רבן גמליאל השישי
רבן גמליאל השישי היה נשיא הסנהדרין האחרון, בן למשפחת הנשיאים של הלל הזקן.
| לידה |
370? ד'ק"ל?  |
|---|---|
| פטירה |
425? ד'קפ"ה? |
| מדינה | פרוביניקה פלשתינה, האימפריה הביזנטית |
| תקופת הפעילות |
? – 425 |
| אב | רבי יהודה נשיאה השלישי |
  | |
עם התחזקות מעמד הנוצרים באימפריה הביזנטית, הם החלו בצעדים נגד הנשיאות היהודית. נסיונותיהם הצליחו ובשנת 415 הואשם רבן גמליאל בשורה של עבירות על פי החוקים שהונהגו באותה עת נגד היהודים: בניית בתי כנסת חדשים, מילת עבדים נוצרים ופסיקת דין במשפט בין שני צדדים נוצרים.
רבן גמליאל טען שפעולות אלו כלולות בזכויות היסוד המוקנות ליהודים, אך טענותיו לא התקבלו. הקיסר הונוריוס ביטל את תואר "פריפקטוס כבוד" שהיה מוענק לנשיא הסנהדרין במשך דורות, ציווה על הרס בתי הכנסת החדשים, שחרר את העבדים והתרה בנשיא לבל יעבור שוב על חוקי המדינה.
כאשר נפטר רבן גמליאל, בשנת ד'קפ"ה (425), לא השאיר אחריו בן שיירש את כיסאו. הקיסר תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותקופת הנשיאות תמה.
רבן גמליאל היה רופא, ותרופותיו מוזכרות לשבח בכתבי הרופא הלטיני מרקלוס אמפיריקוס (אנ') בן-דורו. מרקלוס מציין בחיבורו (De medicamentis, XXIII, 77) כי "הפטריארך גמליאל" המציא תרופה למחלת הטחול.[1]
קישורים חיצונייםעריכה
- רבן גמליאל השישי, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)