פתיחת התפריט הראשי

רבקה כצנלסון

ביוגרפיהעריכה

כצנלסון נולדה בשנת 1903 בבוברויסק שברוסיה (רוסיה הלבנה). למדה בבית הספר לכלכלה של לונדון ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מ-1946 עד 1947 הייתה חברת מזכירת מערכת הדו-שבועון למדיניות וענייני חברה וביקורת "בטרם". בהמשך שהתה בדרום אמריקה בשליחות מטעם מפא"י עד 1951, ובשנים 19521954 הייתה חברת מערכת "הדואר". מ-1955 ועד 1962 הייתה עורכת כתב העת של סולל בונה, "כּוּר". משנת 1962 כיהנה כעורכת "דבר הפועלת" במשך כמעט עשור, עד שבינואר 1971 הוחלפה על ידי עורכת-המשנה שלה, שולמית אור.[1]

פרסמה בעיתונות מאמרים והרצתה ב"קול ישראל" בנושאי ביקורת ספרות, תיאטרון ואמנות.

בשנת 1968 זכתה בפרס רבקה אלפר, המוענק על ידי מועצת הפועלות לנשים הפעילות בספרות ובעיתונאות.[2]

לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפה לתנועה למען ארץ ישראל השלמה.

הייתה אם לשני בנים.

בביוגרפיה של דוד בן-גוריון "מדינה בכל מחיר" מפרט תום שגב את פרשיית האהבה שהתנהלה בין כצנלסון לראש הממשלה הראשון.

מפרסומיהעריכה

  • רבקה כצנלסון (עורכת), מספורי מתנדבות: מחצית יובל שנים לארגון אמהות עובדות ירושלים תרצ"ה–תש"ך,‫ ירושלים: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י – ארגון אמהות עובדות – מועצת הפועלות – מועצת פועלי ירושלים, תש"ך.
  • קריית האמנים, צפת; כתבה רבקה כצנלסון, תל אביב: דפוס אחדות, 1966. ("רפרודוקציות עם ביוגרפיות קצרות בעברית ובאנגלית של ציירי צפת")
  • רבקה כצנלסון (עורכת), העשׂרה: חייהם ומותם של עשרת חללי המסוק שנפלו בסיני ביום ט"ו בתמוז תשל"א, תל אביב: המשפחות, תשל"ג 1973. (ספר זיכרון)
  • בפה ולא ביד, תל אביב: ציירי פה, חברי ארגון ציירי פה ורגל בישראל המסונף אל המרכז העולמי במדינת ליכטנשטיין, 1981. ("אודות ציירי פה בארץ ישראל")

על "דבר הפועלת":

  • 'יבולו של יובל', נעמת (הירחון לאשה ולמשפחה) פברואר–מרץ 1984, 7–11.
  • 'אשה כמו שהיא', נעמת מרץ 1990, 58–60.

תרגום:

  • שיינה קורנגולד, זכרונות; התרגום לעברית רבקה כצנלסון, תל אביב: אידפרס, (הקד’ תשכ"ח). (זיכרונותיה של אחותה של גולדה מאיר, שיינע קורנגולד)

לקריאה נוספתעריכה

  • Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1972, p. 183.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה