רוב ריינר

רוברט "רוב" ריינר (באנגלית: Robert "Rob" Reiner; נולד ב-6 במרץ 1947) הוא במאי, תסריטאי, שחקן ומפיק קולנוע יהודי-אמריקאי. זכה ב-2 פרסי אמי, כשחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית.

רוב ריינר
Rob Reiner

לידה	6 במרץ 1947 (בן 78) הברונקס, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Robert Norman Reiner
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1966
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בית הספר לתאטרון, סרטים וטלוויזיה של UCLA תיכון בוורלי הילס
בן או בת זוג	פני מרשל (1971–1981)
צאצאים	טרייסי ריינר
פרסים והוקרה	פרס אמי לשחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית (1974) פרס הוגו להצגה הדרמטית (1988) Jane Fonda Humanitarian Award (1997) פרס אמי לשחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית (1978) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
פרופיל ב-IMDb

ריינר בקידום לסרט "מתים על החיים" בגרמניה, 2008

ביוגרפיה

ריינר נולד למשפחה יהודית בברונקס, ניו יורק. הוריו היו אסטל וקרל ריינר. אביו היה שחקן ובמאי שיצר את הסדרה המצליחה "המופע של דיק ואן דייק". הוא למד בבית הספר לתיאטרון, קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

ריינר התפרסם לראשונה כשגילם את דמותו של מייקל סטיביק ("meathead", שתורגם בעברית ל"ראש כרוב"), חתנו הליברלי של ארצ'י בנקר בסדרה הקומית "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family).

לאורך שנות ה-80 וה-90 זכו סרטיו להצלחה מרובה. בין הידועים שבהם ניתן למנות את:"אני והחבר'ה" (1986), "הנסיכה הקסומה" (1988), "כשהארי פגש את סאלי" (1989), "בחורים טובים" (1992), ועוד.

בשנת 1987 הקים את חברת קאסל רוק אנטרטיינמנט, יחד עם המפיקים מרטין שייפר, אנדרו שיינמן, גלן פאדניק ואלן הורן. היא חברת בת של חברת האחים וורנר בידור (WBEI), שהיא בעצמה חברת בת של חברת האחים וורנר דיסקברי (WBD).

החל משנות ה-90 המאוחרות השמיע את קולו בזכות מספר יוזמות חינוכיות-כלכליות הקשורות למדינת קליפורניה, בכללן שירותו כדובר הראשי למען הקמפיין המוצלח למיסוי סיגריות, מהלך אשר הגדיל את התקציבים לחינוך ילדים בגיל הילדות המוקדם בכ-700 מיליון דולר. הוא אף השתתף בקמפיין של הווארד דין לפני קיומה של ועידת המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 2016 יצא כנגד המועמד דונלד טראמפ והתבטא כי הוא תולדה של תרבות הריאליטי.

בשנת 2023 ביים את הסרט התיעודי "אלברט ברוקס: אחיה ואוהב" העוסק בחייו של אלברט ברוקס, חברו הקרוב של ריינר מזה כ-60 שנה.

חיים אישיים

ריינר הוא בנו של הקומיקאי הנודע קרל ריינר. היה נשוי לשחקנית פני מרשל בין השנים 1971–1979. לאחר מכן התחתן עם מישל סינגר ריינר, ב-1989.

פילמוגרפיה

קולנוע - רשימה חלקית

• Halls Of Anger‏ (1969) - שחקן
• Fire Sale‏ (1977) - שחקן
• ספיינל טאפ (1984) - במאי ושחקן
• רומן על בטוח (1985) - במאי
• אני והחבר'ה (1986) - במאי
• לזרוק את אמא מהרכבת (1986) - שחקן
• הנסיכה הקסומה (1987) - במאי
• כשהארי פגש את סאלי (1989) - במאי
• גלויות מהחיים (1990) - שחקן
• מיזרי (1990) - במאי
• בחורים טובים (1992) - במאי
• נדודי שינה בסיאטל (1993) - שחקן
• הורים בהזמנה (1994) - במאי
• קליעים מעל ברודוויי (1994) - שחקן
• הנשיא מאוהב (1995) - במאי
• ביי לאהבה (1995) - שחקן
• חולה הדק (1996) - שחקן
• פסק דין (1996) - במאי ומפיק
• צבעי השלטון (1998) - שחקן
• החיים בשידור חי (1999) - שחקן
• זה הסיפור שלנו (1999) - במאי ושחקן
• אלכס ואמה (2003) - במאי ושחקן
• דיקי רוברטס: ילד פלא לשעבר (2003) - שחקן
• השמועה אומרת ש... (2005) - במאי
• מתים על החיים (2007) - במאי
• הפוך (2010) - במאי
• לטוב או לרע (2011) - שחקן
• קסם החיים (2012) - במאי
• הזאב מוול סטריט (2013) - שחקן
• ככה זה עובד (2014) - במאי ושחקן
• LBJ ‏(2016) - במאי ומפיק
• השתלטות מהירה (2017) - במאי ושחקן
• אלברט ברוקס: אחיה ואוהב (2023) - במאי

טלוויזיה

• "הכל נשאר במשפחה" (1971–1978)
• "ימים מאושרים" (Happy Days) - השתתף בכתיבת הפרק הראשון (1974).
• "הבחורה החדשה" (2012–2018)
• "כאשר אנו זורחים" (2017)
• "הוליווד" (2020)

קישורים חיצוניים

• רוב ריינר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• רוב ריינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוב ריינר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• רוב ריינר, באתר AllMovie (באנגלית)
• רוב ריינר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• רוב ריינר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• רוב ריינר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רוב ריינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רוב ריינר, באתר Discogs (באנגלית)
• רוב ריינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סוכנויות הידיעות, הבמאי רוב ריינר גינה את מל גיבסון, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2006
• אמיר קמינר, במאי "הנסיכה הקסומה": "היה בלתי אפשרי למכור את הפרויקט למשקיעים", באתר ynet, 8 בנובמבר 2017