רזא כורש עלי פהלווי

בנו של השאה הפרסי האחרון

רזא כורש עלי פהלוויפרסית: رضا پهلوی, תעתיק: רֶזא פהלַוַי; נולד ב-31 באוקטובר 1960) הוא בנו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא ח'אן, מייסד שושלת פהלווי.

רזא כורש פהלווי
رضا پهلوی
לידה 31 באוקטובר 1960 (בן 63)
טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן
מדינה איראן
השכלה
מפלגה הממשלה האיראנית הגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יסמין פהלווי (12 ביוני 1986–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת פהלווי
אב מוחמד רזא שאה פהלווי עריכת הנתון בוויקינתונים
אם פארה דיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נור פהלווי
Iman Pahlavi
Farah M. Pahlavi עריכת הנתון בוויקינתונים
www.rezapahlavi.org
שאה איראן הגולה, משושלת פהלווי ה־3 לשושלת. (ה־1 בגלות)
31 באוקטובר 1980 – מכהן
(43 שנים)
הבא בסדר הירושה: בן דודו 'קמיאר פהלווי' [בנו של עבדול (אנ')] ←
→ אמו: פארה דיבה (בפועל)[1]
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (15 בדצמבר 1974)
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (1957)
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שנותיו הראשונות עריכה

רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. הוא למד בבית ספר פרטי מלכותי, ובעודו בן 11 החל להתאמן בטיסות סולו בלימודים שמומנו בידי חיל האוויר האיראני עד אשר הפך טייס מורשה של T-38 טאלון. ב-1979, בעקבות המהפכה האיראנית, יצא רזא לגלות בארצות הברית יחד עם הוריו כשהוא בן 19. יומיים לאחר שאביו נפטר בשנת 1980 ממחלת הסרטן, הומלך בגיל 20 בדיוק, בקרב תומכיו בגלותו בקהיר ב-31 באוקטובר 1980.

לאחר מכן למד לשנה בוויליאמס קולג' ומשם עבר אל האוניברסיטה האמריקאית בקהיר. בשנת 1985 קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת דרום קליפורניה.

שאה גולה עריכה

 
רזא נשבע כשאה של איראן בשנת 1980 בארמון קובה שבקהיר.

שנה לאחר שהחלה מלחמת איראן–עיראק, הציע רזא להצטרף לכוחות חיל האוויר האיראני ולהילחם בעיראקים, הצעתו נדחתה על ידי הגנרל ולי-אללה פלאחיפרסית: ولی‌الله فلاحی), מפקד הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית[2]. הוא ניסה לחזור לשלטון לאחר שהתחייב בפני המנהיג העליון אייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי רוב הסמכויות יהיו בידי זה האחרון, אך גם הצעה זו נדחתה.

רזא החל בפעולה פוליטית עוד עם עלייתו למלוכה. ראשית פעל בשימוש השפעתו הפוליטית לתמיכה במשטר דמוקרטי וכמו כן ביקר קשות את מצב זכויות האדם באיראן.

לפי תומכיו רזא פועל למען הפרדת הדת מהמדינה אך באותו הזמן שומר על נייטרליות ונמנע מאסלאמופוביה. כאשר נשאל בראיון על דתו נענה כי: "זה עניין פרטי; אבל אם אתה חייב לדעת, אני, כמובן, על פי השכלתי ועל פי אמונתי, מוסלמי שיעי. אני איש אמונה אדוק"[3].

מספר ניסיונות הפיכה, בסיוע תומכיו בצבא איראן וכן בתמיכתם של המשטר הסעודי והממשלה הישראלית כשלו[4]. בשל כך, הוא הקים בשנת 2013 את הממשלה האיראנית הגולה וכיום עומד בראשה. בשנת 2014 ייסד את ערוץ הרדיו והטלוויזיה "افق ایران" (באנגלית: OfoghIran). עלי ממשיך גם כיום להתגורר בארצות הברית, שם נישא לאישה ממוצא איראני בשם יסמין, ולהם שלוש בנות: נור, אימאן ופארה.

בפברואר 2021 התראיין פהלווי לתקשורת הישראלית ופרס את עמדתו באשר למשטר האייתוללות, הסכמי אברהם, בחירתו של ג'ו ביידן לתפקיד נשיא ארצות הברית ויחסו למדינת ישראל[5].

באפריל 2023 פהלווי הגיע לביקור בישראל כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם, ערך פגישות עם שרי ממשלה וביקור בכותל[6]. הוא הגיע גם לשיחת תנחומים בבית משפחת די השכולה באפרת, לאחר מותם של האחיות מאיה ורינה ואמם לוסי בפיגוע הירי בצומת חמרה שהתרחש במהלך חג הפסח[7].

יחס בין-לאומי עריכה

בפברואר 2019 החל רזא במבצע פיניקס, אשר לדבריו "נועד לקרב את זני האופוזיציה השונים לחזון משותף לאיראן שלאחר הפקידותיות." על פי מכון ברוקינגס משנת 2009, לרזא חסרה השפעה פנימית בתוך איראן על בעלי עמדות המפתח בתנועה הרפורמיסטית.

רזא אכן נהנה מתמיכה גבוהה של איראנים גולים. לפי דיווח של "הניו יורק טיימס", בלוס אנג'לס ישנם כ-600,000 איראנים גולים, והעיר משמשת למרכז השפעה מלוכנית. המשטר האיראני אכן חושד ברזא כגורם מתמשך לתסיסה אזרחית ובמסגרתה המחאות ההולכות וגוברות באיראן.

בשנת 2004 שימש רזא כסנדק הלא-רשמי של לואיז, נסיכת בלגיה, בתו של לורן, נסיך בלגיה.

אילן יוחסין של שושלת בית פהלווי עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאשא ח'אן אמין אל-מלכ (פר')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוראד עלי ח'אן (פר')
 
מהדי קולי ח'אן מג'ד א-דולה (אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ע'ולאם עלי דולתשאהי (פר')
 
 
 
טיימור ח'אן איירומלו (אנ')
 
עבאס עלי ח'אן (פר')
 
נוש-אפרין (פר')
 
 
 
 
 
 
 
 
עיסא ח'אן מג'ד א-סלטנה (פר')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סואדכוהי[8]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
[4]
עסמת דולתשאהי (אנ')
 
 
 
 
[2] תאג' אלמלוכ (המלכה)
 
 
 
רזא שאה
פהלווי

(השאה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
[3]
תוראן אמיר סולימאני (אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
[1]
מרים סואדכוהי (פר')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פואד הראשון
(מלך מצרים)
 
ע'ולאם רזא פהלווי
 
חליל אספנדיארי (אנ')
 
 
[5]
ספיה המדאני (פר')
 
 
אחמד רזא פהלווי (אנ')
 
מחמוד רזא פהלווי (אנ')
 
פאטמה פהלווי (אנ')
 
חמיד רזא פהלווי (אנ')
 
עבדול א-רזא פהלווי (אנ')
 
המדם א-סולטנה פהלווי (אנ')
 
האדי אתאבאי (פר')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
[1] פאוזיה פואד
 
[2] סוראיה אספנדיארי
 
מוחמד רזא שאה פהלווי (השאה)
 
[3] [א] פארה דיבה (המלכה שהבאנו)
 
שמס
פהלווי
 
[אב: מחמוד ג'ם (אנ') רה"מ איראן] פריידון ג'ם (אנ')
 
עלי רזא פהלווי
 
אשרף
פהלווי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שהנאז פהלווי (אנ')
 
 
פרחנאז פהלווי (אנ')
 
רזא כורש עלי פהלווי
(השאה הגולה)
 
יסמין פהלווי (רעיה גולה)
 
עלי רזא
פהלווי השני
 
ליילה פהלווי
 
פטריק עלי פהלווי (אנ')
 
שהריאר שפיק (אנ')
 
אזאדה שפיק (אנ')
 
 
סיירוס עטאבאי (אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארדשיר זאהדי (אנ') [בעלה ה-1]
 
 
חוסרו ג'האנבאני (אנ') [בעלה ה-2]
 
 
 
נור פהלווי (פר')
 
 
 
 
 
כאמיאר פהלווי[9] (הבא בסדר הירושה)
 
 

מקרא:        - השאה לבית שושלת פהלווי        - המלכה של השאה (שהבאנו)   [1] - חמש נשי השאה הראשון   [1] - שלוש נשי השאה השני

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אחרי פטירת אביו, כיהנה אמו לזמן קצר עד למינויו
  2. ^ An Interview with Reza Pahlavi. Mideastnews.com. February 2002. Retrieved on 9 June 2012.
  3. ^ מתוך ראיון של הניו יורק טיימס, באתר ניו יורק טיימס, ‏28 ביוני 2009
  4. ^ רונן ברגמןנקודת האל-חזור, עמ' 97–98. (2007)
  5. ^ דין שמואל אלמס, יורש העצר האיראני בראיון מיוחד ל"ישראל היום": "ביידן טועה בגישתו לטהרן", באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2021
  6. ^ רועי רובינשטיין, בנו של השאה: "מטרת חיי – שלטון חילוני באיראן, כמו בישראל", באתר ynet, 19 באפריל 2023
  7. ^ Son of Iran’s last shah pays condolence call to Dee family, visits Western Wall, The Times of Israel, ‏18 באפריל 2023 (באנגלית)
  8. ^ ‏סואדכוהי‏ (Q108933097)
  9. ^ הבא בירושה אחרי רזא כורש עלי פהלווי, מקור: סדר הירושה בויקיפדיה הצרפתית | הפריט שלו בויקינתונים: ‏כאמיאר פהלווי‏ (Q109170741)