רנאטו דולבקו

רנטו דולבקו
Renato Dulbecco
	צילום מ-1966
	צילום מ-1966
לידה	22 בפברואר 1914; קטנצארו, איטליה
פטירה	19 בפברואר 2012 (בגיל 97); לה חויה, ארצות הברית
ענף מדעי	רוורס טרנסקריפטאז
מקום מגורים	ארצות הברית, לה חויה, מילאנו, אימפריה
מקום לימודים	אוניברסיטת טורינו (1936)
מוסדות	פרויקט גנום האדם; אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו; המכון הטכנולוגי של קליפורניה; אוניברסיטת אינדיאנה ;
תלמידי דוקטורט	סוסומו טונגאווה, ג'ון ו. דרייק
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (12 במרץ 1991); קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (3 בינואר 1981); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1975); חבר זר של החברה המלכותית (25 באפריל 1974); פרס סלמן א' וקסמן למיקרוביולוגיה (1974); הרצאת לוונהוק (1974); פרס מרג'ורי סטיבנסון (1973); פרס לואיזה גרוס הורביץ (1973); פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (1967); פרס הווארד טיילור ריקטס (1965); פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1964); AACR-G.H.A. Clowes Award for Outstanding Basic Cancer Research (1961); מדלית ג'ון סקוט (1958) ;

רנטו דולבקו (באיטלקית: Renato Dulbecco;‏ 22 בפברואר 1917 – 19 בפברואר 2012) היה וירולוג איטלקי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975 בזכות מחקרו על האונקווירוס, שהם וירוסים הגורמים לסרטן כאשר הם פוגעים בתאים של בעלי חיים.

הוא למד באוניברסיטת טורינו תחת ג'וזפה לוי עם חבריו ריטה לוי-מונטלצ'יני וסלבדור לוריא, שעברו איתו לארצות הברית וזכו גם הם בפרס נובל. דולבקו כיהן כפרופסור בהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.

קורות חייו

דולבקו נולד בקטנזארו באיטליה, ובילדותו גר באימפריה שבמחוז החוף ליגוריה. הוא סיים את התיכון בגיל 16 והחל ללמוד באוניברסיטת טורינו. למרות התעניינותו במתמטיקה ופיזיקה הוא נרשם ללימודי רפואה. בגיל 22 סיים תואר באנטומיה ופתולוגיה תחת הנחייתו של ג'וזפה לוי. באותן שנים פגש את ריטה לוי-מונטלצ'יני ואת סלבדור לוריא, שאיתם עבר בהמשך לארצות הברית.

הוא גויס כקצין רפואה ושירת בצבא האיטלקי בין השנים 1936–1938. ב-1940 כאשר איטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה הוא גויס שוב ונשלח לחזית מול צרפת ואחר כך בחזית בברית המועצות ונפצע. לאחר שהבריא הצטרף למחתרת אשר לחמה בגרמנים.

פעילותו המדעית

לאחר המלחמה חזר לזמן קצר למעבדתו של לוי, אך עזב עם חבריו לאוניברסיטת אינדיאנה, שם עסק בחקר בקטריופאג' עם סלבדור לוריא. בקיץ 1949 עבר למכון הטכנולוגי של קליפורניה שם הצטרף ל"קבוצת הפאג'" של מקס דלבריק. באותו הזמן התחיל לחקור את וירוס האונקווירוס בבעלי חיים עם דגש על משפחת הווירוסים Polyomavirus.

ב-1962 עבר למכון סאלק לביולוגיה. ב-1970 עבר למכון לחקר הסרטן, שם בהמשך קיבל את התואר פרופסור.

בשנת 1975 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם הווארד מרטין טמין, אותו החל להנחות ב-1950, ועם דייוויד בולטימור. הזכייה הייתה על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. הווארד ודייוויד גילו במקביל כיצד אונקווירוסים (וירוסים שיכולים לגרום לגידולים) פועלים על החומר הגנטי של התא באמצעות שעתוק לאחור. אף על פי שדולבקו לא היה שותף באף אחד מהמחקרים, הוא זכה על כך שלימד אותם שיטות שקידמו את מחקרם.

ב-1986 היה שותף במיזם פרויקט גנום האדם.

בשנים 1993–1997 חזר לאיטליה, כנשיא של המכון לטכנולוגיות ביו-רפואיות במילאנו, במקביל להמשך עבודתו במכון סאלק לביולוגיה.

הוא המשיך בחקר תאים סרטניים עד 2011.

פרסים

1965 – Marjory Stephenson Prize
1973 – Louisa Gross Horwitz Prize
1975 – פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1976 – Selman A. Waksman Award in Microbiology

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנאטו דולבקו בוויקישיתוף

רנאטו דולבקו, באתר פרס נובל (באנגלית)
רנאטו דולבקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רנאטו דולבקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)