ריפוי אוזנו של עבד הכוהן הגדול

ריפוי אוזנו של עבד הכוהן הגדול הוא אחד מהנסים של ישו, המופיע בבשורות הברית החדשה[1] אף על פי שאירוע כריתת אוזנו של עבד הכוהן הגדול מתועד בכל ארבע הבשורות: בשורת מתי כו:51, בשורת מרקוס יד:47, בשורת לוקס כב:51 ובשורת יוחנן יח:11-10, שמות המעורבים היחידים, מלכוס עבד הכוהן, ושמעון פטרוס תלמידו ובכיר שליחיו של ישו מוזכרים בבשורת יוחנן בלבד. ורק בשורת לוקס מציינת שישו ריפא את אוזנו של מלכוס עבד הכוהן.

"מעצרו של ישו" (היצירה בערך משנת 1500), נמצא במוזיאון אבורה בפורטוגל (Museu de Évora), המציג את ישו המרפא את אוזנו של עבד הכוהן הגדול במהלך מעצר.ו

בשורת לוקס (כב: 51-49) מתארת כיצד ישו מרפא את אוזנו של עבד הכוהן הגדול במהלך מעצרו של ישו בידי שליחי הכוהן הגדול, על מנת להביאו למשפט, לאחר שאחד מחסידיו של ישו, שמעון פטרוס כרת את אוזנו הימנית של העבד הכוהן ושליחו לעצור את ישו:

49 וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ רָאוּ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ הֲנַכֶּה בֶחָרֶב׃ 50 וַיַּךְ אֶחָד מֵהֶם אֶת־עֶבֶד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיְקַצֵּץ אֶת־אָזְנוֹ הַיְמָנִית׃ 51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה הַרְפּוּ וַיִּגַּע בְּאָזְנוֹ וַיִּרְפָּאֵהוּ׃

הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ב, פסוקים 49–51, בתרגום דליטש

במילים אחרות, כאשר חסידיו של ישוע ראו מה עומד לקרות, הם אמרו, "אדוני, האם עלינו להכות בחרבות שלנו?" ואחד מהם, שמעון פטרוס, הכה בחרבו את משרתו של הכהן הגדול, וכרת בכך את אוזנו הימנית. אבלא שישו ענה, "לא עוד, הרפו!" והוא נגע באוזנו של האיש ורפא אותו.

מאורע הריפוי הזה מתועד בבשורה מיד לאחר האירוע שבו נשק יהודה איש קריות את ישו, ועל ידי כך לפי אות מוסכם מראש, הסגיר אותו לידי המשלחת מאת מנהיגי הכוהנים שבאה לעצור את ישו (בשורת לוקס כ"ב 48-47)[2][3]. זהו הנס האחרון שביצע ישו, שדווח עליו בבשורות הקנוניות לפני צליבתו.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Bauckham, Richard (2006). Jesus and the Eyewitnesses: The Gospels as Eyewitness Testimony. Wm. B. Eerdmans Publishing. p. 195. ISBN 0-8028-3162-1
  2. ^ יוסף עמנואל לנדסמן, עינויי ישוע המשיח, קורות חיי ישוע המשיח, ירושלים: בית הוצאה לאור ינץ בע"מ,, עמ' 193-192
  3. ^ פ. לבר-טוב, ט' - סוף, בן האדם, חיי ישוע ופועלו, שניה, ירושלים: דולפין, 1968