רבי זכאי דכבול

רַבִּי זַכַּאי דְּכָּבוּל היה אמורא ארצישראלי בדור הראשון, שפעל בעיר כָּבוּל שבגליל המערבי במאה ה-3.

בתלמוד הירושלמי נמסרה בשמו הלכה הנוגעת לתיקון טעויות בקריאת התורה בבית הכנסת, אשר רבי ירמיה ורבי זירא דנו בה אגב מקרה שאירע בבית הכנסת של סכנין[1].

במספר ברייתות נזכר ביקורם של יהודה והלל, בניו של רבן גמליאל ברבי, אצל רבי זכאי דכבול, וכי בני העיר כבול חלקו להם כבוד רב במזון ובשתייה[2], וכן העמידו לרשותם את בית המרחץ המקומי[3].

במדרש ויקרא רבה נזכר רבי זכאי דכבול כדרשן, אשר דרש את הפסוק מספר קהלת ”לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל”[4] על מאורע שהתרחש בעירו, בו במהלך סעודת נישואי בנו של אחד מגדולי כבול, מת הבן מנחש שהכישו בשעה שהלך להביא חבית יין לסועדים[5].

על שמו של האמורא קרויה כיום "מערת זכאי" הסמוכה לכאבול.

לקריאה נוספת עריכה

  • ד"ר מ' מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יהושע צ'צ'יק, תל אביב, כרך א', 269-268.

קישורים חיצוניים עריכה

הרב אהרן הימן, "ר' זכאי דכבול", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מגילה, דף לא, ב.
  2. ^ מסכת שמחות, פ"ח.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, פסחים, דף כה, ב.
  4. ^ קהלת, ב, ב.
  5. ^ ויקרא רבה, כ, ג.