רונית מטלון

סופרת ישראלית

רונית מָטָלוֹן (25 במאי 195928 בדצמבר 2017) הייתה סופרת, מחזאית ועיתונאית ישראלית. יצירתה עסקה בעיקר בשאלת הזהות של בני עדות המזרח בישראל, ובמעמד האישה בחברה המזרחית והישראלית בכללותה. הייתה פרופסורית והחל מ-2009 ראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספריה תורגמו לשפות אחדות,[1] וזכו להצלחה מחוץ לישראל. חברת סגל "הארץ" בשנות השמונים והתשעים.

רונית מטלון
רונית מטלון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 במאי 1959
י"ז באייר ה'תשי"ט
ישראלישראל גני תקווה, ישראל
פטירה 28 בדצמבר 2017 (בגיל 58)
י' בטבת ה'תשע"ח
ישראלישראל חיפה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19802017 (כ־37 שנים)
בן או בת זוג
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייה עריכה

רונית מטלון נולדה ב-1959 בגני תקווה, למשפחה יוצאת מצרים. אביה, פליקס מטלון, שעלה ב-1949,[2] היה פעיל חברתי למען זכויות בני עדות המזרח, צמצום הפערים החברתיים בתחום המפלגתי ובשטחי שכונות מצוקה, כגון שכונת התקווה, שבה מיקם את מרכז פעילותו. הוריה התגרשו בילדותה על רקע פעילותו הפוליטית של אביה.[2] מטלון סיימה לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לראשית פרסומה זכתה בתחילת שנות השמונים כאשר החלה לפרסם סיפורים קצרים ברבעון הספרות "סימן קריאה" שבעריכת מנחם פרי. במהלך שנות השמונים זכתה לחשיפה רחבה ולהערכה רבה על יצירתה, ובתחילת שנות התשעים פרסמה את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "זרים בבית". בשנת 1992 רומן בני הנעורים שכתבה, "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט בבימויה של דינה צבי ריקליס ובכיכובו של משה איבגי.

בשנת 1995 פרסמה את הרומן הראשון שלה, "זה עם הפנים אלינו". העלילה נסובה סביב סיפורה של נערה ישראלית ממוצא מצרי, אסתר, הנשלחת בידי משפחתה ל"תיקון" אצל קרוביה המתגוררים בקמרון. הספר, אשר ארג בתוכו קונפליקטים רבים בכל הנוגע לשאלת הזהות המזרחית-עדתית והארצישראלית זכה להצלחה והערכה רבה, בישראל ומחוצה לה. בשנת 2010, כחלק מסדרת "עם הספר" המאגדת בתוכה יצירות מופת נבחרות בספרות הישראלית, זכה "זה עם הפנים אלינו" להוצאה מחודשת.

בשנת 2008 יצא ספרה הסמי-ביוגרפי, "קול צעדינו", המספר את קורותיה של משפחה נעדרת אב המתגוררת בצריף עמידר בשכונת עולי ארצות המזרח. הספר זכה לתשבחות רבות מטעם המבקרים והקוראים, הפך לאחד מרבי המכר הגדולים באותה שנה, וזכה בתואר "ספר העשור" בסקר שנערך בעיתון "ידיעות אחרונות". כמו כן היה מועמד לפרס ספיר אשר באותה שנה בוטל עקב בעיית ניגוד עניינים בחבר השופטים.[3]

מטלון הייתה אחת הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות החשובות בספרות העברית בדורה, ובמסות שפרסמה עסקה בדחף ליצור אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב. משקל רב מיצירתה נשען על יצירתה של ז'קלין כהנוב, סופרת יהודיה מצריה, אשר מרכז יצירתה הלא בדיונית עסק בשאלת הזהות הלבנטינית - יהדות המזרח אשר ינקה בדורה השפעות אינטלקטואליות מערביות. מטלון נחשבת לסופרת ש"חילצה" את כהנוב מתהומות הנשייה של התודעה הישראלית, שנים לאחר שאישיותה ויצירתה נשכחו. הדיאלוג הספרותי ביניהן בולט ברומן "זה עם הפנים אלינו" (1995) שבו ציטטה מטלון את המסות של כהנוב "אירופה מרחוק", ו"ילדות במצרים".[4]

מטלון הייתה פעילה בארגונים שונים לשינוי חברתי, ובין היתר השתתפה במספר אירועים למען זכויות אדם שארגנה האגודה לזכויות האזרח. הייתה חברת הנהלת תנועת "בצלם", ובתחום הכתיבה הלא בדיונית חטיבה שלמה ממסותיה כוללת סקירה והתבוננות בוחנת על אפיוני חייהם של הפלסטינים שברצועת עזה. בינואר 2016 ספגה ביקורת רבה בישראל, לאחר שאמרה בריאיון לעיתון הצרפתי "לה מונד" כי "אנחנו חיים תחת משטר אפרטהייד".

יצירתה של רונית מטלון, "אח קטן", (סיפור מתוך הקובץ "זרים בבית") היא יצירת חובה לבחינת בגרות בספרות החל משנת תשע"ה.

בשנת 2019 מצא בן זוגה לשעבר גרסאות שונות לספר במעטפה בחדר עבודתה. אחת מן הגרסאות יצאה לאור ב-2020 בשם ״שלג״.

ב-2022, חמש שנים לאחר פטירתה, יצא לאור בהוצאת עם עובד הספר "אושר מאחורי העצים". הספר כולל סיפורים קצרים ונובלה של מטלון, המובאים בסדר כרונולוגי מ-1979 ועד 2012. בין הסיפורים מתפרסם לראשונה חיבור שכתבה מטלון בת ה־14, ונשמר על ידי מורתה בבית ספר הס בפתח תקווה.[5] על כריכת הספר מופיעה התמונה "אושר מאחורי העצים" מ-1985 של אמן דוד דוד גינתון.[6]

באתר עם עובד, נכתב: "הגעגוע ליצירתה של רונית מטלון, תחושת דחיפות והכרת טובה עומדים ביסוד קיבוצו של אושר מאחורי העצים, אשר ניכרת בו חתימת היד המוּכרת של המחברת. "אושר מאחורי העצים" מאפשר לנו לעקוב מקרוב אחר חיפושיה ומעבריה הסגנוניים של סופרת גדולה, ששבה לפקוד את הנוף הגאוגרפי, החברתי והנפשי שהכירה מקרוב: נופם של מהגרים ממצרים שהתיישב בישראל, בקמרון או בפרוור פריזאי, גברים ונשים אבודים אשר שרויים בעל כורחם בתנועה חסרת מנוח."[7]

חיים אישיים עריכה

מטלון הייתה גרושה פעמיים. בעלה השני היה הפסיכואנליטיקאי והפרופסור לפסיכולוגיה, עמנואל ברמן, ולזוג בת משותפת. משנת 2012 הייתה בת זוגו של אריאל הירשפלד.[8] יש לה בן משותף עם המשורר עוזי בהר.

נפטרה ב-28 בדצמבר 2017, לאחר מאבק של חודשיים במחלת הסרטן, ונטמנה בבית הקברות קריית שאול.[9]

יצירתה עריכה

ספר נוער עריכה

מחזה עריכה

עיון עריכה

הוקרה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מכּתביה:

על כתביה:

בעקבות מותה:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רונית מטלון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  2. ^ 1 2 אברהם רותם, ראש "האריות השחורים" מציע "מגבית פער", מעריב, 27 במאי 1971.
  3. ^ מרב יודילוביץ', בוטלה החלטת השופטים בפרס ספיר, באתר ynet, 2 ביולי 2009
  4. ^ מורן בנית, נערה מהמזרח: חניכה נשית ביצירתה של רונית מטלון, לשכון בתוך מילה: הרהורים על זהות מזרחית, גמא, 2015, עמ' 104-87
  5. ^ המגדלור ספרים, אושר מאחורי העצים / רונית מטלון, באתר המגדלור
  6. ^ דוד גינתון, באתר מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית
  7. ^ אושר מאחורי העצים | רונית מטלון, באתר עם עובד
  8. ^ הסופרת רונית מטלון הלכה לעולמה בגיל 58, באתר וואלה!‏, 28 בדצמבר 2017
  9. ^ רן בוקר, "הערצתי אותה, הכאב בלתי נסבל": רונית מטלון הובאה למנוחות, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017
  10. ^   אורין מוריס, טיול מאורגן לראשית הדרך של רונית מטלון, באתר הארץ, 22 בפברואר 2023
  11. ^ מיה סלע, כלת פרס ברנשטיין: הסופרת רונית מטלון, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
  12. ^ מרב יודילוביץ', פרס ניומן לספרות יוענק לרונית מטלון, באתר ynet, 14 במרץ 2010
  13. ^ אייל דץ‏, רונית מטלון תקבל דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, באתר וואלה!‏, 24 במאי 2010
  14. ^ מיה סלע, פרס לרונית מטלון בצרפת, באתר הארץ, 10 בינואר 2013
  15. ^ רונית מטלון זוכת פרס א.מ.ת בספרות