רוברט גרייבס

סופר בריטי

רוברט פון רנקה גרייבסאנגלית: Robert von Ranke Graves;‏ 24 ביולי 1895 - 7 בדצמבר 1985) היה משורר, סופר וחוקר המיתולוגיה היוונית בריטי ממוצא אירי. גרייבס כתב מעל ל-140 יצירות. שיריו, תרגומיו וניתוחו החדשני של המיתוסים היווניים, ספרו האוטוביוגרפיה על תפקידו במלחמת העולם הראשונה וספר המחקר שלו "האלה הלבנה" עדיין פופולריים.

רוברט גרייבס
Robert Ranke Graves
Robert Graves 1929 (cropped).jpg
לידה 24 ביולי 1895
וימבלדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בדצמבר 1985 (בגיל 90)
דיה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Robert von Ranke Graves עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה דיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית ספר קינגס קולג', Copthorne Preparatory School, בית הספר צ'רטרהאוס, סנט ג'ונס קולג', אוקספורד, Hillbrow School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אני, קלאודיוס, האלה הלבנה, The Greek Myths עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 בדצמבר 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Beryl Pritchard
ננסי ניקולסון (1949) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Lucia Graves, Catherine Graves, Samuel Graves, William Graves, David Graves, Tomás Graves, Jennifer Graves, Juan Graves עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק
  • פרס ראסל לוינס לשירה
  • מדליית הזהב של המלכה לשירה
  • פרס הות'ורנדן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רוברט גרייבס

הוא התפרנס מכתיבה, במיוחד רומנים היסטוריים פופולריים דוגמאת: "אני, קלאודיוס"; "המלך ישוע"; "גיזת הזהב"; ו"הרוזן בליזריוס".

ביוגרפיהעריכה

נולד בווימבלדון שבאנגליה. אמו, אָמֶלי, הייתה אחיינית של ההיסטוריון הגרמני לאופולד פון רנקה. אביו, אלפרד פרסיבל גרייבס (אנ'), היה אירי משורר וחוקר המיתולוגיה האירית. אחיו למחצה היה העיתונאי פיליפ גרייבס ואח נוסף היה ריצ'רד גרייבס, שהיה פקיד בממשלת המנדט ויושב ראש הוועדה העירונית של ירושלים בזמן מלחמת השחרור (מינוי שקיבל לניהול העיר בזמן המלחמה)[1].

גרייבס זכה למלגה לאוניברסיטת אוקספורד. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד הרובאים המלכותיים הוולשים (RWF), שם שירת כקצין והגיע עד לדרגת קפטן. לאירועים שעבר גרייבס בשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה עצומה עליו. הוא פרסם את ספר שיריו הראשון ב-1916, אולם ניסה מאוחר יותר "להדחיק" את שירי המלחמה שלו. בקרב על הסום ב-1916 הוא נפצע פציעות קשות כל כך, שהוריו קיבלו ידיעה על מותו. אולם למרות זאת, הוא החלים, במחיר נזק תמידי לריאותיו, ובילה את שאר המלחמה באנגליה - למרות מאמציו לחזור לחזית.

ב-1917 מילא גרייבס תפקיד מרכזי בהצלת חברו המשורר, סיגפריד ששון, ממשפט צבאי בעוון נפקדות, וכתב למפקדו הצבאי מכתב המגנה את המלחמה. שני הקצינים נעשו לחברים בזמן ששרתו ב-RWF. הביוגרפיות של גרייבס מתעדות סיפור זה היטב. בעזרת ששון, פגש גרייבס את וילפרד אוון, וזיהה את כישרונו. אוון נכח בחתונתו של גרייבס לננסי ניקולסון ב-1918. ניקולסון הייתה בת למשפחת אמנים, אביה ואחיה היו ציירים מפורסמים, היא דבקה בהשקפות פמיניסטיות, שבגללן סירבה לוותר על שמה מבית אביה. היא ילדה לגרייבס ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים[2].

לאחר נישואיו החל גרייבס ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, וניסה להתפרנס על ידי ניהול חנות קטנה[2]. עסקיו כשלו במהרה. ב-1926 הוא קיבל משרה באוניברסיטת קהיר, ונסע לשם עם אשתו, ילדיו והמשוררת האמריקאית לאורה רידינג שהתיידה איתו ועם אשתו ננסי, על יסוד דעותיהן הפמיניסטיות המשותפות. הרומן "המשולש" זעזע רבים בחברה השמרנית בבריטניה ובארצות הברית[2]. הוא ייסד את ה-"Seizin Press" יחד עם רידינג, והם חיברו יחדיו שני ספרים אקדמיים מצליחים - "A Survey of Modernist Poetry" ו-"A Pamphlet Against Anthologies". ב-1929 הוא עבר עם רידינג לאי מיורקה בספרד, אך הם נאלצו לעזוב ב-1936 בגלל מלחמת האזרחים[2].

לאחר שחזר לבריטניה, פתח גרייבס במערכת יחסים עם בריל הודג', אשתו של אלן הודג', שותפתו לכתיבת שני ספרים. נולדו להם ארבעה ילדים. ב-1946 עברו ביחד לבית בדיה שבמיורקה, בית שהפך למוזיאון. הם התחתנו ב-1950. במקביל באותן השנים נסחף לסדרת רומנים ופרשיות אהבה עם ה"מוזות" שלו[2].

בינואר 1959 הגיעה לביקור של שבועיים בישראל, על גבי אוניית נוסעים "תיאודור הרצל", הוא ערך סדרת הרצאות וסייר ברחבי המדינה[3]. אחר כך פרסם מאמר בשבחי ישראל[4].

ב-1961 הוא התמנה לפרופסור לשירה באוקספורד[5], והחזיק במשרה זו עד 1966.

במהלך שנות ה-70 המוקדמות, גרייבס החל לחוות אובדן זיכרון חמור יותר ויותר, ועד יום הולדתו ה-80, ב-1975, הוא חדל לכתוב. הוא חי עוד עשור, במצב תלותי הולך וגובר, עד שמת מאי ספיקת לב ב-7 בדצמבר 1985, בגיל 90[6].

קריירה ספרותיתעריכה

ב-1927 פרסם את "לורנס והערבים", ביוגרפיה של תומאס אדוארד לורנס שהייתה לרב מכר . ב-1929 פרסם גרייבס את האוטוביוגרפיה שלו "שלום ולא להתראות" (Goodbye to All That)[7]. למרות הצלחת האוטוביוגרפיה, היא עלתה לו במחיר כמה מחבריו, בעיקר חברו מגדוד הרובאים המלכותיים סיגפריד ששון.

ב-1934 פרסם גרייבס את ספרו המצליח ביותר, "אני, קלאודיוס". הוא השתמש במקורות קלאסיים, ובנה עלילה מורכבת ומושכת על חיי הקיסר הרומי קלאודיוס, עלילה שהורחבה בספר ההמשך "קלאודיוס האל" (1935). ב-1976 הופקה סדרת טלוויזיה של ה-BBC כעיבוד של הספר "אני, קלאודיוס"[8]. רומן היסטורי נוסף שלו, "הרוזן בליסאריוס" (1938), מספר על חייו של הגנרל הביזנטיני בליסאריוס.

ב-1944 פרסם את הספר "גיזת הזהב" רומן המבוסס על סיפור "גיזת הזהב" מהמיתולוגיה היוונית על הארגונאוטים, קבוצת גיבורים יוונים שערכו מסע בים, בהנהגת יאסון, להבאת גיזת הזהב מקולכיס, ממלכה קדומה ששכנה בדרום הקווקז לחופי הים השחור (באזור גאורגיה של היום) ליולקוס שבתאסליה (העיר וולוס שביוון של ימינו)[9]. הספר תורגם לעברית ב-1959 והיה לרב מכר[10].

ב-1946 פרסם את הספר "המלך ישוע", רומן המתייחס לישו לא כאל בן האלוהים, אלא כאל פילוסוף בעל תביעה לגיטימית לכס המלכות של יהודה באמצעות הורדוס, כמו גם מלכות דוד; ומטפל במספר רב של סיפורי הברית החדשה בצורה לא דתית[11].

ב-1948 פרסם את הספר פורץ הדרך "האלה הלבנה" (אנ'), בנושא המיתוסים, המיתולוגיות ומוצא הדתות של התרבות המערבית. הספר הוא חיבור מדעי, אך במשך השנים הפך לרב מכר בקרב הציבור הרחב. בספר גרייבס, בהתבסס על מיתוסים וכתבים שמקורם באירופה, באגן הים התיכון ובאזור הסהר הפורה, ועל מקורות התרבות הפגאנית, היהודית והנוצרית, מציעה את קיומה של אלוהות נשית ראשונית, "אלת הלידה, האהבה והמוות של הלבנה", הדומה במהותה לאלה האם, היא נוצרה בהשראת ומיוצגת על ידי שלבי הירח, והיא המקור לאלות השונות במיתולוגיות של תרבויות הים התיכון ואירופה בתקופה הפגאנית[12]. ב-1961 עדכן את הספר והוא תורגם לעברית על יד טלה בר, שערכה במקומות שונים את הכתוב למען הקורא העברי, בהסכמת ובתיאום עם גרייבס עצמו. הספר יצא במהדורה חדשה ב-2002[13].

ב-1949 פרסם ספר מדע בדיוני - "רוח מצפון".

ב-1955 פרסם את הספר "המיתוסים היווניים", מחקר מקיף של מספר רב של מיתוסים יווניים, עם פרשנות נרחבת של כל אחד מהם.

ב-1961 פרסם קובץ של אוסף משיריו שזכה לשבחי הביקורת[14]. באותה שנה גם הציג מחקר שערך על סיפורי המקרא, ומשווה ביניהם לבין המיתולוגיה היוונית. המחקר מצא כי התנ"ך, התלמוד והמדרש, מלאים אגדות המתייחסות לאלים ואלות, לפולחנים ולמנהגים פגאניים שעטו לבוש מונותיאיסטי רק מאוחר יותר. כך לדוגמה את סיפור חוה הוא זיהה עם דמות האלה חבת. שבעת קני המנורה, סימלו שבע אלוהויות שאולות מן המיתוסים של בבל ומצרים. מקורו של חג סוכות בחג כנעני שהעבריים טיהרו אותו ממשמעותו המינית ועשוהו לחג לאל־עליון. לדעתו של גרייבס התנ"ך הוא מיתולוגיה, כלומר סיפור המאוכלס אלים ואלות רבים המתערבים בחיי בני האדם ולא חיבור תאולוגי, שיש בו הכרה באל אחד. למרות העריכה שנעשתה בו החל מהמאה ה-6 לפנה"ס ואילך, נותרו בו עדיין הסיפורים על מעשי האלילים כשהם מחופשים בדמות אנשים, נשים, מלאכים ורוחות. רק לאחר חורבן ממלכת ישראל על ידי אשור, נהפכו המיתוסים לתפיסה דתית אחידה שמרכזה היה בירושלים וזאת כדי לשמור על עצמאותה המדינית של ממלכת יהודה הקטנה, בין אשור ומצרים. עד אז, דבקו העבריים בפולחנים מיניים כנעניים שאלילות מילאו בהן את התפקיד הראשי[15].

ב-1964 פרסם יחד עם האנתרופולוג והיסטוריון הישראלי רפאל פטאי, איתו היה בקשרי ידידות במשך שנים רבות, את הספר "מיתוסיים עבריים: ספר בראשית"[16]. בספר נערכת השוואה בין סיפורי ספר בראשית לבין מיתולוגיה יוונית ומיתוסים אחרים במיתולוגיה של המזרח הקדום[17]. בהם סיפורי גן עדן ומיתוסים של מבול שהיו משותפים לכל תרבויות האזור. לטענתם סיפורי הבריאה דומים בקוויהם הכלליים לסיפורים דומים מעמי בבל וכנען. בסיפורי האבות מתגלים סימני היכר של תרבויות קדומות, לדוגמה האגדה על בני יעקב שנולדו כביכול כל אחד עם אחות תאומה שאיתה התחתן כל אחד, מעידה על תקופה בה סגדו לאלים ואלות באופן שווה[18]. הם גם קשרו את בית אל (אבן קדושה) עם המלה היוונית, "בייטילוס", המציינת עמוד בצורת חרוט, שהיו מושחים אותו לעיתים בשמן, ביין או בדם ואשר האל היה שוכן בתוכו. לדעתם עבר השם "בייטילוס" ליוונית מפיניקית. טקסים מסוג זה מוזכרים גם בתנ"ך[19]. ב-1989 פרסם פטאי מהדורה חדשה ומורחבת של הספר בשם "מיתוסיים עבריים" (Hebrew myths).

ב-1967 גרייבס הוציא לאור, יחד עם עומר אלי-שאה, תרגום חדש של "רבאעיאת" מאת עומר ח'יאם[20][21]. מהר מאוד נהיה התרגום שנוי במחלוקת. היו שתקפו את גרייבס בטענה שהוא מנסה לשבור את הקסם של התרגום המפורסם של אדוארד פיצג'רלד מהתקופה הוויקטוריאנית. בנוסף הייתה מחלוקת סביב כתב היד ששימש לתרגום: עלי-שאה ואחיו אידריס שאה אמרו שכתב היד נשמר אצל משפחתם במשך 800 שנים, בעוד L.P. Elwell-Sutton, חוקר המזרח מאוניברסיטת אדינבורו, טען שכתב היד הוא למעשה זיוף[21]. הביקורת על התרגום פגעה קשות בשמו של גרייבס והוא נתפס כמי שהלך שולל אחרי האחים שאה[21][22].

ספריו שתורגמו לעבריתעריכה

הרשימה שלהלן מסודרת לפי סדר הוצאת הספרים לאור בתרגום עברי:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רוברט גרייבס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גבריאל שטרן, על גאולים ופדויים, על המשמר, 28 בפברואר 1969
  2. ^ 1 2 3 4 5 משה דור, ה"מוזות" של רוברט גרייבס, מעריב, 15 בינואר 1986
  3. ^ גרייבס באתי כידיד ואני יוצא כמעריץ, דבר, 29 בינואר 1959
  4. ^ סט"א, רוברט גרייבס מתפעל מישראל, דבר, 17 בנובמבר 1959
  5. ^ רוברט גרייבס – פרופסור באוכספורד, הארץ, 24 בפברואר 1961
  6. ^ ג'ודי רותם, הסופר רוברט גרייבס, מחברו של "אני קלאודיוס", נפטר בשבת, חדשות, 9 בדצמבר 1985
  7. ^ משה דור, פגישה מאוחרת עם גרייבס הצעיר, מעריב, 31 ביולי 1987
  8. ^ תומס וינצ'יגרה, הניו יורק טיימס, איי, קלאודיוס - כל הצרות של הסדרה הנצחית, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2012
  9. ^ אלי אשד, בחיפוש אחרי גיזת הזהב (אורכב 13.08.2006 בארכיון Wayback Machine)
  10. ^ בהוצאת עם עובד הופיע זה עתה הספר הראשון בתכנית החדשה של של "ספריה לעם": "גיזת הזהב" רוברט גרייבס, על המשמר, 24 באפריל 1959
    ספר ה־100 של "ספריה לעם", על המשמר, 6 בספטמבר 1966
  11. ^ "המלך ישוע" של גרייבס יוצא בעברית, באתר ynet, 8 בפברואר 2010
  12. ^ המיתוס הפגני והאלה הלבנה - מאמרה של טלה בר במגזין "האייל הקורא"
  13. ^ מוסף ספרים, עיון - תרגום, באתר הארץ, 7 במאי 2002
  14. ^ הערכה מחודשת של ר גרייבס, הארץ, 8 בספטמבר 1961
  15. ^ התנ"ך - "מיתוס אלילי", למרחב, 3 בנובמבר 1961
  16. ^ משה דור, גרייבס העברי, מעריב, 3 בינואר 1986
  17. ^ "שותפות" בין פטאי לגרייבס על "מקור יווני" לבראשית, הבוקר, 16 באוקטובר 1964
  18. ^ מיתוסים עבריים קדומים, למרחב, 16 באוקטובר 1964
  19. ^ דב נוי, אבן-השתיה - וראשית הבריאה, למרחב, 4 באוקטובר 1967
  20. ^ Graves, Robert, Ali-Shah, Omar: The Original Rubaiyyat of Omar Khayyam, מסת"ב 0-14-003408-0, מסת"ב 0-912358-38-6
  21. ^ 1 2 3 Stuffed Eagle ,Time magazine, 31 May 1968
  22. ^ Graves, Richard Perceval (1995), Robert Graves And The White Goddess: 1940–1985, London, UK: Weidenfeld & Nicolson. pp. 446–447, 468–472. מסת"ב 0297815342
  23. ^ יצחק נוי, "אני, קלאודיוס" מאת רוברט גרייבס | הרקב מתפשט בתפוח, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2010
  24. ^ ספרים חדשים - תרגום, הארץ, 3 בדצמבר 1954
  25. ^ מוסף ספרים, הכינו את הסימניות | פרוזה תרגום, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
  26. ^ מוסף ספרים, עיון - תרגום - אלים וגיבורים במיתולוגיה היוונית - רוברט גרייבס, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2002
  27. ^ רן יגיל, פייפר קאט: מסע צלב, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010