רוזה סובר-דרגויה
רוזה סובר-דראגויה (בבוסנית: Roza Sober-Dragoje); היא חסידת אומות העולם, נוצרייה בוסנית. את התואר קיבלה סובר יחד עם זקירה בסרביץ' (Zekira Besrević), ידידתה המוסלמית, על שהצילו שני יהודים בעיר סרייבו בזמן השואה.
 | |
| לידה |
1922 (בת 102 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
בוסניה והרצגובינה, יוגוסלביה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (28 במאי 2000) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | רוזה סובר-דרגויה |
  | |
הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
ערב פלישת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941 עבדו סובר בת ה-19 ובסרביץ' בת ה-20 במכון היופי בבעלות היהודי מורדו אלבחרי (Mordo Elbachri) בסרייבו. תחת משטר האוסטאשה הקרואטי, נרדפו יהודים, סרבים וצוענים. כשנעצרה משפחת אלבחרי, הצליח רק מורדו להסתתר, עם אחייניתו גרציה. בסרביץ' וסובר הגיעו לביתו של אלבחרי בעת האקציה, מצאו את אלבחרי וגרציה במחבוא ולקחו אותם לביתן. המשטר קרא לתושבים מקומיים להשתלט על רכושם של יהודים, וזקירה בסרביץ' פנתה לשלטונות וביקשה לקבל לניהולה את מכון היופי של אלבחרי. היא נענתה בחיוב, וניהלה את המכון יחד עם חברתה רוזה סובר. תחת ניהולן, הוסתרו במבנה המכון אלבחרי ואחייניתו גרציה. במהלך היום שניהם הסתתרו מפני כל באי המקום אך בלילות השניים הסתובבו במכון באופן חופשי כשזקריה ורוזה דואגות להם למזון. כעבור מספר חודשים, הצליח מורדו אלבחרי להשיג מסמכים מזויפים של בעלי זהות נוצרית, וכך התאפשר לו ולגרציה לעבור לעיר מוסטר (Mostar) שהייתה תחת שלטון איטליה. הם הצליחו להשיג מסמכים מזויפים גם לאמה של גרציה ולאחיה בן העשר, וכך יכלו השניים לעבור לאי ראב, שהיה גם הוא תחת שליטה איטלקית. בספטמבר 1943 חתמה איטליה על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית ובתגובה, גרמניה פלשה לאיטליה. בני המשפחה הצטרפו לשורות הפרטיזנים בהנהגת טיטו. כמחיצתם שרדו את השואה[1].
הכרה והנצחה עריכה
בשנת 2000 הכיר יד ושם ברוזה סובר-דרגויה ובזקירה בסרביץ' כחסידות אומות העולם.
קישורים חיצוניים עריכה
- התיק של רוזה סובר-דרגויה, ביד ושם
הערות שוליים עריכה
- ^ תיק חסיד אומות העולם של סובר-דרגויה ביד ושם