רוברט קרהרט מרטון
רוברט קרהרט מרטון (באנגלית: Robert Carhart Merton; נולד ב-31 ביולי 1944, ניו יורק, ארצות הברית) הוא כלכלן אמריקאי ממוצא יהודי (מצד אביו), חתן פרס נובל לכלכלה. פרופסור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד.
 | |
| לידה |
31 ביולי 1944 (בן 75) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
המכון הטכנולוגי של קליפורניה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בית הספר להנדסה ולמדע שימושי של קרן פו בית הספר לעסקים של הרווארד |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
תוכן עניינים
קורות חייםעריכה
מרטון הוא בוגר תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה, מוסמך במכון הטכנולוגי של קליפורניה וב-1970 קיבל תואר דוקטור מ-MIT.
בשנות ה-70 המוקדמות עסק מרטון בפיתוח נוסחאות מתמטיות בתחום המימון הנוגעות להערכת אופציות. בעקבות עבודתם של המתמטיקאי פישר בלק והכלכלן מיירון שולס, כתב מרטון ב-1973 את המאמר "התאוריה של תימחור רציונלי של אופציות", והסב את המודל לנוסחה שהפכה לאחד הכלים המעשיים והפופולריים להערכת אופציות ונגזרים. העובדה ששמו של מרטון אינו מופיע בשם המודל אינה מפחיתה מערכה של תרומתו, ויש המכנים את המודל בשם "נוסחת בלק-שולס-מרטון". למעשה, מרטון עצמו הוא שטבע את המונח "נוסחת בלק ושולס".
מרטון הוא בנו של הסוציולוג רוברט קינג מרטון.
מודל בלק ושולסעריכה
ערך מורחב – מודל בלק ושולס
המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי יישומי במלוא מובן המילה. הוא אומד את ערכה של אופציה מסוג קול (Call) או פוט (Put) בהינתן פרמטרים הנוגעים לשערי מניות וסחורות, התנהגות מחיריהן לאורך זמן, שער הרבית במשק ועוד. המודל נעשה דה פקטו לתקן בינלאומי בשווקים הפיננסיים, בהם נסחרות אופציות על מגוון מניות, סחורות ונכסים פיננסיים אחרים בסכומים של טריליוני דולרים מדי שנה.
מרטון היה תלמידו של חתן פרס נובל לכלכלה פול סמואלסון, ואף זכה בעצמו בפרס בשנת 1997 יחד עם מיירון שולס על תרומתם בנושא האופציות (הכלכלן השלישי שתרם לנושא זה, פישר בלק, לא היה בחיים בעת קבלת הפרס).
פרשת LTCMעריכה
- ערך מורחב – LTCM
בשנת 1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים את קרן הגידור "Long-Term Capital Management" הידועה יותר בראשי התיבות LTCM. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר (John Meriwether), שולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בשנים הראשונות הפליאה הקרן לעשות וצברה תשואות שנתיות מדהימות בשיעור של כ-40% . השניים, שהיו ממילא מוערכים בקהיליה הפיננסית והאקדמית, נתפסו לא רק כתאורטיקנים אלא גם כמי שיודעים לנהל כספים .
ב-1998 הגיעה עת משבר בשווקים הבינלאומיים, שהגיע לשיאו באוגוסט-ספטמבר. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר אמריקאי תוך חודשים ספורים, וקריסתה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים. הפרשה הסתיימה בהתערבות הבנק הפדרלי של ניו יורק והקרן נסגרה בשנת 2000.
