רישיון טיס הוא מסמך רישוי חוקי המנופק על ידי רשות התעופה המקומית המאפשר לנושא התעודה לשמש כטייס בכלי טיס על פי הגבלות והגדרים הרלוונטיים למסמך. הסטנדרט המינימלי למתן, מעקב ובקרה על רישוי בכל המדינות החתומות על אמנת שיקגו, מתואר בנספח 1 – רישוי כוח אדם.

היסטוריה עריכה

תמונות של רישיונות טיס

הקלוב התעופה הצרפתי (אנ') שנוסד בשנת 1898, החל להנפיק רישיונות טיס לחלוצי תעופה (אנ') כחלק ממאמצי הקלוב בקידום התעופה, אלה ניתנו בעיקר לטייסי כדורים פורחים או טייסי דאונים למיניהם. רישיונות טייס הוענקו בעיקר לאחר המצאת מנוע מטוס (אנ') בשנת 1903. בשנת 1910 החל הקלוב גם להנפיק רישיונות לטייסי מטוסים, ביניהם לואי בלריו, אנרי, מוריס פרמן (אנ') והאחים רייט.

קלוב התעופה המלכותי (אנ') (נוסד בשנת 1901) החל גם הוא להנפיק תעודות ורישיונות טיס לחלוצים בשנת 1910. ביניהם, היו חלוצי התעופה ג'ון מור-בראבאזון – הבריטי הראשון שטס בבריטניה, צ'ארלס רולס – ממקימי חברת רולס-רויס, קלוד גרהם-וויט – שטס את טיסת הלילה הראשונה, וסמואל קודי – חלוץ בטיסת דאונים כבדים.

קלוב התעופה האמריקאי (נוסד ב-1905) החל להנפיק רישיונות בשנת 1911, כאשר הראשון שקיבל רישיון זה היה גלן קרטיס טייס חלוץ ומקים חברת קרטיס מטוסים ורכב – מיצרניות המטוסים הראשונות בעולם.

רישיון טיס, במיוחד בשנים הראשונות לאחר הטיסה הראשונה של האחים רייט, היווה מעין תעודת יוקרה, שלא היו לה משמעויות חוקיות. תעופה בשנים אלו היה עסק מסוכן עם מטוסים קלים ביצור ידני, ידע מועט במדעי התעופה. אבל עם העלייה בפופולריות התעופה, ועלייה בשיעור הרוכשים של מטוסים, עלה גם שיעור התאונות הקטלניות, ולכן מדינות החלו לאסור טיסות ללא רישיון. אם כי לרוב לקבלת רישיון לא היו דרישות מחמירות במיוחד. בארצות הברית לדוגמה, היה די להמריא, לטוס בתבנית בצורה של הספרה שמונה (8) תוך שמירה על גובה, ולבצע נחיתה.

עם חלוף השנים קמו להם גופים וסטנדרטים שונים להכשרת צוותי אוויר ומתן רישוי, מה שהביא לאי עקביות ברמת הטייסים המוכשרים בין המדינות. הואיל ורצו להסדיר את יכולתם של הטייסים לטוס בין מדינות, נדרש סטנדרט אחיד לתחום. הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה היוותה את הגורם המגשר לפני שנת 1947, אבל עדיין היה צורך בגוף רגולטורי סדור. ועם כניסתה לתוקף של אמנת שיקגו, הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית ממלא תפקיד זה.

מאפיינים עריכה

סוגי רישיונות עריכה

רישיונות טיס מחולקים למספר רמות בשביל להגביל טייסים למסגרות טיסה וסוג כלי טיס.

רמות רישיונות טיס לפי שעות טיסה, כישורים והרשאת עבודה:

סוג רישיון תיאור תנאים בישראל הערות
טייס מתלמד חניך שיכול להטיס מטוס על פי תוכניתי ההכשרה ובפיקוח של מדריך טיס הנמצא אתו בתא, או מפקח עליו אם החניך מבצע טיסת יחיד (סולו). העדר הרשעות פליליות, מעבר בדיקה רפואית
טייס פרטי אדם המוסמך לשמש כטייס או טייס משנה בכלי טיס לאחר שצבר כמות שעות טיסה מינימלית. כלי הטיס המותר לכל טייס מוגדר ברישיונו. טייס פרטי יכול להטיס רק טיסות פרטיות, ואינו מורשה להטיס בשכר או כטייס בטיסה מסחרית. טייס פרטי יכול לטוס בתנאי טיסת ראייה במזג אוויר טוב וראות טובה שמאפשרת לו לנווט על פי נקודות ציון קרקעיות. טייס פרטי רשאי לצבור שעות טיסה ולעבור הכשרה לרישיונות והגדרים מתקדמים יותר. מעבר בחינה תאורטית, צבירת שעות טיסה מינימליות, קבלת תעודת מפעיל רדיו טלפון, מעבר מבחן מעשי בטיסה (בדרך כלל מתבצעים שני מבחנים).
הגדר מכשירים שלב ברישיונו של טייס פרטי מעבר שלב זה מאפשר לטייס לטוס בתנאי מכשירים ללא ראות החוצה והסתמכות על מכשירי ניווט כגון GPS. צבירת שעות טיסה מינימליות, ביצוע מבחנים עיוניים, ביצוע מבחנים מעשיים.
הגדר רב מנועי שלב נוסף ברישיונו של טייס. מעבר שלב זה מאפשר לטייס להטיס מטוס בעל יותר ממנוע בודד.
טייס מסחרי טייס שהמוסמך לשמש כטייס או טייס משנה גם בשכר או בטיסה מסחרית.
טייס תובלה בנתיבי אוויר רשאי לשמש כטייס פרטי ומסחרי גם במטוס המופעל בטיסה מסחרית שמשקלו הכולל עולה על 5,700 ק"ג;
מדריך טיס רשאי להדריך לצורך קבלת רישיון טיס.
רישיון ATPL הרישיון בדרגה הגבוהה ביותר בתחום התעופה האזרחית, ומקנה את הזכות לשמש כקברניט בנתיבי טיסה בנלאומיים.

טייס ישראלי זכאי להיות חבר באיגוד הטייסים הישראלי אם הוא מחזיק ברישיון טיס מסחרי בר תוקף ומתפרנס מעבודתו כטייס.

סוגי כלי טיס עריכה

רישיונות מוגבלים לרוב לסוגי כלי טיס עליהם עבר הטייס הכשרה ויש דרישות להכשרה נוספת בשביל קבלת רישיון על סוג כלי טיס נוסף.

דגמי כלי טיס עריכה

טייס לא יכול לגשת לכל כלי טיס בקטגוריה שמתאימים לסוג הרישיון ברשותו, עליו להיות מוסמך על כלי הטיס הספציפי, לעיתים עד לרמת התת-דגם. זה כולל הכשרה של מספר שעות – בהתאם למורכבות ההסבה, וחתימה של מדריך המוסמך על אותו כלי הטיס.

שמירה על רישיון וכישורים עריכה

טייס שקיבל רישיון עליו להוכיח את שימושו ברישיון על ידי צבירת שעות טיסה מינימלית בשנה וביצוע מבחן רמה (על ידי מדריך מוסמך) פעם בשנתיים. זה חל גם על הסמכות על דגמי כלי טיס ספציפיים. כלומר אם טייס מוסמך על שני דגמי מטוסים שונים, הוא אמור לצבור שעות ולעבור מבחן רמה בשני הדגמים. אם טייס לא מגיע לכמות מינימלית של שעות, הוא יכול לאבד את הסמכתו ואם הוא לא טס כלל במשך זמן ממושך, רישיונו נשלל אוטומטית.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא רישיון טיס בוויקישיתוף