ריקי לי ג'ונס
ריקי לי ג'ונס (באנגלית: Rickie Lee Jones; נולדה ב-8 בנובמבר 1954) היא זמרת-יוצרת, מוזיקאית וסופרת אמריקאית. פעילה בתחומי הפולק והפולק רוק, הג'אז, הרוק והבלוז. בעלת שני פרסי גראמי (פרס תגלית השנה ב-1980 וב-1990 עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר). בסקר שערך ערוץ VH1 בשנת 1999 נבחרה למקום ה-30 ברשימת מאה הנשים החשובות ברוק.[1]
 | |
| ריקי לי ג'ונס, 2007 | |
| לידה |
8 בנובמבר 1954 (בת 69) שיקגו, אילינוי |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות | מ-1979 |
| מקום לימודים |
Olympia High School |
| סוגה | פולק, פולק רוק, ג'אז, רוק ובלוז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה, פסנתר, קלידים מוזיקליים, סינתיסייזר |
| חברת תקליטים |
וורנר רקורדס, וורנר רקורדס |
| פרסים והוקרה |
פרס גראמי לתגלית השנה (1980) |
| http://www.rickieleejones.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שנים ראשונות עריכה
ריקי לי ג'ונס נולדה בשיקגו. בהיותה בת חמש עברה משפחתה לאריזונה ובגיל עשר עברה לאולימפיה, וושינגטון, שם עזב האב את משפחתו. בגיל 17 נרשמה ג'ונס לקולג' בטקומה ובגיל 18 עברה לבדה לווניס, שם למדה אנתרופולוגיה ומוזיקה.
במשך כחמש שנים הופיעה במועדונים קטנים, שרה חומרים שכתבה לבדה או עם בן זוגה באותה עת, מרק ווהן (שירם המשותף, "Weasel and the White Boys Cool" שולב באלבום הבכורה של ג'ונס). ב-1978 הכירה את טום וייטס במועדון הטרובדור והשניים הפכו לבני זוג לחיים וליצירה.
ראשית הקריירה 1979–1982 עריכה
במרץ 1979 ראה אור אלבום הבכורה שלה, "Rickie Lee Jones", בחברת וורנר ברד'רס. האלבום, בסגנון פולק רוק, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200, וכלל את השיר "Chuck E.'s in Love", שהגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100 והפך ללהיטה הגדול ביותר. שירים נוספים בתקליט זכו לפופולריות, בהם "Coolsville", "Last Chance Texaco" ו-"Young Blood".
חודש לאחר צאת האלבום הופיעה ג'ונס, שהייתה אז בלתי מוכרת כלל לציבור, בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" ובמסגרת מסע ההופעות הראשון שלה הופיעה בקרנגי הול ועל כריכת מגזין רולינג סטון. בטקס פרסי גראמי הייתה מועמדת לשיר הטוב ביותר (עבור "Chuck E.'s in Love") ולהופעה הנשית הטובה ביותר (עבור "Last Chance Texaco") וזכתה בפרס תגלית השנה.
ב-1980, בעקבות פרידתה מווייטס, כתבה ג'ונס את אלבומה השני, "Pirates", שראה אור ביולי 1981. האלבום זכה לשבחי הביקורת והקהל, והגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200. הוא זכה לדירוג של חמישה כוכבים במגזין רולינג סטון, וטיים מגזין נקב בו כתקליט הטוב ביותר לשנת 1982.
המשך הקריירה עריכה
ב-1983 עברה ג'ונס לפריז והחלה לפתח כיוונים אחרים ביצירתה, כגון ג'אז ואוונגרד.
בספטמבר 1984 ראה אור אלבומה השלישי, "The Magazine" בעל הסאונד הג'אזי, שסימן שינוי כיוון מתדמית זמרת הפופ לתדמית מתוחכמת יותר, העסוקה בחיפוש וגיבוש דרך אמנותית.
באותה תקופה החלה התמכרותה להרואין וקוקאין.
ב-1987 ערכה סיבוב הופעות ג'אזי בנורווגיה ובישראל ולאחריו שבה לקליפורניה. ב-1988 נישאה לפסקל נבט מאייר וילדה את בתה שרלוט.
ב-1989 ראה אור תקליטה "Flying Cowboys" בחברת גפן רקורדס. הניו יורק טיימס מנה את התקליט, אותו כינה "שרוי בחלומות של מיתולוגיה אישית", בין עשרת התקליטים הטובים ביותר לשנת 1989.[2] השיר הפותח את התקליט, "The horses", אותו חיברה עם בעלה, שולב בפסקול הסרט "ג'רי מגווייר".
הדואט שלה עם Dr. John בגרסת כיסוי לסטנדרט "Makin' Whoopee", ששולב באלבומו של Dr. John "In a Sentimental Mood", זיכה אותה בפרס גראמי שני עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר ל-1990.
בספטמבר 1991 ראה אור אלבומה "Pop Pop", שכלל גרסאות כיסוי לשירים במגוון סגנונות משירי טין פאן אלי ועד ג'ימי הנדריקס. האלבום הגיע למקום השמיני במצעד Contemporary Jazz של בילבורד. תקליטה הבא, והאחרון שהקליטה עבור גפן רקורדס היה "Traffic from Paradise" שראה אור ב-1993 וכלל חומר מקורי, פרט לביצוע של "Rebel Rebel" מאת דייוויד בואי.
בספטמבר 1995 ראה אור תקליטה "Naked Songs" שכלל גרסאות "אנפלגד" (כלומר בליווי אקוסטי בלבד, ללא ליווי כלים חשמליים או אלקטרוניים) לשירים מכל הקריירה שלה וגרסת כיסוי לסטנדרט "עלי שלכת".
ב-1997 התנסתה בהפקת תקליט מוזיקה אלקטרונית וטריפ הופ בשם "GHoSTYhead". בשנת 2000 הוציאה תקליט נוסף של גרסאות כיסוי, "It's Like This", שכלל שירים מאת הביטלס, מרווין גיי, ורנון דיוק, ג'ורג' גרשווין, הוגי קרמייקל, ליאונרד ברנשטיין ואחרים. האלבום זיכה את ג'ונס במועמדות לפרס גראמי עבור אלבום פופ מסורתי.
ב-2003 הוציאה את תקליטה "The Evening of My Best Day" בחברת הפקה עצמאית. התקליט כלל חומר מקורי בסגנונות רבים כגון ג'אז, גוספל, פולק קלטי, רית'ם אנד בלוז ורוק, בתזמור עשיר. בעקבות התקליט יצאה ג'ונס למסע הופעות ארוך ומוצלח.
ב-2005 ראתה אור אנתולוגיה (אוסף) בת שלושה דיסקים בשם "Duchess of Coolsville: An Anthology", שכללה את מיטב שיריה המוקלטים, קטעים מהופעות חיות וגרסאות ביתיות לשירים. את האנתולוגיה ליוותה חוברת מהודרת ובה מאמרים מאת טורי איימוס, רנדי ניומן, קווינסי ג'ונס ואחרים.
ב-2007 הוציאה יחד עם חבר ילדותה, לי קנטלון, את התקליט "The Sermon on Exposition Boulevard" שכלל שירים המבוססים על מילים מדרשות ישו ועיבודים של קטעים מן הברית החדשה לשפה עדכנית מאת קנטלון.
בנובמבר 2009 ראה אור תקליטה "Balm in Gilead" שכלל חומר מגוון ואירח אמנים אורחים רבים.
בספטמבר 2012 ראה אור תקליטה השלישי הכולל גרסאות כיסוי בלבד, בהן משל מיק ג'אגר, ניל יאנג, רובי רוברטסון, ואן מוריסון ועוד.
ביוני 2015, לאחר שעזבה את לוס אנג'לס ועברה להתגורר בניו אורלינס, ראה אור תקליטה "The Other Side of Desire". התקליט הופק באמצעות מימון המונים.
בקיץ 2010 הופיעה במסגרת פסטיבל ג'אז בים האדום באילת.[3] בדצמבר 2016 הופיעה בפסטיבל הג'אז בירושלים עם מבחר משיריה שעובדו במיוחד על ידי תומר בר ובליווי אנסמבל הצוללת הצהובה עם תומר בר, יוראי אורון, עופרי נחמיה ויעל שפירא.[4]
דיסקוגרפיה עריכה
אלבומי אולפן עריכה
| שנה | פרטי אלבום | מקום במצעדים[5][6][7] | הסמכות[8][9] (מכירות) | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| AU | US | US Jazz |
US Folk |
UK | |||
| 1979 | Rickie Lee Jones
|
1 | 3 | — | — | 18 |
|
| 1981 | Pirates
|
— | 5 | — | — | 37 |
|
| 1983 | Girl at Her Volcano (EP)
|
— | 39 | 36 | — | 51 | |
| 1984 | The Magazine
|
— | 44 | 20 | — | 40 | |
| 1989 | Flying Cowboys
|
— | 39 | — | — | 50 |
|
| 1991 | Pop Pop
|
— | 121 | 8 [A] | — | — | |
| 1993 | Traffic from Paradise
|
— | 111 | — | — | — | |
| 1995 | Naked Songs: Live and Acoustic
|
— | 121 | — | — | — | |
| 1997 | Ghostyhead
|
— | 159 | — | — | — | |
| 2000 | It's Like This
|
— | 148 | — | — | 185 | |
| 2001 | Live at Red Rocks
|
— | — | — | — | — | |
| 2003 | The Evening of My Best Day
|
— | 189 | — | — | — |
|
| 2007 | The Sermon on Exposition Boulevard
|
— | 158 | — | — | — | |
| 2009 | Balm in Gilead
|
— | — | — | 7 | — | |
| 2012 | The Devil You Know
|
— | 190 | — | — | — | |
| 2015 | The Other Side of Desire
|
— | 164 | — | — | — | |
| "—" האלבום לא הגיע למצעד זה | |||||||
אלבומי אוסף עריכה
| שנה | פרטי אלבום |
|---|---|
| 2005 | Duchess of Coolsville: An Anthology
|
| 2010 | Original Album Series
|
סינגלים עריכה
| שנה | שם | מקום במצעדים | אלבום | |||
|---|---|---|---|---|---|---|
| US | US Alt |
US Rock |
UK[12] | |||
| 1979 | "Chuck E.'s In Love" | 4 | — | — | 18 | Rickie Lee Jones |
| "Young Blood" | 40 | — | — | — | ||
| 1981 | "A Lucky Guy" | 64 | — | — | — | Pirates |
| "Pirates (So Long Lonely Avenue)" | — | — | 40 | — | ||
| "Woody and Dutch on the Slow Train to Peking" | — | — | 31 | — | ||
| 1984 | "The Real End" | 82 | — | — | — | The Magazine |
| 1989 | "Satellites" | — | 23 | — | — | Flying Cowboys |
| 2003 | "Second Chance" | — | — | — | — | The Evening Of My Best Day |
| 2009 | "Old Enough" | — | — | — | — | Balm in Gilead |
| 2015 | "Jimmy Choos" | — | — | — | — | The Other Side of Desire |
פרסים ומועמדויות עריכה
| שנה | ארגון | קטגוריה | פרויקט | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 | פרס גראמי | אלבום הפופ העממי הטוב ביותר | Pieces of Treasure | מועמדות | [13] |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ריקי לי ג'ונס
ריקי לי ג'ונס, ברשת החברתית פייסבוק
ריקי לי ג'ונס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריקי לי ג'ונס, סרטונים בערוץ היוטיוב
ריקי לי ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר אייטונס (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר ספוטיפיי
ריקי לי ג'ונס, באתר Last.fm (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר AllMusic (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר דיזר
ריקי לי ג'ונס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Discogs (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Songkick (באנגלית)- ריקי לי ג'ונס, באתר Genius
ריקי לי ג'ונס, באתר בילבורד (באנגלית)
לילית וגנר, גוֹ ריקי, באתר "ידיעות אחרונות", 14 בדצמבר 2016- דף עובדות, באתר Rock on the Net
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ רשימת מאה הנשים החשובות ברוק של VH1
- ^ רשימת עשרת התקליטים הטובים ביותר ל-1989, באתר הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 1989
- ^ פסטיבל ג'אז 2010 - ריקי לי ג'ונס
- ^ ריקי לי ג'ונס & לא סטנדרטים, באתר הפסטיבל
- ^ "US Charts > Rickie Lee Jones". Billboard.
- ^ "US Charts > Rickie Lee Jones". Allmusic. נבדק ב-10 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UK Charts > Rickie Lee Jones". The Official Charts Company.
- ^ "US Certifications > Rickie Lee Jones". Recording Industry Association of America.
- ^ "Certified Awards Search: Rickie Lee Jones". British Phonographic Industry. אורכב מ-המקור (To access, user must enter the search parameter "Rickie Lee Jones" and select "Search by: Keyword", with the other two set to "All") ב-4 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rickie Lee Jones Sets Tour". Billboard. 27 באוקטובר 2003.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New Releases: June 23, 2015". Pause&Play.
- ^ Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 289. ISBN 1-904994-10-5.
- ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com