ריק הול

רו אריסטר "ריק" הולאנגלית: Roe Erister "Rick" Hall[1]; ‏31 בינואר 1932 - 2 בינואר 2018) היה כותב שירים ומפיק מוזיקלי, מייסדם ומנהלם של אולפני FAME במאסל שולס, אלבמה. הצליל שיצר, אשר כונה "הסאונד של מאסל שולס" השפיע על סוגות מוזיקת הנשמה, הרוק הדרומי, ההרית'ם אנד בלוז והקאנטרי. הול סייע לקריירות של פרסי סלדג', אוטיס רדינג, וילסון פיקט, אריתה פרנקלין, אטה ג'יימס, להקת האחים אולמן ועוד. ב-1971 נבחר ל"מפיק השנה" על ידי כתב העת בילבורד ב-1985 נבחר ל"היכל התהילה המוזיקלי של אלבמה", ב-2014 זכה בפרס גראמי למפעל חיים.

ריק הול
Rick Hall at FAME Recording Studios crop.jpg
לידה 31 בינואר 1932
מחוז טישומינגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בינואר 2018 (בגיל 85)
מאסל שולס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת נשמה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מפיק מוזיקלי, מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הגראמי של חבר הנאמנים (2014)
  • Jack Emerson Lifetime Achievement Award for Executive (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייו המוקדמיםעריכה

נולד בחווה חקלאית בצפון-מזרח אלבמה. בגיל 4 אירעה בחצר ביתו תאונה נוראה כאשר אחיו הצעיר בשנה נפל תוך כדי משחק לדלי מי כביסה רותחים שהונח במקום על ידי אמם. האח נפטר כעבור ימים אחדים והאם עזבה את המשפחה. שמועות מאוחרות דיווחו שעבדה כפרוצה. הול נותר להתגורר עם אביו בעוני ולימד את עצמו לנגן בגיטרה. כאשר בה העת להתגייס למלחמת קוריאה סירב הול להתגייס כסרבן מצפוני וכתחליף הוצב כנגן במשמר כבוד של הארמייה הרביעית. בשנת 1957 אירעו לשול שתי טרגדיות בזו אחר זו. אשתו מזה שנה וחצי נהרגה בתאונת דרכים, שעה שהול נהג ושבועיים לאחר מכן נהרג אביו בהתהפכות טרקטור. עקב כך שקע הול בדיכאון קליני ואלכוהוליזם. את זמנו הקדיש רק לכתיבת שירים. את שיריו ביצעה להקה בה היה שותף גם ביל שריל, הול ניגן בלהקה בגיטרה בס. ב-1959 הקימו שריל והול, יחד עם חבר בשם טום סטאפורד, אולפן הקלטות בעיר פלורנס, הסמוכה למאסל שולס. לאולפן הם קראו Florence Alabama Music Enterprises ובקיצור: FAME. את היוזמה עודד המפיק סם פיליפס, שהיה אף הוא יליד האזור. אולם עד מהרה נוצר קרע בין הול לבין שני שותפיו, על רקע הפרפקציוניזם של הול. לפיכך פרש הול מהשותפות והקים את האולפן במבנה מחסן טבק נטוש.

אולפני FAMEעריכה

  ערך מורחב – אולפני FAME

באמצע שנות השישים הפך האולפן הנידח למרכז הפקה של להיטי מוזיקת נשמה. מפיקים כג'רי וקסלר ופלטון ג'רוויס הביאו את אמניהם להקליט במקום, שבו עבדו בהרמוניה אפרו-אמריקאים ולבנים בתקופה שבה שלטה עדיין מדניות ההפרדה הגזעית (סגרגציה). שתי קבוצות של נגני אולפן קבועים של האולפנים, חטיבת כלי נשיפה (Muscle Shoals Horns) וחטיבת קצב ( Muscle Shoals Rhythm Section שנקראו גם The Swampers‏[2]), השתתפו בהקלטת מאות שירים ויצרו צליל ייחודי ומזוהה.

ב-1967 נערכה באולפני FAME הקלטת תקליטה פורץ הדרך של אריתה פרנקלין (I Never Loved a Man (the Way I Love You. במהלך ההקלטות הטריד אחד מנגני האולפן את הזמרת. בתגובה דרש בעלה את פיטוריו של הנגן. הול סירב. על רקע זה פרץ סכסוך בין ג'רי וקסלר, מנהלה של פרנקלין בחברת אטלנטיק רקורדס לבין הול, דבר שהוביל לניתוק קשרי העבודה הפוריים בין אטלנטיק רקורדס לאולפנים. יתרה מזו, ב-1969 פרשו חלק מנגני האולפן של FAME והקימו את Muscle Shoals Sound Studio, בעידודו של ג'רי וקסלר שהעביר אליהם את אמניו.

הול חתם על הסכם הפצה עם קפיטול רקורדס ועבר להקליט בעיקר מוזיקת קאנטרי, שגם את צלילה שינה והוסיף לו חטיבת כלי נשיפה. ב-1971 זכה להוקרה ונבחר ל"מפיק השנה" על ידי כתב העת בילבורד.

ב-2013 ראה אור הסרט התעודי Muscle Shoals המגולל את סיפור האולפנים. ריק הול הוא המרואיין הראשי בסרט.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי הקרדיט לשירו pink high heel shoes
  2. ^ השם מופיע בשיר Sweet Home Alabama בשורה "Now Muscle Shoals has got the Swampers"
  3. ^   "Muscle Shoals", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)