פתיחת התפריט הראשי

ישראל מאיר הכהן

רב, מחבר "משנה ברורה" ו"ספר חפץ חיים" על הלכות לשון-הרע
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

רבי ישראל מאיר הכהן[1] מראדין (י"א בשבט ה'תקצ"ח, 6 בפברואר 1838[2] - כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים.

הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים)
Yisrael Meir Kagan.jpg
לידה 26 בינואר 1839
י"א בשבט ה'תקצ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'טל, האימפריה הרוסית
פטירה 15 בספטמבר 1933 (בגיל 94)
כ"ד באלול ה'תרצ"ג
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ראדין, הרפובליקה הפולנית השנייה
כינוי ה"חפץ חיים"
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק הלכה, גאולה, צבא, תשובה, מוסר, מקרא, אגדה, סדר קדשים
רבותיו רבי נחומקה מהורדנא
תלמידיו רשימה חלקית
חיבוריו משנה ברורה, חפץ חיים, שמירת הלשון, זכור למרים, אהבת חסד, מחנה ישראל, ליקוטי הלכות, נדחי ישראל, ספר המצוות הקצר, חומת הדת ועוד.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איור נפוץ של החפץ חיים

תולדותיועריכה

נולד בעיירה ז'טל בפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (היום בבלארוס) לר' אריה זאב ולרבנית דובורושה.
אין ודאות מוחלטת לגבי שנת לידתו. לפי "ניו יורק טיימס" יום לאחר פטירתו, החפץ חיים חי 105 שנים,[3] זאת אומרת שנולד בשנת ה'תקפ"ח (1828). לפי היברייסקיה אנציקלופדיה, הוא נולד בשנת 1833.[4] לפי רפאל הלפרין הוא נולד בתקצ"ה.[5] לפי מנחם מאיר ישר הוא נולד בשנת 1838.[4] הרב נתן קמינצקי, בספרו "עשייתו של גדול" מסיק מתאריכי הלידה בבקשתו של החפץ חיים להגר לארץ ישראל, שהוא חי 94 שנים,[6] זאת אומרת שנולד בשנת ה'תקצ"ט (1839). גם לפי הערכת בנו הוא נולד בשנת תקצ"ט (1839).[7] לפי הרב שמואל ברוך שולמן נולד בשנת ה'ת"ר.[8]
אביו היה חנווני. אמו הייתה אשתו השנייה של אביו, בנישואיו הראשונים היה אביו נשוי לאחותה, מרים, וממנה נולדו שלושה ילדים: ריזל, משה ואהרן. באזור גיל עשר עבר ללמוד תורה בווילנה, שם נודע כעילוי. כשהיה בגיל ארבע עשרה[9] נפטר אביו, וכעבור כשנתיים נישאה אמו מחדש לאדם בשם שמעון. על פי עדותו, בתקופת לימודיו בווילנה ניסה אד"ם הכהן להשפיע עליו שיצטרף לחוג המשכילים, אך החפץ חיים סירב. בעקבות כך נטר לו החפץ חיים טינה בהמשך חייו. באזור גיל שבע עשרה, בהתאם לרצונו של אביו החורג, ולמרות התנגדותה של אמו, נשא לאישה את אחותו החורגת, פרידא, כדי שלא ייווצר קרע בנישואי אמו. לאחר חתונתם התגוררו בראדין, שם גר אביו החורג, ובשנים הראשונות לאחר נישואיהם התפרנסו משולחנו. לאחר שהלה נקלע לקשיים כספיים, פתחה אשתו חנות קטנה שהניבה להם פרנסה בדוחק. הודות לפרנוסו על ידי אשתו, יצא ללמוד לתקופות ממושכות בעיירות שסביב ראדין, ובחלקן גם לימד קבוצות שונות של בחורים, בחלק מהמקרים גם תמורת תשלום. תקופה קצרה כיהן כרב העיירה ראדין, אולם התפטר מתפקידו עקב אי עמידתם של אנשי העיר בתנאים שקבע כשנכנס לתפקיד.[10]. בשנת תרכ"ט הקים בראדין ישיבה, עמד בראשה, ובשנותיה הראשונות אף ניהל אותה ודאג לכל צרכיה.

ביו-ביבליוגרפיהעריכה

בשנת תרל"ג הוציא לאור בווילנא את ספרו הראשון "חפץ חיים", העוסק בהלכות לשון הרע ורכילות. החפץ חיים הושפע מרבי נחומקה מהורדנה (שלמד בישיבת וולוז'ין). הוא התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לווילנה, שם הקים ישיבה הידועה בשם "ישיבת ראדין" ועמד בראשה. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. ב-1884 הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו משנה ברורה. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו, ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספריו בעילום שם. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב.

משנתועריכה

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון'. נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו 'אהבת חסד' וספרים נוספים.

חיבורו הגדול והמקיף ביותר הוא הספר 'משנה ברורה', שהוציא בשישה כרכים בין השנים ה'תרמ"ד-ה'תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. במקרי ספק שאין בהם הכרעה ברורה הוא ממליץ לרוב להחמיר, אך אינו מחייב. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח).

הוא כתב שדווקא בזמן התלמוד שהייתה אווירה שבה "קבלת האבות הייתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו בו אבותיו" ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית לא היה צורך במוסדות חינוך לבנות שילמדו תורה. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן שאם הדבר לא ייעשה, כתב החפץ חיים, "עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו"[11] ולכן הוא פסק שמכיוון שאיסור התלמוד לגבי לימוד תורה לנשים הוא בעיקרו בלימוד התורה שבע"פ (התלמוד), אבל לגבי התורה שבכתב האיסור אינו קיים בדיעבד ולכן נשים יכולות בדיעבד ללמוד תורה שבכתב כדי להתחזק ביהדות. הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר, ובה למדו תנ"ך, אך לא למדו תושב"ע.

החפץ חיים היה ככל הנראה הראשון שכתב ספר הלכה ומוסר לחיילים ("מחנה ישראל") ולמהגרים ("נדחי ישראל"), וזאת על אף שהביע התנגדות חריפה להגירה לאמריקה, ואף כתב על כך חוברת ("נפוצות ישראל"). הוא גם כתב ספר הלכה ומוסר לנשים ("גדר עולם"). הוא הקדיש פרקי הלכה ומוסר לאיסור הלנת שכר, ובסוגיה זו גילה נטייה להדגיש את זכויות העובד יותר מאשר את זכויות המעביד. יש הרואים בכך, לצד היבטים אחרים, סימן לנטייה לפתח גישה מודרנית בתחום דיני העבודה ההלכתיים.[12]

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קדשים. לשם כך חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו ("כולל קדשים") שעסק בכך.

פעילותו הציבוריתעריכה

 
ספר מכתבי החפץ חיים, מספר זה ניתן ללמוד רבות על פעליו הציבוריים הרבים
  • החפץ חיים היה פעיל במרץ בתנועת אגודת ישראל[13] ואף הופיע אישית בכנסייה הגדולה הראשונה של תנועה זו.[14]
  • הסכים להקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.[15]
  • דאג לשמירת שבת של יהודים בכל מיני מקומות, וטרח לבקש אישית מבתי חרושת ומקומות עבודה לשחרר את היהודים ביום הזה,[16] ואף לבלגיה כתב ודרבן לדרוש סגירת הבורסה באנטוורפן ביום השבת, עקב היות רוב סוחריה יהודים.[17]
  • הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומות חנייתם, בין שתי מלחמות העולם.[18]
  • פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, ויחד רבות מאגרותיו[19] לשם כך. הוא דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בביהכנ"ס הגדול של וילנה ואף הוציא ספר על כך בשם "טהרת הבית".
  • פעל רבות למען עליית חרדים לארץ ישראל[דרוש מקור] ואף רצה לעלות בעצמו, אולם ללא הצלחה.[20]
  • פעל רבות להשקטת המריבה בירושלים בין תלמידי הרב קוק לבין תלמידי הרב זוננפלד.[21]
  • פעל בקרב נשיא פולין ושריו לביטול הגזירה לחייב רבנים במבחנים על לימודי חול ובקבלת סמיכה מ"קולעגיום" רבני.[22]
  • הקים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי את ועד הישיבות, לדאוג לקיומם החומרי של הישיבות.[23]
  • דרש להקים תלמודי תורה ובתי ספר חרדיים לבנים בעירם.[24]
  • פעל במרץ למען יהודי רוסיה בשיתוף פעולה עם גדולי ישראל מכל החוגים. התבטאויותיו על ה "יבסקים" היהודים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי בברית המועצות לעקירת הדת היהודית, היו חמורות ביותר ואף הביע חרטה בזקנותו על שלא יצא למלחמה פיזית בהם כמבואר בספר "קובץ מאמרים" של תלמידו רבי אלחנן וסרמן. בפעולותיו למען יהודי רוסיה פעל יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי ועוד רבנים ואדמו"רים רבים ובהם אדמו"רי בית ליובאוויטש, הם יזמו יחדיו בהזדמנויות שונות מכתבי קריאה לציבור (המכונים קול קורא) הקוראים ליהודי התפוצות לסייע ליהודי רוסיה.[25][26][27]
 
קול קורא לתענית ציבור בשנת ה'תרפ"ט עליו חתום החפץ חיים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזינסקי ואדמו"ר הריי"ץ

בני משפחתועריכה

מנישואיו הראשונים:

מנישואיו השניים:

הנצחתועריכה

 
רחוב בירושלים על שם ספרו "חפץ חיים".

על שמו קרויים רחובות רבים בישראל. כמו כן הקיבוץ הדתי חפץ חיים (ותחנת קליטת המים הסמוכה אליו).

בשנות ה-40 פעלה בכפר סבא ישיבת חפץ חיים, בראשות הרב אהרן יהודה לייב שטינמן. אחיינו, הרב חיים דוד ליבוביץ, הקים בארצות הברית את ישיבת חפץ חיים.

מספריועריכה

 
החפץ חיים בפתח ביתו שבראדין

מתלמידיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב אריה לייב הכהן פופקו (בן הח"ח), מבוא לספר מכתבי הרב חפץ חיים, דפוס ראשון ורשה ה'תרצ"ז
  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, פלדהיים ה'תשנ"ו (מהדורה מחודשת) כרך ד פרקים א-ט, עמ' 19–149.
  • הרב מ"מ ישר, החפץ חיים - חייו ופעלו, א-ג, בני ברק : נצח, התשנ"ז.
  • א' ביק (שאולי), ה"חפץ חיים", הלכות והליכות, "מורשה" ח (ה'תשל"ד) 104-112.
  • הרב א"ב שורין, קשת גבורים א, ירושלים ה'תשכ"ד, עמ' 115–121.
  • הרב ניסן וקסמן, במחיצתו של ה"חפץ חיים", "שנה בשנה" (תשל"ד) עמ' 419–432.
  • אברהם הלוי שישא, מכתב של מרן החפץ חיים זי"ע, המעין ב, (ה'תשל"ה) 42-48.
  • יצחק גנוז, משלי החפץ חיים, יסודותיהם ושיטת עיצובם, "הקונגרס העולמי למדעי היהדות" 8, 4 (ה'תשמ"ב) 139-144.
  • א' בן-נתן, תוכנית עלייתו ארצה של ה"חפץ חיים", "אשל נתן" (ה'תשמ"ח) 110-115.
  • מאיר עיני ישראל, א-ז, בני ברק, תשנ"ח- ואילך.
  • דוד תמר, מרן בעל "החפץ חיים", "קובץ הציונות הדתית" ה (ה'תשס"ב) 604-613.
  • יצחק גנוז, התייחסותו של ה"חפץ חיים" לבחירת רב ראשי לווילנה לאור מכתביו, "סיני" קלא (ה'תשס"ג) לט-מה.
  • הרב משה גליס ואביעד הכהן, כתבי ״החפץ חיים״ הרב ישראל מאיר כהן מראדין: רשימה ביבליוגרפית בצירוף תעודות ומסמכים. נזר דוד, מכון הרי פישל. ירושלים תשמ"ד.

קישורים חיצונייםעריכה

חיבורי וכתבי החפץ חייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הוא לא עשה שימוש בשם משפחה; שמו "כהן" תועתק בהגייה רוסית כַּגָן ודבק כשם משפחה בחלק מילדיו. במסמכים רשמיים הופיע בשם פּוּפּקוֹ, שאותו אימץ גם בנו הגדול. ראו עוד: ראובן אליצור, דגל מחנה ראובן, בני ברק תשע"ב, עמ' שעו-שעז. המכתב המקורי מצולם אצל ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, א, ירושלים תש"ס, עמ' רצג-רצד.
  2. ^ שנת לידתו מצויה במחלוקת. ראו בהמשך
  3. ^ צילום הידיעה בעיתון ניו יורק טיימס על פטירתו
  4. ^ 4.0 4.1 ישר עמוד כה הערה 1
  5. ^ רפאל הלפרין, אנציקלופדיה לבית ישראל, ערך "הכהן ר' ישראל מאיר בר אריה מראדין"
  6. ^ Making of a Godol, pp. 1106-1108
  7. ^ בספר תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים בנו הוא גם המקור היחיד לתאריך לידתו - י"א בשבט.
  8. ^ http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1931%2F04%2F12&id=Ar00303&sk=8537127B
  9. ^ ראו לעיל דיון על שנת הולדתו. המקור למידע הוא עדות בנו (תולדות החפץ חיים עמוד ב), אולם ייתכן שמה שמדויק שם זו דווקא השנה, תרי"ג, ולא הגיל. הרב מאיר ישר מעיד לעומתו שאביו נפטר בשנת תר"ט (עמוד כט).
  10. ^ כשנכנס לתפקידו התנה עם אנשי העיר שלשה תנאים. 1. שלא יקבל משכורת. 2. שאנשי העיר ימחלו לו במקרה של טעות בדין או אם יפגע בהם. 3. שאנשי העיר יתחייבו לציית לו. בעקבות סירוב של שני סוחרים לציית לפסק דינו, התפטר מתפקידו. (ישר עמוד מו). לפי דב כ"ץ זה אירע בתקופה מאוחרת יותר, בשנ"ת תרמ"א (כ"ץ תנועות המוסר 25)
  11. ^ חפץ חיים, לקוטי הלכות - סוטה, פרק ג, עמ' 21–22. דברים דומים כתב החפץ חיים במכתבו בנוגע לייסוד בית יעקב: "עניין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה, אשר זרם הכפירה ר"ל שורר בכל תקפו. וכל החששים והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה. כי לא כדורות הראשונים דורותינו, אשר בדורות הקודמים היה לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בספר צאינה וראינה בכל שבת קודש. מה שאין כן בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה" (מצוטט אצל א' גרינבאום, 'החנוך הדתי לבנות בישראל', בתוך: שבילי החינוך, עמ' 35).
  12. ^ בנימין בראון, 17) 'הלנת שכר בפסיקת החפץ חיים: לקראת מודרניזציה של דיני העבודה ההלכתיים?' בתוך: תרביץ – רבעון למדעי היהדות, שנה עה (ניסן-אלול תשס"ו), עמ' 501–538.
  13. ^ ActivePaper Archive, www.jpress.nli.org.il
  14. ^ מידע על הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל כמו כן בספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב קכ
  15. ^ מידע על הקמת בית יעקב בברכת ועידוד ה"חפץ חיים"
  16. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים קז קח ועוד
  17. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב נד
  18. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים עט צא קיד
  19. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים טו סו עז ועוד
  20. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב סד, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים רבים ממכתב קכז עד מכתב קלז
  21. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב קכב, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים קמה וקמו
  22. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים מט פט צב צג צד קד קה קט ועוד
  23. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים נא נב עא
  24. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים לח מג מד ועוד
  25. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים כב כג נח עח
  26. ^ אגרות קודש לאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קסח-קסט
  27. ^ הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קפג - קפה
  28. ^ משנה ברורה, באור הלכה, סימן של"ב, סוף ד"ה ואם הוא ספק.