פתיחת התפריט הראשי

רמת מגשימים

מושב בישראל. נמצא בדרום רמת הגולן

רָמַת מַגְשִׁימִים הוא מושב של תנועת הפועל המזרחי בדרום רמת הגולן. היישוב נמצא כשלושה קילומטרים מגבול ישראל-סוריה, ברום 430 מטרים מעל פני הים.

רמת מגשימים
Ramat Magshimim - Expansion P1170101.jpg
זריחה בשכונת ההרחבה של רמת מגשימים
מחוז הצפון
מועצה אזורית גולן
גובה ממוצע[1] ‎429‏ מטר
תאריך ייסוד 1968
תנועה מיישבת הפועל המזרחי
סוג יישוב מושב שיתופי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 634 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎0.6%‏ בשנה עד סוף 2017

בצמוד ליישוב ממזרח שוכנת החורבה הארכאולוגית ח'ספין, אתרה של העיר התלמודית חספיה.

המושב הוא המזרחי ביותר ביישובי דרום הגולן, וממזרח לו נמצאות העיירות הסוריות נווא וג'אסם, מקומן של ערי הבשן התלמודיות נווה וגשמי.

תוכן עניינים

היסטוריה והווהעריכה

רמת מגשימים הוא מראשוני היישובים הישראלים בגולן, והראשון מבין היישובים הדתיים בגולן. בשנת 1968 התארגן הגרעין שהקים את היישוב - כ-20 יוצאי נח"ל מגרעין המגשימים של התנועה הדתית - ציונית בני עקיבא, שהתיישבו זמנית בבתים נטושים בכפר פיק. לאחר שמונה חודשים עברו למחנה צבאי סורי נטוש בצמוד למקומו הנוכחי של היישוב ובקיץ 1972 עבר היישוב למיקומו הנוכחי. היישוב תוכנן על ידי האדריכל דוד בסט.

בט' באב ה'תש"ל (11 באוגוסט 1970), בשעות אחר הצהריים, יצא מרמת מגשימים אל השדות ג'יפ ובו חמישה אנשים: שניים מחברי המשק, בנימין כפיר ועזריה גינסברג, ואיתם שלוש בנות גרעין 'איתן' של הצופים הדתיים: יונה סובר, אילנה בולה ותמר דרור, שעלו לעבוד במושב עד למועד גיוסן. עם רדת הערב, משבוששו לחזור, החלו מחפשים אחריהם אך רק למחרת בבוקר התברר כי הג'יפ בו נסעו עלה על מוקש רב עוצמה שהטמינו מחבלים מזרחית למושב, וכל נוסעיו נהרגו. על שמן של הבנות שנהרגו נקרא בית הכנסת "בית ציון ואוהל אית"ן" - אילנה בולה, יונה סובר, תמר נחמה דרור, .

בתחום היישוב הוקמה בשנת 1973 ישיבת הסדר (ישיבת הגולן), שמאוחר יותר עברה ליישוב הסמוך חיספין.

במהלך מלחמת יום הכיפורים פונה היישוב, נכבש על ידי הצבא הסורי ונהרס בעקבות קרב שריון שהתנהל בו. חברת המושב, אסתר (אסי) בן דוד, נהרגה במהלך הפגזה ארטילרית ביום י"ט בשבט תשל"ד, 11 בפברואר 1974.

בי"ז בכסלו ה'תשל"ו (20 בנובמבר 1975) חדרה לישיבה חוליית מחבלים מסוריה. שלושת חברי החוליה רצחו תלמיד ושני אורחים ופצעו שני תלמידים, והצליחו להימלט ללא פגע.

היישוב הוגדר כ"מושב שיתופי" ולא "קיבוץ". משמעות הדבר היא שרמת השיתוף נמוכה יותר. המושב התבסס על משק חקלאי גדול ועבודת חוץ של חברים, שהכניסו את משכורתם לקופה המשותפת וכל משפחה הייתה מקבלת תקציב על פי מספר הנפשות וצרכיה.

בסוף שנות ה-80 נקלע המושב למשבר כלכלי, שנבע בחלקו מהכבדת הנטל על הקופה הציבורית של קיום הקהילה המתפתחת, הגדלה ומתבגרת. אספת החברים של המושב החליטה על הקמת צוותי חשיבה שתפקידם היה להמליץ על שינויים באורחות החיים ביישוב. המלצות הצוותים השונים התקבלו בהצבעה בקלפי ברוב של כ-97%, ובעקבותיהם מרכיבי הצריכה ביישוב (חינוך, בריאות, דיור) עברו בחודש מאי 1991 לשיטת התשלום הישיר. מאז, כל חבר צריך לשאת בעלות חינוך ילדיו, בריאות משפחתו, אחזקת ביתו והרחבתו (כשקודם לכן, הכול מומן על ידי המושב). חברים העובדים במושב מקבלים את שכרם, מאז השינוי, על פי אופי תפקידם והיקף משרתם, וחברים העובדים מחוץ למושב (מה שמכונה "עובדי חוץ") מקבלים את שכרם ממעבידם. בוטל "התקציב האחיד" והונהגה הפרדה מוחלטת בין עסקי המושב בתחום החקלאות לבין ניהול חיי הקהילה (תרבות, בית כנסת, נוי וכדומה), שממומנים מאז ואילך מגביית תשלום אחיד מכל בית אב.

המושב שותף בכפר הנופש "כינר", הסמוך לכנרת.

עד שנת תשנ"ג כיהן כרבו של המושב הרב יחזקאל דאום, כיום רב היישוב הוא הרב יהושע ון דייק.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.