רוזנפלד (ספר)

רוזנפלד הוא רומן הביכורים של הסופרת הישראלית מאיה קסלר. הספר נערך על ידי עלמה כהן-ורדי. הספר ראה אור ביולי 2022 בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר[1]והוגדר כרב-מכר[2]. הספר מתורגם לשפות שונות, בין היתר גרמנית והולנדית, ויראה אור באנגלית בהוצאת הספרים האמריקאית סיימון אנד שוסטר.

רוזנפלד
כריכת הספר רוזנפלד
כריכת הספר רוזנפלד
מידע כללי
מאת מאיה קסלר
שפת המקור עברית
מקום התרחשות ישראל
הוצאה
הוצאה כנרת זמורה-ביתן דביר
תאריך הוצאה יולי 2022
מספר עמודים 413
עורך עלמה כהן-ורדי

עלילה

עריכה

במרכזו של הרומן סיפור אהבה בין גבר בן 55, מנכ"ל של חברה מסחרית עם עודף משקל, לעובדת שלו, צעירה ממנו משמעותית[3]. בספר יש תיאורי מין רבים, והביקורות תיארו אותו ככספר כייפי עתיר טוויסטים ודיאלוגים חדים שפורץ את גבולות הז'אנר[2].

נועה, גיבורת הרומן, היא צעירה שמחפשת את דרכה בעולם המקצועי, ונוטה להציג את עצמה בעמדה של חולשה. בינה ובין טדי רוזנפלד, מנכ"ל חברת הביוטכנולוגיה הימית אליה היא מצטרפת כיוצרת סרטוני תדמית, יש פערים רבים: כסף, גיל, מעמד וגם זמן פנוי ורצון למערכת היחסים הזו. לטדי יש קריירה עניפה ובנוסף עיסוקים רבים אחרים והוא לא נמצא בחיפוש אחר קשר רומנטי מכל סוג שהוא. נועה מוכנה לחכות לטדי ימים רבים עד שהוא מתפנה אליה. כדי לפתות את טדי נועה מציעה לו עסקה שכוללת מבחינתה המתנה עבורו והוא רק צריך בתמורה להנות מהזמן המשותף שלהם ביחד. כאשר העלילה מתפתחת נחשפים עם מניעים פסיכולוגיים עמוקים שמביאים את נועה לרצות את מערכת היחסים הזו, בין היתר שיחזור של תבנית יחסים פגומה עם טדי כדי לתקן את הקשר שהיה לה בילדותה עם אימה שלה שעזבה את הבית לאחר שנפרדה מאביה של נועה.[2]

ביקורות

עריכה

מאיה בקר / הארץ, הנבחרים 25.8.22

עריכה

יש דיבור על "רוזנפלד". אומרים שהוא נועז, מקורי, ממכר, שאי אפשר להניח אותו מהיד. (...) יש בו משהו שואב מאוד, שקצת קשה לשים עליו את האצבע. ברור מאליו שאלו קודם כל הזיונים — הרומן המשלהב בין נועה לטדי רוזנפלד כולל תיאורים גרפיים מאוד, טבעיים מאוד, רבים מאוד, של סקס; כאלה שלא היו מביישים אף רומן ארוטי. מה בכל זאת מבדיל בין מאיה קסלר לאי־אל ג'יימס? זה כנראה משהו בנימה, בטון, במידת המודעות, בכישרון. לא סביר למצוא רומן אירוטי שבו הגיבורה אומרת למאהב שלה, "אני חולה על הביצים שלך. התוכנית שלי היא להתחתן איתן, לקנות יחד בית בפרוורים, לנסוע לדרייב־אין לראות סרט ולשתות מילקשייק בדיינר. אני והאשכים הללו"[4].

אריק גלסנר / כלכליסט, מוסף ספרות 23.9.22

עריכה

הגיבורים של קסלר, כך נאמר או נרמז, אינם מצטיינים במראה חיצוני (כמו כמה מגיבוריהן של שרלוט ברונטה ואוסטן). הם צריכים – ומצליחים – לכבוש זה את לבו של זה כמו גם את לבנו שלנו, הקוראים, בדרכים אחרות. טדי שמן. לנועה זה לא מזיז, אבל העניין נוכח כאן במפורש (ולטדי זה דווקא כן מזיז). לגבי נועה הדברים עמומים יותר. אך אולי הם נרמזים בכך שנועה מסיקה, ספק באירוניה, שהאקסית של טדי, שלא כמוה, חסרת הומור: "כי אישה כזאת יפה ואריסטוקרטית לא יכולה להתחיל להבין מה זה הומור או בשביל מה צריך אותו".

אבל אפרופו הומור: עוד יסוד פועל כאן. נועה וטדי מְתקשרים ביניהם בשנינות, באירוניה ובסב טקסט. "אתה בטח כבר מאוד מתגעגע אליי, אני מתארת לי שלא קל לך", אומרת, למשל, נועה לטדי על מנת לדרבן אותו להביע חיבה ששכח להביע. במקום אחר נועה משבחת את טדי על היכולת הזו לקרוא בין השורות: "לפעמים אתה לא עונה למה שאני שואלת, אלא לתמצית של מה שאני מתכוונת. זה מדליק. אתה כאילו עוקף את מה שנאמר ונכנס ישר — עוקף את הפרשים ופונה ישירות למלך ששלח אותם". אבל הרי התקשורת האינטליגנטית והשנונה הזו מתקיימת לא רק בין הנאהבים אלא גם בין הטקסט לקוראו! הסופרת הרי סומכת על הקוראים שיבינו את הלא נאמר ואת השנינויות בין טדי לנועה וזה בהתאם מחזק גם את הקשר שבין הקוראים לספר[5].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה