ראמה (יישוב)

כפר ערבי בצפון ישראל

ראמהערבית: الرامة, תעתיק: א-ראמה) היא מועצה מקומית ערבית במחוז הצפון בישראל כ-5 קילומטרים מכרמיאל, בבקעת בית כרם (אל־שאע'וּר) בלב הגליל. שטח השיפוט שלה הוא 6,000 דונם. הכפר הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1954. על פי הלמ"ס נכון לסוף 2021, כ-49.7% מתושבי כפר ראמה הם ערבים-נוצרים, עם מיעוטים משמעותיים של כ-31.4% תושבים דרוזים, ושל 18.7% תושבים ערבים-מוסלמים.

ראמה
שם בערבית الرامة
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שאוקי לטיף
גובה ממוצע[1] ‎383 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 7,740 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 201
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.6% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.02 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 1,193 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 162
תחום שיפוט[4] 6,490 דונם
    - דירוג ארצי[2] 171
32°56′18″N 35°22′01″E / 32.9383293146586°N 35.3669759170141°E / 32.9383293146586; 35.3669759170141
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
5 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 142
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.5033
    - דירוג ארצי[2] 8
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 7.2%
גילאי 5 - 9 7.7%
גילאי 10 - 14 7.0%
גילאי 15 - 19 7.7%
גילאי 20 - 29 17.0%
גילאי 30 - 44 20.0%
גילאי 45 - 59 17.5%
גילאי 60 - 64 4.5%
גילאי 65 ומעלה 11.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 6
–  יסודיים 3
–  על-יסודיים 4
תלמידים 2,250
 –  יסודי 1,065
 –  על-יסודי 1,185
מספר כיתות 83
ממוצע תלמידים לכיתה 29.4
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל ראמה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

היסטוריה עריכה

 
צומת הכניסה המערבית לראמה, כביש 85, ספטמבר 2023
 
ראמה, אוגוסט 2023

החוקר האמריקני אדוארד רובינסון שביקר בארץ ישראל ב-1838 זיהה את היישוב רמה בנחלת שבט אשר כמקור שמו של כפר ראמה. נמצאה בו כתובת עברית מהמאה ה-3. בזיהוי היישוב הקדום הסתייע רובינסון בסרקופגים שמצא על גבעה הסמוכה לכפר[6]. באתר התקיימה עיר חשובה בעת השלטון הצלבני בארץ ישראל. היישוב הנוכחי הוקם, לפי המסורת המקומית, במאה ה-17 והיה בין הכפרים הגדולים ביותר בגליל בתקופה העות'מאנית. אולריך יאספר זטצן תיאר את הכפר כעיירה עם בתים הבנויים היטב. במחצית השנייה של המאה ה-19 תואר הכפר כמכיל 60 משפחות נוצריות ו-60 דרוזיות[7]. בשנת 1923 היה לכפר הראשון בפלשתינה-א"י שזכה במנהל עצמי (על ידי מועצת הכפר) מידי שלטונות המנדט הבריטי.

לפי החלטת החלוקה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, עתיד היה הכפר להיכלל במדינה הערבית. באותה עת הכפר היה נוצרי ברובו (כאלף תושבים נוצרים), עם מיעוט דרוזי גדול[8]. ב-30 באוקטובר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נכבש הכפר ללא קרב על ידי יחידות של חטיבת גולני. ב-31 באוקטובר נכנסה לכפר יחידה אחרת והגלתה את הרוב המכריע של תושבי הכפר הנוצרים ואיתם גם פליטים שמצאו מקלט בכפר. המגורשים שהו מספר ימים במערות ובוואדיות סמוכים, אך ב-5 בנובמבר יצאה היחידה מן הכפר וב-6 בנובמבר חזרו התושבים הנוצרים אל בתיהם, ככל הנראה באישור צה"ל, אולם התושבים הארעיים שמצאו מקלט בכפר, לא הורשו לחזור אליו, והם עברו ללבנון. ההיסטוריון בני מוריס סבור כי פקודת הגירוש ניתנה בגלל תמיכתו הגלויה של הכומר יעקוב אל-חנא, מראשי העדה הנוצרית של הכפר, במפקד צבא ההצלה, פאוזי אל-קאוקג'י, ומציין גם את האפשרות שתושבי הכפר הדרוזים דחקו בצה"ל לגרש את התושבים הנוצרים[8].

הכפר סופח לישראל בהסכמי שביתת הנשק ב-1949. בכפר השתכנו רוב עקורי איקרית ובירעם[9].

שמן זית עריכה

ראמה ידועה בתעשיית שמן הזית שלה[10]. אולריך יאספר זטצן שביקר בכפר בשנת 1803 כתב שלכפר היה מטע זיתים גדול ממזרח לו שכלל 80,000 עצים[7]. לכפר היו שייכים כרמי הזיתים הגדולים ביותר באזור. בימי מדיניות הקיצוב התנגדו תושבי הכפר בכוח להחרמת תוצרתם על ידי פקידי בית חרושת שמן. בעקבות זאת נעצרו עשרות מתושבי הכפר שהועמדו לדין בפני בית דין צבאי ונדונו למאסר[11][12]. ב"על המשמר" נטען שהמחיר שנקבע לשמן זית היה נמוך במיוחד בגלל שמגדליו היו ערבים[13].

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פעלו בכפר שישה בתי בד גדולים[14].

פשע מאורגן עריכה

ראמה היא המעוז של משפחת אבו לטיף הדרוזית[15], הנחשבת ארגון הפשיעה השני בגודלו במגזר הערבי[16][17]. בראש ארגון הפשע עומד לטיף אבו לטיף, בן דודו של ראש המועצה[18]. בדצמבר 2018 עתר ראש המועצה לבג"ץ על מנת שיורה למשטרה לחדול מפעולות שיטור ביישוב. בתשובתה פירטה המדינה שורת מעשי פשע חמורים שאירעו ביישוב במהלך 2018, ובהם רצח כפול, ירי אל ניידת משטרה, ומספר מקרים של השלכת מטעני חבלה. העתירה נדחתה על הסף בינואר 2019.

חינוך עריכה

בית ספר ראשון הוקם בכפר בשנת 1884 ובית ספר נוסף הוקם בשנת 1913. בית ספר תיכון הוקם ביישוב ב-1956[19]. בשנות ה-70 רשם התיכון אחוזי הצלחה גבוהים בבחינות הבגרות[20]. באמצע שנות ה-70 עבר התיכון למבנה חדש[21].

גאוגרפיה עריכה

רובה של ראמה בנויה על מורדות ההר, כך שהכבישים בה תלולים יחסית. בדרום היישוב, סביב כביש 85 הישן, נמצא אזור מישורי יחסית, שהתפתח החל משנות ה-80 לאזור מעורב של מגורים ועסקים[22]. בתחילת שנות ה-80 הוקמה בראמה שכונה חדשה[23] במערב, המשמשת בעיקר למגורי מוסלמים. כן קיימת התפתחות מזרחה.

אוכלוסייה עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בראמה 7,740 תושבים (מקום 201 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.6%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 73.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,919 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[24]

כיום כלל האוכלוסייה בכפר ראמה נחשבת לערבית.

עלפי הלמ"ס נכון לסוף שנת 2021, מנתה האוכלוסייה כ-7,750 תושבים, והורכבה מ:

בראשית שנותיה של מדינת ישראל היוו הערבים הנוצרים רוב מוחלט (של כ-85 אחוז). לכפר גורשו הערבים המוסלמים מהכפרים כפר ענאן ואל-פראדיה שנחרבו לאחר מלחמת העצמאות. עם הזמן גדל שיעור הערבים המוסלמים ביישוב, בין השאר בעקבות הצטרפות בדואים מהר כמון.[25] מכיוון שהמוסלמים הללו הגיעו מבחוץ, אין בידי המוסלמים קרקעות פרטיות[26].

הערבים הנוצרים מתגוררים ברובם בדרום היישוב, בעוד הדרוזים מרוכזים יותר באזור הצפוני, שהוא גם האזור הגבוה יותר. המוסלמים מתגוררים בעיקר במערב היישוב, על אדמות שהוקצו להם בידי מינהל מקרקעי ישראל[19], בשנות ה-70.

במהלך שנות ה-80 הייתה מתיחות רבה בין הדרוזים לערבים הנוצרים ביישוב[27].בשנים 2011–2015 אירעו ביישוב אירועי רצח רבים כתוצאה מסכסוך בין שתי משפחות דרוזיות.[28]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ Robinson, Edward; Smith, Eli, Biblical Researches in Palestine and adjacent regions: A Journal of Travels in the years 1838 and 1852, 2nd edition, London: John Murray, 1856
  7. ^ 1 2 יהושע בן אריה, עמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, ארצות הגליל, 1983, עמ' 334
  8. ^ 1 2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 302.
  9. ^ מנחם רהט, דרוזים מביעים הזדהות, מעריב, 17 באוגוסט 1972
  10. ^ כחש הזית, דבר, 26 בספטמבר 1932
  11. ^ המשלחת מראמה חזרה מהכנסת במפח נפש, על המשמר, 28 במרץ 1952
  12. ^ 29 מנאשמי רמה למאסר, דבר, 20 באוגוסט 1952
  13. ^ איפה ואיפה, על המשמר, 9 בדצמבר 1952
  14. ^ אהרון דולב, הם יורים גם בדרוזים, מעריב, 17 בינואר 1986
  15. ^ יואב איתיאל‏, "נטפל בכם": ארגון הפשיעה שמסכל מיזמי בנייה ביישובים הדרוזיים, באתר וואלה!‏, 4 במאי 2020
  16. ^ אלי סניור, רשימת השבעה: אלו גופי הפשע הגדולים במגזר הערבי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2019
  17. ^   שוש מולא, "אוי ואבוי למי שמסתבך איתם": כך השתלטה משפחת אבו־לטיף על הפשיעה בצפון הארץ, באתר ynet, 23 ביולי 2021.
  18. ^ בג"ץ 9107/18 לטיף שוקי נ' השר לביטחון פנים ואחרים, ניתן ב־8 בינואר 2019.
  19. ^ 1 2 ופא אליאס, השפעת דפוסי הפעילות היומית על תאונות דרכים: חקרי אירוע ליישובים נעקפים, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה בטכניון, ינואר 2008, עמ' 50-51
  20. ^ נבחנו 50 - הצליחו 100 אחוז, מעריב, 26 בינואר 1972
  21. ^ מכרז, מעריב, 13 ביוני 1974
  22. ^ ופא אליאס, השפעת דפוסי הפעילות היומית על תאונות דרכים: חקרי אירוע ליישובים נעקפים, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה בטכניון, ינואר 2008, עמ' 70–71, 81-83
  23. ^ שכונה חדשה בכפר ראמה, דבר, 3 בדצמבר 1981
  24. ^ פרופיל ראמה באתר הלמ"ס
  25. ^ הרצח קירב לבבות בכפר ראמה, מעריב, 13 בינואר 1986
  26. ^ בג"ץ 6906/13 סמיר עלי טוהא נ' רשות מקרקעי ישראל, סעיף יא
  27. ^ יהודה גורן, מת הילד מכפר ראמה, מעריב, 5 באוקטובר 1984
  28. ^ סמי עבד אל חמיד, הפסקת אש הושגה בראמה: "המלחמה שרפה אותנו, נלחמנו באחים שלנו", באתר nana10‏, 10 בינואר 2015