פתיחת התפריט הראשי

ראש השנה למלכים ולרגלים

על פי ההלכה, ראש השנה למלכים ולרגלים החל בא' בניסן, הוא זמן תחילת השנה לעניין ספירת שנותיהם של מלכי עם ישראל, וכן למניית סדר שלוש הרגלים הבא לידי ביטוי למשל בזמנם האחרון להבאתם של קורבנות נדר, תרומות ומעשרות וכד', המכונה בקצרה בשם איסור בל תאחר. חל בראשיתו של חודש בו התרחשו אירועי יסוד בהיסטוריה של עם ישראל, ואשר ע"פ המקרא הינו החודש הראשון בשנה.

על פי סדר לוח השנה העברי הנוהג כיום, א' בניסן יכול לחול רק בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת, ראש השנה למלכים ולרגלים לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני, רביעי ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

רקעעריכה

במשנה נזכרו ארבעה ראשי שנים שנקבעו לציון תחילת השנה בתחומים שונים. הבנת ציר השנה התואם לכל תחום, הכרחית לקיום מצוות מחזוריות-שנתיות, בעיקר מצוות התלויות בארץ ובכלל זה: שמיטה, יובל, ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני.

תאריכי ראשי השנים צויינו במשנה, בפתיחת מסכת ראש השנה:

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."

ראש השנה למלכיםעריכה

 
בול "דואר עברי" מתש"ח, עליו ציור של שקל כסף מהשנה הרביעית של המרד הגדול בשלהי תקופת בית שני

ראש השנה למלכים מציין את יום הולדת ההיסטוריה וסדרי הזמנים של עם ישראל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

מרכזיותו של מנין החודשים מניסן על ידי עם ישראל במחשבת ישראל כה רבה, עד כדי כך שפירוש רש"י הראשון על המקרא שואל מדוע התורה לא התחילה במצווה זו.

בְּרֵאשִׁית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" .

פירוש רש"י לספר בראשית, פרק א' פסוק א'.

באחד בניסן מתחיל מניין שנות מלכותם של מלכי ישראל: "ואפילו עמד בשבט או באדר, כלתה שנתו משהגיע ניסן, ויתחילו למנות לו שנה שנייה".[1][2][3].

המשמעות לתאריך זה נוגע לספירת שנותיהם של מלכי ישראל[4]: בתאריך זה מתחילים למנות שנה נוספת למלך, גם אם לא מלך שנה שלימה לפניה, והינו התאריך הקבוע לחילוף השנה הרשמית. ולכך משמעות רבה במשפט העברי בכל הנוגע לכתיבת תאריכים בשטרות (חוזים), ושאר מסמכים ורישומים[5]. על מנת לאפשר כתיבת מסמכים מחייבים, על המסמך לשאת תאריך המציין את זמן חלותו של השטר. והכלל הוא שהיו מציינים בכל השטרות והמסמכים את השנה למלכות. הצורך ביום קבוע לחילוף מניין השנים, ללא תלות בתאריך ההכתרה, נובע גם מחשש שיום ההכתרה אינו ידוע לכותבי החוזה ואז עשויים לטעות בעת ניסוח החוזה, ולהתקשות להבדיל בין שטר (חוזה) מוקדם למאוחר.

במחשבת ישראל, כאשר יש לישראל מלך/שלטון הרי שיש לישראל היסטוריה עצמאית הנקבעת, נספרת ומתועדת ברציפות משלה.

דוגמא למניין שנות המלכים מניסן אנו רואים במקרא, בהתייחסותו לזמן הקמת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך:

וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'.

האמורא שמואל מציין במסכת ראש השנה שבתלמוד הירושלמי, שגם כאשר מנו מנין שנים לאירועים היסטוריים אחרים, כגון יציאת מצרים או בניית בית המקדש, הרי שמנו אותם מחודש ניסן.[6][7][8]

 
ציור של מעבר הירדן בימי יהושע, מאת גוסטב דורה המאה ה-19.

על אף שאין מונים כיום לחנוכת המשכן במדבר, את מניין השנים, הרי שבכל שנה מציינים בבתי הכנסת בקריאת התורה, את חנוכת המשכן שהייתה בא' בניסן, וכזכר לכך, נוהגים לקרוא מא' בניסן במשך 13 יום, את הפסוקים המתארים את קורבנות הנשיאים לפי מי שהקריב באותו יום משבטי ישראל ואת חנוכת המשכן. מכאן שבחודש זה הצטרפו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל אירועי יסוד של התחלה, אשר נצרבו בתודעת האומה והשתמרו ביחסה אל חודש ניסן. בהקשר לכך יש לציין גם את יום מעבר הירדן, בו נבקע הירדן ונכנסו עם ישראל לארץ ישראל בימי יהושע בן נון. ע"פ המקרא הוא התרחש ב-י' בניסן[9] והוא מוזכר בכל קריאת הלל בראשי חודשים, ברגלים, בחגים ובליל הסדר[10][11].

הגמרא מציינת מקרה חריג על מלך פרסי בזמן שיבת ציון ובניית בית המקדש השני, שאף על פי שדריווש או מלך דומה מהמלכים המוזכרים שם, לא היה ממלכי ישראל, מנו במקרא את שנותיו מניסן, בשל הנסיבות של התקופה והקשרה לשיבת ציון.[12] ולמעשה גם תחילת ההיסטוריה של שיבת ציון השנייה מיוחסת במקרא לתאריך א' בניסן, כפי שנכתב בספר עזרא[13]:

כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל...

ככלל בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל מנו למלכי האימפריה. לאחר שכבש אלכנסדר מוקדון את הארץ החלו להשתמש במניין השטרות[14] אשר שימש במשך מאות רבות של שנים עד שהתחלף בהדרגה במניין לבריאת העולם אותו מונים מתשרי[15]. עם זאת בתקופת החשמונאים חזרו להשתמש גם במנין למלכי ישראל כפי שמוזכר למשל בספר חשמונאים בנוגע לשמעון המכבי:

בשנת שבעים ומאה (למניין השטרות) הוסר עול הגויים מישראל, ויחל עם ישראל לכתוב בספרים ובשטרות בשנת אחת לשמעון הכהן הגדול ושר הצבא ונשיא היהודים.

חשמונאים יג, מא-מב

בתקופת החורבן מוצאים ביטוי כלשהו של קביעת סדרי הזמנים על ידי היושבים בארץ ישראל, כבעל משמעות ההיסטורית עבור האומה, כפי שמופיע למשל בתלמוד הבבלי במסכת ראש השנה, שם מסופר על רבי יהודה הנשיא[16] שהיה ראש הסנהדרין בציפורי, מספר דורות לאחר חורבן בית שני, ובזמן השלטון הרומאי, המבקש מרבי חייא לקדש את החודש בראייה ובעדות על מולד הלבנה, דווקא בחבל יהודה, ולאחר מכן לשלוח לו כסימן לכך, את המשפט "דוד מלך ישראל חי וקיים".

אמר ליה רבי לרבי חייא, זיל (לך) לעין טב וקדשיה לירחא, ושלח לי סימנא, דוד מלך ישראל חי וקיים

זאת מאחר וקידוש החודש וקביעת זמני הלוח העברי, יכולים להיעשות רק על ידי בית דין שבארץ ישראל ואם אין בית דין אז הקהל שישנו בה. כפי שכתב הרמב"ם: "שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבענו יום טוב בשום פנים אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חדש או יום טוב. ...ואני אוסיף לך באור, אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל... ולא יהיה שם בית דין... הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים, לפי שאין לנו לחשב חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ אלא בתנאים הנזכרים, כמו שביארנו כי מציון תצא תורה."[17], "לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפילו היו עשרה אנשים."[18][19].


עם קום מדינת ישראל, היו שטענו שגם את שנות המדינה יש למנות מאחד בניסן:

אלה הנוהגים למנות בכתובות או בהזמנות לחתונות וכדומה, למניין השנים שמתחילת הקמת המדינה, שיש להם להתחיל השנה החדשה מראש חודש ניסן ולא מה' באייר, דראש השנה למלכי ישראל הוא באחד מניסן.

הרב צבי שכטר, בעקבי הצאן, עמוד ק"ו

ראש השנה לרגליםעריכה

שלושת הרגלים נפתחים בזמן האביב לאחר תום עונת הקרה והגשמים בארץ ישראל, ומתקיימים לאורך התקופות בשנה בהן נוח לצאת ולעלות לירושלים. הבארות והנחלים מלאים. יש מרעה לחיות והבהמות המצטרפים למסע. והתקופה כולה היא תקופה של שמחה הניכרת גם בטבע. ניצנים רבים פורחים בשדות ובאילנות כפי שמובע בשירה היהודית של התקופה ואף בשמו של החודש: ניסן-ניצן. מבחינה רצף הרגלים נחשב חג הפסח לרגל הראשון ואילו סוכות-שמיני עצרת לרגל האחרון המובע גם בשמו הנוסף של סוכות בשם חג האסיף. העלייה לירושלים איננה רק ברגלים שכן הביקור בבית המקדש כולל עניניים אישיים רבים, ובמרכזם גם ההודאה על השפע שהצליח האדם להוציא בעמלו מן הארץ. כך מביאים העולים למקדש גם בימות החול שלאורך השנה, תרומות ומעשרות[20], ביכורים[21], נדרים שהקדישו למקדש ועוד... אך לכל אלו יש תחום זמן שבו ניתן להשתהות, אבל עד גבול של זמן מסוים במעגל השנה.

יש לכך השלכות שונות כגון לדעת רבי שמעון בר יוחאי, א' ניסן משמש כראש השנה בנוגע למניית סדר שלוש הרגלים בהקשר של איסור בל תאחר. הנוגע למצוות שונות כגון אדם שנדר להקריב קרבן בבית המקדש, מוטלת עליו מצוות עשה להביא את הקורבן לבית המקדש כבר ברגל הראשון מאז שנדר. אם עיכב את הבאת הקרבן עד שעברו עליו שלוש רגלים, אזי עובר על איסור 'בל תאחר'.

לדעת רבי שמעון במקרה של נדר, אינו עובר על האיסור עד שיעברו עליו שלוש הרגלים 'כסדרן' כשההתחלה היא פסח, היינו שרק לאחר שיעברו עליו לפי הסדר 'פסח שבועות וסוכות' ולא הביא את נדרו יעבור על בל תאחר. נמצא שמי שנדר קודם שבועות, לא יתחייב באיחור אלא כאשר יגיע סוכות של השנה שלאחר מכן (שבועות סוכות, פסח שבועות וסוכות).

אמנם לדעת רוב התנאים אין צורך בכך, אלא עובר על האיסור לאחר שלוש רגלים אף אם אינם כסדר. כך גם נפסק להלכה.

בחג הפסח ישנה מצווה לקיים וידוי מעשרות, בה למעשה אומר כל אדם מישראל כיצד הוא קיים במהלך השנים החולפות את מתן התרומות והמעשרות ומבקש שתחול עליו על הארץ ועל העם ברכה. (המצווה נעשית בשנה הרביעית ובשנה השביעית במחזור שנות שמיטה[22])

נוסח הווידוי מובא בתורה, בפרשת כי תבוא:

בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

דברים, כ"ו, יג-טו.

עניינים נוספיםעריכה

בתוספתא הוזכרו דברים נוספים שא' בניסן הוא ראש השנה שלהם:

א' ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים [לחדשים] ולתרומת שקלים ויש אומרים אף לשכירות בתים

תוספתא ראש השנה א א

בגרסת הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי מוזכר גם "לעיבורים"[23]

ראש חדשיםעריכה

במקרא מכונה חודש ניסן בשם "החודש הראשון"[24] וכן "ראש חדשים",[25] בציווי מקראי מיוחד שנאמר למשה רבינו זמן קצר לפני יציאת מצרים, ציווי שכלל גם את מצוות קידוש החודש: "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה.", ולכן כאשר מופיע למשל בתנ"ך החודש השלישי או כל מנין אחר הרי שזה ביחס לחודש ניסן הראשון. לדוגמא שם זה מופיע גם במגילת אסתר "בחודש הראשון הוא חדש ניסן".[26]

רבי אברהם אבן עזרא כותב:"וידענו כי מצוות רבות הן בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי חודש זה להיות תחלת חשבון ישראל."[27].

הרמב"ן בפירושו למקרא נותן טעם לדבר. שמנין זה נעשה כזכר לנס הגאולה משעבוד מצרים. "וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים שימנו אותו ישראל חודש הראשון ,וממנו יימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה... כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר...". כך באותו צורה הוא מסביר שבימינו אנו מציינים את שמות החודשים בשמם הבבלי: תשרי, חשוון גם כן כזכר לגאולתינו מגלות בבל.[28]

המדרש בשמות רבה מתייחס אל ראשיותו של חודש ניסן וכותב:

משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חֹדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים ליגאל, שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובו נולד יצחק ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר, ראשון הוא לכם לחודשי השנה.

שמות רבה, פרשה טו פסקה יא'

תרומת שקליםעריכה

 
חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל"

בא' ניסן קנו את קורבנות הציבור בבית המקדש, מאוצר הכספים השנתי החדש שנתרם במסגרת מצוות מחצית השקל ולא משיירי הכספים של השנה החולפת. מאחר וקורבנות אלו כשמם חייבים לבוא בשם כל הציבור. בין קורבנות הציבור נמנים קורבן התמיד שהוקרב בתחילה ובסיום כל יום במקדש. קורבנות מוספי השבת והרגלים וכיו"ב, פר העלם דבר של ציבור ועוד...

בא' באדר שבכל שנה היה בית דין שולח שליחים להזכיר כי הגיע זמן מצות מחצית השקל. תאריך זה נקבע, מפני שמא' בניסן צריך לקנות את הקרבנות מכסף חדש שנתרם לשנה זו דווקא. ושלושים יום קודם זמן זה, התחילו להכריז, (30 יום קודם החג). בטו' באדר היו מעמידים גובים בכל קהילות ישראל כפי שהמשנה כותבת בשקלים: "בחמישה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה".

לעיבוריםעריכה

הכוונה לעיבור השנה, שבתקופה שהשנה נקבעת על ידי בית הדין ולא על פי לוח קבוע, הרי שלבית הדין ישנה האפשרות להחליט על עיבור השנה בהוספת חודש רק עד א' ניסן. אבל משנכנס ניסן אינם יכולים להוסיף, לאותה שנה חודש נוסף. זאת אומרת שעל אף שבדרך כלל בית הדין היו מכריזים על עיבור השנה החדשה כבר בתשרי, הרי שתום זמן אפשרותם להוסיף חודש לאותה שנה הוא עד א' בניסן.

בית הדין עשוי היה להשתהות בקביעת העיבור מפני שהם היו בוחנים את סימני הטבע בכדי לכוון שחודש ניסן שבאותה שנה יחול ממש בתקופת האביב. זאת ע"פ מה שנדרש מהפסוק: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'."[29], שיש לשמור שחודש ניסן יהיה תמיד באביב. וזו גם הסיבה המרכזית שבגינה מעברים את השנה כל שנתיים עד שלוש שנים.

לשכירות בתיםעריכה

ע"פ ההלכה במידה ונחתם חוזה שכירות בית בו נכתב לכך וכך שנים. הרי שסופרים כל שנה מיום החתימה ועד לשנה שלימה עד לאותו תאריך. אבל אם החוזה היה לשכירות ל-השנה הזו. אזי היא מסתיימת ב-א' בניסן.

מנהגים נוספיםעריכה

 
טקס הבסיסה שנהוג בקצת מהעדות לערוך בא' בניסן

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מסכת ראש השנה דף ב' עמוד א', רש"י, ד"ה:"מתני' ארבעה ראשי שנים: למלכים".
  2. ^ לצורך הענין פחות מחודש לא נספר כשנה.
  3. ^ ע"פ התלמוד הבבלי יש לדבר תוקף של תקנת חכמים (דרבנן), ואילו לפי התלמוד הירושלמי יש למנין למלכים תוקף מדאורייתא.
  4. ^ ואילו למלכי אומות העולם מונים את השנים מתשרי.
  5. ^ כגון גיטין, לתאריך נתינת גט יש משמעויות שונות בדיני משפחה.
  6. ^ מסכת ראש השנה, תלמוד ירושלמי, הלכה א'.
  7. ^ אם כי יש מסבירים שלשיטתו של שמואל, מה שקובע הוא המאורע ההיסטורי המרכזי, ולפיכך ייתכן שבתקופה אחרת, יהא תאריך אחר של חודש אחר משמש כתאריך התחלה ממנו יוכלו לקבוע את מניין השנים לדורות.
  8. ^ דוגמא למניין שנים (ביוזמה פרטית אך בעלת צביון ציבורי) לאירועים היסטוריים ניתן לראות למשל במצבתו של אליעזר בן יהודה בבית הקברות שבהר הזיתים. על המצבה מופיע כיתוב המציין את תאריך פטירתו: ו' שנים להצהרת בלפור. דבר זה היה נהוג בישוב היהודי בהקשרים ציבוריים שונים בזמן המנדט הבריטי.
  9. ^ ספר יהושע פרק ג'
  10. ^ ספר תהלים, פרק קי"ד, פסוק ה'-ז
  11. ^ בשנת 2016 קבעה הכנסת, את יום העלייה כיום ציון שנתי לעלייה אל ארץ ישראל ולזכר מעבר הירדן בימי יהושע בי' ניסן, ברם בשל קרבתו של יום י' בניסן לחג הפסח, והעובדה שבתקופה זו בתי הספר בחופשה והכנסת על־פי רוב בפגרה, החליטו שהוא יצוין ביום ז' בחשוון, הסמוך לפרשת לך לך שבה מסופר על מתן הציווי האלוהי לאברהם ללכת לארץ ישראל.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב'.
  13. ^ גם בספר נחמיה מוזכר חודש ניסן בהקשר דומה:"וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ... וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ... וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה. ...וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי..." (ספר נחמיה פרק ב', פס' א'-ט').
  14. ^ יש הטוענים שמניין השטרות התחיל בשנת ג'תמ"ח מפני שזה בדיוק אלף שנה לאחר יציאת מצרים. כך למשל ב"תכלת לאברהם" מאת הרב אברהם קורמן בפרק מניין השטרות.
  15. ^ בזמן השימוש במנין השטרות,לעיתים היו מציינים במקביל גם את התאריך לבריאת העולם או את התאריך לחורבן הבית
  16. ^ רבי יהודה הנשיא היה מצאצאי דוד המלך דרך שושלתו של הלל הזקן, הלל וכל צאצאיו שימשו כנשיאי הסנהדרין מנהיגי האומה, במשך 15 דורות ברציפות.
  17. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קנג'.
  18. ^ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בכורות ד', ד'.
  19. ^ על שיטת הרמב"ם כותב החתם סופר ב-שו"ת חתם סופר, חלק ב, יו"ד סימן רלד': "וסבירא ליה לרמב"ם דמה שחישבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום, זה לא יועיל אלא כשעל כל פנים נשארו בארץ ישראל אפילו כורמים ויוגבים ישראל, אשר בהגיע זמן ועידן ההוא, ואז הכורמים יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההוא ובסדר העיבור של כל שנה, ועל ידי זה מתקדשים המועדים בכל העולם. ואי לאו, לא יועיל חשבון וקידוש הקדמונים, ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו. אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה".
  20. ^ אלו ממתנות כהונה והמעשרות שאינם תלויים בהבאתם למקדש או לירושלים אינו יכול להתעכב מלמוסרם למי שזקוקים להם.
  21. ^ אמנם ניתן להביא ביכורים עד חנוכה אבל אם עבר הרגל האחרון כבר אינו יכול לקרוא עימם את מקרא הביכורים.
  22. ^ הגם שאת מחזור שנות השמיטה מתחילים בחודש תשרי.
  23. ^ תלמוד בבלי, ראש השנה פרק א, דף ז' עמוד א'.
  24. ^ ספר שמות, פרק מ', פסוק ב'; ספר שמות, פרק מ', פסוק י"ז; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ה' ועוד.
  25. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב'.
  26. ^ מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ז'.
  27. ^ שמות י"ב, ב'.
  28. ^ פירוש הרמב"ן על התורה, שמות פרק י"ב פסוק ב'.
  29. ^ בבלי, מסכת ראש השנה כא, א
  30. ^ ספר שמות, פרק מ', פסוקים י"ז-ל"ג


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.