רובר אנטלם

סופר צרפתי

רובר אנטלם (צרפתית: Robert Antelme; ‏19171990), סופר צרפתי, ניצול מחנות ריכוז בגרמניה במלחמת העולם השנייה.

חייו עריכה

אנטלם נולד בעיירה Sartène בדרום קורסיקה. ב-1929 סיים לימודי תיכון בעיר באיון בדרום מערב צרפת וב-1936 עבר לפריז. שם התוודע לסופרת מרגריט דונדייה שנודעה לימים בשם העט מרגריט דיראס. הם נישאו ב-1939 ונולד להם בן שנפטר בלידתו ב-1942.

בסוף 1943 או בתחילת 1944, גייס פרנסואה מיטראן את אנטלם, אחותו מארי-לואיז, דיראס וחברה הסופר דיוניס מסקלו, למחתרת הצרפתית (ה"רזיסטאנס").

ב-1 ביוני 1944 נעצרו אנטלם ואחותו על ידי הגסטפו. אחותו נשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק שם נספתה. אנטלם נשלח למחנה בוכנוואלד.

אנטלם, שלא ידע מקודם על הנעשה במחנות הריכוז, נקלע למקום של השפלה, דיכוי ורעב. לאחר שלושה חודשים הועבר למחנה עבודה ליד העיירה באד-גנדרסהיים שם עבד בבית חרושת להרכבת מטוסים של חברת היינקל. בתקופה זו היה נתון לחסדם של הקפואים ומנהלי עבודה גרמנים שהפליאו בו ובחבריו מכות כדי למצוא חן בעיני מפקדיהם מה אס אס ותוך כדי רעב מתמיד.

עם התקרבות צבאות בעלות הברית למחנה פינו אותו הנאצים ב-4 באפריל 1944 והצעידו את האסירים ממדינות שונות במצעד מוות לעבר מחנה דכאו. האסירים היו אכולי כינים, חלשים וחולים ומדי פעם חוסלו הנחשלים על ידי אנשי האס אס המלווים.

ב-27 באפריל 1945 הגיע אנטלם לדכאו כשהוא על סף המוות ומוקף בגוויות. מיטראן נסע בשליחות דה גול לייצג את צרפת בשחרור מחנות ריכוז אחדים. בהלכו בין השלדים החיים שמע קול הקורא "פרנסואה" הוא התכופף ובקושי הצליח לזהות את אנטלם. בקשתו של מיטראן להחזיר אתו את אנטלם נענתה בשלילה כי המחנה היה בהסגר בגלל מחלת הטיפוס.

מיטראן, שהיה בעל תפקיד בכיר בממשלה הזמנית בפריז, ארגן בשובו לפריז מספר חברים וצייד אותם במסמכים מזויפים שאפשרו להם להיכנס לדכאו. דיוניס מסקלו שהסתובב בין הגוויות והשלדים החיים שמע שלד הקורא את שמו. הוא זיהה את אנטלם רק לפי הרווח שהפריד את שתי השיניים החותכות העליונות שלו. משקלו של אנטלם היה 38 ק"ג. הם הביאו אותו לביתה של דיראס ולאחר טיפול רפואי אינטנסיבי החל אנטלם להשתקם.

דיראס כתבה על התקופה של הציפייה לשובו והשיקום הממושך שלו בספרה הכאב שפורסם ב-1986.

לאחר שהתאושש, כתב אנטלם את ספרו המין האנושי-Léspèce humaine שהתפרסם לראשונה ב-1947 והקדיש אותו לאחותו שנספתה. באותו זמן התפרסם ספרו של פרימו לוי הזהו אדם שעם הזמן התפרסם והקנה ללוי פרסום עולמי. שני הספרים נכתבו על ידי אנשים צעירים שזה אך השתחררו ממחנות ריכוז אבל ספרו של אנטלם לא זכה להצלחה. אחת הסיבות לכך היא שאנטלם לא פרסם ספרים נוספים. לידידיו סיפר כי ניסה אבל ויתר כי הגיע למסקנה שכתיבה בהשראת דמיון היא חסרת ערך לאחר שכתב על המציאות החורגת מכל דמיון. בפתח הספר כותב אנטלם על הקושי לגשר בין השפה העומדת לרשותו ובין החוויה הקשה שחוו הוא וחבריו.

הספר תורגם לעברית (הוצאת עם עובד, מצרפתית: רמה איילון) רק ב-2011 ייתכן בגלל העובדה ששואת היהודים מוזכרת בו רק בעקיפין (עמוד 229) למרות שאנטלם כנראה ידע עליה ב-1944, ובוודאי ידע עליה בעת כתיבת הספר, ב-1947, כפי שניכר בפתח הדבר לספר (עמוד 9). הספר מלא תיאורים קשים יותר לעיכול מאשר ספרו של פרימו לוי. שני ספרים אלה הם תעודות ספרותיות אישיות חשובות ביותר על מחנות הריכוז.

לאחר תהליך השיקום הוא נפרד מדיראס אבל הם המשיכו להיות ידידים ולשתף פעולה. אנטלם היה פעיל בוועד הפעולה של האינטלקטואלים נגד מלחמת אלג'יריה וב-1968 היה פעיל במרד הסטודנטים.

ב-1983 לקה באירוע מוחי ונשאר מאושפז בבית חולים עד למותו כעבור שלוש שנים.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא רובר אנטלם בוויקישיתוף