רב ייבא סבא

אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי

רב ייבא סבא היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל.

ביוגרפיה

עריכה

רב ייבא מוזכר כמשמשו של רב[1], וכמשמשם של תלמידיו.

מסופר, כי רב ברונא ורב חננאל ישבו יחד ואכלו סעודת מצווה, ורב ייבא סבא שימשם. כאשר סיימו לאכול החליטו כי הגיעה הזמן לברך ברכת המזון ובכך לסיים את הסעודה, ולאחר מכן ביקשו מרב ייבא ששימשם להביא לפניהם משקה לשתייה ולקינוח הסעודה. רב ייבא הזכיר להם את מאמרו של רב, שאמר שכאשר אדם מחליט לברך ברכת המזון נחשב הדבר כהחלטה לסיים את הסעודה וכהסחת הדעת מאכילת ושתיית המשקים והמאכלים, ואם ברצונם לחזור ולהמשיך את הסעודה שוב עליהם לברך על כל משקה או מאכל בסעודה ברכה ראשונה, שכן מעתה והלאה אין הם נחשבים כמאכלים שאוכלים אותם כחלק מהסעודה שאין צורך לברך לפניהם (כי הם נפטרים בברכת "המוציא")[2].

במקום אחר מובא כי שאל שאלה את רב נחמן[3], ובמקום אחר מובא כי הוא היה גם תלמידו של רב חסדא[4].

הוא למד אצל רב הונא ונחשב מגדולי תלמידיו. על כך מסופר כי כאשר רב אויא סבא שאל את רב הונא שאלה הלכתית מסוימת, השיב לו רב הונא: "עורבא פרח". לפי הסבר רש"י, רבה בר רב הונא העביר נושא במתכוון, על ידי האמירה: עורבא פרח, כלומר ראה את העורב הפורח מעלינו[5]. לפי פירושו של רבינו חננאל, דבריו "עורבא פרח" מכוונים כלפי דבריו של אותו אמורא, שדעתו היא דעתם של ילדים המשחקים בציפורים ועורבים. לאחר שרבה בנו של רב הונא, שאל אותו לפשר הדבר, שהרי רב הונא היה מכבד את רב אויא סבא באופן מיוחד בהצביעו על גדלותו המיוחדת בתורה, הבהיר לו רב הונא כי אי ההגיון אינו בשאלה עצמה, אלא בתזמון שבו היא נשאלה, שכן השאלה הייתה קשה מאוד לעיון, והיא נשאלה בזמן שרב הונא היה עייף וחלש ולא יכול היה להשיב עליה כראוי[6]. סיפור דומה מובא גם במסכת חולין[7]. לפי גרסת הדקדוקי סופרים וכמסקנת הרב אהרון הימן[8], מדובר בטעות דפוס והמעשה היה עם רב ייבא סבא שהיה מגדולי הדור בדורו של רב הונא.

חוקרי המקומות הקדושים ישראל מאיר גבאי, ישראל הרצברג והארכאולוג ד"ר יוסי סטפנסקי העלו אפשרות (כהשערה בלבד) שנקבר במערת רב אדא סבא במירון בסמוך לקבר הרשב"י[9].

התנא רב ייבא סבא

עריכה

בספר הזוהר מתואר רב ייבא סבא כסוחר ישמעאלי (טייעא) הנושא סחורה על חמורו ונראה בתחילה כעם-הארץ, אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. ללא ספק מדובר בחכם אחר, מתקופת התנאים, שבוודאי לא היה תלמידם של רב נחמן ורב חסדא. חכם זה מכונה גם "סבא דמשפטים", על שם מקום הופעתו בזוהר. מכיוון שלפי דעת רוב החוקרים ספר הזוהר נכתב רק בסוף המאה ה-13, וחכם זה מופיע בזוהר בלבד, סבורים החוקרים שהוא דמות דמיונית, חבר בחוג החכמים שסביב רבי שמעון בר יוחאי.

לפי רבי חיים ויטאל נקבר קרוב למירון במקום שנמצא כיום בתוך יער בעש"ט[10]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה