוד לבנון, גילמה את דמותה של סוהא, 2003.
- "עוד אני הולך", כתב וביים יקי יושע, בתפקיד אימו של הילד, 2010.
- "אשליות/הבלוק", סדרת פנטזיה, בתפקיד קוקסינל, בבימויו של חיים בוזגלו, לצורך התפקיד הסתובבה במועדוני גייז, הלכה למופעי דראג ולמדה את שפת הגוף שלהם, 2002.
- "טירונות", בתפקיד סוהא, נערה שבורחת מאביה, שמעוניין להשיא אותה לגבר מבוגר וקושר אותה לדלת של אוטו, על-מנת שלא תוכל להימלט. היא מצליחה לברוח, תוך שהיא נגררת עם דלת הקשורה לגופה, ומגיעה למתקן אימונים של הצבא, שם החיילים משחררים אותה, 2001.
- "שלווה", בחורה שנאנסת בידי אחיה וממציאה לעצמה דמות דמיונית של יהודייה שמתגוררת עם בן זוגה בתל אביב, בבימוי חיים בוזגלו, 2004.
- "זינזאנה", לילה, פלסטינית היושבת בכלא כיוון שהורשעה בסיוע לרצח נהג מונית, 1999.
- "תמרות עשן", מונה, בת-זוגו הדרוזית של אלוף הפיקוד, בעלת אזרחות סורית, 2008.
- "פאודה", אום נידאל, רעייתו של השייח אבו נידאל עוודאללה ואימם של סמיר ונידאל. (עונה 2) 2017.
ראידה אדון חייתה שנתיים במנזר. בשנים 1999–2002 למדה אדון במחלקה לאמנות ב"בצלאל" וקיבלה תואר ראשון באמנות.
הצגת יחיד
עריכהב-2001 הופיעה בהצגת היחיד "פסאתין" (בערבית: שמלות) הציגה בכיכר שייח עבדאללה בעכו וזכתה עליה לציון לשבח כיוצרת וכשחקנית בפסטיבל עכו ואדון הוכרזה כתגלית הפסטיבל. ההצגה בבימוי מאזן גטאס.[1] זוהי הפקה של אדון, בהשראת עבודת הווידאו שלה בשם: "פסאתין". ההצגה שילבה משחק ואמנות פלסטית. ברקע הוקרן מיזם הווידאו ארט שלה לקול צלילי נגינתו של יוסף חביש. זהו סיפור אמיתי על בחורה שגרה בעבר בעכו ויוצאת מהעיר באישון לילה בחברת שני בחורים, השלושה מגיעים ללבנון, שם הם לומדים להילחם וחוטפים מטוס. הישראלים תופסים אותה, היא נכנסת לכלא ובמסגרת חילופי שבויים היא משתחררת, אך לא חוזרת לישראל, אלא מוגלית לארץ אחרת. אדון משחקת אותה ומספרת את סיפורה ולובשת כל פעם שמלה שחורה. בכל שמלה שהיא לובשת היא מספרת סיפור אישי על אישה שחיה בשנת 1948. בסוף הסיפור הבחורה שהיא אחת הדמויות שהיא מגלמת דמות שנתפסה בידי הישראלים, ואז חוקר ישראלי חוקר אותה ואונס אותה. ההצגה הופיעה בכיכר עבדאללה, בעיר העתיקה של עכו, השכונה בה נולדה אדון.
לימדה דרמה ב"יד ביד", בית ספר דו-לשוני ערבי-יהודי בירושלים, לימדה אמנות בהוסטל לחולי נפש ובמוזיאון ישראל, בירושלים.
פרסים ומלגות
עריכה- 2002 - פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בלורדייל, על משחקה בהצגה "חצוצרה בואדי".
- 2002 - מלגות קרן שרת אמריקה ישראל וקרן רבינוביץ'.
- 2008 - פרס השר לאמנות ערבית.
- 2011 - "פרס אומן מורה" (בפעם השנייה) לאמנות הפלסטית מטעם משרד התרבות. לפי תנאי הפרס הייתה צריכה לבחור ללמד קבוצה מבית ספר בפריפריה וללמד אותם אמנות יום בשבוע, אדון בחרה ללמד אמנות בבית ספר בפוריידיס.
- 2012 - פרס שרת התרבות לאומנות פלסטית לאומנית מצטיינת.
- 2023 - פרס שולמית אלוני על יצירתה "זרות".[2]
מיצבי וידאו ארט
עריכה- פסאתין (2001), 12 דקות
הכפר הערבי ליפתא ננטש על ידי תושביו הפלסטינים בעת מלחמת העצמאות. מאז המקום שומם, שרידי בתים נטושים שלידם צומחים גידולי פרא. אדון תפרה שמונה שמלות שחורות וארוכות, כל אחת באורך 180 ס"מ, תלתה אותן על גג בית, בין הבתים, בחדר המדרגות ובתוך המעיין. השמלות הריקות ללא גוף מדמות את הבתים הריקים ללא התושבים.
- לעבר החומות (2005), 5.5 דקות
נשים, גברים וילדים לבושים לבן צועדים לעבר חומת עכו העתיקה. הם נושאים עמם חפצים שונים, לרגע נגלים פניהם ואחר-כך הם נדמים כצלליות זועקים ללא קול. כמהים במבטם, כבדים בהליכתם כבאבל. אלו הם מתים שבאים להעיר את העיר הנמה את שנתה ולחשוף זכרונות כואבים.
- בית (2002), 5.5 דקות
אדון נולדה בעיר החוף עכו וחלמה בילדותה שהיא נסיכה ועל נסיך על סוס לבן. במציאות חלומות כאלה אינם מתקיימים. אדון רצתה להישאר ילדה, בנתה ארמון, לבשה לבן, חזרה אל השוק כשהיא נושאת את הארמון על ראשה, לידה עברו נשים, גברים וחיילים והיא חיפשה להגן על החלום ולמצוא מקום בטוח לביתה ויצאה לים.
- געגועים (2003), 3 דקות
חומה נבנית בארץ ישראל ומפרידה בין החלקים השונים של הארץ ובין הפלסטינים משני עבריה, אדון תהתה אם בעקבות בניית החומה יצטרכו הפלסטינים לשוחח זה עם זה באמצעות רמקול, אם הוא שוב יפצל את הפלסטינים שחיים כאן ומתי יבוא הקץ למחסומים ולהפרדה.
- לידה מחדש (2007)
המיצב עוסק ביחס של התרבויות השונות למוות, נושא שבני האדם מפחדים לגעת בו, האדם תמיד דבק בחיים, גם כשימיו ספורים. המיצב מציג את האמונות השונות ביחס למוות באסלאם ובהינדואיזם, הוא דן בשאלה לאן הנשמה נעלמת והולכת וביחס לגוף שעובר שינויים רבים מהלידה עד המוות.
- זיכרון הגוף (2011)
העבודה מציגה את טקס החתונה שמושתת על קדושת החתונה ועל כך שבני הזוג טהורים לפני ההתייחדות. החתונה מוצגת טקס מעבר המשקף השפעות דתיות על מעמד הגבר והאשה. הוא מראה את התפקיד שמסמל שיער האישה: שיער ארוך הוא סמל לעולם הילדות התמים וגזיזת השיער עם החתונה הוא סמל לפרידה מעולם הילדות.
- אדון מציירת והיא גם אמנית וידאו, שיצרה שש עבודות וידאו ארט. ציוריה ומיצבי הווידאו ארט שלה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובתבל.
- במאי 2010 הציגה בבית האמנים בירושלים בתערוכת "קרן עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב" בנושא "שבר ותיקון".
פילמוגרפיה
עריכהטלוויזיה
עריכהסדרה | סוגה | ערוץ | במאי | תפקיד | שנה |
---|---|---|---|---|---|
שכנים | קומדיית מצבים | הערוץ הראשון | ויקטור קמר | בתם של השכנים הערבים | 1993-1989 |
כחול עמוק | סדרת דרמה | HOT3 | איילת דקל | אמאל | 1997 |
קפה פריז | סדרת דרמה | HOT3 | אמנון רובינשטיין | נאדין | 1998 |
זינזאנה | סדרת דרמה | טלעד, ערוץ 2 | חיים בוזגלו | ליילה | 05-2001 |
טירונות | סדרת דרמה | רשת, ערוץ 2 | אורי ברבש | סוהא | 2001 |
מד"א 101 | ערוץ 2 | חגי לוי | רנא | 2002 | |
אשליות | סדרת פנטזיה | טלעד, ערוץ 2 | חיים בוזגלו | קוקסינל | 2004 |
שלווה | סדרה קומית | טלעד, ערוץ 2 | חיים בוזגלו | פציינטית | 2004 |
תמרות עשן | סדרת מתח | הוט 3 של HOT | עודד דוידוף | מונה | 2009 |
לחיות מחדש | מיני-סדרה | הערוץ הראשון | חיים בוזגלו | ליילה | 2009 |
פאודה | מיני-סדרה | נטפליקס | ליאור רז, אבי יששכרוף | אום נידאל | 2017 |
אזהרת מסע | מיני-סדרה | נטפליקס | אורי ברבש, סטיאן כריסטיאנסן. | ליילה אל כילאני | 2021 |
קולנוע
עריכהסרט | במאי | תפקיד | שנה | פרסים ופסטיבלים |
---|---|---|---|---|
שלושת היהלומים האבודים | מישל חלייפי | סועד | 1995 | |
יסמין, סרט תעודי | 1995 | זוכה בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע ירושלים | ||
עונת מסיק הזיתים | חנה אליאס | ראידה | 2003 | זכה בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע במצרים |
אספלט צהוב | דני ורטה | סוהלה | 2001 | זכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובפרס ראשון בגרמניה |
חצוצרה בוואדי | סלבה ולינה צ'פלין | מרי | 2002 | זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה |
בחודש התשיעי | עלי נסאר | עלי נסאר | 2003 | השתתף בפסטיבל הסרטים בירושלים |
איים בחוף | יעוד לבנון | סוהא | 2003 | השתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים |
גחלים לוחשות | עלי נאסר | ליילה | 2005 | השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה |
עוד אני הולך | יקי יושע | אימו של הילד | 2009 | |
באטמן במחסום | רפאל בלולו | תמאם | 2012 | |
סמירה | דלית קימור | סמירה | 2016 |
תיאטרון
עריכההצגה | תיאטרון | מחזאי | תפקיד | במאי | שנה |
---|---|---|---|---|---|
יריחו בשנת אפס | תיאטרון אל חכוואתי | 1995 | |||
המשהו | תיאטרון אל חכוואתי | עיבוד למחזה "הכובע והנביא" של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני | המשהו | יעקוב אסמעיל | 2000 |
פסאתין, הצגת יחיד | פסטיבל עכו | ראידה אדון | ראידה אדון | 2001 | |
העיניים שרואות | תיאטרון אל חכוואתי | 2005 | |||
פלונטר | התיאטרון הקאמרי | הצגה שיצרה הבמאית יעל רונן בשיתוף השחקנים | מספר דמויות | יעל רונן | 2005 |
כישוף | התיאטרון הקאמרי | יעל רונן | יעל רונן | 2006 | |
חברון | הפקה משותפת של הקאמרי והבימה | תמיר גרינברג | סאמר | עודד קוטלר | 2007 |
השיבה לחיפה | הקאמרי | מחזה של בעז גאון על-פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני | סיני פתר | 2008 | |
ראשים מוחלפים | הזירה הבין תחומית | גיריש קרנאד | נעה דר | 2009 | |
נשות טרויה | הקאמרי | אוריפידס | קופרודוקציה בין הקאמרי לטוקיו מטרופוליטן לרגל 60 לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. להקת שחקנים המורכבת מישראלים יהודים, ערבים ויפנים | יוקיו נינגאווה | 2013 |
תערוכות
עריכהשם התערוכה | גלריה/מוזיאון | עיר | שנה |
---|---|---|---|
מראה דו-צדדית | בית האמנים | תל אביב | 1995 |
חמסה | גלריה עמליה ארבל | תל אביב | 1998 |
יצירה יהודית-ערבית ישראלית בעת הזאת | וילת המרכז לאמנות עכשווית | תל אביב | 2000 |
פסאתין | גלריה הגר | יפו | 2002 |
ארטיק 5 | גלריה רמת גן | רמת גן | 2003 |
In the House | הגלריה לאמנות אום אל-פחם | אום אל-פחם | 2003 |
בית, עבודת וידאו | מגדל דוד | ירושלים | 2003 |
בית | מוזיאון ישראל | ירושלים | 2005 |
לעבר החומות | מוזיאון ינקו דאדא | עין הוד | 2005 |
פסאתין | גלריה פייג' ואן רוזין | קלן, גרמניה | 2008 |
פסאתין | הפסטיבל לסרטים פלסטינים | בוסטון | 2008 |
לידה מחדש | גלריה ארטנוילנד | ברלין, גרמניה | 2009 |
משהו בתוך הלבן | בית התרבות והאמנות | נצרת | 2009 |
קונברסיה | מוזיאון פתח תקווה לאמנות | פתח תקווה | 2009 |
מעבר לחומות | גלריה טובה אוסמן | תל אביב | 2010 |
בית, זכות המחאה | מוזיאון על התפר | ירושלים | 2010 |
לידה מחדש, שבר ותיקון | בית האמנים | ירושלים | 2010 |
פסאתין | גלריה קרנר פארק | ברלין | 2010 |
לוילה אמיראז' | פריז | אוקטובר 2012 | |
זרות[3] | מוזיאון ישראל | ירושלים | פברואר 2020 |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של ראידה אדון
- ראידה אדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ראידה אדון, דף שער בספרייה הלאומית
- ראידה אדון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ראידה אדון באתר אידיבי
- המועמדים בשנת 2005 הקטגוריה:שחקנית מבטיחה: ראידה אדון - על תפקידים שונים בהצגה "פלונטר", אתר פרס התיאטרון הישראלי
- ראידה אדון באתר התיאטרון הקאמרי
- אלי ערמון אזולאי, ביקור סטודיו אצל ראידה אדון, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
- אהרון ברנע מראיין את ראידה אדון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 04.15 חלק א'
- אהרון ברנע מראיין את ראידה אדון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 04.15 חלק ב'
- ענת גורן, החיפוש: הילדה שניקתה משרדים וגנבה ציורים מחפשת את האיש שראה שיש לה כישרון , באתר nana10, 12 ביוני 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ ציפי שוחט, פולחן עכו, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2001
- ^ אתר פרס שולמית אלוני
- ^ ראידה אדוןזרוּת | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר www.imj.org.il