רוני מילוא

רוני מילוא
לידה	26 בנובמבר 1949 (בן 74); תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	רון מיליקובסקי
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
עיסוק	פוליטיקאי, משפטן
מפלגה	הליכוד, מפלגת המרכז, לב
	29 באוגוסט 2001 – 28 בפברואר 2003; (שנה)
תחת ראש הממשלה	אריאל שרון
	→ ציפי לבני ראלב מג'אדלה ←
	10 באוגוסט 2000 – 7 במרץ 2001; (210 ימים)
תחת ראש הממשלה	אהוד ברק
	→ שלמה בניזרי נסים דהן ←
	11 ביוני 1990 – 13 ביולי 1992; (שנתיים)
תחת ראש הממשלה	יצחק שמיר
	→ יצחק שמיר משה שחל ←
	7 במרץ 1990 – 11 ביוני 1990; (97 ימים)
תחת ראש הממשלה	יצחק שמיר
	→ יצחק שמיר יצחק שמיר ←
	22 בדצמבר 1988 – 7 במרץ 1990; (שנה)
תחת ראש הממשלה	יצחק שמיר
	→ ראשון בתפקיד רפאל אדרי ←
	1993–1998; (כ־5 שנים)
	→ שלמה להט רון חולדאי ←
	13 ביוני 1977 – 30 בדצמבר 1993; (16 שנים)
	7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003; (3 שנים)
כנסות	9 - 13, 15
	סגן שר החוץ; סגן שר במשרד ראש הממשלה;
	סגן שר החוץ; סגן שר במשרד ראש הממשלה;

רוני מילוֹא (נולד ב-26 בנובמבר 1949) הוא פוליטיקאי ואיש ניהול ישראלי, המכהן כיו"ר דירקטוריון חברת חוצה ישראל. כיהן בעבר כראש עיריית תל אביב-יפו העשירי, ושימש כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה

נולד בתל אביב בשם רון מיליקובסקי. בנם של פרומה לבית מלצקי ונחום מיליקובסקי, תעשיין (מבעלי גלידת ויטמן) ואיש התנועה הלאומית. דודו (אחי אמו) מנחם מלצקי היה ממפקדי האצ"ל. אחיו מתי נשא ב-1965 את חסיה, בתו של מנחם בגין. מילוא למד בתיכון חדש, שימש סגן יו"ר מועצת התלמידים^[1] וב-1966 נבחר לראש "עיר הנוער"^[2]. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת תל אביב וכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל בשנת 1972^[3]. לאחר שהוסמך כעורך דין פתח משרד עצמאי לעריכת דין, כשבמקביל עמד בראש מועצת צעירי תנועת החרות עד שהודח^[4].

קריירה פוליטית

בכנסת

בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם הליכוד והיה צעיר חברי הכנסת, וכיהן עד לשנת 1993. בכנסת כיהן כיו"ר ועדת העלייה והקליטה (בכנסת התשיעית), וכמ"מ יושב ראש הקואליציה וכיו"ר סיעת הליכוד (בכנסת העשירית). לאחר שנבחר לכנסת המשיך מילוא לנהל את משרד עריכת הדין שלו, במקביל לעיסוקו כחבר כנסת^[5]. בין השאר היה עורך הדין של קבוצת יזמים, שבנתה את "רמת קדרון", התנחלות שתוכננה לקום כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם בשטח העיירה עובידייה, ביוזמה פרטית של מספר אנשי עסקים פעילי הליכוד שטענו שרכשו קרקעות במקום^[6]^[7]. לאחר ש-121 בתים ומגרשים ביישוב נמכרו עוד לפני שהחלה הבנייה, התברר כי הקרקעות לא היו שייכות ליזמים^[8], היוזמה הייתה הונאה והפרויקט בוטל^[9]^[10].

בממשלת האחדות הלאומית של יצחק שמיר ושמעון פרס, שימש מילוא סגן שר החוץ (בתקופת כהונתו של פרס כראש הממשלה) וסגן שר במשרד ראש הממשלה (בתקופת כהונתו של שמיר כראש הממשלה). כמו כן, בתקופת ממשלת האחדות הלאומית כיהן במשך מספר חודשים כמ"מ שר הפנים. בממשלת האחדות השנייה שימש עד 7 במרץ 1990 השר לאיכות הסביבה, ומאותו היום – שר העבודה והרווחה. בממשלתו הצרה של שמיר (1990–1992) כיהן מילוא כשר המשטרה. בבחירות 1992 הוצב במקום השמיני ברשימת הליכוד.

כראש עיריית תל אביב

לקראת הבחירות המקומיות ב-1993 לראשות עיריית ת"א הקים מילוא רשימה על מפלגתית שאליה חבר דן דרין איש השמאל כמספר 2. לפני הבחירות נחתם הסכם אוסלו. מילוא שהמליץ כבר לרוה"מ שמיר לסגת מרצועת עזה נמנע בהצבעה למרות עמדת מפלגתו וזכה לסימפתיה מחוגי השמאל בת"א שנחשבת לעיר ליברלית. מילוא זכה בבחירות ב-1993 ב-47% מהקולות לעומת 42% של יריבו אביגדור קהלני. רשימת לב-אני תל אביבי בראשות רוני מילוא זכתה ב-5 מנדטים במועצה, לעומת 10 מנדטים של העבודה בראשות קהלני ו-6 מנדטים של הליכוד בראשות איתן סולמי^[11]. בשנים 1993–1998 כיהן כראש עיריית תל אביב-יפו וכממלא מקומו כיהן חבר רשימתו האדריכל דן דרין. בתפקידו כראש העירייה פעל לקידום פרויקט להקמת רכבת תחתית בתל אביב^[12], ולצורך כך הקים את "מנהלת הרכבת התחתית של תל אביב"^[13].

בשנת 1996 לא התמודד בבחירות לכנסת, ובבחירות המוניציפליות ב-1998 לא התמודד ובמקומו נבחר רון חולדאי.

חזרה לכנסת

בשנת 1999 פרש מהליכוד והקים יחד עם יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק ודן מרידור את מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. בתקופת כהונתה של כנסת זו שימש מילוא כשר הבריאות בממשלתו של אהוד ברק (מ-10 באוגוסט 2000 עד 7 במרץ 2001), וכשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אריאל שרון (מ-29 באוגוסט 2001 עד 28 בפברואר 2003).

ב-6 בנובמבר 2002, פרש יחד עם יחיאל לסרי ממפלגת המרכז והשניים הקימו את סיעת "לב", אשר התקיימה דקות ספורות בלבד לפני שהתמזגה עם מפלגת הליכוד. עם זאת, מילוא לא נבחר לכנסת ה-16 ופרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר הפרישה

לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים הוצע למילוא, במרץ 2003, תפקיד שגריר ישראל בממלכה המאוחדת^[14], אך ברגע האחרון ביקש לשחררו מהתפקיד^[15]. במקום זאת פנה מילוא לעסקים. בסוף 2003 מונה ליו"ר חברת "אזורים"^[16], ושימש בתפקיד עד סוף 2006^[17]. בין 2005 ל-2007 שימש יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע^[18]. ב-2006 מונה לבורר בין המעסיקים להסתדרות הרפואית^[19].

בשנת 2008 הקים חברה לסחר נשק וייעוץ ביטחוני שפעלה בגאורגיה^[20], זאת לאחר שב-2007 שימש מתווך בין בנק לאומי לבנק בגאורגיה^[21]. החברה של מילוא פעלה בשותפות עם חברת "שנידזה", שבבעלות איש העסקים דוד אדילשווילי, ותיווכה בעסקאות ביטחוניות רגישות בשווי מיליוני שקלים שנעשו בין התעשיות הביטחוניות בישראל לבין ממשלת גאורגיה, ובהן שימשו חברות שבאמצעותן פועל מילוא ושנידזה מתווכות^[22]. בין השאר, שימש הנשק את צבא גאורגיה בעת המלחמה בדרום אוסטיה ופלישת רוסיה לגאורגיה שבאה בעקבותיה באוגוסט 2008^[23]^[24]^[25]. בינואר 2017 הוגשה תביעה נגד מילוא על ידי החברה הגיאורגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב^[26]. ביולי 2018 מונה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כמגשר בסכסוך^[27]^[28], אך חודשיים אחר כך פרשה חברת שינדזה מהליך הגישור והדיון בבית המשפט נמשך^[29]^[30].

בעשור השני של המאה ה-21 היה מילוא מגיש בערוץ הכנסת את התוכנית "שוברים כלים" יחד עם ד"ר מינה צמח.

במאי 2022 מונה לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת חוצה ישראל.

חיים אישיים

אחיו, שלמה מילוא, היה טייס בחיל האוויר וכיהן כמנכ"ל תע"ש. לאחר פרישתו מתע"ש עסקו שני האחים בתיווך בעסקאות נשק.

מילוא נשוי לאלישבע, ד"ר למיקרוביולוגיה, ואב לבן ולבת.

משמש קונסול כבוד של אקוודור בישראל^[31].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוני מילוא בוויקישיתוף

רוני מילוא, באתר הכנסת
רוני מילוא, באתר כנסת פתוחה
זוהר שחר לוי ותומר גנון, עסקאות הנשק של רוני מילוא בגאורגיה הגיעו לביהמ"ש, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2018

הערות שוליים

^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1966
^ שפי גבאי, עיר הנוער ליד הכרך, דבר, 12 באוגוסט 1966
^ רוני מילוא: בן 28 הרוצה לייצג הצעירים בכנסת, מעריב, 26 באפריל 1977
^ עו"ד מילוא הודח מראשות מועצת צעירי "חרות", מעריב, 12 באוקטובר 1976
^ באותן שנים לא הוגבלו חברי הכנסת מלמשיך ולעבוד בעיסוקים נוספים
^ רוני מילוא הבטיח החזר, מעריב, 28 בספטמבר 1990
^ רוני מילוא: המשטרה, מעריב, 11 בדצמבר 1985
^ עופר פטרסבורג, היהלומן דוד מור מעורב בעסקת אזורים, באתר ynet, 5 במרץ 2002
^ אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב, 10 בדצמבר 1985
^ יהושע ביצור, "העסקות ברמת-קדרון הם הונאה אחת גדולה, מעריב, 5 בספטמבר 1985
^ ילקוט הפרסומים-תוצאות בחירות 1993, באתר נבו, ‏19 בנובמבר 1993
^ רוני מילוא מחסל חשבונות, באתר גלובס, 14 ביולי 1997
^ מתכנני הרכבת התחתית בת"א: "ספק אם הממשלה תמצא לה מימון", באתר גלובס, 2 בינואר 1998
^ דיאנה בחור, מסתמן: רוני מילוא בדרך ללונדון, באתר ynet, 27 במרץ 2003
^ רוני מילוא ביקש לשחררו מתפקיד השגריר בלונדון, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2003
^ אלי דניאל, התגמול של רוני מילוא כיו"ר דירקטוריון אזורים: שכר שנתי של 720 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 26 בנובמבר 2003
^ שרון שפורר, בוימלגרין השלים רכישת השליטה באזורים ומחליף את רוני מילוא כיו"ר, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
^ נירית אנדרמן, השר לשעבר מיכה חריש יחליף את רוני מילוא כיו"ר מועצת הקולנוע, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2007
^ מוטי בסוק, רוני מילוא מונה לבורר בין המעסיקים להסתדרות הרפואית, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2006
^ ברק רביד, עמוס הראל, מש' החוץ: להקפיא מכירת נשק ישראלי לגיאורגיה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008
^ טל לוי, לאומי רכש מניות בבנק בגאורגיה ורוני מילוא יגרוף מאות אלפי ש', באתר הארץ, 6 במרץ 2007
^ מתן ברניר, ‏חברת הנשק הגיאורגית שנידזה תובעת מיליונים מרוני מילוא: "הבריח נכסים לבתו", באתר גלובס, 21 בינואר 2020
^ שי ניב ושירות פייננשל, ‏הרוסים מאשימים את ישראל באספקת ציוד והכשרה לצבא גיאורגיה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2008
^ חנן גרינברג, משרד הביטחון: דיון על מכירת נשק לגאורגיה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
^ עומר כרמון, שלל מגאורגיה: נשק ישראלי מוצג במוסקבה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בספטמבר 2008
^ איתמר לוין, יצחק דנון, "רוני מילוא מבריח נכסים בשל תביעות שותפיו", באתר News1 מחלקה ראשונה, 21 בינואר 2020
^ חן מענית, ‏הקריירה החדשה של אולמרט: גישור בעסקאות נשק, באתר גלובס, 2 ביולי 2018
^ נעמי צורף, אהוד אולמרט נכשל במשימת הגישור בין רוני מילוא לחברת שינדזה הגיאורגית, באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2018
^ גור מגידו, חברת הנשק הגיאורגית ביטלה את הגישור שמנהל אולמרט בתביעה נגד מילוא, באתר TheMarker‏, 18 בספטמבר 2018
^ נעמי צורף, הג'וב החדש של אולמרט: ישמש מגשר בסכסוך על עסקאות נשק של רוני מילוא, באתר כלכליסט, 2 ביולי 2018
^ ברק רביד, כל מה שצריך כדי לקבל תואר קונסול של כבוד: תעודת יושר, קורות חיים וראיון במשרד החוץ, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2007

רוני מילוא - תבניות ניווט

[1] ישראל 50 בעמוד על שנת 1966

[2] שפי גבאי, עיר הנוער ליד הכרך, דבר, 12 באוגוסט 1966

[3] רוני מילוא: בן 28 הרוצה לייצג הצעירים בכנסת, מעריב, 26 באפריל 1977

[4] עו"ד מילוא הודח מראשות מועצת צעירי "חרות", מעריב, 12 באוקטובר 1976

[5] באותן שנים לא הוגבלו חברי הכנסת מלמשיך ולעבוד בעיסוקים נוספים

[6] רוני מילוא הבטיח החזר, מעריב, 28 בספטמבר 1990

[7] רוני מילוא: המשטרה, מעריב, 11 בדצמבר 1985

[8] עופר פטרסבורג, היהלומן דוד מור מעורב בעסקת אזורים, באתר ynet, 5 במרץ 2002

[9] אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב, 10 בדצמבר 1985

[10] יהושע ביצור, "העסקות ברמת-קדרון הם הונאה אחת גדולה, מעריב, 5 בספטמבר 1985

[11] ילקוט הפרסומים-תוצאות בחירות 1993, באתר נבו, ‏19 בנובמבר 1993

[12] רוני מילוא מחסל חשבונות, באתר גלובס, 14 ביולי 1997

[13] מתכנני הרכבת התחתית בת"א: "ספק אם הממשלה תמצא לה מימון", באתר גלובס, 2 בינואר 1998

[14] דיאנה בחור, מסתמן: רוני מילוא בדרך ללונדון, באתר ynet, 27 במרץ 2003

[15] רוני מילוא ביקש לשחררו מתפקיד השגריר בלונדון, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2003

[16] אלי דניאל, התגמול של רוני מילוא כיו"ר דירקטוריון אזורים: שכר שנתי של 720 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 26 בנובמבר 2003

[17] שרון שפורר, בוימלגרין השלים רכישת השליטה באזורים ומחליף את רוני מילוא כיו"ר, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006

[18] נירית אנדרמן, השר לשעבר מיכה חריש יחליף את רוני מילוא כיו"ר מועצת הקולנוע, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2007

[19] מוטי בסוק, רוני מילוא מונה לבורר בין המעסיקים להסתדרות הרפואית, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2006

[20] ברק רביד, עמוס הראל, מש' החוץ: להקפיא מכירת נשק ישראלי לגיאורגיה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008

[21] טל לוי, לאומי רכש מניות בבנק בגאורגיה ורוני מילוא יגרוף מאות אלפי ש', באתר הארץ, 6 במרץ 2007

[22] מתן ברניר, ‏חברת הנשק הגיאורגית שנידזה תובעת מיליונים מרוני מילוא: "הבריח נכסים לבתו", באתר גלובס, 21 בינואר 2020

[23] שי ניב ושירות פייננשל, ‏הרוסים מאשימים את ישראל באספקת ציוד והכשרה לצבא גיאורגיה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2008

[24] חנן גרינברג, משרד הביטחון: דיון על מכירת נשק לגאורגיה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008

[25] עומר כרמון, שלל מגאורגיה: נשק ישראלי מוצג במוסקבה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בספטמבר 2008

[26] איתמר לוין, יצחק דנון, "רוני מילוא מבריח נכסים בשל תביעות שותפיו", באתר News1 מחלקה ראשונה, 21 בינואר 2020

[27] חן מענית, ‏הקריירה החדשה של אולמרט: גישור בעסקאות נשק, באתר גלובס, 2 ביולי 2018

[28] נעמי צורף, אהוד אולמרט נכשל במשימת הגישור בין רוני מילוא לחברת שינדזה הגיאורגית, באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2018

[29] גור מגידו, חברת הנשק הגיאורגית ביטלה את הגישור שמנהל אולמרט בתביעה נגד מילוא, באתר TheMarker‏, 18 בספטמבר 2018

[30] נעמי צורף, הג'וב החדש של אולמרט: ישמש מגשר בסכסוך על עסקאות נשק של רוני מילוא, באתר כלכליסט, 2 ביולי 2018

[31] ברק רביד, כל מה שצריך כדי לקבל תואר קונסול של כבוד: תעודת יושר, קורות חיים וראיון במשרד החוץ, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]