רופרט מרדוק

קית' רופרט מרדוקאנגלית: Keith Rupert Murdoch; נולד ב-11 במרץ 1931) הוא מיליארדר אוסטרלי-אמריקאי. באמצעות חברת המדיה "ניוז קורפ", הוא הבעלים של מאות כלי תקשורת (עיתונים וערוצי טלוויזיה) ברחבי העולם, כולל בבריטניה (הטיימס, סאנדיי טיימס, הסאן), באוסטרליה (The Daily Telegraph, Herald Sun ו-The Australian), בארצות הברית (וול סטריט ג'ורנל והניו יורק פוסט), הוצאת הספרים הרפר קולינס וערוצי הטלוויזיה Sky News Australia ופוקס ניוז (באמצעות תאגיד פוקס). הוא היה גם הבעלים של קבוצת סקיי באירופה (עד 2018)[1], ופוקס המאה ה-21 בארצות הברית (עד 2019)[2].

רופרט מרדוק
Rupert Murdoch
רופרט מרדוק
רופרט מרדוק
לידה 11 במרץ 1931 (בן 90)
מלבורן, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה
עיסוק עורך, מוציא לאור, ממונאי, יזם, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'רי הול (4 במרץ 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים James Murdoch, Grace Helen Murdoch, Chloe Murdoch, לאכלן מרדוק, Elisabeth Murdoch, Prudence Murdoch עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (1985)
  • מדליית יובל המאה האוסטרלית (1 בינואר 2001)
  • חבר במסדר אוסטרליה (26 בינואר 1984)
  • מסדר הקדוש גרגוריוס
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הקדוש גרגוריוס עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר rupertmurdoch
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרדוק יחד עם נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי בבית הלבן, ב-1961

בשנת 1988 השיק בישראל את החינמון "לעניין", שבועון בעל קו ימני שפעל במשך כשנה וחצי[3].

ביוגרפיהעריכה

מרדוק נולד ב-11 במרץ 1931 במלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה, בנם של סר קית' מרדוק (1885–1952) ודיים אליזבת מרדוק (לבית גרין; 1909–2012). הוא ממוצא אנגלי, אירי וסקוטלנדסקוטי. הוריו של מרדוק נולדו גם הם במלבורן. קית' מרדוק היה כתב מלחמה ומאוחר יותר החזיק בשני עיתונים באדלייד שבדרום אוסטרליה, ותחנת רדיו בעיירת כרייה רחוקה, והיה יושב ראש חברת ההוצאה לאור "הרלד ווקלי טיימס".

מרדוק למד בבית הספר פרטי יוקרתי, שם היה עורך משותף של כתב העת הרשמי של בית הספר "קוריאן". והיה חבר בקבוצת הקריקט של בית ספרו שזכתה באליפות המדינה. מרדוק החל לעבוד במשרה חלקית בעיתון "מלבורן הראלד" וטופח על ידי אביו כיורש של העסק המשפחתי (למרדוק היו גם שלוש אחיות). למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה בקולג' ווסטר, באוניברסיטת אוקספורד. שם היה פעיל בחוגי השמאל וזכה לכינוי "רופרט האדום". הוא היה חבר בתא הסטודנטים של מפלגת הלייבור באוניברסיטת אוקספורד.

קריירה עסקיתעריכה

באוסטרליה וניו זילנדעריכה

בעקבות מות אביו, כשהיה בן 21, חזר מרדוק מאוקספורד לאוסטרליה, כדי לקחת אחריות על מה שנותר מהעסק המשפחתי. לאחר מכירת מניות הראלד שהחזיק אביו לתשלום מיסים, נותר בבעלותו חברה בשם News Limited, שהוקמה בשנת 1923. מרדוק הפך את העיתון "אדלייד ניוז", הנכס העיקרי שלה, להצלחה גדולה. והוא החל להפנות את תשומת ליבו לרכישה והרחבה של עסקיו. הוא קנה את העיתון "סאנדיי טיימס" בפרת', מערב אוסטרליה ב-1956. ובמהלך השנים הבאות רכש עיתונים פרבריים ומחוזיים בניו סאות' ויילס, בקווינסלנד, בוויקטוריה ובטריטוריה הצפונית, כולל הצהובון של סידני "The Daily Mirror" אותו רכש ב-1960. האקונומיסט מתאר את מרדוק כ"ממציא את הצהובון המודרני",כשהוא פיתח תבנית קבועה לעיתונים שלו, הגדיל את סיקור הספורט והשערוריות וכלל את כותרת שמושכת את העין בעמוד בראשון.

הרכישה הראשונה של מרדוק מחוץ לאוסטרליה כללה רכישת גרעין השליטה ביומון הניו זילנדי "הדומיניון" בינואר 1964. מאוחר יותר בשנת 1964 השיק מרדוק את העיתון היומי הלאומי הראשון של אוסטרליה, אשר פעל תחילה מקנברה ואחר כך מסידני. בשנת 1972 רכש מרדוק את צהובון הבוקר "דיילי טלגרף" בסידני מידי איל התקשורת האוסטרלי סר פרנק פאקר (אביו של ג'יימס פאקר), שלימים התחרט שמכר לו אותו.

במאי 2020, הודיעה "ניוז קורפ אוסטרליה", הזרוע האוסטרלית של אימפריית העיתונות של מרדוק, כי תפסיק להוציא לאור למעלה מ-100 עיתונים, בהם כמה מהעיתונים האזוריים הבולטים במדינה. זאת, עקב נפילה בהכנסות מפרסום בעיתונות המודפסת, שהואצה כתוצאה ממגפת הקורונה[4].

בממלכה המאוחדתעריכה

בשנת 1968 נכנס מרדוק לשוק העיתונים הבריטי עם רכישתו של העיתון ניוז אוף דה וורלד, ובעקבותיו רכש את היומון הכושל "הסאן" ("The Sun") בשנת 1969. מרדוק הפך את הסאן לצהובון שמגיש לקוראיו תצלומי עירום, סיפורי מין, סמים ועלילות ספורט[5]. מרדוק הפחית את העלויות ההפקה באמצעות הפעלת מכונת דפוס זהה לשני העיתונים. בשנות השמונים מכר ה"סאן" 4 מיליון עותקים ביום והגיע לידי כ-12 מיליון קוראים מדי יום[6]. בשנת 1981 רכש מרדוק את ה"טיימס "ואת" "סאנדיי טיימס", עיתונים הפונים לקהל ממעמד הביניים.

במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, עיתוניו של מרדוק תמכו בדרך כלל בראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר[7]. בסוף עידן תאצ'ר וג'ון מייג'ור, מרדוק העביר את תמיכתו למפלגת הלייבור ומנהיגה, טוני בלייר. קרבת יחסיו עם בלייר והפגישות החשאיות שלהם הביאו לדיון פומבי ומחלוקת פוליטית בבריטניה. מאוחר יותר "הסאן" במהדורותיו האנגליות, ויתר בפומבי על תמיכה בממשלת הלייבור והעניק את תמיכתה למפלגתו השמרנית של דייוויד קמרון, שהקימה זמן קצר לאחר מכן ממשלה קואליציונית. בסקוטלנד, שם השמרנים ספגו מפולת מוחלטת בשנת 1997, החל העיתון לתמוך במפלגה הלאומית הסקוטית. הדובר הרשמי של ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון אמר בנובמבר 2009 כי בראון ומרדוק "היו בתקשורת שוטפת" וכי "אין שום דבר יוצא דופן שראש הממשלה מדבר עם רופרט מרדוק".

בשנת 1986 הכניס מרדוק תהליכי ייצור אלקטרוניים לעיתוניו באוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. מידת האוטומציה הגדולה יותר הובילה לצמצום משמעותי במספר העובדים המעורבים בתהליך הדפוס. באנגליה, המהלך עורר את כעסם של איגודי עובדי הדפוס, וכתוצאה מכך פרץ סכסוך עבודה ארוך. הסכסוך החל עם פיטורי 6,000 עובדים שפתחו בשביתה, והביאו לקרבות רחוב והפגנות. רבים מהשמאל הפוליטי בבריטניה טענו כי שיתוף הפעולה של ממשלתה השמרנית של מרגרט תאצ'ר עם מרדוק בפרשה, נועד לפגוע בתנועת האיגודים המקצועיים הבריטית. באותה עת גם רכש כ-25% מחברת "פריסון" בעלת העיתון פייננשל טיימס[8].

בפברואר 1989 השיק מרדוק את רשת הטלוויזיה בלוויין הבריטית, Sky Television[9]. הרשת ספגה הפסדים עצומים בשנות פעילותה הראשונות, והעסקיים הרווחים האחרים שלו, סובסדו אותה. מרדוק שכנע את מפעילת הלוויין היריבה חברת "שידורי הלוויין הבריטית" (British Satellite Broadcasting) לקבל הצעת מיזוג בסוף שנת 1990[10]. החברה הממוזגת, BSkyB, שולטת מאז בשוק הטלוויזיה בתשלום הבריטי. בשנת 1992 זכתה הרשת בזכויות השידור של ליגת הפרמייר ליג והחלה לשדר משחקי כדורגל בשידור ישיר. בשנת 1996 היו ל-BSkyB כבר יותר מ -3.6 מיליון מנויים, פי שלושה ממספר לקוחות הכבלים בבריטניה באותה עת. בשנת 1998 מרדוק עשה ניסיון לרכוש את מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, עם הצעה של 625 מיליון ליש"ט, אך זו נכשלה[11]. זה היה הסכום הגדול ביותר שהוצע אי פעם למועדון ספורט עד אז. הרכישה נחסמה על ידי ועדת התחרות של בריטניה, שקבעה כי הרכישה הייתה "פוגעת בתחרות בענף השידור ובאיכות הכדורגל הבריטי"[12]. במשך השנים החזיק מרדוק בכ-39% ממניות קבוצת סקיי, שהרחיבה את פעילותה לרחבי אירופה[13]. בשנת 2016, הציעה כ-14 מיליארד דולר, תמורת שאר המניות[14]. לבסוף הפסיד במאבק השליטה לתאגיד קומקאסט שרכש את כל המניות תמורת 39 מיליארד דולר, בספטמבר 2018[15].

ביולי 2011 החליט מרדוק על סגירת העיתון ניוז אוף דה וורלד שבשליטתו, בעקבות חשיפת פרשת האזנות סתר לידוענים ואנשי ציבור בבריטניה שבה היה מעורב העיתון. שערוריה זו הובילה לפגיעה קשה בתדמיתו ובתדמית החברה שבבעלותו[16]. במהלך שימוע בפרלמנט הבריטי בנושא הוטחה בו עוגת קצף גילוח.

בארצות הבריתעריכה

מרדוק ביצע את הרכישה הראשונה שלו בארצות הברית בשנת 1973, כאשר רכש את העיתון "סן אנטוניו אקספרס-ניוז". בשנת 1974 עבר מרדוק להתגורר בעיר ניו יורק, כדי להרחיב את עסקיו בשוק האמריקאי. זמן קצר לאחר מכן הקים את הצהובון "סטאר", ובשנת 1976 רכש את הניו יורק פוסט. כמו בבריטניה, גם בארצות הברית מרדוק נלחם באיגודי העובדים כדי לקצץ בעליות הפקת העיתון[17].

ב-4 בספטמבר 1985 הפך מרדוק לאזרח אמריקאי כדי לעמוד בדרישה החוק שרק אזרחי ארצות הברית רשאים להחזיק בתחנות טלוויזיה אמריקאיות.

במרץ 1984 רכש מאיש העסקים מרווין דייוויס את החזקתו של איש העסקים מארק ריץ' באולפני פוקס המאה ה-20 תמורת 250 מיליון דולר, עקב הקפאת נכסיו של ריץ' עקב סחר עם איראן. מאוחר יותר דייוויס נסוג מעסקה בשותפות עם מרדוק לרכישת רשת תחנות הטלוויזיה "מטרומדיה". רופרט מרדוק רכש את התחנות בעצמו, ללא מרווין דייוויס, ומאוחר יותר רכש את חלקו הנותר של דייוויס בפוקס תמורת 325 מיליון דולר. שש תחנות הטלוויזיה שבבעלות מטרומדיה היוו את הגרעין של תאגיד השידור פוקס, שנוסד ב-9 באוקטובר 1986.

בארצות הברית נכנס גם לעסקי הוצאת ספרים, רכש שתי הוצאות ספרים ומיזג אותן ליצירת הרפר קולינס[18].

פעילות בישראלעריכה

במשך השנים ביצע מרדוק השקעות במספר מיזמים בישראל. וכתומך נלהב של מדינת ישראל[19], השתתף באירועים של הבונדס בניו יורק[20]. בנוסף נמצא מרדוק בקשר אישי עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו[21].

בין המיזמים בהם השקיע היו:

NDSעריכה

  ערך מורחב – NDS

בשנת 1988 הקים בישראל את חברת NDS בשותפות עם חברת ידע חברה למחקר ופתוח, חברת מסחור הידע של מכון ויצמן למדע. החברה הוקמה על בסיס שיטת ההצפנה שפיתחו עדי שמיר ותלמידי המחקר שלו עמוס פיאט ויוסי טולפן. החברה פיתחה פתרון הצפנה עבור שידורי הטלוויזיה בלוויין של מרדוק. כך שיכול לגבות בתשלום דמי מנוי, ולהציעה שירות של שלם וצפה של סרטים ואירועי ספורט[22]. חברת "ניוז קורפ" של מרדוק השקיעה 5 מיליון דולר בחברה עם הקמתה[23]. החברה הוקמה בהר חוצבים בירושלים, מאחר שקיבלה שם הטבות מס בתור אזור פיתוח לפי החוק לעידוד השקעות הון[22].

בשנת 1993 רכשה ניוזקורפ את הבעלות המלאה בחברה תמורת 13.5 מיליון דולר, לאחר שבהסכם ההשקעה הראשוני נקבע, שלאחר חמש שנים תנפיק החברה את עצמה בבורסה, או שמרדוק ירכוש את חלקי שותפיו[22]. בשנת 1995 גייס מרדוק לתפקיד המנכ"ל את אייב פלד, ששימש באותה עת סגן נשיא בכיר לפיתוח עסקי בקבוצת אלרון ולפני כן סגן נשיא של חטיבת המחקר לתוכנה ולמערכות בחברת IBM[24]. פלד עבר להתגורר בלונדון, ומשם ניהל את פעילותה של NDS ברחבי העולם. תחת ניהלו של פלד התרחבה החברה לתחומים נוספים מעבר להצפנת שידורי לוויין, גם להצפנת טלוויזיה בכבלים, וטלפונים סלולרים, אספקה של מערכות שלמות וטכנולוגיות לטלוויזיה אינטראקטיבית[25].

בנובמבר 1999 הונפקה החברה בבורסת נאסד"ק, לפי שווי של מיליארד דולר, וגייסה 180 מיליון דולר[26][27]. בשנת 2009 רכשה קרן פרמירה יחד עם ניוז קורפ את כל המניות הציבוריות של NDS לפי שווי של 3.7 מיליארד דולרים והחברה נמחקה מהבורסה[28][29]. במרץ 2012 רכשה חברת סיסקו את NDS תמורת 5 מיליארד דולר. זו הייתה עסקת הרכישה הגדולה ביותר של חברה ישראלית עד אז[30].

"לעניין"עריכה

בשנת 1986 פגש מרדוק את הפסנתרן הישראלי-אמריקאי דוד בר-אילן, בטקס שנערך במלאת מאה שנה לפסל החירות, ושבו נכחו המהגרים המצטיינים, שתרמו יותר מכל לארצות הברית. מרדוק יצג את ההגירה האוסטרלית, ובר־אילן את זאת הישראלית. בר-אילן שכנע את מרדוק להשקיע בעיתון ישראלי, בעל קו ימני. בשנת 1987 חזר בר-אילן לישראל, והחל לעבוד על הקמת העיתון שקיבל את השם "לעניין"[3]. בר-אילן גייס את העיתונאי נדב העצני, שהחל בעריכת העיתון, בניית מערכת וגיוס עובדים. מרביתם, עיתונאים צעירים המזוהים עם הימין[31]. תחילה היה "לעניין" אמור להיות עיתון ארצי, לבסוף הוחלט שיתפרסם כמקומון באזור תל אביב והמרכז ויופץ בחינם במאה אלף עותקים, בפורמט של מגזין[32]. שבועיים לפני השקת העיתון הוחלף העצני בתפקיד העורך על ידי משה שניצר ממעריב. שניצר התפטר אחרי עשרה ימים בתפקיד והוחלף על ידי עורך המקומון צומת השרון משה אלון[33].

העיתון יצא לאור לראשונה ב-2 בדצמבר 1988[34]. מרדוק השקיע כמיליון וחצי דולר ובר-אילן כ-100 אלף. לאחר חצי שנה הוחלט לגבות תשלום של 50 אגורות והתפוצה ירדה לכ-35 אלף עותקים. בינואר 1990 החליט מרדוק להפסיק לממן את העיתון והוא נסגר[33].

ערוץ 10עריכה

בספטמבר 2006 הודיע על רכישת 9% ממניותיו של ארנון מילצ'ן בערוץ 10. בריאיון לעיתון "הארץ" אמר מרדוק כי ביצע את ההשקעה עקב החברות האישית עם מילצ'ן, שאיתו הוא שותף גם בעסקי הסרטים[35]. אולם רק לאחר שנתיים, אישרה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו את עסקת מכירת המניות[36]. באוגוסט 2013 מכר חזרה למילצ'ן את המניות במחיר הרכישה[37].

פרויקט פצלי שמןעריכה

בשנת 2010 השקיע מרדוק בשופתות עם לורד ג'ייקוב רוטשילד בחברת "ג'ני אנרג'י אינטרנשיונל"[38], שביקשה להקים מתקן להפקת נפט מפצלי שמן שבישראל. בחבל עדולם, שבסמוך לבית שמש[39]. הפרויקט לא קיבל אישור, עקב הפגיעה הרבה בנוף, הזיהום הסביבתי הצפוי ממנו. זאת למרות התמיכה שקיבל הפרויקט מראש הממשלה דאז נתניהו[40].

חיים אישייםעריכה

 
מרדוק ואשתו השלישית וונדי דנג ב-2011

נישואיםעריכה

בשנת 1956 התחתן מרדוק עם פטרישיה בוקר, דיילת לשעבר ממלבורן; לבני הזוג נולדה בת אחת, פרודנס, בשנת 1958. הם התגרשו בשנת 1967[41].

בשנת 1967 התחתן מרדוק עם אנה מריה מאן (לבית טורב), עיתונאית מתלמדת ילידת סקוטלנד, שעבדה בעיתון בבעלותו בסידני. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אליזבת מרדוק (נולדה בסידני, אוסטרליה ב-22 באוגוסט 1968), לכלן מרדוק (נולד בלונדון, בריטניה ב-8 בספטמבר 1971), וג'יימס מרדוק (נולד בלונדון ב-13 בדצמבר 1972). אנה מריה פרסמה שני רומנים בהוצאה לאור שבבעלות מרדוק[42]. הם התגרשו ביוני 1999. אנה מרדוק קיבלה בהסכם הגירושים נכסים בסך 1.2 מיליארד דולר.

ב-25 ביוני 1999, 17 יום לאחר שהתגרש מאשתו השנייה, מרדוק, אז בן 68, התחתן עם וונדי דנג ילידת סין. היא הייתה בת 30, בוגרת בית הספר לניהול ייל, וסגנית נשיא חדשה של רשת הטלוויזיה סטאר בבעלותו. למרדוק נולדו שתי בנות איתה, גרייס (ילידת 2001) וקלואי (ילידת 2003). למרדוק בסך הכל שישה ילדים, והוא סב לשלושה עשר נכדים. לקראת סוף נישואיו לוונדי, עלתה השמועה על קשר אפשרי שלה עם המודיעין הסיני[43]. ב-13 ביוני 2013, דובר ניוז קורפ אישר כי מרדוק הגיש בקשה לגירושין מדנג בעיר ניו יורק. לטענת הדובר, הנישואין הופרו באופן בלתי הפיך במשך יותר מחצי שנה. מרדוק גם סיים את ידידותו ארוכת השנים עם טוני בלייר לאחר שחשד כי ניהל רומן עם דנג עוד כשהיו נשואים[44].

ב-11 בינואר 2016, הכריז מרדוק על אירוסיו לדוגמנית לשעבר ג'רי הול, בהודעה בעיתון הטיימס[45]. ב-4 במרץ 2016 נישאו בלונדון, שבוע לפני יום הולדתו ה-85. הול הייתה בת 59 באותה עת[46].

ילדיםעריכה

למרדוק שישה ילדים[47]. בתו הבכורה, פרודנס מקלאוד, מונתה בינואר 2011 לדירקטוריון "טיימס עיתונים בע"מ", חלק מ"ניוז אינטרנשיונל "המפרסם את ה"טיימס" ו"סאנדיי טיימס".

בנו הבכור של מרדוק, לכלן, ששימש סגן מנהל התפעול הראשי בתאגיד ניוז קורפ ומו"ל ה"ניו יורק פוסט", היה יורשו של מרדוק לפני שהתפטר מתפקידיו המנהלים בחברת התקשורת העולמית, בסוף יולי 2005[48]. עזיבתו של לכלן הותירה את ג'יימס מרדוק, שהיה באותה מנכ"ל קבוצת סקיי[49], כבן היחיד שעדיין היה מעורב ישירות בפעילות החברה[50]. בפברואר 2012, התפטר ג'יימס מרדוק התפטר מתפקידו כיו"ר ניוז אינטרנשיונל, חטיבת ההוצאה לאור של ניוז קורפ, על רקע פרשת האזנות הסתר של עיתונאי החברה[51]. ג'יימס מונה למנכ"ל קבוצת "פוקס המאה ה-21" ב-2015, אך עזב אחרי שנמכרה לחברת דיסני[52]. ביולי 2020 ג'יימס מרדוק מדירקטוריון ניוז קורפ. במכתב ההתפטרות שלו נאמר כי התפטרותו נבעה מחילוקי דעות בנושא תוכני מערכת מסוימים שפורסמו על ידי החברה והחלטות אסטרטגיות אחרות. אחר כך פורסם שג'יימס חולק על העמדה הימנית שמרנית של אביו, התוכן של חדשות "פוקס ניוז" והתמיכה בדונלד טראמפ[53]. לכלן מרדוק חזר לעבוד בעסקים של אביו, ומונה ביוני 2015 ליושב ראש משותף של "ניוז קורפ". שבועיים אחר כך ביקר בישראל ונפגש עם שורה של בכירי תקשורת ופוליטיקאים[54].

אליזבת מרדוק, האחות הבכורה של לכלן וג'יימס, נחשבה בעבר גם היא ליורשת אפשרית לאביה בראשות "ניוז קורפ". לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' יוקרתי ב-1992, היא מונתה למנהלת התוכניות של פוקס טי.וי, שבבעלות אביה. היא נשארה בפוקס עד שהיא ובעלה דאז, אלקין פיאנים, רכשו שתי תחנות טלוויזיה כושלות של NBC בצפון קרוליינה. הלוואה של 31 מיליון דולר מאביה איפשרה לה השקעה בתחומי הטלוויזיה. היא הזרימה לכיסיה 12 מיליון דולר, בעת מכירתן של התחנות 16 חודשים מאוחר יותר. במרץ 1996 הצטרפה ל-BSkyB כמנהלת אחראית של הרשת, וב-1999 היא תפסה את משרת מנהלת התוכניות של רשת סקיי[55]. אולם פרשה מהחברה בשנת 2000 לטובת הקמת חברת הפקות טלוויזיה משלה בבריטניה[56]. בפברואר 2011 רכשה "ניוז קורפ" את חברת ההפקות של אליזבת מרדוק תמורת 672 מיליון דולר[57].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רופרט מרדוק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בלומברגקומקאסט עוקפת את פוקס: הגישה הצעה לרכישת סקיי ב-30.7 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 25 באפריל 2018
  2. ^ בלומברגדיסני השלימה את רכישת פוקס המאה ה-21 – וצפויה לפטר אלפי אנשים, באתר TheMarker‏, 20 במרץ 2019
  3. ^ 1 2 יוסי מלמן, העיתון הישראלי של מרדוק, כותרת ראשית, 6 באוקטובר 1988
  4. ^ סוכנויות הידיעותעקב משבר הקורונה: רופרט מרדוק סוגר יותר מ-100 עיתונים באוסטרליה, באתר TheMarker‏, 28 במאי 2020
  5. ^ י. פינקלסטון, פליט סטריט חרדה מפני לידתו של עתון צהוב חדש, מעריב, 8 בדצמבר 1969
  6. ^ שלמה גינוסר, עיתונות צהובה במלחמה: הו, הא!, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
  7. ^ יוסי ורטר, מקורבי תאצ׳ר לעיתונות: "אתם רצחתם אותה", חדשות, 26 בנובמבר 1990
  8. ^ סו לנדאו, רויטרס, הערכות: רופרט מרדוק לא ימכור את חלקו בפירסון, מעריב, 10 באוגוסט 1988
  9. ^ ישראל רוזנבלט, בריטניה נכנסה אתמול לעידן טלוויזיה הלוויינים, מעריב, 6 בפברואר 1989
  10. ^ חגי לוי, כבלים - אפשר גם עם צלחת, חדשות, 13 בנובמבר 1990
  11. ^ בלומברג, לונדון, ‏BSkyB תרכוש את מנצ'סטר יונייטד, מועדון הכדורגל העשיר בבריטניה, במיליארד ד', באתר גלובס, 10 בספטמבר 1998
  12. ^ שירות בלומברג, ‏מרדוק מימש את כל אחזקותיו במנצ'סטר יונייטד, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2003
  13. ^ מרדוק שוקל עוד רכישה באיטליה, באתר הארץ, 30 במאי 2002
  14. ^ שירות גלובס, ‏מרדוק רוצה את סקיי: מציע 14.1 מיליארד דולר על ענקית הטלוויזיה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2016
  15. ^ שירות גלובס, ‏קומקאסט עקפה את FOX ורכשה את סקיי ב-39 מיליארד דולר, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2018
  16. ^ נמרוד הלפרן, בעקבות פרשת האזנות הסתר: מרדוק סוגר את "ניוז אוף דה וורלד", באתר TheMarker‏, 7 ביולי 2011
  17. ^ יעקב אילון, עיתון נלחם על חייו, חדשות, 11 בפברואר 1988
  18. ^ רויטרס, איל העיתונות מרדוק רכש הוצאת ספרים, חדשות, 31 במרץ 1987
    ישראל רוזנבלט, איל ההון רופרט מרדוק השתלט על הוצאת הספרים ויליאם קולינס, מעריב, 8 בינואר 1989
  19. ^ מרדוק כתב ש"העיתונות היהודית נגד ישראל" - והתנצל, באתר וואלה!‏, 19 בנובמבר 2012
  20. ^ מרי שגיא, ניו-יורק, ‏הבונדס גייס 11 מיליון דולר בארוחה לכבוד מייקל מילקן, באתר גלובס, 20 בנובמבר 1996
  21. ^ אורי בלאונתניהו נפגש בחשאי עם בנו של איל העיתונות רופרט מרדוק לפני שלושה חודשים, באתר הארץ, 24 בינואר 2017
  22. ^ 1 2 3 אפי לנדאו, ‏מרדוק ייסד את ניוז דאטהקום עם פרופ' שמיר ומכון וייצמן, באתר גלובס, 30 באפריל 1997
  23. ^ אברהם פלג, איל עתונות ישקיע בהמצאה של מדענים ממכון וייצמן, מעריב, 14 ביוני 1988
  24. ^ אפי לנדאו, ‏החזון של אלון, ההחמצה של נטוויז'ן, באתר גלובס, 27 בפברואר 2000
  25. ^ זה גול!, באתר גלובס, 26 במרץ 2001
  26. ^ איי אונליין, מניות NDS מקבוצת ניוז קורפ עלו ב-% 40 בוול סטריט, באתר TheMarker‏, 23 בנובמבר 1999
  27. ^ גיא הדס, אייב פלד, נשיא NDS, מכר בספטמבר מניות ב-4 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 30 באוקטובר 2000
  28. ^ יורם גביזון, מרדוק ופרמירה יפרסמו הצעת רכש ל-NDS בפרמיה של 20%, באתר הארץ, 29 ביוני 2008
  29. ^ שירי חביב ולדהורן, ‏רכישת NDS הושלמה - והחברה הפכה לפרטית, באתר גלובס, 5 בפברואר 2009
  30. ^ יוסי הטוני, ‏עסקת ענק: סיסקו תרכוש את NDS הישראלית לשעבר תמורת 5 מיליארד דולרים, באתר "אנשים ומחשבים", 15 במרץ 2012
  31. ^ נחום ברנע, איפה עיתון ימני, כותרת ראשית, 6 באוקטובר 1988
  32. ^ זאב אופרי, איל העיתונות רופרט מרדוק מקים שבועון חדש בגוש דן, חדשות, 22 באוגוסט 1988
  33. ^ 1 2 עופר פטרסבורג, סיפור קצר, מעריב, 2 בפברואר 1990
  34. ^ אמיר פלג, צוות לעניין, חדשות, 30 בנובמבר 1988
  35. ^ גיא רולניקרופרט מרדוק: ערוץ 10 זאת השקעה בשביל החברות, לא בשביל העסקים, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
  36. ^ יעל גאוני, ‏לאחר שנתיים: הרשות השנייה אישרה את עסקת מכירת המניות בערוץ 10, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2008
  37. ^ נתי טוקררופרט מרדוק יצא מערוץ 10: "האחזקה אינה כלכלית", באתר TheMarker‏, 25 באוגוסט 2013
    לי-אור אברבך, ‏מרדוק יוצא מערוץ 10: מילצ'ן ישלם לו החזר השקעה בסך 6 מיליון דולר, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
  38. ^ עמירם ברקת, ‏מרדוק ורוטשילד ישקיעו במיזם להפקת נפט בישראל, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2010
  39. ^ שירה חורש, ‏"פרויקט פצלי השמן בחבל עדולם טומן בחובו סכנות רבות", באתר גלובס, 28 ביוני 2010
  40. ^ אביטל להב ובילי פרנקל, למרות התמיכה מצד משרד רה"מ: לא אושר פרויקט פצלי השמן, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014
  41. ^ איילת כרמל, ‏מלך הטבלואידים, באתר גלובס, 28 בפברואר 2005
  42. ^ מיכל מירון-שקד, רופרט מרדוק לא מפרגן לקריירה של אשתו, כותרת ראשית, 14 במאי 1990
  43. ^ וול סטריט ג'ורנל, ‏ארה"ב הזהירה את קושנר מוונדי דנג, גרושת רופרט מרדוק, באתר גלובס, 17 בינואר 2018
  44. ^ שירות גלובס, ‏דיווח: רופרט מרדוק התגרש כי אשתו "נדלקה" על טוני בלייר, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2013
  45. ^ שירות גלובס, ‏הרביעית של מרדוק: איל המדיה התארס עם דוגמנית העבר ג'רי הול, באתר גלובס, 12 בינואר 2016
  46. ^ סוכנויות הידיעותרופרט מרדוק לא נח: מתחתן עם הדוגמנית לשעבר ג'רי הול, באתר TheMarker‏, 12 בינואר 2016
  47. ^ שירות גלובס, ‏שוגר דדי: רופרט מרדוק נותן 100 מיליון ד' לכל אחד מילדיו, באתר גלובס, 4 בפברואר 2007
  48. ^ גלי וינרב, ‏טלנובלה בע"מ, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2005
  49. ^ שירות רויטרס, ‏ג'יימס מרדוק, המנכ"ל, יכהן גם בדירקטוריון BSkyB שבשליטת אביו, היו"ר רופרט מרדוק, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2003
  50. ^ שירות בלומברג, ‏לכלן מרדוק חוזר לאוסטרליה; אחיו ג'יימס עשוי לרשת בעתיד את אבא, באתר גלובס, 31 ביולי 2005
  51. ^ אי.פיי, על רקע פרשת ההאזנות: ג'יימס מרדוק פורש מתפקידו, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
    אנשיל פפרג'יימס מרדוק עשוי לעמוד לדין בבריטניה ובארה"ב, באתר הארץ, 11 ביולי 2011
  52. ^ סוכנויות הידיעות"דיסני קרובה לרכישת נכסי פוקס המאה ה-21; ג'יימס מרדוק עשוי להתמנות למנכ"ל דיסני", באתר TheMarker‏, 5 בדצמבר 2017
  53. ^ צח יוקד, בנו של מייסד "פוקס ניוז" הפך לאחד התורמים הגדולים לקמפיין של ג'ו ביידן, באתר הארץ, 20 ביולי 2020
  54. ^ לי-אור אברבך, ‏מדוע נפגש בנו של מרדוק עם בכירי תקשורת ופוליטיקאים?, באתר גלובס, 28 ביוני 2015
  55. ^ ג'יימס הארדינג, ‏חדוות היצירה של ליז, באתר גלובס, 14 במרץ 2000
  56. ^ ג'ף פרוזאן, ‏אבא רופרט, בתו ליז, באתר גלובס, 8 במאי 2000
  57. ^ סוכנויות הידיעותרופרט מרדוק רוכש את חברת ההפקות של בתו ב-672 מיליון ד', באתר הארץ, 22 בפברואר 2011