רבי חנינא בן תרדיון

מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה

רבי חנינא[1] בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו. הוא היה ראש בית דין, אביה של ברוריה וחותנו של רבי מאיר, ואחד מעשרת הרוגי מלכות.

חנינא בן תרדיון
רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג, מתוך מנורת הכנסת של בנו אלקן
רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג, מתוך מנורת הכנסת של בנו אלקן
לידה המאה ה-1
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
פטירה המאה ה-2
כ"ז בסיון
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
שם מלא חנינא, חנינה, חנניא, חנניה
מקום קבורה סמוך לציפורי (זיהוי עממי מהמאה ה-18)
מדינה האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית האימפריה הרומית
מקום מגורים סכנין
מקום פעילות סכנין
תקופת הפעילות הדור השלישי לתנאים
השתייכות חז"ל, תנאים, עשרת הרוגי מלכות
תחומי עיסוק הלכה
תפקידים נוספים ראש בית דין, גבאי צדקה
בני דורו אבא חלפתא, יוסי בן קיסמא
אב תרדיון
צאצאים ברוריה
מספר צאצאים 3
חתנים רבי מאיר

ביוגרפיה

עריכה

שימש כראש בית דין בסכנין והיה חברו של רבי חלפתא.

דמותו ותורתו

עריכה

בתלמוד הוא מתואר כגבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר וחוכמה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון.

שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים. אבל שניים שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

מותו וגורל משפחתו

עריכה

בעת גזרות אדריאנוס, רבי חנינא לימד תורה ברבים, והרומאים תפסוהו והרגוהו בשרפה[2]. הוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות[3]. לפי מגילת תענית בתרא, גזר הדין בוצע בכ"ז בסיוון, והיום נקבע לתענית צדיקים[4].

הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו, הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים, ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: ”מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני”. לתלמידיו סיפר שהוא רואה ”גווילין נשרפין ואותיות פורחות” (קלף נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השרפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה בת קול ואמרה: ”רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא; ועל כך אמר רבי יהודה הנשיא: ”יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים” (מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א').

גם גורל בני משפחתו היה מר: על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות[5]. מסופר גם כי בנו נתפס לליסטות[6] ונהרג על ידי המלכות[7].

הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על חטא מועט, שהיה הוגה את השם המפורש באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.

קברו

עריכה

מקום קבורתו לא נזכר בספרות חז"ל, אך על פי מסורת עממית מסוף המאה ה-18 קברו מצוי סמוך לציפורי. יעקב ברוך בספרו "חיבת ירושלים" (סביב שנת 1785), כנראה הראשון לתעד מסורת זו[8]:

ר' חנינא בן תרדיון נהרג בעשרים ושבעה בסיון, נשרף וספר תורה עמו. מנוחתו סמוך לציפורי

 
מצבת אנינא הקטן (רפליקה), במערת רבי יהודה הנשיא בבית שערים

חוקרי המקומות הקדושים ישראל מאיר גבאי, ישראל הרצברג והארכאולוג ד"ר יוסי סטפנסקי העלו השערה כי נקבר בבית שערים:

מאחר שיש מעט מאד מידע מעולי רגל, לא ניתן לקבוע כלל את מקום קבורת ר' חנינא. אולם אם 'סמוך לציפורי' הכוונה לבית שערים, ייתכן כי המערה בבית שערים בה נמצאה הכתובת 'אנינא' מתייחסת לר' חנינא, אולם אין כל הוכחה לדבר, וייתכן גם כי הכוונה לחנינא בר חמא תלמידו של רבי יהודה הנשיא.

"מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל". כרך א' (מהדורות: 2007, 2011)

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה"
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א'.
  3. ^ ראו: עשרת הרוגי מלכות#זהות עשרת ההרוגים.
  4. ^ מגילת תענית בתרא; טור, אורח חיים סימן תקפ.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד ב'
  6. ^ אולי הצטרף למורדים המזוינים נגד השלטון הרומי[דרוש מקור]
  7. ^ מסכת שמחות סוף פרק יב
  8. ^ כמו כן, משה טננבוים בספרו "מסעות משה" (סביב שנת 1924 לספירה), מצטט מסורת זו