פתיחת התפריט הראשי

רָמוֹת הַשָּׁבִים הוא יישוב במועצה אזורית דרום השרון הנמצא מדרום מזרח למחלף רעננה דרום. רמות השבים נוסד ב-19 בנובמבר 1933 על ידי יהודים שנמלטו מגרמניה במסגרת העלייה החמישית.[2]

רמות השבים
הכניסה לרמות השבים
מחוז המרכז
מועצה אזורית דרום השרון
גובה ממוצע[1] ‎61 מטר
תאריך ייסוד 1933
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 1,730 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.5% בשנה עד סוף 2018
http://www.ramot-hashavim.org

היסטוריהעריכה

מאפייני דמוגרפיית המתיישבים חייבו מבנה ארגוני חדשניעריכה

המתיישבים ברמות השבים היו שונים ממתיישבי מרבית המושבים והקיבוצים במספר מאפיינים: רובם היו מבוגרים יחסית, עם ילדים, בעלי מקצועות חופשיים, ללא ניסיון בחקלאות וחפים מאידאולוגיה סוציאליסטית.[3] בין המייסדים הראשונים היו 29 סוחרים, 17 רופאים, בעלי מקצועות חופשיים נוספים וחקלאי אחד,[4] הם פעלו להקמת מבנה ארגוני מיוחד כמענה למאפייני האוכלוסייה. המתיישבים בחרו לעסוק בחקלאות, הם היו בעלי אמצעים כספיים בזכות הסכם העברה (ה"טרנספר"), ללא תנועה מיישבת שתתמוך בהם, ולא קיבלו קרקעות מהקרן הקיימת לישראל. לאור נתונים אלו, להקמת יישוב שיתקיים רק מחקלאות[5] נדרשה רמת שיתוף פעולה גבוהה, אך לא גבוהה מדי. בהתאם, בחרו המייסדים את המבנה הארגוני לכפר.

 
מראה הכפר ב-1/5/1937

את הפתרון הארגוני מצאו בתורתו של דייוויס טריטש.[6] טריטש ליווה את תושבי רמות השבים ואף חיבר את המנשר הראשון שהציע לעולי גרמניה להצטרף ליישוב.[7] תוכניתו מומשה בעזרתו של אריך מוזס. מלכתחילה הוקמו בנפרד וועד הכפר שדאג לנושאים המוניציפליים, וקואופרטיב חקלאי בשם אל-על. המבנה הארגוני הייחודי של רמות השבים, "כפר שיתופי", אומץ על ידי יישובים רבים של האיחוד החקלאי.

בזכות הסכם הטרנספר[8] יכלו המייסדים לרכוש אדמות, לבנות בתים מודרניים ולממן את הקמת הקואופרטיב שדאג לכל נושאי החקלאות. כמעט כל התושבים גידלו תרנגולות, בודדים עסקו גם בגידול ירקות, והיו גם רפתן אחד ובעל מלון אחד. קואופרטיב אל-על תמך בלולנים ותחומי פעילותו כללו הקמת מחסן תערובת ומדגרה, רכישה מרוכזת של מזון לעופות והפצתו למשקי החברים, שיווק משותף של הביצים והעופות ושכירת מדריך מקצועי בעל ניסיון בגידול עופות. בשונה ממושבים, לא הונהגה ערבות הדדית, אבל החברים עזרו לחבריהם כמו למשל בנשיאה משותפת בהפסדים שנגרמו למספר משקים ממגפת הניוקאסל שחיסלה לולים שלמים.

הוועדה המייסדתעריכה

בעידודם והדרכתם של מוזס וטריטש התארגנו ארבעה עולים מגרמניה ("הוועדה המייסדת") ומכספם הפרטי רכשו 300 דונם, קנו חומרי בניין להקמת כ-30 משקים ולהזמנת אפרוחים – מבלי שהיו להם מועמדים להתיישבות.[9] הארבעה אפילו חתמו על שטרות מבלי שהיה להם כל כיסוי. הם היו משוכנעים שיש להתחיל בעשייה בשטח עוד לפני ההכנות הארגוניות והמשפטיות. הם פעלו במהירות: בסוף ספטמבר 1933 החליטו ארבעת חברי הוועדה המייסדת להקים כפר וכבר ב-31 בדצמבר באותה השנה נקלטו בכפר האפרוחים הראשונים! במבט לאחור, במלאת עשור לרמות השבים התייחס אחד מחברי הוועדה המייסדת "לקלות הדעת הפנטסטית" שבה לקחו על עצמם ארבעת היוזמים התחייבויות גדולות ללא כיסוי.[10]

תרבותעריכה

מיום היווסדה העלתה רמות השבים על נס את חשיבות התרבות בחיי הקהילה. כבר בשנים הראשונות התקיימו בכפר נשפי פורים מושקעים, חוג דרמטי, הרצאות בתחומים רבים וקונצרטי תקליטים. לכבוד הקמת התזמורת הפילהרמונית בדצמבר 1936 הגיע לארץ המנצח הדגול ארטורו טוסקניני. בביקורו ברמות השבים טוסקניני התרשם מאד מכך שהתושבים, אחרי יום עבודה מפרך, התכנסו במחסן התערובת של אל-על לשמיעת קונצרטי תקליטים. בעקבות זאת יוזמי הקמת התזמורת הפילהרמונית העניקו למנצח הנודע חלקת פרדס ברמות השבים. על חלקה זו הוקם ב-1939 בית העם של הכפר.[11]

לאחר הקמת המדינהעריכה

עם סיום מלחמת השחרור צורפו ליישוב מקצת מאדמות הכפר אבו כישכ[12] אשר גבל ברמות השבים. משנת 1951, במשך למעלה מחמישים שנה, רמות השבים הייתה מועצה מקומית עצמאית. עד שנות ה-60 של המאה ה-20 רוב התושבים התפרנסו מחקלאות. בשנת 2003, במסגרת התוכנית הכלכלית לצמצום מספר הרשויות המקומיות בישראל, חרף התנגדות התושבים, המועצה המקומית רמות השבים בוטלה והיישוב צורף למועצה אזורית דרום השרון והוקם לו ועד מקומי. הבעלות על מבני הציבור הועברה למועצה אזורית דרום השרון.

הנוער של רמות השבים פעיל מאד במסגרת תנועת הנוער של האיחוד החקלאי. רבים מהבוגרים מתנדבים לשנת שירות.

לקריאה נוספתעריכה

  • פטר לירס: רמות השבים 1933–1973, הוצאת המועצה המקומית רמות השבים 1974, הספר מצוי בארכיון רמות השבים.
  • קורט קיבא וקארל איגל, רמות השבים תרצ"ג – תש"ג, 1933–1943, הוצאת ועד רמות השבים, הספר מצוי בארכיון רמות השבים.
  • דן שטייניץ: חולות חמים – סיפור ילדותי ברצות השבים, הוצאת המועצה המקומית רמות השבים, תשס"ג (2003), הספר מצוי בארכיון רמות השבים.
  • עמירם אורן: רמות השבים – היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות. י. בן-אריה, י. בן ארצי, ח. גורן: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית – יישובים של ארץ ישראל, [קובץ א], עמודים 152–165, יד יצחק בן-צבי 1978.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רמות השבים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, על ידי "קריית ספר" בע"מ, תשט"ז, 1956, כרך ג', עמוד 1103.
  3. ^ עמירם אורן: רמות השבים – היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות. י. בן-אריה, י. בן ארצי, ח. גורן: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית – יישובים של ארץ ישראל, [קובץ א], יד יצחק בן-צבי 1978, עמוד 152.
  4. ^ פטר לירס: רמות השבים 1933–1973 עמוד 7. הספר מצוי בארכיון רמות השבים.
  5. ^ עיתון "דבר" 11/11/1934. בנוסף לגידול עופות, מקצת מהמייסדים שיווקו ירקות, ובכפר הוקמו רפת אחת וכוורת אחת.
  6. ^ טריטש פרסם כבר בשנת 1912 ספר מקיף על פלשתינה Palästina-Handbuch / von Davis Trietsch. Berlin : Jüdischer Verlag, 1912, http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/structure/4992518. דייוויס טריטש, האיש ופועלו הציוני (1870 - 1935) - מרדכי ערן https://books.google.com/books/about/דייויס_טריטש_האיש_ופו.html?id=vtsqNAEACAAJ. במשך שנים רבות ראשי המוסדות הלאומיים שעסקו בהתיישבות דחו את תוכניתו של טריטש. רמות השבים היה היישוב הראשון בו הוגשמה תוכניתו.
  7. ^ עמירם אורן: רמות השבים – היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות. י. בן-אריה, י. בן ארצי, ח. גורן: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית – יישובים של ארץ ישראל, [קובץ א], עמוד155, יד יצחק בן-צבי 1978.
  8. ^ פטר לירס: רמות השבים 1933–1973בעמוד 13: "בלא ה"העברה" (Transfer) לא הייתה התיישבותם של מבוגרים אפשרית...מפעל מורכב ורב השראה זה הניח את היסוד גם למושבתנו".
  9. ^ הארבעה היו אריך מוזס, קורט קיבא, פליקס רוזנוב ושמריהו רוזנפלד: עמירם אורן: רמות השבים – היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות. י. בן-אריה, י. בן ארצי, ח. גורן: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית – יישובים של ארץ ישראל, [קובץ א], יד יצחק בן-צבי 1978 עמוד 153.
  10. ^ פטר לירס: רמות השבים 1933–1973 בעמוד 16.
  11. ^ ליטל לוין הארץ, 15.1.2011 https://www.haaretz.co.il/news/world/1.1157127
  12. ^ בתקופת השלטון הטורקי כל אדמות האזור היו שייכות לשבט אבו כישכ. בשנת 1924 רכש יהושע חנקין את אדמות האזור כולל האדמות עליהן הוקמו מגדיאל ורמתיים.