רלי דה פריס
רלי דה פריס (נולדה ב-8 ביוני 1952) היא אמנית ואדריכלית נוף ישראלית. יצירותיה עוסקות בשאלות של מקום, מרכיבי מרחב הזמן שלו והיבטיהם הגאופוליטיים, הפיזיים והתרבותיים.
 | |
| לידה | 8 ביוני 1952 (בת 71) |
|---|---|
| מקום לימודים | הטכניון, אוניברסיטת תל אביב |
| תחום יצירה | פיסול, מיצב |
| זרם באמנות | אמנות עכשווית |
| בן או בת זוג |
דוד דה פריס  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דה-פריס נולדה בישראל בשנת 1952. למדה אמנות ותפאורה באוניברסיטת תל אביב וארכיטקטורה בטכניון. מתגוררת בתל אביב. נשואה לדוד דה פריס. בתה, רותי דה פריס, היא אמנית ומורה לאמנות.
יצירתה עריכה
עבודותיה של דה-פריס עוסקות בחקר המקום, בכוחות הפועלים עליו ובתוכו, ובזיקות בין מרכיבים טבעיים, גאולוגיים ובוטניים לבין היבטים פוליטיים ותרבותיים. היא בונה מיצבים הכוללים פיסול, רישום, כתיבה ועוד שלל טכניקות וחומרים. עבודותיה, רובן ככולן, ממוקמות באופן מודע בקו אופק טבעי ולא מונומנטלי או מעל לגובה העיניים.[1] עבודותיה מושתתות על ידע ועל המתח שבין הידע לבין המבט.[2]
תערוכת היחיד הראשונה של דה-פריס התקיימה ב-1993 בגלריה נגא לאמנות עכשווית בתל אביב, ונקראה "תלכידים", במסגרתה הציבה סדרת פסלים אשר הונחו ברובם על הרצפה, והיו עשויים חומרים מחוספסים וקשים כמו חצץ, מלט ואספלט.[1]
תערוכתה המוזיאלית הראשונה הייתה "רקונסטרוקציה בשלושה חלקים" במוזיאון ינקו דאדא שבעין הוד בשנת 1994. דה-פריס השתמשה בשלושת חללי המוזיאון – האכסדרה, המרפסת וגרם המדרגות - כבמעין מעבדה, בה הציבה מכשירי מדידה כגון שעונים, מדחום ומיקרומטר. כמו בפרויקטים רבים ונוספים של האמנית, גם בתערוכה זו ביקשה להתייחס למקום הגאוגרפי בו יצרה וגם לעברו הטופולוגי, הטופוגרפי והפוליטי.[3] שם התערוכה אפוא נועד להצביע על פעולה של שחזור וניסיון לחזור למצב קודם. עבודתה למעשה הציעה קריאה של השתלשלות האירועים שהתרחשו במרחב שבו ממוקם המוזיאון; כפר עין הוד נבנה על יסודותיו של הכפר הערבי עין ח'וד, ותושביו גורשו ב-1948. האזור הפך לכפר אמנים על ידי ינקו דאדא ב-1953. העבודה של דה-פריס ביקשה אם כן להוות מוזיאון אלטרנטיבי להיסטוריה של המקום שנדחקה ושלדעת האמנית אינה נוכחת בהוויית המקום. האתר כמו הפך לשדה ניסוי ומחקר של האירועים והנתונים וביקש להמשיך את פענוחם במקום לנסות לטשטשם.[3]
במאה ה-21, ניתן לראות ביצירתה של דה-פריס שלוש תמות עיקריות, שמהוות פרויקטים ארוכי טווח המורכבים ממגוון עבודות: ממזרח לים התיכון (קו רוחב 32), צמחים וערימות בנייה.
ממזרח לים התיכון עריכה
ב-2011 הציגה דה-פריס תערוכת יחיד במשכן לאמנות בעין חרוד, באוצרותה של גליה בר אור בשם "אוריינטציה2".[4] במסגרת מיצב זה, התייחסה לקו רוחב 32 – ממזרח לים התיכון. האמנית סימנה חתך רוחב מהים התיכון המזרחי, סימון הפוך מהמבנה הפיזי האינטואיטיבי, ובכך הציעה קריאה אלטרנטיבית של החלל.
קמר עריכה
בדצמבר 2017, לאחר קריאתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן להחרים את אום-אל פחם ואת עסקיה,[5] יצאה קריאה בעיתון "הארץ" לפקוד את החנויות והמסעדות באום אל פחם כתרומה לכלכלה המקומית. בתקופה זו נסעה דה-פריס לאום אל פחם וביקרה בעיר במשך חודש. באותו קו המאפיין את עבודותיה, ביקשה האמנית להתייחס לסביבה בה היא יוצרת ובנתה עבודה בגלריית אום אל פחם, אשר בבסיסה עמדו החומר והגאולוגיה.[6] במסגרת העבודה, יצרה האמנית מבנה קמור של שכבות סלע אשר התרוממו עקב לחץ של כוחות טקטוניים (אשר קרוי "קמר"). הקמר שעליו בנויה אום אל פחם תחום בין שני קווים, כביש ואדי עארה ממערב וגדר ההפרדה ממזרח.[7] האמנית יצרה ייצוג של הקווים, גבולות הגזרה, אשר מבוסס על קימורי הטבע. דה-פריס ביקשה להתייחס אפוא למקום הגאוגרפי וחומריו ולא לייצוג המקום ותושביו, אולם בסופו של דבר גם חיפשה את ההדהוד החומרי על האנושי. במסגרת תערוכת "קמר" הציגה מספר יצירות בחלל, ביניהן היצירה "המסננת הגדולה": חלקיקי סלעים של גיר ודולומיט, חומרי היסוד המרכיבים את הקמר של אום אל פחם, אשר מביעים זמן גאולוגי רחוק, נאספו ופוררו עד לחול.[8] על גרגרי הסלעים חלו תנועות חיצוניות במשך מיליוני שנים שהטביעו עליו את חותמן, כמו תנועות מים או רוח, ואותן היסטוריות ארוכות הגלומות באבן סוננו ומוינו למספר שכבות. האמנית ביקשה להתבונן בשינויים הגאולוגים המתמידים שחלים בעולם וספציפית באזור אום אל פחם.
צמחים עריכה
במסגרת פרויקט ארוך טווח זה ביקשה דה פריס להתמקד בנוכחות של הצמחים בחלל, לספק ידע על התנהגותם של צמחים והשפעותיהם על מקום, גאוגרפיה, דמוגרפיה, תרבות וזהות. היא בחנה את הנסיבות בהן גדלים הצמחים ואת המבנים הבוטניים אותם הם יוצרים כדי לשרוד.[2]
כך לדוגמה, בעבודתה "מבוכת הצמחים" משנת 2006 אשר הוצגה בתחנת הכוח רידינג, יצרה האמנית מבוך צמחי אשר התפשט על הכביש שמחוץ לבניין תחנת הכוח ועד למבואה שבתוכו. בפרויקט נוסף משנת 2019 בשם "הלחשנית" אשר הוצגה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, התחקתה האמנית אחר צמח "הלחשנית", עכובית הגלגל (בערבית, عكوب [עַכּוּבּ]) המשמש למאכל במטבח הפלסטיני והוגדר לפני כ-15 שנה כצמח מוגן ישראלי. דה-פריס יצרה מיצב וידאו על שלושה מסכים: הראשון, כתבה טלוויזיונית בעניין המאמצים של הרשויות הישראליות למנוע מנשים פלסטיניות לקטוף את הצמח; השני, עלה הצמח המתגלגל ברוח, והשלישי, טקסט המערב את שני הנרטיבים המתחרים והסותרים.
ערימות בנייה והרס עריכה
במסגרת נושא זה ביקשה האמנית להתייחס לאופן בו ערימות הופכות לחלק מהנוף – ערימות כמושג וכאובייקט פיזי, המשקף מצב בתוך הנוף. מחקרים רבים שערכה לגבי מושג זה, כמו גם טקסטים ספציפיים שפרסמה, ביקשו לבאר את רעיון הערימה.
השכלה עריכה
- 1981-1977 - תולדות האמנות ותפאורה לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב
- 1980-1976 - לימודי אמנות - רפי לביא
- 1998-2000 - לימודי הנדסה ואדריכלות נוף, בר גיורא, הרצליה
- 2007-2002 - אדריכלות נוף ותכנון ערים (Landscape Architecture -B.L.A), הטכניון, חיפה.
תערוכות יחיד נבחרות עריכה
- 1993 - "תלכידים", נגא גלריה לאמנות ישראלית עכשווית, תל אביב
- 1994 - "מיצב: רקונסטרוקציה בשלושה חלקים", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
- 1997 - "חתך רוחב", גלריה הקיבוץ, תל אביב
- 1998 - "פיזי, מדיני, כלכלי", משכן לאמנות, עין חרוד
- 2009 - "עכובית הגלגל וחברת העשבים הרעים", גלריה זוכרות, תל אביב
- 2010 - "גם מצפנים מתהפכים, אני אומרת לך", בית האמנים, תל אביב
- 2010 - "להזיז את כביש החוף", בית האדריכל, יפו
- 2010 - מקום ומישורי אי-התאמה: עבודת חלון. ב"סטודיו "רחוב הרכבת 2, תל אביב.
- 2011 - "אוריינטציה2", מוזיאון עין חרוד.
- 2013 - "כיפה לבנה". חלק ראשון של פרויקט המישור המכופף, במסגרת פסאז' אלנבי 94, תל אביב
- 2017 - "ניסויים פשוטים בפיזיקה" גלריה הלובי, תל אביב
- 2018 - "קמר" גלריית אום אל פחם, אום אל פחם
- 2021 - "גרגר", מיצב /גן גלריה אוניברסיטאית, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה
- 1980 - "פנים חדשות" באוצרות רפי לביא, גלריה שנער, תל אביב
- 1996 - "שלום חבר", גלריה אבו כביר, תל אביב
- 2000 - "ירוק - לא בטון: אמנות ואקולוגיה", בית ביאליק, תל אביב
- 2006 - "מירחוב ג'יסר א-זרקא- קיום אפשרי בקו רוחב". בתערוכה: "נופים מן השוליים": שונות תרבותית והחלשה חברתית כנושאים בעבודות גמר של בוגרי המסלול לאדריכלות נוף בטכניון. בית האדריכל, יפו
- 2006 - "מבוכת הצמחים", בתוך: מיצב "גנים חשופים" בתערוכה "הווה עכשיו: אמנות הארץ 5", מתחם תחנת הכוח רדינג א', תל אביב.
- 2009 - "גלגל בשדה" בתוך: "גלויות מעזה, גלויות לעזה", זוכרות, תל אביב.
- 2009 - "ארט טי אל וי," הביאנלה לאמנות של תל אביב
- 2010 - "תוכנית שתילה", בתערוכה: "קובייה לבנה, קובייה שחורה", CCA. המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2011 - "אוהלי א-תחריר" בתערוכה ניסוי כלים # 8 פסטיבל אמנות רב-תחומית, בית הצעירים העירוני, תל אביב
- 2011 - "דורשים מרחב" בבית הספר לאמנות-המדרשה, מדרשת בית ברל, בית ברל
- 2014 - "War Rug", תערוכה קבוצתית, בית האמנים תל אביב
- 2014 - "Unconsciousness of Technology", תערוכה קבוצתית וכוללת רזידנסי, פורטו, פורטוגל
- 2015 - "התערוכה החקלאית" מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה
- 2015 - "א-תר.", גלריה חנינא, יפו
- 2019 - "פרחי ארצנו", המרכז הדיגיטלי בחולון
- 2019 - סלע אדם, מוזיאון לאמנות בת ים "מובי", בת ים
- 2020 - צמחים חושבים – הגלריה האוניברסיטאית, תל אביב.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רלי דה פריס (באנגלית)- רלי דה פריס באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- "האם תערוכה של אמנית יהודייה באום אל פחם יכולה להיות לא קולוניאליסטית?", שאול סתר, הארץ, אמנות, 2017
- הרצאה של רלי פריס לגבי מושג הערימה בכנס הלקסיקון ה-14, אוניברסיטת תל אביב, 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ברוך ברליך, "יצירה בשטח הפקר - ראיון עם רלי דה פריס", דבר, 21 במאי 1933
- ^ 1 2 הצהרת אמן, באתר הבית של האמנית
- ^ 1 2 סורין הלר, רקונסטרוקציה ב-3 חלקים, 1994
- ^ אוריינטציה2, משכן לאמנות עין חרוד
- ^ השר ליברמן: "קורא לחרם על ואדי ערה, הם לא רצויים כאן", באתר מעריב אונליין, 10 בדצמבר 2017
- ^ שאול סתר, "ליברמן, תלמד את החומר", גלריה שישי, 29 בדצמבר 2017.
- ^ קמר, באתר הבית של האמנית
- ^ עדי שורק, "מה נקרם ברקמת הקמר", ערב רב, 8 בפברואר 2018