רב אחדבוי בר אמי

רב אחדבוי בר אמי היה אמורא שחי בדור הרביעי לאמוראי בבל.

הוא היה חברו של רב ששת. כאשר פגע פעם בטעות בכבודו של רב ששת, הוא השתתק וכוח הדיבור נלקח ממנו. אמו של רב אחדבוי, שהייתה מניקתו של רב ששת, באה להתחנן לפני רב ששת שירחם עליו, אך הוא לא מחל על כבודו, עד שהראתה לו את דדיה, ואמרה לו: ראה דדים אלו שינקת מהם! כאן לא יכול היה רב ששת להתעלם מחוש הכרת הטובה למניקתו ומחל לרב אחדבוי. מסיבה זו קראו עולא "משגש ארחתיה דאימיה" (גרם לאמו מהומה ושגעון)[1]. בפעם אחרת הוא שאל את רב ששת שאלה הלכתית שמעשית לא תיתכן שתקרה (המערה בעצמו מהו) ורב ששת כעס עליו[2].

רבים מדברי תורתו של רב אחדבוי מופיעים בתלמוד, רובם שאלות הלכתיות "בעי מיניה"[3] או קושיות על אמרה של מישהו אחר "מתקיף לה"[4] או "מתיב" (=קושייא מברייתא)[5]. אחת מהם היא שאלתו האם חלה טומאת עבודה זרה על עבודה זרה שקטנה מכזית. שאלתו הייתה, מכיוון שטומאת עבודה זרה הוקשה לשרץ אך גם הוקשה למת (ע"ע טומאת עבודה זרה), האם שיעורה כשרץ שאפילו פחות מכזית מטמא, או דווקא בכזית כמו טומאת מת. לבסוף פשט את שאלתו רב אויא (ולפי גרסה אחרת רבה בר עולא) שהביא ראיה מברייתא שבה כתוב בפירוש "עבודה זרה פחותה מכזית אין לה טומאה כל עיקר"[6].

שאלה אחרת שאל בעניין ההלכה האומרת כי "אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית", האם דין זה אמור גם על יתומים גדולים או רק על קטנים. להלכה מסקנת התלמוד היא שגם על גדולים[7]. במקום אחר הוא שאל את רבא מה דין המבשל בשר בחלב גדי לפני שילדה (קרוב ללידה, שכבר יש לה חלב) האם גם אז עבר על איסור זה או שמא "לא תבשל גדי בחלב אמו" בא ללמד שדווקא בחלב גדי שילדה אסור לבשל. רבא הוכיח לו שגם במקרה כזה קיים איסור[8].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה