רות ארנון
רות ארנון (נולדה ב-1 ביוני 1933) היא ביוכימאית מומחית לאימונולוגיה, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בין השנים 2010–2015 וכלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת ה'תשס"א (2001).
 | |
| רות ארנון | |
| לידה |
1 ביוני 1933 (בת 91) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
מכון ויצמן למדע |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה | |
  | |
קורות חייה
עריכהרות ארנון, בתם של אלכסנדר ושרה רוזנברג, נולדה בתל אביב ב-1933 וגדלה בשכונת נווה צדק, אביה היה מהנדס חשמל ואמה מורה.[1] בבית הספר היסודי הוקפצה כיתה ובגיל 13 החלה לימודיה בגימנסיה הרצליה, לאחר שמשפחתה שכנעה את מנהל הגימנסיה, ברוך בן-יהודה, לקבלה בגיל כה צעיר. היא הייתה חברה בתנועה המאוחדת ורצתה להמשיך עם בני מחזורה לגרעין נח"ל, אולם מפאת גילה לא הסכים הצבא לגייסה. ארנון פנתה ללימודים אקדמאים והחלה ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה לעתודה האקדמית, המשיכה לתואר שני בביוכימיה אותו סיימה ב-1955 ושירתה כקצינה בצה"ל.
תרומתה למדע
עריכהב-1957 הייתה לסטודנטית הראשונה של דוקטור מיכאל סלע במכון ויצמן למדע וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1960.[2] עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים.[1] את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, מונתה לחוקרת בכירה ב-1966 ולפרופסור מן המניין ב-1975.
תפקידים ומינויים
עריכהבמהלך השנים שימשה במגוון תפקידים במכון: הייתה ראש המחלקה לאימנולוגיה כימית, מנהלת המרכז לביולוגיה מולקולרית, דיקן הפקולטה לביולוגיה וסגנית הנשיא. במקביל שימשה בתפקידים ציבוריים בכירים בישראל ובעולם, בהם נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO), וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק"ו, הייתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות, ומזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה. ב-1991 מונתה לחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומשנת 1995 משמשת כראש החטיבה למדעי הטבע באקדמיה וסגנית הנשיא. בשנת 2000 מונתה לסגנית הנשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה, ומשמשת גם כיועצת לנשיא המדינה לענייני מדע וטכנולוגיה. ב-21 ביוני 2010 נבחרה ארנון באספה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לנשיאת האקדמיה, וכיהנה בתפקיד מספטמבר 2010, אז סיים מנחם יערי את כהונתו, עד יוני 2015. ארנון הייתה הנשיאה התשיעית של האקדמיה והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.
ארנון היא ממייסדות המועצה המדעית של בריטניה וישראל וב-2017 מונתה ליו"ר-משותפת שלה לצד פרופ' לורד רוברט וינסטון.[3] בנוסף, מכהנת כדירקטורית מדעית במכון לביומתמטיקה רפואית שנוסד על ידי צביה אגור.
תחומי מחקריה
עריכהארנון פרסמה קרוב ל-400 מאמרים בכתבי עת מדעיים ופרקים בספרים[4].
עבודתה המדעית עסקה בתחומי פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים, הכוונה של תרופות וחקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם לבילהרציה. במשך שנים רבות עסקה במחקר בתחום פיתוח תרופה למחלת הטרשת הנפוצה, עליו עבדה יחד עם מיכאל סלע ודוקטור דבורה טייטלבאום. המחקר הביא לפיתוחו של החומר קופולימר 1, פולימר סינתטי, שהיה הבסיס לתרופה פורצת הדרך, הקופקסון, המיוצרת על ידי חברת טבע משנת 1995. בשנת 1998 זכתה בפרס וולף יחד עם מיכאל סלע, על גילויים מכריעים בתחום האימונולוגיה, בפרט על הראשוניות בשימוש בפוליפפטידים סינתטיים בחקר תורת החיסון, ובפוליפפטידים ליניאריים ומסועפים כאנטיגנים.
נכון לשנת 2023 ממשיכה במחקר בנושא הקשור למחלת אלצהיימר[4]. ביוני 2023 ציינה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים את יום הולדתה ה-90 בערב עיון מיוחד שנערך לכבודה.
ב-2007 הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב חברת ביונדווקס שעסקה בפיתוח חיסון לנגיף השפעת בהובלת ארנון, באוקטובר 2020 החברה הודיעה על כישלון מוחלט בניסוי וזנחה את פיתוח החיסון[5].
חיים אישיים
עריכהרות ארנון הייתה נשואה עד לפטירתו לד"ר אוריאל ארנון ואם לשני ילדים - מיכל ויורם.
פרסים ואותות עיקריים בהם זכתה
עריכה- פרס רוברט קוך למחקר בתחום הביו-רפואי - 1979
- פרס חימנס דיאס בספרד - 1986[4]
- אות לגיון הכבוד הצרפתי - 1994
- פרס הדסה לרפואה - 1997
- פרס וולף לרפואה - 1998 (יחד עם מיכאל סלע)
- פרס רוטשילד לביולוגיה - 1998
- פרס ישראל למדעי הרפואה - 2001 (יחד עם מיכאל סלע)
- תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון - 2007
- עמיתת כבוד זרה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים -2017
- תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן - 2022
תרומות לחברה
עריכהארנון תרמה רבות בתחומי החינוך המדעי, הבריאות והתרבות. ביניהם סייעה לבית החולים איכילוב בהקמת מחלקה פנימית גריאטרית ובחידוש ציוד למערך הקרדיולוגי, תרמה לתזמורת הקאמרטה הישראלית, לאופרה הישראלית החדשה, לעמותת ארתור רובינשטיין ולהקמת המשכן החדיש של מרכז שוורץ/רייסמן, מרכז עירוני ללימודי בגרות בפיזיקה ובכימיה, הנותן שרות ל-14 תיכונים ברחובות ובנס ציונה[4].
קישורים חיצוניים
עריכה
- עמוד הבית באתר מכון ויצמן למדע
- נימוקי השופטים בהענקת פרס וולף
- פרופ' רות ארנון, באתר פרס ישראל
- רות ארנון באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- אליס שלוי, רות ארנון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שירות הידען, הצלחה לחיסון לשפעת פרי פיתוחה של פרופ' רות ארנון, באתר "הידען", 7 בדצמבר 2009
- גלי וינרב, ממציא הקופקסון: "עברו 30 שנה מאז שהמצאנו את המוצר; יש מוצרים שעשויים להיות יותר טובים", באתר גלובס, 25 במרץ 2013
- דיאנה בחור ניר, "אם אני לא אספיק, אז אני לא אספיק", באתר כלכליסט, 21 בינואר 2016
- יורם יובל, שיחת נפש עם רות ארנון, החינוכית, 22 במרץ 2016
ענת ג'ורג'י, שגיא כהן, הניסוי המכריע של פרופ' רות ארנון: "אם זה יצליח, נמנע את המגפה הבאה", באתר TheMarker, 28 באפריל 2020
רות ארנון (1933-), דף שער בספרייה הלאומית- איתי נבו, הגברת הראשונה של המדע הישראלי חוגגת 90, באתר ynet, 3 ביוני 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דיאנה בחור ניר, בכל שבת בבוקר אמי היתה מעירה אותנו: "קומו מוקדם לסדר את הבית, אולי יבוא מישהו לבקר", באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2015
- ^ מטעם מכון וייצמן למדע, דבר, 16 ביוני 1961
- ^ המועצה המדעית של בריטניה וישראל | British Council, באתר www.britishcouncil.org.il
- ^ 1 2 3 4 איתי נבו, הגברת הראשונה של המדע הישראלי חוגגת 90, באתר ynet, 3 ביוני 2023
- ^ הניסוי המכריע נכשל: מניית ביונדווקס שהקימה רות ארנון צללה ב-86% בוול סטריט, באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2020