רודולף המבורגר
רודולף המבורגר (באנגלית: Rudolf Hamburger; 3 במאי 1903 – 1 בדצמבר 1980) היה אדריכל באוהאוס יהודי-גרמני. רבות מעבודותיו החשובות ביותר נעשו בשאנגחאי, שם חי ועבד בין השנים 1930 ו-1936. בסוף 1930 גויסה אשתו לעבודה במודיעין הסובייטי. הוא תמך בפעולות הריגול שלה בדרכים מעשיות שונות עד לגירושיהם ב־1939, לאחר מכן הוא נעשה מעורב בעצמו בריגול עבור הסובייטים.[1]
 | |
| לידה |
5 במרץ 1903 קאמיינה גורה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
1 בדצמבר 1980 (בגיל 77) דרזדן, גרמניה המזרחית |
| מדינה |
 מזרח גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של גרמניה |
| בן או בת זוג |
אורסולה קוצ׳ינסקי (1929–1980) |
  | |
בשנת 1943 הוא הגיע לטהראן, שם נכחו כוחות בעלות הברית במספרים גדולים. הוא נעצר על ידי הכוחות האמריקנים וכוחות הבריטים, כאשר הצליח להחלץ, ביקש מקלט מדיני בברית המועצות. שלושה ימים לאחר שהגיע למוסקבה הוא נעצר. הוא בילה את עשר השנים הבאות ברצף של מחנות עבודה (גולאגים) ולאחר שנתיים נוספות של "גלות פנימית" הצליח לעזוב את ברית המועצות בשנת 1955. הוא עבר לדרזדן וחזר לקריירה האדריכלית שלו במזרח גרמניה.[2]
שנים מוקדמות עריכה
רודולף המבורגר נולד בלנדשוט, עיר קטנה בקצה הדרומי של שלזיה התחתית. הוא היה השני מבין שלושת הילדים של הוריו, כולם בנים. בשנת 1890 ירש אביו, מקס המבורגר (1868-1952), אחד ממפעלי הטקסטיל בעיר. משרדי החברה ומתקני האחסון היו סמוכים לבית המשפחה.[3] בשנות העשרים של המאה העשרים עבדו במפעלים 850 איש. מקס המבורגר היה במשך שנים רבות יושב ראש לשכת המסחר המקומית, והיה פעיל בפוליטיקה הליברלית.[4] אלזה גרדנוביץ, אמו של רודולף, הייתה בתו של בנקאי: היא תמכה בנשים העובדות במפעל והקימה גני ילדים במפעל. המבורגר תיאר את חינוכו כיהודי ליברלי. הוא כילד, נהג לשחק עם ילדי העובדים במפעל, וככל שהיה מעורב פוליטית, הוא המשיך את נטיותיו הפוליטיות של אביו.
שנותיו כסטודנט עריכה
רודולף המבורגר למד לצייר בעודו ילד. הוא סיים בהצלחה את לימודיו ועבר למינכן ללמוד אדריכלות ב-1922 כשהייתה ההתנקשות בחייו של שר החוץ, ולטר רתנאו, שהייתה מכה קשה. רתנאו היה ידיד אישי קרוב של אביו. האירוע המזעזע והקיצוניות הימנית שגברה, הייתה קשה במיוחד במינכן, הוכיחו את שבריריותו של הסדר הפוליטי הדמוקרטי הליברלי החדש. רודולף עבר לדרזדן ב-1924, שם למד במשך כשנה, ופגש את ריצ'רד פאוליק, אדריכל עמית, שהפך לחבר קרוב. הקריירות שלהם נפגשו במהלך העשורים הבאים.
בשנת 1925 עברו המבורגר ופאוליק לאוניברסיטה הטכנית של ברלין, שם הם חלקו מגורים. הם למדו אצל הנס פולציג, וקבלו תואר בשנת 1927. במהלך 1926, כאשר היה סטודנט בברלין, רודולף המבורגר פגש את אורסולה קוצ'ינסקי, שעבדה בהוצאת ספרים והייתה מוכשרת מאוד. היא הייתה אחד מששת ילדיו של הדמוגרף רנה קוצ'ינסקי. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית במאי 1926, כשהייתה בת 19 בלבד. אורסולה הייתה מחויבת מאוד מבחינה פוליטית ובעלת אינטלקט גבוה. השניים הפכו לחברים ואחר כך לאוהבים. הם נישאו בברלין בשנת 1929.[2]
שאנגחאי עריכה
התחלת ההרפתקה עריכה
מנקודת מבט מערבית, בשנת 1930 נחשבה שאנגחאי למובלעת קפיטליסטית דינמית, מוקפת בחברה פיאודלית. המצב נתן הזדמנויות ליזמים זרים. השלטונות היו להוטים למשוך השקעות: העבודה הייתה בשפע ובזול. הפערים העצומים של עושר ועוני יצרו גם סביבה פוליטית תוססת. בשאנגחאי נוסדה המפלגה הקומוניסטית הסינית בשנת 1921.
קהילת הגולים מהמערב כללה את הרוסים הלבנים, שנמלטו ממלחמת האזרחים הרוסית. אליהם הצטרפו אחרי 1933 מספר רב של פליטים גרמנים שנאלצו לעזוב את מולדתם בעקבות מדיניות הגזע הנאצית. היו גם אנשי עסקים בינלאומיים שהונעו על ידי מניעים מסחריים קולוניאליסטים רגילים. במשך הזמן הזה הייתה ממשלה לאומנית סינית בראשות צ'יאנג קאי שק, שהייתה להוטה להשיב את השליטה בשנחאי. הקמתה של עיריית "שאנגחאי רבתי" ב־14 ביולי 1927, שכיסתה 8 קילומטר מרובע הייתה צעד ראשון בכיוון. בשנת 1930 הייתה שנחאי מוקד מאבק כוח מתמשך בין השלטונות הסינים לעסקים בינלאומיים, בגיבוי "המעצמות הגדולות", ארצות הברית, בריטניה, צרפת, יפן.[1]
במחצית הראשונה של 1930 ענה רודולף המבורגר לפרסום הצעת עבודה בעיתון מקומי בברלין על ידי המועצה העירונית של שאנגחאי (SMC). בקשתו התקבלה וביולי 1930, מצויד עם חוזה עבודה כאדריכל עם עיריית שאנגחאי (בתחום ״ההתיישבות הבינלאומית של שנחאי״) הוא היגר עם אשתו לעיר. בתקופה זו הנסיעות למרחקים ארוכים נעשו בדרך כלל בים אך המבורגרים נסעו ברכבת דרך מוסקבה ולרוחב סיביר ומנצ'וריה, שם הם עברו לספינה לקראת החלק האחרון של המסע. ייתכן כי התוואי היבשתי נבחר כדי לחסוך כסף, שכן עיריית שנחאי סירבה לשלם את הוצאות הנסיעה שלהם.[5]
המציאות החברתית והפוליטית של המצב בשנגחאי הפך את העיר לכור היתוך תרבותי, ומגנט לריגול בינלאומי, כפי שהתברר לבני הזוג לאחר שהגיעו לביתם החדש.[1]
אדריכל עריכה
שנחאי רכבה על שגשוג כלכלי שבו רודולף המבורגר היה מסוגל להשתלב באופן מלא. הוא מצא ששכר העבודה שלו השתלם יותר מעבודתו הפרטית, ומשכורתו החודשית הייתה פי 50 גבוהה מזו של אדריכלים אחרים שהיו מועסקים על ידי מחלקת עבודות ציבוריות. הפער הוסבר כפיצוי על העובדה שהוא נאלץ לשלם את הוצאות הנסיעה שלו עבור המעבר לסין. חוזה מחודש נחתם באוגוסט 1933, והמבורגר היה מדורג כאדריכל הטוב ביותר המועסק על ידי המועצה של המובלעת הבינלאומית שאנגחאי. לדברי אשתו, החוזה המטיב שיקף את המוניטין הבינלאומי של האדריכלות המודרניסטית הגרמנית באותה עת. רוב חבריו במחלקת האדריכלות בשאנגחאי היו מאנגליה.[1]
בשאנגחאי תכנן רודולף המבורגר ארבעה מבנים גדולים וכמה בתים קטנים יותר. היו גם מספר גדול של עיצובי פנים ודוגמאות של עיצוב רהיטים. החלקים הפנימיים תוכננו בחלקם על ידי המשרד שהקים ופעל במקביל לעבודתו בעירייה. בנוסף למבנים שעליהם ידוע שהוא היה אחראי באופן ישיר, חוקרים מזהים את השפעתו של המבורגר בהתפתחויות אחרות, כגון תחנת משטרת צ'נגדו.
בבניין הגדול הראשון שלו, שבו הותר לו לעבוד "כעצמאי לגמרי", היה בניין דירות בן תשע קומות שהכיל 70 דירות לאחיות. הוא מתואר "כבניין המודרני הראשון בשאנגחאי". הוא נבנה על ידי העירייה עבור "בית החולים של המדינה", שהוא עצמו שוכן בבניין "קלאסי" פשוט שנפתח בשנת 1926. קורות בטון מזוין שימשו לפזר את המשקל של מבנה המסגרת של המבנה. הדירות נבנו ברמה גבוהה."בית האחות ויקטוריה" נפתח ב-23 באוקטובר 1933 וזכה לשבחים רבים הן מצד אנשי רפואה בכירים והן בעיתונות.[6]
הבניין השני של המבורגר בשאנגחאי היה בית הספר התיכון לבנות בדרך סינגפור, המיועדת לכ-500 תלמידים. הבניין היה קרוב לכביש הראשי, והפריסה ביחס לצומת הדרכים הסמוכה פירושה שלא ניתן היה לקבוע תוכנית פשוטה של רצפה מלבנית. החצר שילבה אזור המתנה ל"נהגי הריקשה" שהובילו את הגברות הצעירות אל בית הספר וממנו. כמו בכל העיצובים שלו, בית הספר תוכנן נבנה עם תשומת לב רבה לפרטים ולתפקוד. הבניין היה חלון ראווה עבור הרעיונות המודרניים של אור, אוויר, שמש ואוורור.
הקהילה בשאנגחאי עריכה
בשנת 1930 הגיע מספרם של המהגרים הגרמנים בשנחאי ל־950. רודולף ואורסולה הפכו לחלק מקהילת הגולים הגרמנית. עם תנופת הבנייה, הייתה גם רשת בינלאומית של אדריכלים ומתכנני ערים, אשר רודולף המבורגר השתלב בתוכם. היו לו קשרים עם המנהל הצעיר של מחלקת עבודות הציבוריות של העיר והאיש שהכין את תוכנית המתאר של שאנגחאי רבתי, שקיבל את הדוקטורט בדרזדן. קבוצה חברתית נוספת שאליה נמשכו ההמבורגרים, הייתה זו של הפעילים הפוליטיים השמאלנים, וזרים אחרים שהיו כרוכים בשירותי המודיעין של ממשלות זרות שונות בעיר.
בני הזוג התאימו היטב לקהילות הגולים, אף על פי שאמונתם הפוליטית השמאלית, לא עמדה בקנה אחד עם הקהילה העסקית הדוברת גרמנית והן עם האדריכלים הבינלאומיים. גולה אחת, שאיתה יכלו המבורגרים לדון בפוליטיקה ללא עיכוב, הייתה הסופרת העיתונאית ילידת מיזורי, אנייס סמדלי. המבורגר פגש לראשונה את סמדלי ב-7 בנובמבר 1930, שהיה יום השנה למהפכת אוקטובר. סמדלי התגוררה בברלין בשנות העשרים, והייתה עיתונאית שפעלה לזכויות שוות לנשים ולשחרור הודו. היא נסעה לסין מברלין ברכבת, דרך מוסקבה, שיצאה לדצמבר 1928 והסתיימה בשאנגחאי במאי 1929. כאן היא הצטרפה למעגל של קומוניסטים גרמנים שעמם עבד, אף על פי שהיא עצמה מעולם לא נהפכה לחברת מפלגה. עד סוף 1931 היא עבדה ככתבת עבור העיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". בתחילת 1932, האקלים הפוליטי המחריף בגרמניה והתלונות שהוגשו דרך הקונסול הגרמני בשאנגחאי על ידי הלאומנים הסינים, הוביל את העיתון לוותר על שירותיה. אגנס סמדלי הכירה את ריכרד זורגה במהלך 1930. זורגה היה מתאם המודיעין הסובייטי שהגיע לשאנגחאי בתחילת 1930. זורגה עזב את שאנגחאי בסוף שנת 1932, וסבורים כי הוא וסמדלי מעולם לא ראו אחד את השני שוב.[1]
אורסולה המבורגר ואגנס סמדלי החלו להיפגש מדי יום ביומו לאחר הפגישה בנובמבר 1930, ואורסולה החלה לעזור לסמדלי עם עבודתה. בדירתה של סמדלי נפגשו המבורגרים עם הסוציולוג והמרגל צ'ן הנשנג, שסיפק להם מידע על תנועות הסטודנטים בבייג'ינג ובנאנג'ינג. המבורגרים והצ'נים נהפכו לידידים. בתחילת הקיץ 1935 נאלצו הצ'נים להימלט מן העיר, כשהם עושים את דרכם בתחפושת שארגנה אגנס סמדלי לאונייה שתיקח אותם בבטיחות יחסית. רודולף המבורגר נפגש עם צ'ן הנצ'נג בפעם האחרונה, לאחר שעבר מחצית מחייו, בביקור בבייג'ינג כתייר מזרח גרמני בשנת 1964.
גיוס (אורסולה) עריכה
בנובמבר 1930 ארגנה אגנס סמדלי פגישה בין אורסולה המבורגר לריכרד זורגה. זורגה עבד עבור המודיעין הסובייטי (GRU) בשאנגחאי, תוך שהוא מעמיד פנים שהוא חי מעבודתו כעיתונאי. בסופו של דבר הסכימה אורסולה לעבוד למען קבוצת פעילי המודיעין סביב זורגה בלי "לשבור את ראשה" על זהותה של הסוכנות המדויקת שהעסיקה אותה. בתחילה תפקידה היה פסיבי במהותו - הפיכת דירת הזוג לזמינה לפגישות הקונספירציה השבועיות. סיפור הכיסוי שבו השתמשו היה, שהמבקרים היו המורים שלה למנדרינית. לפעמים היה מוסתר נשק או חומר מודפס היה בדירה, ללא ידיעתו של רודולף. רק כשחבר סיני היה צריך להיות חבוי בדירה, רודולף נעשה שותף למה שקורה.
נראה כי מעורבותו של רודולף המבורגר התפתחה יותר על בסיס צעד אחר צעד. חבר המפלגה הקומוניסטית הפולנית, הידוע בשם הקוד שלו "ג'ון", ביצע עבודות צילום עבור הקבוצה של זורגה. החנות וחדר החושך הפכו למקום מפגש סודי לשליחים. סגנו של זורגה, קרל רים מלטביה, הגיע לשאנגחאי ב-1931, והשתתף בפעילויות בחנות הצילום. במהלך החלק האחרון של 1931 רודולף המבורגר השתמש בניסיון האדריכלי שלו ותכנן שיפוץ נרחב עבור המקום. בסוף ינואר 1932 הנחיתו ספינות מלחמה יפניות חיילים בשאנגחאי. בעקבות זאת בוצעה התקפה על רובע הסיני בעיר שגרמה לנפגעים רבים בקרב האזרחים. רודולף ואורסולה המבורגר עבדו קשה להפגין סולידריות עם האוכלוסייה הסינית. זאת הייתה תקופה פעילה מאוד עבור הקבוצה שסביב ריכרד זורגה. אורסולה נעשתה מעורבת יותר ויותר ב"מחקר בסיסי ".[1]
עזרה לחבר עריכה
לצד עבודתו כעובד של משרד התכנון העירוני ב-SMC, פתח רודולף המבורגר את חברתו העצמאית שעסקה בעיצוב פנים ובבנייה, שנקראה "הבית המודרני" (TMC). בתחילת 1933 התמודד המשרד עם זרם הזמנות הולך וגובר. ריצ'רד פאוליק, ידידו של רודולף המבורגר מימי הלימודים, כבר בחן אפשרויות להגירה. בינואר 1933 עלו הנאצים לשלטון. ב-1 באפריל 1933 הוכרז החרם הנאצי על עסקים יהודיים ברחבי גרמניה. שישה ימים לאחר מכן הועבר חוק האוסר על יהודים לעסוק בעבודות ממשלתיות. ריצ'רד פאוליק היה יהודי. ההשתלטות של היטלר זירזה את תוכנית ההגירה של פאוליק. בדסאו, שם חי ועבד, הוא חש איום חמור על ידי כנופיות הבריונים הנאצים. ההזמנה של רודולף המבורגר הגיעה בזמן הנכון. בשנחאי היה אפשר להגיע ולעבוד בלי אשרה מיוחדת, פשוט עם דרכון תקף. ריצ'רד פאוליק עלה על הרכבת לוונציה וב־8 במאי 1933 עלה על סיפון אונייה, שהגיעה לשאנגחאי ב־2 ביוני 1933. הוא התחיל לעבוד עם החברה של המבורגר -"הבית המודרני" ב־6 ביוני 1933.
מאיק עריכה
הילד הראשון של המבורגר, מאיק המבורגר, נולד בשאנגחאי בפברואר 1931. עד לאותה העת התגוררו ההמבורגרים בדירות שכורות, אך לאחר הלידה רכשו בית משלהם, באפריל 1931. המבורגר ארגן חזית חדשה לבית וערך שיפוץ צבעוני ומקיף של פנים הבית. באפריל 1933 נשלח מאיק לחיות עם הוריו של רודולף המבורגר (שעברו מגרמניה לצ'כוסלובקיה), כאשר אורסולה נשלחה למוסקבה. היה חשש שאם התינוק היה מלווה אותה למוסקבה, הוא היה עלול לחשוף את הכיסוי שלה על ידי פטפוט של מילים רוסיות.[7]
אורסולה הופכת להיות 'סוניה' עריכה
ריצ'רד זורגה נקרא למוסקבה בדצמבר 1932, ומשך את תשומת לבם של ראשי המודיעין לגיוס הצעירה המוכשרת שלו, אורסולה המבורגר. במאי 1933 הוזמנה אורסולה למוסקבה לתקופת הכשרה שנמשכה לפחות חצי שנה. היא קיבלה את שם הכיסוי "סוניה", וקיבלה חינוך פוליטי וטכני מתאים. לאחר כמעט שנה, באפריל 1934, שבה לשנגחאי בליווי המפעיל החדש שלה, יוהאן פאטרה (שם הכיסוי "ארנסט"), ושניהם המשיכו הלאה לשן-יאנג לשם הם נשלחו על ידי מוסקבה. מאיק, שהיה בן שלוש, הוחזר מאירופה ועבר לגור עם אמו. רודולף המבורגר נשאר בשאנגחאי. השפעת מדיניות הממשלה הפשיסטית בגרמניה והתוקפנות היפנית גרמה לו להתפשר ללא הרף עם הקומוניזם. במאי 1934 הוא התחיל לתת "שירותים" קטנים עבור אשתו בקשר עם עבודתה למודיעין הרוסי. עם זאת, ברור כי בשלב זה תרומתו ניתנה במונחים של תמיכה ולא כסוכן מודיעין בעצמו. אורסולה המבורגר סיפקה תקשורת למוסקבה לקבוצות פרטיזנים סיניות שעסקו בלחימה בכיבוש היפני של מנצ'וריה.[1]
באפריל 1935 נאלצה אורסולה לעזוב את מקומה בחיפזון לאחר שאחד מהמודיעים הסינים שלה נעצר והיא חששה מהסגרה. המפעילים המוסקבאים שלה שלחו אותה לבייג'ינג. ורודולף המבורגר התלבט בצורך לחדש את החוזה עם SMC למשך חמש שנים נוספות. החוזה שלו עמד לפוג באפריל 1936. המפעילים של אורסולה הציעו שאם תעבור מערבה שתשקול לעשות כך דרך מוסקבה כדי לדון בעבודתה. רודולף עצמו הפך לקומוניסט והחליט להפוך לפעיל פוליטי. אורסולה הודיעה למפעליה במוסקבה על התפתחות זו. תסבוכת נוספת מתוזמנת היטב נוצרה באוגוסט 1935, כאשר אורסולה נכנסה להיריון, לא על ידי רודולף, אלא על ידי המפעיל המודיעיני שלה, יוהאן פאטרה. רודולף הסכים לעמוד ליד אורסולה, לפחות עד לידתה של ילדתה, למרות אופי ההריון מחוץ לנישואים. מוסקבה, שתודרכה היטב על מצבה של אורסולה, הציעה עכשיו העברת בני הזוג לוורשה. ב-1936 עברו רודולף ואורסולה המבורגר לוורשה. מאוחר יותר התברר כי בשנת 1937 העניקו הסובייטים לאורסולה את מסדר הדגל האדום על עבודת הריגול שלה בסין. בלי ללבוש מדים, היא קבלה דרגת אלוף-משנה בצבא הסובייטי.[8]
וורשה עריכה
החזרה לאירופה בסוף 1935 נתנה לרודולף המבורגר את ההזדמנות הראשונה שלו לעצור במוסקבה ולפגוש את ראשי ה-GRU, שעבורם הוא כבר עמד בשורה של מצבים קשים, ללא קשר ישיר עם מפעיל מודיעיני. אורסולה הציגה אותו. רודולף היה מאוכזב במשהו מסוים: "רצוני היה ליטול על עצמי עבודה עצמאית בעתיד, ולקבל הכשרה מתאימה למשימה, משאלה זו לא מומשה, אבל קיבלתי הבטחות". המבורגר הגיע לוורשה בפברואר 1936. קבלת אשרות והיתרים על בסיס של דרכונים שהונפקו על ידי הקונסוליה הגרמנית בשנחאי שלוש שנים קודם הייתה אתגר גדול. רודולף המבורגר ביקר במשרד בוורשה כמעט מדי יום במשך שבועות אחדים, והיה צריך לקבל הסכמה מחברו, האדריכל הפולני שמעון סירקוס, שיפעל כערב.
בתה של אורסולה, יוהנה פאטרה, יאנינה, נולדה באפריל 1936, זמן קצר לאחר בואו של הזוג לוורשה. רודולף המבורגר הכיר מיד בתינוקת כשלו.[2] להורים של רודולף ואורסולה לא נאמר על אבהותו האמיתית של הילד. עם זאת, המקורות מעידים כי עד שהגיע לוורשה נישואיו של המבורגר היו כבר רעועים.
השלטונות הפולניים היו שרויים בחרדה רבה מהמצב הבינלאומי-מברית המועצות במזרח ומגרמניה הנאצית במערב. המצב בפולין היה רע: שעור גבוה של אבטלה במשק הביאו גם להגבלות חוקיות על העסקתם של זרים. כדי להתמודד עם קשיים אלה רודולף המבורגר נסע לפריז, שם הוא חתם על חוזה עבודה ככתב זר של כתב עת צרפתי לאדריכלות. הוא גם חתם על חוזה דומה עם כתב עת אדריכלות בלונדון. מעמדו ככתב זר עשוי היה להגדיל את הסיכוי של בני הזוג בעת בקשתם להאריך את אישורי המגורים שלהם, ולאפשר להם לנהל קיום יחסית טוב.[1]
בוורשה התיידד המבורגר עם שמעון סירקוס (1893–1964) ואשתו הלנה (1900–1982), שהיו מעורבים בקונגרסים הבינלאומיים של האדריכלות המודרנית. בעזרתו של סירקוס נכנס רודולף המבורגר לשותפות אדריכלית עם אדריכל וארשאי בשם ספיואל. השותפות התמקדה בבתי מגורים ווילות. הוויזה של המבורגר לא איפשר לו להרוויח כסף בפולין. עם זאת, סידור פיננסי כלשהו עם ספיואל היה מתוכנן, והמבורגר עשה את רוב העבודות שלו מהבית. לקראת סוף 1937 עברו המבורגרים לזאקופנה, אתר נופש חורף בהרים הסמוכים לגבול הצ'כוסלובקי, מדרום לקרקוב. רודולף נסע לוורשה רק פעמים מספר בכל חודש. את שאר הזמן בילה בעבודה בבית על תוכניות שיישומו רק עם הפשרה באביב.
ב־1937 קיבל המבורגר ביקור אישי מהמפעיל של אורסולה במוסקבה, שרצה להעריך את המצב בעצמו. בקיץ 1937 יצאה אורסולה לביקור של שלושה חודשים במוסקבה. הטיהורים של סטלין נגד אויבי המשטר היו בשיאם. יותר מאלף פליטים פוליטיים גרמנים מהנאציזם היו בין הרבים שזוהו כטרוצקיסטים ומרגלים. אורסולה המבורגר ידעה היטב מה קורה, אבל היא עצמה מעולם לא נפלה קורבן לפאראנויה של סטלין.
מאוחר יותר כתב רודולף המבורגר כי תרומתו למודיעין הסובייטי בזמן היותם בפולין הייתה מוגבלת למעשה לעזרתו לאשתו. הוא עסק בעצמו בהתקנת אנטנות רדיו וקבלת רכיבים למקלטי רדיו/ משדרים, יחד עם תיקונים ותחזוקה כללית. בהזדמנויות אחדות הוא התעקש להעביר את מסריו בעצמו למוסקבה, ושאל מתי יוכל להגיע למוסקבה להכשרה מודיעינית כדי שיוכל לעשות עבודה בעצמו. למרבה האכזבה, תשובות שהתקבלו ממוסקבה היו בלתי משכנעות.
גיוס (רודולף) עריכה
ההגירה הבאה של אורסולה הייתה לשווייץ. בספטמבר 1938 עברו רודולף ואורסולה המבורגר לבית קטן מרחק שלוש שעות הליכה אל ההרים שמעל מונטרו.[2] זמן קצר לאחר הגעתם לשווייץ פג תוקף הדרכונים הגרמניים שלהם. מאחר ששניהם היו יהודים, לא היה סיכוי רב לחידוש המסמכים, שהותירו אותם חסרי נתינות. כדי למנוע קשיים עם השלטונות השווייצריים הם ויתרו על אזרחותם הגרמנית. באמצעות איש-ביניים שהיה לו קשרים עם חבר הלאומים, הם רכשו את אזרחות הונדורס תמורת תשלום הולם. כך יכלו לגור באופן חוקי בשווייץ. היה בכך תועלת לרודולף המבורגר בהעברת כספים באופן קבוע משנחאי, דרך לונדון, לשווייץ. כמו כן, הוא המשיך לתרום חומר לכתבי העת לאדריכלות בפריז ובלונדון. בשווייץ הגיע רודולף המבורגר לבסוף למסקנה כי לא יכול לעמוד באורח החיים של אשתו כמרגלת.[1]
בתחילת שנת 1939 מוסקבה הסכימה כי רודולף עשוי לבצע עבודה מודיעינית עצמאית. ביוזמתו הוא בילה חודשיים בפריז והשתתף בקורסים בטכנולוגיית רדיו, אם כי הצרפתית לא הייתה אחת השפות העיקריות שלו, ונראה שקשיי השפה הפחיתו את התועלת של הקורס עבורו. כשחזר לשווייץ, הגיע המסר כי המשימה הראשונה של מוסקבה עבורו הייתה יציאה לסין. מוסקבה גם העבירה הוראה כי לפני יציאתו לסין הוא ואורסולה צריכים להתגרש רשמית, מה שהם אמנם עשו.[2] גירושי המבורגרים פתחו את הדרך לאורסולה להתחתן עם לן ביורטון בפברואר 1940. מעבר לשיקולים רומנטיים, הנשואים האלה חלק מתוכנית סובייטית ארוכת טווח. לן ביורטון היה סוכן סובייטי. וחשוב מכך, הוא נולד באסקס שבאנגליה, ובנישואיו עם אורסולה התאפשר לה להחליף את הדרכון מהונדורס שנרכש לאחרונה בדרכון בריטי.[9]
בשנת 1939 התברר לרודולף המבורגר שאיש הקשר שלו עם המודיעין הסובייטי בסין יהיה האיש שהיה המאהב של אשתו לשעבר והאב הביולוגי של בתה השנייה של אשתו - יוהאן פטרה, שנסע איתו לסין.
חזרה לסין עריכה
ב־20 באפריל 1939, במרסיי, רודולף המבורגר, עלה על האונייה שהובילה אותו לאסיה. במסעותיו הקודמים לסין השתמש בנתיב היבשה, וזו הייתה הפעם הראשונה שעשה את המסע בים. רבים מחבריו היו פליטים יהודים-גרמנים, כפי שדיווח במכתב מיום 25 באפריל 1939 לאחיו הבכור, ויקטור. הם פנו אל "אחד המקומות המעטים שנותרו בעולם, שעדיין פתוח להם, שנחאי, שם הם היו מצטרפים לכ-7,000 מובטלים גרמנים שכבר היו שם, הם לא דיברו אף מילה באנגלית והם היו באמת במצב מעורר רחמים. אחיו ויקטור המבורגר היה כבר מבוסס במיזורי מאז 1935 אבל אחיו השלישי, אוטו המבורגר (1907-1997), חי בשנחאי. לרודולף המבורגר עדיין לא היו פרטים על משימות המודיעין שיינתנו לו בסין, הוא כבר ידע שהוא בדרך לפגישה משפחתית. המשפחה, בשלב זה, לא ידעה דבר על גירושיו, אף כי ידעו שהילדים נשארו מאחור עם אורסולה בשווייץ.
הפעם, לעומת זאת, היעד הסופי של רודולף המבורגר לא הייתה שנחאי, שם תכנן לבלות ארבעה-עשר יום לכל היותר לפני שימשיך הלאה צפונה. חברה סינית-אנגלית של קבלני בניין שהכיר היטב מהימים ההם, הציעה לו עבודה אדריכלית. ממכתביו מתברר כי הוא לא הפליג ישירות ממרסיי לשנחאי, אלא ירד בסינגפור כדי להשיג אשרה ל"סיאם, להודו ולי'אווה ". הוא סייר במזרח בקואלה לומפור, בבנגקוק, בפנום פן ובסייגון, ואז יצא לשנחאי. הוא היה בשנחאי בנובמבר 1939, לאחר ששהה שם "יותר מכפי שהתכוון, כתוצאה מהמלחמה". הוא מצא עבודה אדריכלית, אבל רק למגורים צנועים מאוד. הוא לא חזר לפרויקטים הגדולים. במכתב ששלח את אחיו ויקטור בנובמבר 1939, נראה שנדמה כי המודיעין הסובייטי עדיין לא מצא לו דבר חשוב לעשותו. בתקופה זו בשנחאי הוא לא חי עם אחיו אלא לבדו בבית קטן. רוב החברים והעמיתים שהכיר כשחי בשנחאי בשנות השלושים המוקדמות נעלמו: אלה שנותרו לא היו אלה שחיפש. בהדרכתו של יוהאן פטרה הוא נשאר בביתו הקטן ועסק בהעברת משדרי רדיו ומקלטים. פטרה עצמו חי במקום אחר, בבטיחות יחסית, עם משפחה סינית עשירה.[1]
משימה ראשונה עריכה
נראה כי בתחילת 1940, פטרה והמבורגר קיבלו הנחיות למצוא חברים בשאנגחאי, שאולי ישוכנעו לעבוד כסוכנים מקומיים לקומוניזם. עם זאת, הקומוניסטים הסינים עזבו את שנחאי בשנת 1937 לפיכך החליטו פטרה והמבורגר לחפש מועמדים בערים אחרות. דרך המעגל הרחב של חברים ומכרים שרכש במשך שנים בשנחאי, היו להמבורגר קשרים עם רופא ועם אשה גרמנית, שהתגוררה בשיאן. הוא יצא לחפש את הרופא כדי שיוכל לשכנע אותו לפעול למען העניין הקומוניסטי. היו שתי דרכים להגיע משנחאי לשיאן. היה מסלול פחות או יותר ישיר שכלל שילוב של אוטובוסים ורכבות, אבל פטרה וגם המבורגר האמינו שהמסלול מסוכן בגלל המלחמה. הדרך האלטרנטיבית, הייתה נסיעה באונייה להונג קונג, משם ניתן היה לטוס לצ'ונגצ'ינג, בירת המלחמה של צ'יאנג קאי-שק בין 1937 ל-1946. המבורגר התכוון לצאת בדרך היבשה מצ'ונגצ'ינג לשיאן.[1]
אף על פי שהיה ברשותו כמות גדולה של מטען, פטרה עדיין עמד על כך שהמבורגר צריך לנסוע עם מקלט רדיו כדי שיוכלו לשמור על קשר. המכשיר היה מוסתר בתוך רדיו נייד זמין מסחרי. במרץ 1940 נסע רודולף המבורגר עם המטען שלו להונג קונג. כאן היו לו בעיות עם פקידי הגבול האנגלים מפני שהוא נסע על דרכון של הונדורס, אך לאחר שהות של כמה שעות הוא הצליח לתפוס טיסה לצ'ונגצ'ינג, שם מצאו השלטונות הסינים את הרדיו שלו והחרימו אותו, אבל קיבל אותו חזרה אחרי יומיים. ייתכן שהם ידעו היטב שזהו מכשיר שידור לצורכי ריגול, והם התריעו על כך ושמו עליו מעקב צמוד.
הוא השאיר את מכשיר הקשר וציוד טכני אחר אצל מכריו בצ'ונגצ'ינג. בשיאן פגש את ידידו הקומוניסטי וקבוצת חבריו. המבורגר התכוון גם הוא להפוך את מנצ'וריה לבסיס החדש שלו. עבודתו בשיאן הושלמה, הוא חזר לצ'ונגצ'ינג לאסוף את משדר הרדיו שלו. הוא השתוקק ליצור קשר עם פאטרה בשנחאי כדי שיוכל לדווח על מה שהשיג. הרדיו נזקק לתיקון, הוא חיפש חלקים ואז נעצר.[1]
מעצר בצ'ונצ'ינג עריכה
ההעברה הכפויה של הבירה הסינית מנאנג'ינג לצ'ונגצ'ינג לאחר 1937 הובילה לזרימה גדולה של עיתונאים זרים לבירה החדשה. אלה וכל המבקרים הזרים האחרים קבעו את הבסיס שלהם במקום שנקרא Chungking Hostel. רודולף המבורגר עשה בדיוק אותו הדבר. התקפות אוויריות יפניות התקיימו רק בין אפריל לספטמבר: ערפל החורף הפך אותם לבלתי אפשריים במהלך חודשי החורף. בקיץ היו פשיטות ברוב הלילות, ואורחי המלון מיהרו למצוא מקלט במערה במתחם שהותקן כמקלט אוויר. באחת מלילות הקיץ האלה, כנראה באפריל 1940, נעצרו רודולף המבורגר ושני חשודים נוספים.[2] העיתונאית האמריקאית אמילי האן הייתה אחת מאלה שעידו על המעצר. היא מזכירה זאת באוטוביוגרפיה: "הוא לעס נייר וניסה לבלוע אותו, היה עליו קוד, בדיוק כמו בסרטים".[10] חדרו נבדק מיד. מקלט המשדר הרדיו וערכת החלקים הנלווים נמצאו והוחרמו. שני האנשים שנעצרו איתו היו אנשים שאיתם הוא נראה משוחח כמה פעמים: הם שוחררו במהרה.
בשנגחאי קיבל אוטו המבורגר הודעה שאחיו נעצר. אוטו הסיק שאחיו רודולף נעצר ונמצא בסכנת היעלמות. הוא מסר את החדשות לחבריו הקומוניסטים של רודולף, וככל הנראה המידע הועבר למוסקבה. בינתיים, אוטו גם ניצל את אנשי הקשר שלו כדי לנסות לשחרור את רודולף, בסיועו של פקיד בכיר בממשלה הסינית הלאומנית שהיה בשאנגחאי. הפקיד הבכיר שלח מברק לעמית בצ'ונגצ'ינג, שהעיד על אופיו הטוב של רודולף. כמה ימים לאחר מכן הפקיד איבד את עבודתו. המקרה של רודולף המבורגר היה כנראה מקרה שהממשלה הסינית התייחסה אליו ברצינות.[2]
ריתוק עריכה
המבורגר הוחזק בבניין עץ שהיה מחובר לתחנת משטרה בצ'ונגצ'ינג במשך כשבועיים. הוא נחקר מי הוא, מי שלח אותו ומה הוא עושה. הסינים לא דיווחו על חקירותיו, אך כשהוא נזכר באירועים אלה כעבור שנים רבות, הוא טען על כך שלא נתן להם דבר. לאחר שמונה ימים התחדשו שוב החקירות, שעסקו בעינויים פיזיים חמורים, אך המבורגר עדיין לא דיבר על חבריו.[1]
בשעת בוקר מוקדמת, לאחר כשלושה שבועות ב"צריף העץ" בתחנת המשטרה, הוסע המבורגר בלימוזינה גדולה לאחוזה פרטית לשעבר באזור הכפרי מחוץ לעיר. שנים-עשר חדרי האחוזה הפכו במהלך המלחמה לכלא חקירה ו"בית" לארבעים או חמישים עצירים. מלבד המבורגר היו האסירים כולם סינים. האסירות נשמרו בבניין נפרד, ששימש בעבר את משרת הבית. מחזית הבית נשקף נוף לשלושים או ארבעים קילומטר על פני עמקים ונהרות. הוא היה רשאי ליהנות מהנוף במשך רבע שעה בכל יום, דרך שני הסורגים שהוצבו על חלון חדר הכניסה בקומת הקרקע, שם נלקח ל"טיול היומי "שלו. המבורגר תיאר מאוחר יותר את מאסרו בבית האחוזה הזה כשפיר יחסית, במרווחים של שישה שבועות הוא נלקח לפני שופט, ובכל פעם שסירב להעיד הוא הוחזר למשמורת.
התערבות סובייטית עריכה
הגנרל צ'ויקוב הגיע לבירה הזמנית הסינית בנובמבר 1940 כנספח צבאי סובייטי חדש. האימפריה הרוסית סבלה מהשפלה צבאית בידי הצבא היפני ב־1905, ועם הפלישה היפנית לסין ב־1937 מיהרה המנהיגות הסובייטית לחזק את הקשרים הפוליטיים והפיזיים עם הסינים הלאומניים. פרוץ המלחמה באירופה הגביר את נחישותה של מוסקבה למזער את הסכנות של תוקפנות יפנית נגדה ממזרח. סיבוך גדול היה יחסה של המפלגה הקומוניסטית הסינית בהנהגת מאו צה-טונג. במקום להצטרף לממשלה הלאומנית כדי להציג חזית משותפת נגד יפן, הקומוניסטים הסינים ראו את הפלישה היפנית כהזדמנות להשיג את מטרותיהם נגד הממשלה. היחסים בין הממשלה לקומוניסטים נעשו כה גרועים עד כי בינואר 1941 מצא צ'יאנג קאי-שק, מנהיג הממשלה הסינית, את עצמו נאלץ להזמין את מוסקבה להתערב כמתווך בין הממשלה לבין הקומוניסטים.[1]
בסוף ינואר 1941 נלקח המבורגר למפגש עם השופט החוקר. הפעם לא היו שאלות. הם שכנעו אותו כי עכשיו הם יודעים מאין הוא בא וכי בקרוב הוא ישוחרר וישלח בחזרה. כדברי דו"חותיו המאוחרים יותר בעניין זה.
חזרה למוסקבה עריכה
כאמור בשנת 1939 הוקם קשר ישיר בין צ'ונגצ'ינג למוסקבה. אפשר היה לטוס מבירה אחת לאחרת תוך חמישה ימים בלבד. בתחילת פברואר 1941 עלה רודולף המבורגר לטיסה למוסקבה. הוא היה עם סוכנים אחרים בדאצ'ה במרחק קצר מחוץ למוסקבה. בתחילת הקיץ של 1941 הוא קיבל הכשרה מקיפה, אם כי על פי דיווחים מאוחרים יותר שלו הם היו בסיסיים ביותר. ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים מן המערב, הוא ארז שוב את חפציו.[1]
משימה חדשה עריכה
היעד שלו, הפעם, הייתה טורקיה, משם הוא היה אמור לספק דיווחים מודיעיניים על ההתפתחויות במזרח התיכון. כדי להתמודד עם המגבלות הפוטנציאליות של נסיעה עם דרכון הונדורס, הוא התכוון לנסוע ברכבת לוולדיווסטוק ומשם, בדרך הים, לשנחאי. משם הוא יוכל לנסוע דרך הודו ואיראן לטורקיה ללא צורך להגיש בקשה לויזה. אך המסע לא פעל כמתוכנן, שכן ב-22 ביוני 1941, בניגוד לחוזה אי-התוקפנות בין גרמניה הנאצית לברית-המועצות, פרצו כוחות גרמניים את הגבול. לאחר שתכניעה את ברית המועצות במהירות, התוכנית הגרמנית הייתה להמשיך לאיראן ולכבוש את שדות הנפט. עקב המלחמה לא היו עוד ספינות שהפליגו מוולדיווסטוק לשנחאי. המבורגר הוזעק למוסקבה. המפעילים שלו לא ביטלו את משימתו. הם יצרו תוכנית חלופית לפיה יתווספו חותמות הוויזה השונות בדרכון של הונדורס על ידי המודיעין הסובייטי ויספקו לו נתיב מזויף המעיד על כך שהוא נסע דרך שנחאי, הודו לטהראן. במהלך הסתיו של 1941, הוא נסע בדרך היבשה לטביליסי בגאורגיה וארמניה לטבריז, ליד הגבול בצפון איראן. פירוש הדבר היה שבלי קשר לדרכונו הוא עשה את המסע היבשתי דרך שטח שנשלט על ידי ברית המועצות. באוקטובר 1941 הגיע לטהראן.[1]
המבורגר היה להוט להמשיך לטורקיה כפי שהורו לו, אבל עם המתחים הבינלאומיים שהתעוררו באזור, הגיבו השלטונות הטורקיים בשלילה על בקשתו לויזה עם הדרכון של הונדורס. בינתיים המצב באיראן השתנה באופן דרמטי מאז תחילת הקיץ, והארץ קיבלה חשיבות אסטרטגית בכל הנוגע למלחמה. באוגוסט 1941 התקיפו הבריטים והסובייטים את אירן. היה חשש שהשאה הפרסי לא היה מספיק אנטי-גרמני.
הפלישה הגרמנית לברית המועצות שלושה חודשים קודם לכן הפכה את ארצות הברית לתומכת בברית המועצות של סטלין, והאמריקאים מיהרו ליצור תשתית תחבורה חזקה דרך אירן, אשר ב־1942 הפכה לנתיב שבו זרמה כשליש האספקה אל ברית המועצות. בשנת 1943 הועברו לברית המועצות דרך איראן 1.6 מיליון טונות של ציוד ומזון. טהראן הפכה לצומת דרכים של רכבות שחיברו את נמלי הים והגיעו עד הגבול הסובייטי. בשלב כלשהו, בעודו מנסה לארגן אשרה לטורקיה, הגיעו המפעילים של המוברגר במוסקבה למסקנה כי הוא יועסק בצורה טובה יותר בשליחת דיווחים מטהראן, והוא קיבל הוראות להישאר שם.[1]
איראן עריכה
בעיני סטלין, הנוכחות הצבאית האמריקנית הגדולה שהופיעה באיראן לקראת סוף 1941 הייתה רוע הכרחי, אבל לא היה בכך משהו שאפשר להתבונן בו בשלווה מוחלטת. מעקב אחר ההתפתחויות בשטח באמצעות רשת של מודיעים, המעסיקים סוכנים ממדינות שלישיות, הפך לחוליה חשובה בשרשרת איסוף המידע. הצבא האמריקני ידע שסוכנויות שונות נמצאות בשטח, ומנסות להבין את המניעים ה"אמיתיים" שלהן. רודולף המבורגר חיפש קשרים בין הקצינים הבריטים והאמריקאים, ועד מהרה פיתח איתם קשרי ידידות, במשימתו לאיסוף מידע מטעם המפעילים שלו. הוא העביר את ממצאיו דרך סוכני מודיעין שהוצבו בשגרירות הסובייטית בטהראן. אין ספק שהמצב הזה לא היה נטול סיכונים, ובמהלך שנת 1942 סיפקה לו מוסקבה משדר רדיו, והורתה לו להשתמש בו כדי ליצור קשר ישיר לדיווח.
על מנת לספק בסיס חוקי לנוכחותו בעיר, בינואר 1942 הוא עבד כאדריכל, במשרד האוצר בטהראן. הפרויקט הראשון שלו היה להכין עיצוב ולבנות בניין חדש עבור המשרד. רישומי טיוטה הוכנו בפברואר. צוות הפרויקט כבר כלל שישה אנשים מקומיים. עוד אירופי נשכר כדי לפקח על הפרויקט, אם כי המבורגר עצמו היה מעורב גם בתיאום עם חלקים שונים במשרד, הבוס שלו היה רופא מהנדס, אשר הוכשר בגרמניה "הגיע מאחת המשפחות המובילות בארץ". השפה שדיברו במשרד הייתה צרפתית. היה גם אדריכל אוסטרי שעמו הוא היה מסוגל לדון בעניינים הטכניים של הפרויקט. בינתיים, כתב מכתבים לאחיו ואביו. גובהה של טהראן והאוויר היבש הוביל לירידה בתדירות התקפות המלריה שהיה חולה בה. מכתביו המשפחתיים נמנעו מלהזכיר בעיות פוליטיות, כדי שלא יעלו חשד בצנזורה.
במאי 1942 קיצץ משרד האוצר בטהראן את תקציב הבניינים החדשים בשל לחצי המלחמה. הקיצוץ הפסיק את העבודה על בניין המשרד החדש שעליו עבד המבורגר. כמו כן, ייצור פלדה היה מופנה למלחמה כלומר לא היה מספיק פלדה עבור בטון מזוין. יחד עם עבודת המשרד, הוא גם מצא לקוחות פרטיים.[1]
לכוד עריכה
בתחילת שנת 1943 פיתה את המבורגר ידיד איראני שעבד כמתורגמן סימולטני. כשבועיים לאחר השיחה איתו, המבורגר נעצר על ידי המשטרה הצבאית האמריקנית. בפגישת החקירה הראשונה הבין כי השיחה שלו עם המלשין הוקלטה. המבורגר העריך כי אפשר היה להפליל אותו. כדי למצוא עוד ראיות מרשיעות, פרצו האמריקאים לביתו אבל הם לא מצאו את המשדר הרדיו הכבד שנתנו לו המפעילים הסובייטים שלו.
בערך באותו זמן נתקל המבורגר בקצין אנגלי בטהראן שעבורו עבד בשנחאי עשר שנים קודם לכן. האיש עבד אז במשטרה הקולוניאלית הבריטית בקולוניה הבינלאומית בשנחאי, והיה מעורב בבניית בית-סוהר חדש שהמבורגר תכנן. סביר להניח שהאיש היה מודע לחלוטין לנסיבות המעצר של המבורגר שנתיים קודם לכן בצ'ונגצ'ינג. מכאן נובע שחשיפתו של המבורגר בטהראן כסוכן סובייטי יכולה להיות רק עניין של זמן.
רודולף המבורגר נעצר והועבר למחנה צבאי קטן מחוץ לעיר. בינתיים נלקח דרכונו לבדיקה נוספת. הרשויות קבעה כי לא ניתן היה להתאים את הבולים שהונחו בה על ידי קציני דרכונים בשלוש קולוניאליות בריטיות - בומביי, סינגפור וסואץ - לרשומות מקבילות בתיקי המחסומים המעורבים. מהר מאוד קבעו השלטונות כי חותמות הדרכונים יכלו להעשות רק על ידי מנהלת המודיעין הראשית של ברית-המועצות. שום משפט נוסף לא היה נחוץ. באוגוסט 1943 השופטים הבריטיים נתנו לו כמה ימים לעזוב את הארץ, והוא הועבר לשגרירות הסובייטית.[1][2]
האמנם מקלט מדיני עריכה
המודיעין הסובייטי לא העריך מאוד את שירותיו למרות, שרודולף המבורגר הפגין מידה רבה של התמדה, מחויבות ונאמנות במשך השנים. הוא נאלץ לעזוב את טהראן בהתראה קצרה והוא בירך על ההזדמנות לחזור למוסקבה כדי להגיש בקשה למקלט מדיני.
יומיים לאחר הגעתו לבירה הסובייטית הוא הואשם כי עבד עבור המודיעין האמריקאי נגד האינטרסים של ברית המועצות ונלקח למעצר חקירה. בשבועות הבאים הוא עבר חקירות שהתקיימו בלילות וכל אחת נמשכה כמה שעות. עם עלות השחר הוחזר לתאו. הוא ניסה להפגין את חפותו, אבל החוקרים חזרו עם האשמות נוספות שהוא עבד בשירותי מודיעין "אחרים".
שנים רבות לאחר מכן "שירות הביטחון של גרמניה המזרחית" (MfS) חשף את הדו"ח של הסובייטים מחקירתו, ובו המסקנה "כי נסיבות שחרורו של המבורגר מהמעצר באיראן הוליד את החשד כי גויס על ידי שירות מודיעין זר באיראן "[2]
גזר הדין עריכה
במשך קצת יותר מתשעה חודשים, בין אוגוסט 1943 לאפריל / מאי 1944, רודולף המבורגר הוחזק במעצר חקירה במוסקבה. הוא נפגע קשה מבחינה פיזית ונפשית. לא נערך לו משפט, אבל הוא נידון לחמש שנים במחנה מעצר. ההרשעה התבססה על סעיף 58 לחוק העונשין. אסיר אחד הסביר כי זאת פסקה המתייחסת "פושעים פוליטיים". עם זאת, המבורגר גם היה מודע לכך כי הרשעתו נשאה תג נוסף שזיהו אותו "כאלמנט מסוכן מבחינה חברתית".
כשנה ישב המבורגר בבית סוהר עם עצירי מלחמה גרמניים, ואז הועבר לגולאג- מחנה עבודה בקרגנדה, קזחסטן למשך חמש שנים.[11] שם גר עם עוד 5 עצירים פוליטיים בבקתה של 17 מ"ר. בשנים 52–1949, הוא הועבר למחנות עבודה שונים, חלקם באזור הוולגה וחלקם בהרי אורל. בחלק מהתקופות עקב מצבו הבריאותי הרופף והכשרתו המקצועית, הוא קיבל תפקיד אחראי על ביצוע העבודות, שהיו במכרות, יערנות, שיקום עירוני או מסילות ברזל. שנתיים נוספות 55–1954, היה בריתוק באזור כפרי ליד גבול רוסיה אוקראינה.[1]
סימני חיים מהמחנות עריכה
רודולף המבורגר נעצר פחות משנתיים לפני תום המלחמה. לאחר שהמלחמה הסתיימה, אחיו ויקטור, המתגורר במיזורי, ואשתו לשעבר, שעד 1949 התגוררה בכפר אוקספורדשייר, החלו לקבל מדי פעם דיווחים על אודותיו באמצעות עצירים שיצאו ממחנות העבודה הסובייטים. רודולף המבורגר לא הורשה לשלוח או לקבל מכתבים. ביולי 1947 קיבל ויקטור מכתב מפולניה שדיווחה כי רודולף חי ו"עבד כמהנדס ".[12]
אשתו לשעבר, אורסולה, כתבה לוויקטור באוגוסט 1947 כי קיבלה גם מכתב מפולין: "הוא אסיר במשך חמש שנים, אבל עובד במקצועו. (...) באותה עת הוחזק המבורגר עצמו בקראגנדה בקזחסטן, והמכתבים מפולין נשלחו כנראה לפני גזר הדין השני שלו במאי 1949.
באוקטובר 1953 קיבלה שגרירות ארצות הברית בבון מכתב מאדם בשם יוסף דאונס, שהיה אסיר לשעבר במחנות העבודה הסובייטים. הוא ניסה ליצור קשר עם אחיו של רודולף, ויקטור, במיזורי. הוא דיווח על פגישתו עם רודולף המבורגר במחנה קמה ב־1950. המכתב תורגם לאנגלית, ככל הנראה על ידי אנשי השגרירות, והתרגום הועבר למחלקת המדינה בוושינגטון הבירה. בנובמבר 1953 כתב סגן מנהל מחלקת המדינה לוויקטור המבורגר בסנט לואיס. במכתב שאל אם רודולף המבורגר הוא אזרח אמריקני ואם אפשר להוכיח זאת. אם הוא היה יכול להוכיח זאת, מחלקת המדינה הייתה מתערבת בערעור לשחרר את רודולף המבורגר. בפברואר 1954 שלח יוסף דאונס מכתב נוסף, הפעם ישירות לוויקטור המבורגר, ובו פירט את נסיבות פגישתו עם רודולף המבורגר. הם נפגשו בתחילת 1951 במחנה קמה בצפון אוראל. דאונס כתב כי המבורגר נידון 25 שנה של עבודה קשה עבור ריגול.
בדרך למזרח גרמניה עריכה
המפה של גרמניה השתנתה ב-1945. מה שהיה השליש המזרחי של המדינה, כולל שלזיה שבה גדל רודולף המבורגר, היה נתון לטיהור אתני ולאחר מכן הועבר לפולין ופיצה על חלקה המזרחי של פולין שהפך לחלק מברית המועצות. השליש האמצעי של גרמניה נוהל בין 1945 ל-1949 כאזור הכיבוש הסובייטי, ולאחר מכן הוכרז מחדש כמדינת מזרח גרמניה. דרזדן, שם היה רודולף היה סטודנט, נמצאה במזרח גרמניה, ומדינה חדשה זו גרמה שאשתו לשעבר, אורסולה, מיהרה לעזוב את ביתה באוקספורדשייר בסוף 1949, כאשר חשבה שהיא עומדת להיעצר על ידי המודיעין הבריטי.
עם חזרתו למזרח גרמניה ב־1955, פנה המשרד לביטחון המדינה אל עמיתיהם הסובייטים לקבל דו"ח על המבורגר בקשר לבקשתו להצטרף למפלגת "האחדות סוציאליסטית של מזרח גרמניה" (SED). הדו"ח חזר ונכתב בו: "כאשר הוא גר באזור רוסטוב על הדון כאסיר משוחרר, ניסה המבורגר ליצור קשר בלתי חוקי עם קרובי משפחה ומכרים החיים בארצות הברית, אנגליה ומזרח גרמניה, ובמקביל הוא היה בקשר קבוע של מכתבים עם אשתו, ברטון אורסולה המתגוררת במזרח גרמניה בברלין".
בפברואר 1954, הצליח רודולף המבורגר להעביר מכתב לריצ'רד פאוליק שחזר לברלין המזרחית משאנגחאי ב־1949. שמונה-עשר חודשים קודם לכן, באוגוסט / ספטמבר 1952, שני הסטודנטים לשעבר ריצ'רד פאוליק וקורט ליבקנכט נסעו במסגרת משלחת של אדריכלים מזרח-גרמנים שיצאו לסיבוב בברית המועצות.
הנסיעה הביאה אותם לסטאלינגרד, לרוסטוב על הדון ולסוצ'י שבים השחור. פירוש הדבר שהם היו באזור שבו התגורר רודולף המבורגר. בשלב מסוים רודולף המבורג מצא בפראבדה ידיעה על ביקורם של האדריכלים המזרח-גרמנים. הכתבה ציינה כי פאוליק היה חלק מהמשלחת, וציין כי הוא חזר מסין לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. זה מה שהניע את ניסיונותיו של המבורגר, שנמשכו בעקשנות אופיינית, ליצור קשר עם ידידו הוותיק.
מסתבר מההתכתבות ששרדה, כי מכתביו הנוספים של פאוליק להמבורגר עוד בהיותו במחנות העבודה, נמסרו כתוספות למכתבים מאורסולה, גרושתו לשעבר, שככל הנראה הגביר את ההסתברות למסירתם. ממכתביהם לומדים על כך שפוליק והמבורגר חשבו שהוא יוכל לחזור לגרמניה המזרחית, אולי דרך מוסקבה, בתחילת הקיץ של 1954, אך בסופו של דבר, רק ביולי 1955 הוא חזר לשם. רודולף המבורגר לא התאים לכל אחת מהקטגוריות הרגילות של אסירים. הסובייטים לא כלאו אותו כאסיר מלחמה. הוא מעולם לא היה חבר המפלגה הקומוניסטית. הוא לא היה אחד מאלה שהיגרו כפליטים פוליטיים ישירות מגרמניה הנאצית למוסקבה בשנות השלושים. נראה כי העיכוב בשחרורו עשוי היה להיווצר עקב חוסר היכולת של הסובייטים האחראים להחליט כיצד לסווג אותו.[1]
במזרח גרמניה עריכה
עם הגעתו למזרח גרמניה התגורר המבורגר, מ־5 ביולי 1955, כדייר בדירתו של ריצ'רד פאוליק. הוא נשאר שם רק לשבועיים. באמצע אוגוסט הוא קיבל עבודה כאדריכל ראשי של רשויות העיר דרזדן. הוא מיד הגיש בקשה לחברות ב"מפלגת אחדות סוציאליסטית" (SED). עם זאת. הוא היה צריך למצוא שני ממליצים/נותני חסות למפלגתו, והמשרד לביטחון המדינה היה צריך לחקור אותו כדי לוודא שאין לו סודות בעבר שלו. לא היו להם עדויות שהמבורגר היה אי-פעם משהו מלבד מתנגד נחרצות לנאציזם.
עם זאת, הוא חי מחוץ לגרמניה מאז 1930, וחלק ניכר מהנסיעות הבינלאומיות שלו בוצעו למען המודיעין הסובייטי. בתחילה הוא ניסה להשיג חסות מחברים במפלגה מחברים ותלמידים לשעבר לאדריכלות שהכירו אותו מאז שלמדו יחד בברלין בשנות העשרים, אך בסופו של דבר הייתה זו גרושתו לשעבר שהמידע ממנה שכנע את השלטונות לקדם את בקשתו למפלגה.
רודולף המבורגר התקבל כחבר מפלגה מלא במרץ 1958, והתיישב בדרזדן. תחילה עבד ברשות העירונית של דרזדן, וניהל פרויקטים גדולים. ב-1959 הוא החל לעבוד במשרה חדשה, כסגנו של חברו ריצ'רד פאוליק בתחום המגורים, בבניית עיר חדשה גדולה מרחק קצר ממזרח לדרזדן.
הוא פרש, רשמית, בשנת 1963. לאחר מכן ביצע כמה נסיעות ארוכות ביניהם לשנחאי, כדי להיפגש שוב עם אחיו אוטו וויקטור. הוא גם המשיך פרויקטים על בסיס עצמאי החשוב שבהם היה שיפוץ פנים שגרירות מזרח גרמניה בפיונגיאנג.[2][1]
טאבו וזיכרון עריכה
רודולף המבורגר נפטר בדרזדן ב-1 בדצמבר 1980. גופתו נקברה במקום של כבוד בבית היידפרידהוף.[2]
סיפור חייו של רודולף המבורגר היה תמיד טאבו פוליטי במזרח גרמניה. לא היה שום רצון מצד השלטונות לדון במעצר הממושך במחנות העבודה הסובייטיים של חבר גרמני, שנאמנותו המדינית הייתה חסרת דופי. לכן, לא היה שום מודעות ציבורית או דיון על עבודתו החלוצית כאדריכל בשנחאי בשנות השלושים.[13]
אף על פי כן, לאחר שפרש לגמלאות החל רודולף המבורגר לכתוב ספר אוטוביוגרפי המפרט את חוויותיו בין 1930 ל-1955. כפי שהוא עצמו טען, הוא אינו סופר מטבעו, אבל בכל זאת היה לו סיפור חיים מרתק. מאחר שאי אפשר היה לפרסם את הספר שלו במזרח גרמניה, הוא ניסה לסדר את פרסומו בגרמניה המערבית, אך בשנות השבעים כבר חלפה האופנה ל"ספרות מחנה העבודה", ומו"ל מערבי לא נמצא באותו הזמן.[14]
בשנת 2006 הציג אדוארד קוגל את עבודת הדוקטורט שלו על "שניים מתלמידיו של פולזיג שהיגרו: רודולף המבורגר וריצ'רד פאוליק, בין שנחאי למזרח ברלין". בהתייחסו לרודולף המבורגר, העבודה כללה את טיוטותיו של המבורגר עצמו, ומספר רב של מכתבים שקיבל וכתב. כמו כן התייחסויות שונות אליו בעבודות על אנשים שאיתם היה בין השנים 1930 ו-1955.
בשנת 2013, יותר משלושה עשורים לאחר מותו של רודולף המבורגר, פורסמה לבסוף עבודתו האוטוביוגרפית, בהקדמה ארוכה של בנו של המבורגר, חוקר שייקספיר מאייק המבורגר, המזוהה כעורך הכרך.[15][2]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 Eduard Kögel (author); Dieter Hassenpflug (mentor) (2006). "Zwei Poelzigschüler in der Emigration: Rudolf Hamburger und Richard Paulick zwischen Shanghai und Ost-Berlin (1930–1955)" (PDF). Dissertation zur Erlangung des akademischen Grades Doktor-Ingenieur an der Fakultät Architektur der Bauhaus-Universität Weimar. University Library Bauhaus-Universität Weimar. Retrieved 8 July 2018.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Hamburger (9 September 2013). Zehn Jahre Lager: Als deutscher Kommunist im sowjetischen Gulag - Ein Bericht. Siedler Verlag. ISBN 978-3-641-10938-7. Retrieved 8 July 2018.
- ^ "Firmengeschichten .... Firma Albert Hamburger AG, Bahnhofstraße 23". Arbeitskreis Landeshut in der Bundesrepublik Deutschland. Retrieved 8 July 2018.
- ^ Larry Squire (editor) (1996). Viktor Hamburger. The History of Neuroscience in Autobiography. Society for Neuroscience, Washington DC. pp. 222–250. ISBN 0-916110-51-6.
- ^ ראה פרטים ותמונות על הבנייה של המבורגר בשנחאי
- ^ Rudolf & Maik Hamburger. "Zehn Jahre Lager - ein Bericht" (PDF). תמונות או ליין מהפרויקטים של המבורגר בשנחאי Siedler Verlag, Muenchen. pp. 15 & 16
- ^ Richard Norton-Taylor (11 July 2000). "Ruth Werner: Communist spy who passed the west's atomic secrets to Moscow in the cause of fighting fascism". The Guardian
- ^ Thomas Karny (11 May 2007). ""Sonja" – Stalins beste Spionin". Wiener Zeitung (online). Retrieved 8 July 2018.
- ^ David Burke (20 March 2014). The Lawn Road Flats: Spies, Writers and Artists (History of British Intelligence). Boydell Press. p. 157. ISBN 978-1843837831. Retrieved 11 July 2018.
- ^ Emily Hahn (1975): China to me. A partial Autobiography. Da Capo Press, New York (first edition 1944)
- ^ גולאגים=מערכת מחנות העבודה ברוסיה, הייתה חלק ממערכת העונשין שבנה סטלין והיה אחראי אליה ברייה. היא כללה כ-500 מתחמים שהוחזקו בהם מיליוני עצירים פוליטיים ומתנגדי השלטון בתנאים קשים. עם מות סטלין, 1953 חרושצ'וב חשף היקף פשעיו נגד העם הרוסי (1956) שוחררו כשני מיליון עצירים
- ^ Postcard dated 30 June 1947 from Maria Jablonska to Viktor Hamburger, as quoted by Eduard Kögel^ Rud
- ^ Dr. Ing. Eduard Kögel (Berlin). "Die späte Rückkehr eines Emigranten: Rudolf Hamburger (1903–1980)" (PDF). 10. Werkstattgespräch Neue Forschungen zur ostdeutschen Planungsgeschichte Januar 2008 - Abstracts der Vorträge. Leibniz-Institut für Raumbezogene Sozialforschung e.V., Erkner. Retrieved 16 July 2018.
- ^ Ida Kretzschmar (15 November 2013). "Mit Lesung in Hoyerswerda: Rudolf Hamburgers Erinnerungen an "Zehn Jahre Lager" im Gulag". Die Dichterin Brigitte Reimann hat ihn gemocht. In ihrem Buch "Franziska Linkerhand" porträtiert sie ihn liebevoll in der Gestalt von Landauer. Retrieved 16 July 2018.
- ^ Christine Neudeck (19 November 2013). "Michael Hamburger berichtet über seinen Vater Rudolf Hamburger". Rudolf Hamburger - ein charismatischer Mensch, der nicht zu brechen war. Hoyerswerdaer Kunstverein e.V. Retrieved 16 July 2018.