רופרכט, נסיך הכתר של בוואריה
רופרכט (או רופרט), נסיך הכתר של בוואריה (שמו ותאריו המלאים בגרמנית: Seine Königliche Hoheit Rupprecht Maria Luitpold Ferdinand Kronprinz von Bayern, Herzog von Bayern, Franken und in Schwaben, Pfalzgraf bei Rhein, 18 במאי 1869 – 2 באוגוסט 1955) היה נסיך הכתר האחרון של בוואריה ומפקדה של הארמייה השישית, ואחר כך של קבוצת ארמיות בצבא הגרמני, במהלך קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. כיוון שגרמניה הפכה לרפובליקה לאחר מלחמת העולם, רופרכט לא הוכתר מעולם.
_Collection_Q45320.jpg) | |||||||||||||||||||||||||||
| רופרכט, נסיך הכתר של בוואריה | |||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
18 במאי 1869 מינכן, ממלכת בוואריה   | ||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 באוגוסט 1955 (בגיל 86) שטרנברג (Starnberg), בוואריה, גרמניה המערבית  | ||||||||||||||||||||||||||
| מדינה | בוואריה | ||||||||||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
כנסיית התאטינים | ||||||||||||||||||||||||||
| בת זוג |
מריה גבריאלה, דוכסית בבוואריה אנטוניה, נסיכת לוקסמבורג | ||||||||||||||||||||||||||
| שושלת בית ויטלסבאך | |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||
ביוגרפיה עריכה
ילדות ונעורים עריכה
.jpg)
רופרכט נולד במינכן כבנם הבכור, מתוך 13 ילדים, של לודוויג, נסיך בוואריה ומריה תרזה מאוסטריה-אסטה, אשר הפכו לימים, בהתאמה, למלך ומלכת בוואריה האחרונים. יחוסו המשפחתי הקדום כלל את ויליאם הכובש, לואי ה-14 ועוד, ולכאורה, לאחר מות אימו ב-1919, יכול היה להיחשב כטוען לכתר הבריטי על פי סדר הירושה היעקוביטי. למרות שכללית חינוכו של רופרכט היה מסורתי ושמרני, הוא למד בנעוריו בגימנסיה במינכן, וכך היה הצעיר הראשון מבית המלוכה הבווארי אשר למד בבית ספר ציבורי. כיוון שהיה על התלמידים, בנוסף ללימודיהם העיוניים, לבחור בלימוד מלאכה כלשהי, בחר ללמוד נגרות. כן גילה רופרכט אהבה רבה לספורט.
בשנת 1886 הוכרז לודוויג השני, מלך בוואריה כסובל מאי שפיות, וכמוהו גם אחיו הצעיר ויורשו אוטו, מלך בוואריה. במקומם עלה לשלטון כעוצר דודם וסבו של רופרכט, הנסיך לואיטפולד. כך הפך רופרכט ליורש המלוכה הבווארית בבוא העת.
בגרותו עד מלחמת העולם הראשונה עריכה
לאחר סיום בית הספר התיכון רופרכט התגייס לחיל הרגלים הבווארי כקצין בדרגה המקבילה ללויטננט, בקירוב, ובמהלך שירותו הגיע לדרגת אוברסט ולפיקוד על רגימנט. בין השנים 1889 ו-1891 הוא עזב את הצבא כדי ללמוד באוניברסיטת מינכן ואחר כך באוניברסיטת ברלין. בעודו קצין, מצא רופרכט זמן לטייל ממושכות במזרח התיכון, בהודו, בסין וביפן, ממנה חזר לארצו דרך ארצות הברית. בין השנים 1891 ו-1893 רופרכט למד באקדמיה הצבאית הבווארית. בשנת 1900 רופרכט מונה לאביר ה-1,128 במסדר גיזת הזהב באוסטריה. בשנת 1904 מונה למפקד הדיוויזיה הבווארית ה-1, בשנת 1906 רופרכט התמנה לתפקיד מפקד הקורפוס הבווארי ה-1, בדרגת גנרל-לויטננט, ובשנת 1913 קודם לדרגת גנרל ומונה למפקד האזור הצבאי הרביעי.
בשנת 1912 ירש לודוויג, אביו של רופרכט, את משרת העוצר מסבו לואיטפולד, הנסיך העוצר של בוואריה, וב-5 בנובמבר 1913 הוא נבחר למלך בוואריה. בחירה זו הפכה את רופרכט לנסיך הכתר.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
רופרכט פיקד על הארמייה השישית הגרמנית בקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. למרות שהמינוי נזקף במידה רבה לזכות מוצאו המלכותי, הרי רופרכט השקיע רבות בלימוד היבטיו השונים של תפקידו, ומילא אותו בהצלחה. אותה ארמייה פעלה תחילה, באוגוסט 1914, בגבול צרפת-גרמניה, ונטלה חלק בקרב לורן, אשר לאחריו, ב-20 לחודש, פתחה בהתקפת נגד מוצלחת על הצרפתים, עד שזו נעצרה על ביצורי הגבול הצרפתיים ב-23 לחודש. סמוך לאותו מועד, ב-27 לחודש, מת בנו הבכור לואיטפולד מפוליו. בספטמבר הארמייה הועברה מערבה, נטלה חלק בקרבות המרוץ אל הים, ובאוקטובר חלק בקרב אראס (1914). הארמייה נטלה חלק מכאן ואילך במלחמת החפירות בחזית המערבית עד לסוף המלחמה, למשל, חלקה היה מכריע בקרב ארטואה השני ובקרב לוס. ביולי 1916 רופרכט הועלה לדרגת פילדמרשל וב-28 באוגוסט מונה למפקד קבוצת ארמיות, תפקיד אותו מילא עד סוף המלחמה, ועיקרו: הגנת קו הינדנבורג.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עריכה
רופרכט לא הוכתר מעולם, כיוון שסמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה (עם חתימת הסכם שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918) גרמניה הפכה לרפובליקה, ובכך תמו בבוואריה 738 שנות שלטון בית ויטלסבאך, עמו הוא נמנה. למשך תקופה קצרה, לאחר המהפכה הסוציאליסטית בבוואריה בראשותו של קורט אייזנר, נמלט רופרכט לטירול, וחזר לבוואריה בספטמבר 1919.
עם מות אביו, בשנת 1921, הפך רופרכט לטוען לכתר המלוכה בבוואריה, ואף הכריז זאת. הוא התנגד לרפובליקת ויימאר וקיווה עד סוף ימיו לחידוש המלוכה, אפשרות שעלתה מדי פעם בתקופה האמורה, שהייתה בלתי יציבה מבחינה פוליטית. עם זאת, רופרכט חתם בשנת 1923 הסכם עם ממשלת בוואריה, ולפיו חלק חשוב מנכסי בית ויטלסבאך יועבר לרשות העם. יחסו של רופרכט לימין הגרמני הקיצוני בכלל, ולנאציזם בפרט, היה שלילי, למרות שזה האחרון ניסה, טרם עלותו לשלטון בשנת 1933, למשוך אותו לצידו. כך למשל, רופרכט התנגד לפוטש מרתף הבירה. לפיכך, וכיוון שרופרכט עדיין שאף לחידוש המלוכה, התייחס אליו השלטון הנאצי, אשר דיכא כל ניסיון לצודד במשטר מלוכני, או ביתר עצמאות לבוואריה, בעוינות. בהמשך, בדצמבר 1939, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, גלה רופרכט לאיטליה, אשר באותו מועד לא הייתה צד לוחם, כאורחו של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה. הוא שהה רוב שנות גלותו בפירנצה ונאסר עליו לחזור לגרמניה. באמצע אוגוסט 1944 פירנצה נכבשה על ידי הבריטים, וגם בחודשים שלאחר הכיבוש רופרכט עשה את רוב זמנו בעיר. בספטמבר 1945, לאחר תום מלחמת העולם, רופרכט חזר לבוואריה, אשר נכללה בשטח הכיבוש האמריקני של גרמניה. הוא הלך לעולמו ב-2 באוגוסט 1955, וזכה ללוויה ממלכתית.
משפחתו עריכה
רופרכט נישא במהלך חייו פעמיים. אשתו הראשונה הייתה מריה גבריאלה, דוכסית בבוואריה, בתם של קרל תאודור, דוכס בבוואריה ומריה ז'וזה, נסיכת פורטוגל, עימה נישא ב-10 ביולי 1900. נישואיו הראשונים של רופרכט נמשכו עד לשנת 1912, ובמהלכם נולדו לזוג שלושה בנים, בת ועוד תינוק שנולד מת, עד למות רעייתו בגיל 34 עקב אי ספיקת כליות. מבין הילדים, הגיע לבגרות רק הבן השני אלברכט, דוכס בוואריה, והשאר מתו בילדותם ממחלות שונות.
אשתו השנייה הייתה אנטוניה, נסיכת לוקסמבורג, בתם של וילהלם הרביעי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג ומריה אנה, נסיכת פורטוגל, הצעירה ממנו בכשלושים שנה, עימה הוא התארס בשנת 1918. האירוסין בוטלו עקב הנסיבות שנוצרו עם כניעת גרמניה, אך לבסוף הזוג נישא ב-7 באפריל 1921. לזוג נולדו בן ואחריו חמש בנות. בתקופת השלטון הנאצי עברו בני המשפחה לאיטליה, ולאחר מכן עברו להונגריה. לאחר כיבוש הונגריה בשנת 1944, כלאו הנאצים את בני המשפחה בזקסנהאוזן ובאפריל 1945 הם הועברו לדכאו, זמן קצר לפני שחרור המחנה. הנסיכה, אשר לא חזרה בעקבות בעלה לבוואריה, הלכה לעולמה בשווייץ בשנת 1954, כאשר מותה המוקדם מיוחס לערעור בריאותה בעת מאסרה.
צאצאיו עריכה
מאשתו הראשונה מריה גבריאלה, דוכסית בבוואריה, נולדו לרופרכט:
- לואיטפולד, נסיך בוואריה (1901–1914)
- אירמינגארד, נסיכת בוואריה (1902–1903)
- אלברכט, דוכס בוואריה (1905–1996)
- בת מתה (1906)
- רודולף, נסיך בוואריה (1909–1912)
מאשתו השנייה אנטוניה, נסיכת לוקסמבורג, נולדו לרופרכט:
עיטורים עריכה
- מסדר גיזת הזהב
- הצלב הגדול של המסדר הצבאי של מקס יוזף
- צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה (1914)
- הצלב הגדול של צלב הברזל (1914)
- פור לה מריט עם עלי אלון
- מסדר העיט השחור
אילן יוחסין עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Garnett, Robert S., Jr. Lion, Eagle, and Swastika: Bavarian Monarchism in Weimar Germany, 1918-1933.
- Rickard, J. "Crown Prince Rupprecht of Bavaria, 1869-1955". Historyofwar.org.
- Sendtner, Kurt. Rupprecht von Wittelsbach, Kronprinz von Bayern. München: Richard Pflaum, 1954.
- Weiß, Dieter J. Kronprinz Rupprecht von Bayern: Eine politische Biografie. Regensburg: Friedrich Pustet, 2007.
קישורים חיצוניים עריכה
- קיצור תולדות חייו באנגלית:
- "Crown Prince Rupprecht". Firstworldwar.com.
- סרט בן 16 שניות, משנת 1914, ובו נראה נסיך הכתר:
- Crown Prince Rupprecht, 1914 (Page links to Windows Media File, 17 seconds, 479KB)
- רופרכט כצאצא לבית סטיוארט האנגלי (שני האתרים הבאים):
- McFerran, Noel S. "Robert I and IV". The Jacobite Heritage.
- McFerran, Noel S. "The Royal Family, the Nazis, and the Second World War". The Jacobite Heritage.
- רופרכט, נסיך הכתר של בוואריה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)