רות ארנון
רות ארנון (נולדה ב-1 ביוני 1933) היא ביוכימאית מומחית לאימונולוגיה, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בין השנים 2010–2015 וכלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת ה'תשס"א (2001).
 | |
| רות ארנון | |
| לידה |
1 ביוני 1933 (בת 89) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות |
מכון ויצמן למדע |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה | |
  | |
קורות חייהעריכה
רות ארנון, בתם של אלכסנדר ושרה רוזנברג, נולדה בתל אביב ב-1933 וגדלה בשכונת נווה צדק, אביה היה מהנדס חשמל ואמה מורה.[1] בבית הספר היסודי הוקפצה כיתה ובגיל 13 החלה לימודיה בגימנסיה הרצליה, לאחר שמשפחתה שכנעה את מנהל הגימנסיה, ברוך בן-יהודה, לקבלה בגיל כה צעיר. היא הייתה חברה בתנועה המאוחדת ורצתה להמשיך עם בני מחזורה לגרעין נח"ל, אולם מפאת גילה לא הסכים הצבא לגייסה. ארנון פנתה ללימודים אקדמאים והחלה ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה לעתודה האקדמית, המשיכה לתואר שני בביוכימיה אותו סיימה ב-1955 ושירתה כקצינה בצה"ל.
תרומתה למדעעריכה
ב-1957 הייתה לסטודנטית הראשונה של דוקטור מיכאל סלע במכון ויצמן למדע וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1960.[2] עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים.[1] את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, מונתה לחוקרת בכירה ב-1966 ולפרופסור מן המניין ב-1975. במהלך השנים שימשה במגוון תפקידים במכון: הייתה ראש המחלקה לאימנולוגיה כימית, מנהלת המרכז לביולוגיה מולקולרית, דיקן הפקולטה לביולוגיה וסגנית הנשיא. במקביל שימשה בתפקידים ציבוריים בכירים בישראל ובעולם, בהם נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO), וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק"ו, הייתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות, ומזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה. ב-1991 מונתה לחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומשנת 1995 משמשת כראש החטיבה למדעי הטבע באקדמיה וסגנית הנשיא. בשנת 2000 מונתה לסגנית הנשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה, ומשמשת גם כיועצת לנשיא המדינה לענייני מדע וטכנולוגיה. ארנון היא ממייסדות המועצה המדעית של בריטניה וישראל וב-2017 מונתה ליו"ר-משותפת שלה לצד פרופ' לורד רוברט וינסטון.[3]
עבודתה המדעית עסקה בתחומי פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים, הכוונה של תרופות וחקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם לבילהרציה. במשך שנים רבות עסקה במחקר בתחום פיתוח תרופה למחלת הטרשת הנפוצה, עליו עבדה יחד עם מיכאל סלע ודוקטור דבורה טייטלבאום. המחקר הביא לפיתוחו של החומר קופולימר 1, פולימר סינתטי, שהיה הבסיס לתרופה פורצת הדרך, הקופקסון, המיוצרת על ידי חברת טבע משנת 1995. בשנת 1998 זכתה בפרס וולף יחד עם מיכאל סלע, על גילויים מכריעים בתחום האימונולוגיה, בפרט על הראשוניות בשימוש בפוליפפטידים סינתטיים בחקר תורת החיסון, ובפוליפפטידים ליניאריים ומסועפים כאנטיגנים. ב-2001 זכתה בפרס ישראל למדעי הרפואה.
היא מכהנת כדיקטורית מדעית במכון לביומתמטיקה רפואית בנוסד על ידי צביה אגור.
ב-2007 הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב חברת ביונדווקס שעסקה בפיתוח חיסון לנגיף השפעת בהובלת ארנון, באוקטובר 2020 החברה הודיעה על כישלון מוחלט בניסוי וזנחה את פיתוח החיסון[4]. ב-21 ביוני 2010 נבחרה ארנון באספה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לנשיאת האקדמיה. ארנון נכנסה לתפקידה החדש בספטמבר 2010, אז סיים מנחם יערי את כהונתו. ארנון הייתה הנשיאה התשיעית של האקדמיה והאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד זה. בחודש יוני 2015 סיימה ארנון את תפקידה כנשיאה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
רות ארנון הייתה נשואה עד לפטירתו לד"ר אוריאל ארנון ואם לשני ילדים - מיכל ויורם.
פרסים ואותות עיקריים בהם זכתהעריכה
- פרס רוברט קוך למחקר בתחום הביו-רפואי - 1979
- אות לגיון הכבוד הצרפתי - 1994
- פרס הדסה לרפואה - 1997
- פרס וולף לרפואה - 1998
- פרס רוטשילד לביולוגיה - 1998
- פרס ישראל למדעי הרפואה - 2001
- תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון - 2007
- עמיתת כבוד זרה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים -2017
- תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן - 2022
קישורים חיצונייםעריכה
- עמוד הבית באתר מכון ויצמן למדע
- נימוקי השופטים בהענקת פרס וולף
- נימוקי השופטים בהענקת פרס ישראל
- רות ארנון באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- אליס שלוי, רות ארנון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שירות הידען, הצלחה לחיסון לשפעת פרי פיתוחה של פרופ' רות ארנון, באתר "הידען", 7 בדצמבר 2009
- גלי וינרב, ממציא הקופקסון: "עברו 30 שנה מאז שהמצאנו את המוצר; יש מוצרים שעשויים להיות יותר טובים", באתר גלובס, 25 במרץ 2013
- דיאנה בחור ניר, "אם אני לא אספיק, אז אני לא אספיק", באתר כלכליסט, 21 בינואר 2016
- יורם יובל, שיחת נפש עם רות ארנון, החינוכית, 22 במרץ 2016
ענת ג'ורג'י, שגיא כהן, הניסוי המכריע של פרופ' רות ארנון: "אם זה יצליח, נמנע את המגפה הבאה", באתר TheMarker, 28 באפריל 2020- רות ארנון (1933-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 דיאנה בחור ניר, בכל שבת בבוקר אמי היתה מעירה אותנו: "קומו מוקדם לסדר את הבית, אולי יבוא מישהו לבקר", באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2015
- ^ מטעם מכון וייצמן למדע, דבר, 16 ביוני 1961
- ^ המועצה המדעית של בריטניה וישראל | British Council, www.britishcouncil.org.il
- ^ הניסוי המכריע נכשל: מניית ביונדווקס שהקימה רות ארנון צללה ב-86% בוול סטריט, באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2020