ריוסיגואט
ריוסיגואט (שם מסחרי אדמפס) היא תרופה לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי, ובפרט CTEPH: יתר לחץ דם ריאתי טרומבואמבולי. יתר לחץ דם ריאתי היא מחלה קשה המתבטאת בקוצר נשימה עד כדי חוסר יכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. המחלה מתקדמת במהירות ותוחלת החיים של רוב החולים ללא טיפול היא פחות משלוש שנים[1]. אדמפס פועלת להרחבת עורקי הריאות (כלי הדם המקשרים בין הלב לריאות) באמצעות שפעול האנזים גואנילאט ציקלאז (sGC stimulators) המפעיל מנגנון המרחיב את עורקי הריאות ובכך מקל על הלב לשאוב דם דרך הריאות[2] דבר זה מקל את קוצר הנשימה של החולים ומאפשר להם ללכת מרחק גדול יותר ולבצע פעולות גופניות. התרופה אדמפס כלולה בסל התרופות הישראלי לחולי CTEPH.
 | |
| ריוסיגואט | |
| נתונים כימיים | |
|---|---|
| מסה מולרית |
422.1615 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| בטיחות | |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון X (אוסטרליה), קטגוריית סיכון X |
| מזהים | |
| קוד ACT |
C02KX05 |
| מספר CAS | 625115-55-1 |
| PubChem | 11304743 |
| ChemSpider | 9479719 |
  | |
התוויות לטיפול בריוסיגואט עריכה
אדמפס מיועדת לטיפול במבוגרים באחד משני הסוגים הבאים של יתר לחץ דם ריאתי[2]:
- סיטף CTEPH: יתר לחץ דם ריאתי טרומבואמבולי - יתר לחץ דם ריאתי טרומבואמבולי: במצב זה קריש דם חוסם או מצר את כלי הדם בריאות. ניתן לטפל בריוסיגואט כאשר לא ניתן לעבור ניתוח או במקרה שלחץ הדם הריאתי חזר או נותר ללא שינוי לאחר הניתוח. ריוסיגואט היא התרופה היחידה לנטילה דרך הפה המאושרת לטיפול בסיטף (CETPH) בארץ ובעולם.
- יתר לחץ דם ריאתי עורקי ראשוני, תורשתי או שניוני למחלות רקמות חיבור: ביתר לחץ דם ריאתי עורקי דפנות כלי הדם מתעבות וכלי הדם הופכים צרים.
פיתוח קליני עריכה
ריוסיגואט, כמעורר האנזים sGC, הוא מולקולה שפותחה כמרחיב כלי דם שאינו תלוי ב-NO (חנקן חמצני - חומר המצוי בריאות) לשם פעולתו. מספר מחקרים קליניים בדקו את יעילות ובטיחות ריוסיגואט במחקרי פאזה שלישית גדולים, רב-מרכזיים, אקראיים, כפולי סמיות ומבוקרי פלצבו (CHEST-1, PATENT-1) וכן מחקרי המשך למחקרים אלו (CHEST-2, PATENT-2)[3].
- אדמפס לחולי סיטף (CTEPH: יתר לחץ דם ריאתי טרומבואמבולי) שאינם מתאימים לניתוח או שהמחלה חזרה לאחר הניתוח: מחקר CHEST הראה כי לאחר 16 שבועות טיפול, ריוסיגואט שיפר משמעותית את התנגודת הריאתית ואת יכולת המטופלים לבצע פעילות גופנית[4]. מחקר CHEST-2 הראה כי השיפור במרחק ההליכה וההשתייכות לקבוצה התפקודית נשמר כעבור שנת טיפול בריוסיגואט כמו במחקר CHEST הראשון[5]. מחקר ההמשך הראה כי לאחר שנתיים טיפול בריוסיגואט ההישרדות היא 93% וכי יש קשר ישיר בין מרחק הליכה במשך שש דקות (6MWD), בין מדדים המצביעים על תפקוד הלב הימני ובין הישרדות. הטיפול בריוסיגואט נסבל היטב בקרב המטופלים ללא סימנים לתופעות לוואי חדשות[6].
- אדמפס לחולי יתר לחץ דם ריאתי עורקי: מחקר PATENT הראה כי לאחר 12 שבועות, ריוסיגואט שיפר משמעותית את היכולת לבצע פעילות גופנית, את התנגודת הריאתית, את ההשתייכות לקבוצה תפקודית, את הזמן להחמרה קלינית ואת מדד קוצר הנשימה[4]. במחקר PATENT-1 ארוך הטווח שנמשך שנה נמצא כי הטיפול בריוסיגואט נסבל היטב והוביל לשיפור מתמשך ביכולת לבצע פעילות גופנית וביכולת התפקודית[5]. מחקר ההמשך הראה כי לאחר טיפול של שנתיים, ריוסיגואט הוביל לשיפור מתמשך במרחק הליכה, בהשתייכות לקבוצה תפקודית ובמדדים המצביעים על תפקוד לב ימין. כמו כן נצפה קשר משמעותי בין מרחק הליכה, ערכי BNP, והשתייכות לקבוצה תפקודית לבין הישרדות. ריוסיגואט נסבל היטב בקרב משתתפי המחקר[6].
- אדמפס לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי שניוני למחלות רקמות חיבור: במחקרי PATENT נמצא כי בקרב מטופלים אלו, ריוסיגואט הוביל לשיפור מרחק ההליכה, השתייכות לקבוצה תפקודית, תנגודת ריאתית ואינדקס קרדיאלי. השיפור במרחק ההליכה וההשתייכות לקבוצה תפקודית נמשך גם בתום השנה השנייה לטיפול. הישרדות החולים אחרי שנתיים טיפול בריוסיגואט הייתה דומה לזו של חולים אידיופתים ועמדה על 93%. פרופיל הבטיחות של ריוסיגואט בקרב קבוצה זו זהה לזה של קבוצות הטיפול האחרות[7].
אופן הפעולה של ריוסיגואט עריכה
ריוסיגואט פועל בשני אופנים:
- מעורר ישיר של sGC ללא תלות ב-NO (חנקן חמצני).
- פועל בשיתוף עם NO המועט הקיים בריאות להפחתת הצמדת טסיות, הפחתת שגשוג תאי שריר חלק ולהרחבת כלי הדם הריאתיים.
NO (חנקן חמצני) מיוצר על ידי האנזים Endothelial NO synthetize – eNOS. רמתו של אנזים זה נמוכה בקרב חולי יתר לחץ דם ריאתי וכתוצאה מכך, בקבוצת מאובחנים זו, רמות ה-NO מופחתות וכך גם היכולת להרחיב את כלי הדם הריאתיים. NO פועל על השריר החלק המקיף את כלי הדם הריאתיים וגורם להרחבת כלי דם אלו במספר דרכים: האחת - NO נקשר לאנזים גואנילט ציקלאז sGC ומזרז את יצירת גואנוזין מונופוספט ציקלי, cGMP הגורם להרחבת כלי דם. המנגנון השני מופעל כאשר NO משפיע גם על שני גורמי מפתח בפתוגנזה (מחולל המחלה) של יתר לחץ דם ריאתי, ומפחית שגשוג של תאי שריר חלק הנמצאים סביב כלי הדם הריאתיים, ומעכב היצמדות טסיות.
דרך המתן בתחילת הטיפול (טיטרציה) עריכה
המינון ואופן הטיפול יותאמו לכל מטופל באופן אישי על ידי רופא מומחה בתחום יתר לחץ דם ריאתי.
המינון המקובל בדרך כלל הוא: להתחיל עם טבלייה אחת במינון של 1 מ"ג, שלוש פעמים ביום למשך שבועיים. את הטבליות יש ליטול שלוש פעמים ביום בהפרש של 6-8 שעות בין מנה למנה. הרופא יעלה את המינון כל שבועיים עד מנה מרבית של 2.5 מ"ג, שלוש פעמים ביום – מנה יומית מרבית של 7.5 מ"ג.
במקרה של תופעות לוואי או לחץ דם נמוך מאוד, הרופא ירשום ריוסיגואט במינון הגבוה ביותר המתאים למטופל. לחלק מהחולים מנות נמוכות, שלוש פעמים ביום יכולות להספיק. בשבועות הראשונים של הטיפול הרופא יבצע מדידות לחץ דם בפרקי זמן קבועים. מדידות לחץ הדם בתחילת הטיפול יסייעו לרופא לוודא שהמטופל מקבל את המינון המתאים לו.
במחקרים הקליניים שהתבצעו עם ריוסיגואט המינון הועלה בכל שבועיים ב 0.5 מ"ג, שלוש פעמים ביום בתנאי שלחץ הדם הסיסטולי היה גבוה מ-95 מ"מ כספית ובתנאי שהמטופל לא חש סימנים או סימפטומים של לחץ דם נמוך. אם לחץ הדם נמוך מ-95 מ"מ כספית יש להמשיך עם המינון הקיים בתנאי שהמטופל לא חש סימנים או סימפטומים של לחץ דם נמוך. אם בשלב כלשהו במהלך הטיטרציה לחץ הדם הסיסטולי נמוך מ-95 מ"מ כספית ובנוסף המטופל חש סימנים או סימפטומים של לחץ דם נמוך יש להפחית את המינון ב-0.5 מ"ג שלוש פעמים ביום.
התוויות-נגד בטיפול בריוסיגואט עריכה
אין ליטול ריוסיגואט אם[8]:
- המטופלת בהריון, מאחר שהשימוש בתרופה זו עלול להזיק לעובר. אם המטופלת היא אישה בגיל הפוריות העשויה להרות יש לבצע בדיקת הריון לפני תחילת הטיפול בריוסיגואט ובאופן שגרתי כל חודש במהלך נטילת התרופה וכן חודש לאחר סיום הטיפול. יש לוודא תוצאה שלילית בכל בדיקת הריון. המטופלת חייבת להשתמש באמצעי מהימן למניעת הריון במהלך השימוש בריוסיגואט, וכן חודש אחד נוסף לאחר סיום הטיפול;
- המטופל רגיש (אלרגי) לריוסיגואט או לכל אחד מהמרכיבים הנוספים אשר מכילה התרופה;
- המטופל נוטל תרופות מסוימות לטיפול ביתר לחץ דם עורקי-ריאתי (PAH) או תרופות לטיפול באין-אונות הנקראות מעכבי פוספודיאסטראז5 כמו: ורדנפיל, סילדנאפיל, טאדאלאפיל;
- המטופל סובל מבעיות חמורות בכבד (כשל כבדי חמור, Child Pugh C); 5. המטופל נוטל תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, בכאבים בחזה או במחלת לב הנקראות ניטרטים או תורמי תחמוצת חנקן (ניטריק אוקסיד) בכל צורה שהיא כגון אמיל ניטריט;
- המטופל סובל מלחץ דם נמוך לפני תחילת הטיפול בתרופה (לחץ דם סיסטולי [לחץ השיא בזמן התכווצות חדרי הלב] מתחת ל-95 מ"מ כספית).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ יתר לחץ דם ריאתי ב"ויקירפואה"
- ^ 1 2 עלון התרופה אדמפאס Riociguat
- ^ NIH: Riociguat for the Treatment of Pulmonary Arterial Hypertension
- ^ 1 2 New England Journal of Medicine: Riociguat for the Treatment of Pulmonary Arterial Hypertension
- ^ 1 2 Riociguat for the treatment of chronic thromboembolic pulmonary hypertension: a long-term extension study (CHEST-2)
- ^ 1 2 Predictors of long-term outcomes in patients treated with riociguat for chronic thromboembolic pulmonary hypertension: data from the CHEST-2 open-label, randomised, long-term extension trial
- ^ Riociguat for the treatment of pulmonary arterial hypertension associated with connective tissue disease: results from PATENT-1 and PATENT-2
- ^ אדמפס (Riociguat), עלון לרופא, אגף הרוקחות במשרד הבריאות
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.