פתיחת התפריט הראשי
סמל הכובע של הכוחות הצבאיים של פיג'י

רגימנט חיל הרגלים של פיג'י הוא עוצבה חטיבתית ובה ששה גדודים, המהווה את הכוח הלוחם העיקרי של הכוחות הצבאיים של פיג'י. יחידות הרגימנט לחמו במלחמת העולם השנייה ושירתו במלאיה, ומאז שלהי שנות השבעים משרתים בכוחות שמירת שלום שונים ברחבי העולם.

מבנה הרגימנטעריכה

הרגימנט כלל בראשיתו רק רק גדודים טריטוריאליים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוקמה בו פלוגה סדירה ראשונה.

הרגימנט כולל כיום שלושה גדודים סדירים (ה-1, ה-2, ה-3) וכן שלושה גדודים טריטוריאליים (ה-4, ה-5 וה-7/8). האחרונים הם למעשה פלוגות סדירות, אשר בשעת חירום ניתן לבנות על בסיס כל אחת מהן גדוד מלא.

תולדות הרגימנטעריכה

 
חיילי הרגימנט מטפלים בפצוע במהלך הקרב בבוגנוויל במלחמת העולם השנייה

הרגימנט הוקם עם ייסוד כוחות ההגנה של פיג'י - אז מושבה בריטית - בשנת 1920. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כלל רק מסגרות פלוגתיות טריטוריאליות והוא הוגדל בהדרגה והועמד תחת פיקוד צבא ניו זילנד. משימתו הראשונה הייתה הגנה על אתרים חיוניים באיי פיג'י. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה באוקיינוס השקט הוצבה בפיג'י באביב 1942 הדיוויזיה האמריקאית ה-37 והרגימנט הועבר תחת פיקוד אמריקאי. בהמשך המלחמה השתתף הרגימנט במערכה באיי שלמה. אחד מחיילי הרגימנט, ספנאיה סוקאנאיוואלו (Sefanaia Sukanaivalu), עוטר לאחר מותו בעיטור צלב ויקטוריה על לחימתו בבוגנוויל ב-1944. בתום המלחמה פוזר למעשה הרגימנט, אם כי הגדוד ה-1 הופעל במלאיה ב-1952-‏1953 לשם דיכוי המרידה שם.

ב-1978 הופעל מחדש הגדוד ה-1 במסגרת מדינת פיג'י העצמאית. באותה שנה הצטרף לכוחות יוניפי"ל בדרום לבנון ושירת שם עד 2002. ב-2004 נפרסו חיילים מהגדוד בעיראק כחלק ממשלחת הסיוע של האו"ם שם (UNAMI). חיילים מהגדוד משרתים גם במשלחת האו"ם לסודאן (UNMIS).

הגדוד ה-2 הוקם מחדש כגדוד סדיר ב-1982 והצטרף לכוח המשקיפים הרב-לאומי שהוצב בסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים.

הגדוד ה-3 הוקם כגדוד טריטוריאלי ב-1982 כדי להחליף את הגדוד ה-2. בעקבות ההפיכות הצבאיות בפיג'י ב-1987 הוא הפך לגדוד סדיר ומהווה את כוח האבטחה הצבאי באיים. הוא גם מספק חיילים רעננים לשירות בגדודים ה-1 וה-2. גדוד זה הוא הגדול בשלושת הגדודים הסדירים.

הגדודים הטריטוריאליים הוקמו מחדש לאחר ההפיכות בפיג'י ב-1987 והם מוצבים באיי פיג'י תחת פיקוד הגדוד ה-3.

קישורים חיצונייםעריכה