רות אוסבורן

רות אוסבורן (באנגלית: Ruth Osborne;‏ 1680-1751) הייתה אישה אנגלייה, שהואשמה כמכשפה ונרצחה על ידי שכניה בלינץ'.

מתקן הטבעה ששימש למשפטי מכשפות במאה ה-17 והמאה ה-18

האשמות בכישוף

בשנת 1751, במחוז הרטפורדשייר, רות אוסבורן, קשישה ענייה, הלכה לחווה של אדם בשם באטרפילד, סמוך לעיירה טרינג, והתחננה למעט חלב. באטרפילד סירב לה באופן גס, והיא הלכה משם בכעס, כאשר, לדברי באטרפילד, היא מסננת לעברו "המלך ייקח אותך ואת חזיריך על האנוכיות שלך". כעבור זמן מה, מספר מעגלותיו חלו, ובאטרפילד עצמו לקה בהתקפי אפילפסיה. בעזרת חבריו ושכניו, הוא החליט שהוטל עליו כישוף, למרות התקפי אפילפסיה שהיו לו עוד קודם, אחרי שחלה בכולרה. חבריו במסבאה המליצו לבאטרפילד לפנות למכשפה לבנה או חכמה (cunning woman) כדי למצוא מרפא. חכמה זקנה הובאה מנורת'האמפטונשייר, והיא אישרה חשדותיהם, שכבר הופנו כלפי רות אוסבורן ובעלה ג'ון, שניהם זקנים בלתי מזיקים בני יותר משבעים, שחיו בשולי החברה, בבית עבודה, וחיו מנדבות. שישה שומרים חמושים בקלשונים הועמדו להגנת החווה כדי לוודא שלא יוטלו שם כשפים נוספים.

הליכים נגדה

עד מהרה, יצאה האשמה פומבית נגד הזוג, וכרוז העיירה הוציא הודעה שבהסכמת הקהילה, יתנהל הליך הטבעה. אף על פי שעל פי חוק כישוף כבר לא היה פשע, את האמונות של העם היה יותר קשה לשנות. גורמים רשמיים, כמו שופט המחוז, העלימו עין, כנראה כי הבינו את הלך הרוח הציבורי ולא רצו להסתכן שהזעם יופנה אליהם. בכל מקרה, לא היה קיים אז באנגליה גוף כמו משטרה, שיכל למנוע הפקרות של החוק. בהודעה שפורסמה לא נאמר במפורש שמדובר בכישוף, אך תהליך ההטבעה שהובטח - שגם היה מובטח למשוך קהל – הצביע על כך שמדובר במשפט מכשפות. על פי הכרוזים, "תיערך הטבעה פומבית לגבר ואישה בעוון מעשיהם הרשעים", כלומר, ההליך היה ספק משפט וספק כבר עונש. ההטבעה נקבעה ליום 22 באפריל 1751.

המון גדול של כ-5000 אנשים נאסף במרכז טרינג ביום המיועד, שכלל אנשים מכל שכבות החברה - העשירים והעניים, רכובים על סוסים והולכי רגל, ילדים, מבוגרים וזקנים. האירוע נחשב כאטרקציה גדולה, והקהל הגיע כדי לראות את משפטה של רות, היכללות בעלה ג'ון במשפט היה מקובל עליהם אך לא האירוע המרכזי. פקידי העיירה חששו לשלומם של רות וג'ון, והעבירו אותם מבית העבודה שם נכלאו עד המשפט אל הכנסייה, שם קיווה שיהיו בטוחים. כשהשניים לא נמצאו בבית העבודה, ההמון הזועם החל לפרק את המקום - שברו חלונות, הפילו צד אחד של הבית, והתחילו לאיים לשרוף את המקום, ואת מנהל בית העבודה בתוכו. המנהל, ג'ון טומקינס, לבסוף סיפר לפורעים היכן רות וג'ון. השניים נגררו מתוך הכנסייה כאשר הגברים שאחזו בהם בועטים בהם ויורקים עליהם. הם הופשטו, וכשאצבעות ידיהם כבולות לבהונות רגליהם – הושבו בכיסא הטבעה (מתקן שהיה מיועד למבחני מכשפות מסוג זה), והורדו לתוך המים, ונמשכו לכאן ולשם בעזרת המכונה. רות, שהייתה עטופה בסדין כדי למנוע בריחה, צפה מספר פעמים לפני המים כשהסדין התמלא באוויר בגרירה, ואיש בשם תומאס קולי, מנקה ארובות, חבט בה במקל כדי לוודא שתישאר מתחת למים, שהיו כה בוציים שהיא נחנקה. כשהוציאו אותה מהמים, וזרקו את גופתה העירומה לגדות האגם, היא הייתה נטולת רוח חיים. האנשים אז כבלו את גופתה לבעלה ג'ון. על פי השמועה הוא נפח נשמתו כעבור מספר דקות, אך למעשה הוא התאושש מספיק כדי להגיש עדות במשפט שנערך לאחר הרצח של רות, וכנראה מת כעבור מספר ימים.

המשפט ואחרית מעשה

תומאס קולי הפך לגיבור עממי באותו יום, אך כשדבר המקרה הופץ, הרשויות המחוזיות החליטו לא להתעלם. חוקר מקרי המוות קבע שמדובר ברצח בכוונה תחילה על ידי תומאס קולי, מנקה ארובות, ועשרים אנשים נוספים לא ידועים. קולי נעצר כמנהיג האירוע, אשר גם אסף כסף מהנוכחים כשהבטיח להם להראות להם "הטבעת מכשפה זקנה", ואיתו שני גברים נוספים - ויליאם המבלס וצ'ארלס יאנג. רק קולי עמד בסופו של דבר למשפט, בו הוא טען שהוא נכנס למים כחבר, במטרה להציל את רות. אך חבר המושבעים הרשיע אותו, והוא נידון למוות. הוא הוצא להורג למחרת, ביום 24 באוגוסט 1751. מכיוון שהציבור היה סימפתי כלפי קולי, וכדי למנוע ניסיונות להצילו, ההוצאה להורג נערכה עם תהלוכה צבאית. אלפים עמדו לצידי הדרכים כדי ללוות אותו בדרכו, כאשר טענות עלו מביניהם שזה מקרה קשה לתלות אדם על השמדת מכשפה רעה. לאחר תלייתו, עמוד התלייה נותר על כנו לתקופה, כאזהרה לתושבים לא לקחת את החוק לידיהם.

מבחינת הרשויות, המטרה הייתה להעביר מסר שאין כזה דבר מכשפות, ובחרו במקרה של קולי כדי להוות דוגמה. לפיכך, קולי נאלץ לחתום בלילה לפני הוצאתו להורג על הצהרה, שתיקרא לקהל שנאסף, ועל פיה אין כזה דבר מכשפות:

Good people I beseech you all to take Warning by an unhappy man’s suffering, that you be not deluded into so absurd & wicked a conceit as to believe that there are any such beings upon earth as Witches… I am fully convinced of my former Error and with the sincerity of a dying Man declare that I do not believe there is such a Thing in being as a Witch. And I pray God that none of you thro’ a contrary Persuasion may hereafter be induced to think that you have a Right in any shape to persecute much less endanger the life of a Fellow Creature… So exhorteth you all – the Dying Thomas Colley

את ההצהרה של קולי הקריא לקהילה אדואר בושייה, הכומר של אותה הכנסייה בה חיפשו הזוג קולי מקלט, ולא מצאו.
תושבי האזור פיתחו אמונה שרוחו של קולי חוזרת בלילות חשוכים בצורת כלב שחור ענק עם שיניים צהובות.

גם המקרה האחרון בו נידונה מכשפה למוות על פי חוק באנגליה היה בהרטפורדשייר, והוא המקרה של ג'יין ונהאם, בשנת 1712.

לקריאה נוספת

• Wright's Narratives of Sorcery and Magic, 1851, ii. 327
• Pike's History of Crime; Tyburn Chronicle, iv. 22 (with an illustration engraved by Rennoldson after Wale)
• Chambers's Book of Days, ii. 250; Remarkable Confession and Last Dying Words of Thomas Colley (containing a curious 'representation of the manner in which the infatuated mob cruelly murdered Ruth Osborne,' in three woodcuts)
• Trial of Thomas Colley, to which is annexed some further Particulars of the Affair from the Mouth of John Osborne.