רחוב אלנבי

רחוב מרכזי בתל אביב

רחוב אלנבי הוא רחוב מרכזי בתל אביב הנקרא על שמו של אדמונד אלנבי. הרחוב משתרע מכיכר הכנסת בצפון-מערב, הצמודה לחוף הים, ועד לכיכר המושבות מרכז-מזרח, שמעבר לה רחוב העלייה. חלקו הדרומי של הרחוב מקביל לרחוב הרצל ובקרבת הים הרחוב ניצב אל קו החוף כשבכיכר מוגרבי קיימת "ברך" היורדת לים. הרחוב מהווה גבול בין רובע לב תל אביב ממזרח ובין שכונת כרם התימנים הנמצאת מערבית לו בחלקו הצפוני.

רח' אלנבי
شارع ألينبي
AllenbySt.
רחוב אלנבי בקטע משדרות רוטשילד ועד חוף הים, 2014
רחוב אלנבי בקטע משדרות רוטשילד ועד חוף הים, 2014
מידע כללי
על שם הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי
אורך 2.8 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
עיר תל אביב-יפו
רובע 5
שכונה מרכז העיר
קואורדינטות 32°04′02″N 34°46′17″E / 32.06733889°N 34.77127778°E / 32.06733889; 34.77127778
(למפת תל אביב רגילה)
 
רחוב אלנבי
רחוב אלנבי
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

 
כיכר הכנסת ומגדל האופרה בקצה רחוב אלנבי, יולי 2023

עם סלילתו בשנת 1911 במסגרת ההתרחבות הראשונה של תל אביב נקרא הרחוב "דרך הים".[1] בשנת 1918 שונה שם הרחוב ונקרא על שמו ולכבודו של הגנרל אדמונד אלנבי על ידי מאיר דיזנגוף[2].

בשנת 1922 הוקם קזינו גלי אביב על קו המים במפגש הרחוב עם רציף הרברט סמואל. הקזינו עמד בחלקו מעל הים. נטען שהיזמים התנו הקמתו בהסטת רחוב אלנבי[דרוש מקור], שעבר עד אז במקביל לים, אל הקזינו.

ב-10 ביוני 1923 בשעה 19:00 אירע "הנס הגדול" - הארת רחוב אלנבי בחשמל שסופק מתחנת הדיזל שהקים פנחס רוטנברג.[3]

בעבר שימש רחוב אלנבי כמרכז המסחרי של העיר וכרחוב הראשי החדש של העיר, במקום רחוב הרצל, רחובה הראשון של העיר. בין השאר אירח את אירועי ה"עדלאידע" המפורסמים של תל אביב המנדטורית. כמו כן ב-20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל אירח הרחוב את מצעדי צה"ל, שהיו אירוע חשוב שנערך בכל יום עצמאות, ובו היו מתקהלים רבבות אזרחים ברחוב, כמו גם בהמשכו הצפוני ברחוב בן-יהודה. בסמוך לרחוב אלנבי (בפינת רוטשילד) הוכרזה מדינת ישראל, ובו ובסביבתו התרחשו החגיגות העיקריות סביב אירוע זה.

בקצהו הנושק לים כיום מלונות פשוטים, ולאורכו - פאבים, מועדונים, חנויות הלבשה והנעלה, ובתי קפה - כל אלה משרתים אוכלוסיות מגוונות של ישראלים, תיירים, עובדים זרים וגם צעירים רבים.

סמיכותו למרכזי תרבות תל אביביים וללב העיר מחד, ולשוק הכרמל ולתחנה המרכזית מאידך, הפכוהו לציר חשוב ומרכזי גם בתל אביב של ימינו. ברחוב נסלל נתיב תחבורה ציבורית בשני הכיוונים, דבר שהקל באופן משמעותי על עומסי התנועה[דרוש מקור].

כחלק מהעבודות להקמת הקו הסגול של הרכבת הקלה בתל אביב, רחוב אלנבי נחסם לתנועה בין כיכר הכנסת לכיכר מוגרבי בדצמבר 2021, ובין כיכר מוגרבי לכיכר מגן דוד בפברואר 2023. ומכיכר מגן דוד לרחוב מונטיפיורי באוגוסט 2023.

בתום העבודות, אמור הרחוב להפוך למדרחוב עם רכבת קלה בדומה לרחוב יפו בירושלים.[4]

אתרים חשובים לאורך הרחוב עריכה

בפתחת רחוב אלנבי כיכר הכנסת, שצורתה חצי משושה והיא נפתחת אל הים. משני צדדיה תכנן האדריכל יוסף נויפלד שני מבנים בסגנון אדריכלי זהה, עם חזית של עמודים וגמלונים. קומת העמודים במגדל האופרה משחזרת את רכיב הגמלונים שאפיין את בניין קולנוע "קסם" שעמד במקום ואת גמלוני המבנה בגדה שממול. במהלך 1949 התנהלו במבנה הקולנוע ישיבות הכנסת הראשונה ובמלון "סן רמו" במגרש הצמוד לו התארחו לשכות חברי הכנסת והמזנון ששרת אותם. בניין הקולנוע שימש כמשכנה של האופרה הישראלית משנת 1958. קרוב אל הכיכר נמצא בית אוסישקין בפינת רחוב הירקון.

ברחוב אלנבי 13 (פינת הירקון) התגוררו בשנים 1923–1934 ברל כצנלסון ובת זוגו לאה מירון.[5]

בבית מספר 30 שכנה הצלמנייה, חנות הצילום הראשונה של תל אביב, אשר הנציחה את מורשתו של הצלם רודי ויסנשטיין.[6]

במפגש רחוב אלנבי עם רחוב בן-יהודה נמצאת כיכר ב' בנובמבר. בכיכר זו עמד קולנוע מוגרבי, שנהרס בשנות ה-80, אשר העניק לכיכר את השם הבלתי רשמי "כיכר מוגרבי". ממול עומד בניין גדול אשר אכלס את משרדי חברת "צים".

ברחוב אלנבי 54 הייתה מעבדת רדיו של "ההגנה", כפי שכתוב על שלט זיכרון מול הבית.

בבית מספר 58 היה קולנוע אלנבי. בהמשך פוגש רחוב אלנבי בכיכר מגן-דוד את שוק הכרמל ואת הרחובות: שינקין, המלך ג'ורג' ונחלת בנימין.

ברחוב אלנבי 72 שכנה במשך כשבעים שנה הוצאת הספרים סיני. בעשור הראשון של המאה ה-21 היא העתיקה את משכנה למדרחוב נחלת בנימין הסמוך.

באלנבי 105 עמד בזמנו בית משפחתו של יהושע חנקין.

במספר 110 שוכן בית הכנסת הגדול. אבן הפינה הונחה ביהודה הלוי ב-1913, אך לבסוף הוקם בית הכנסת ברחוב אלנבי ובנייתו נשלמה רק ב-1925, לאחר סיוע כלכלי של הברון רוטשילד. במקור תוכנן הבניין על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' שתכנן מבנים רבים לאורכו של הרחוב.

בהמשך חוצה הרחוב את שדרות רוטשילד. בפינה ניצב בית לדרברג, ובפינה אחרת הוקם מגדל מאייר ברוטשילד, שהוא הבניין השני הגבוה בישראל המשמש למגורים בלבד, בגובה של כ-158 מטרים. בקומת הקרקע של המגדל נפתח בינואר 2017 מתחם מסעדות גדול בשם "שוק רוטשילד אלנבי".[7]

בהמשך חוצה הרחוב את רחוב לילינבלום ורחוב יהודה הלוי וממשיך עד לכיכר המושבות. במרתף הפסאז' שברחוב אלנבי 111, דרומית לשדרות רוטשילד, פעל קולנוע "תמר", שהיה הקולנוע הראשון שהקרין סרטים ברצף במשך כל שעות היום, החל מ-10 בבוקר. הקולנוע שנפתח בשנות החמישים של המאה ה-20, נחנך בסרט "האדם השלישי" ובהמשך הוקרנו שם סרטי איכות רבים. ברבות הימים הפך לקולנוע של סרטים פורנוגרפיים. בפסאז' שאחריו פעלה הבורסה לניירות ערך בתל אביב. באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי מתוכננת אחת מתחנות הרכבת הקלה הגדולות ביותר שתשרת את באי המע"ר שבאזור.

באלנבי 115 עמד מלון הרצליה בשנים 1926–1929, בית הוועד הפועל של ההסתדרות (עד שעבר לרחוב ארלוזורוב) לצד מערכת העיתון דבר (עד שעברה לרחוב שינקין), והמרכז הארצי של מפקדת "ההגנה" וההעפלה. בשנת 1968 הוקם במקומו בית מנורה מבטחים ובכניסה לוחית זיכרון למבנה ההיסטורי.

לאורך הרחוב נפרשו דוכני כותבי בקשות.[8]

הרחוב בתרבות עריכה

לרחוב אלנבי שמור מקום מיוחד בתרבות הישראלית. אופיו של הרחוב כרחוב ראשי בתל אביב הכולל מגוון של מוסדות תרבות, חנויות מסוגים שונים ומועדונים, ועצם מרכזיותו והיותו גם ציר תנועה חשוב, הביאו לאזכורים רבים בתחום התרבות.

קולנוע מוגרבי למשל הוזכר בשירים עבריים שונים כגון "הילד ניסים" של נתן אלתרמן ו"חמסינים במשלט" של נעמי שמר. רחוב אלנבי עצמו הוזכר בשירו של חיים חפר "חדווה הקטנה" בביצוע בצל ירוק.

רחוב אלנבי הוא זירת ההתרחשות המרכזית של הסרט הקומי הישראלי "תעלת בלאומילך", פרי יצירתו ובימויו של אפרים קישון אשר צולם בשנת 1969, בתקופה שבה נחשב אלנבי לרחובה הראשי של תל אביב ושימש גם עורק תחבורתי חשוב, לפני שהוגבלה בו תנועת רכב פרטי בשעות העסקים (הגבלה שהחלה בתחילת שנות ה-70). הסרט מתאר עבודת-חפירה שערורייתית המתבצעת ללא תכנון מוקדם בקטע הרחוב בואכה הים. החפירה מתפשטת, מתעצמת ומחבלת בשגרת חיי התושבים וגורמת למהומה רבה ולמחלוקות בין אגפים שונים של עיריית תל אביב והמשטרה. לקראת סוף הסרט פורצים מי הים לתעלה שנחפרה לאורך הרחוב ושמו מוסב בטקס חגיגי ל"תעלת אלנבי".

חלקים מרחוב אלנבי נראים גם במספר רב של סרטים ישראלים אחרים המתרחשים בתל אביב.

הרחוב מוזכר גם בשירים עבריים מודרניים למרות שאופיו השתנה במשך השנים מרחוב ממלכתי לרחוב של חנויות זולות ומועדוני לילה. שירים אלה כוללים לדוגמה את "מתחפר באלנבי" של מוניקה סקס, "אלנבי" של הכובעים, "מלכה" של טיפקס, "אלנבי 79" של הג'ינג'יות, "המאה העשרים" של מיקה קרני (המזכיר גם את מועדון "המנזר") ו"עריסת יהלום" של גבריאל בלחסן.

מועדוני החשפנות ומקומות הבילוי הזולים של הרחוב הם הרקע לרומן "אלנבי" מאת גדי טאוב, שיצא לאור ב-2008 ועובד בשנת 2012 לסדרת דרמת פשע רומנטית בימויו של אסף ברנשטיין תחת אותו שם "אלנבי".

בגרסה העברית הרשמית הראשונה של משחק המונופול, משנות ה-60, היה רחוב אלנבי הרחוב היקר ביותר על הלוח (השני היה רחוב דיזנגוף).

ראוי לאזכור גם הביטוי "מי פנוי באלנבי?" – ציטוט מתוך שיחות אופייניות בקשר בין נהגי מוניות בתל אביב. ביטוי זה הפך למעין מטבע לשון הומוריסטי בהקשרים שונים.

הבית באלנבי 52 מופיע במקום מרכזי בספרה של נאוה מקמל-עתיר, "הנערה במרפסת ממול".

"הבית ברחוב אלנבי" הוא ספר שירים מאת הסופר אבי לויתן.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אילן שחורי, רחוב אלנבי בת"א חוגג 100 שנים, באתר "תל אביב שלי"
  2. ^ עדי רובינשטיין, רגע לפני שהוא נסגר: מבט נוסטלגי על רחוב אלנבי, באתר ישראל היום, 10 באוגוסט 2023
  3. ^ אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג, כרך א', עמ' 330, הערה 145
  4. ^ גיא נרדי, התחייה של אלנבי: כך ייראה המהפך של הרחוב העמוס בת"א, באתר גלובס, 25 בינואר 2022
  5. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א', עמ' 297
  6. ^ משכנה החדש של החנות ברחוב טשרניחובסקי 6
  7. ^ חן בן יוסף, עכבר העיר אונליין, מצטרף לחגיגה: שוק רוטשילד אלנבי נפתח, באתר הארץ, 17 בינואר 2017
  8. ^ אלן היימן, האתמול נפגש עם היום, מעריב, 28 בינואר 1949
    כותב בקשות באתר נוסטלגיה ישראלית