רניום

יסוד כימי בעל המספר האטומי 75

רניום (Rhenium) הוא יסוד כימי מסדרת מתכות המעבר שסמלו הכימי Re ומספרו האטומי 75.

רניום
אוסמיום - רניום - טונגסטן
Tc
Re
Bh
   
 
75
Re
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 75
סמל כימי Re
סדרה כימית מתכות מעבר
מראה
לבן-אפרפר
Rhenium single crystal bar and 1cm3 cube.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 186.207 u
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 13, 2
קונפיגורציה אלקטרונית קונפיגורציה אלקטרונית
דרגות חמצון דרגות חמצון
תכונות פיזיקליות
צפיפות 21020 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 5869K (5595.85°C)
נקודת התכה 3459K (3185.85°C)
לחץ אדים 3.24Pa ב-3453K
מהירות הקול 4700 מטר לשנייה ב-293.15K
מגנטיות מגנטיות
שונות
אלקטרושליליות 1.9
קיבול חום סגולי 137 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 5.42×10^6/m·Ω
מוליכות חום 47.9 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 760 kJ/mol
מבנה גבישי מבנה גבישי
איזוטופים איזוטופים
היסטוריה
מגלה ואלטר נודאק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם ריין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תכונותעריכה

רניום הוא מתכת כסופה לבנה, מבריקה, בעלת נקודת הרתיחה הגבוהה ביותר מכל היסודות. רניום הוא גם אחד היסודות הצפופים ביותר פרט לפלטינה, אירידיום ואוסמיום. דרגות החמצון שלו הן 1-, 1+, 2+, 3+, 4+, 5+, 6+ ו-7+.

סגסוגות רניום ומוליבדן הן מוליכי על בטמפרטורות הנמוכות מ-10 מעלות קלווין (מינוס 263.15 צלסיוס).

שימושיםעריכה

שימושו העיקרי הוא בתור זרז בתהליך סילוק עופרת מדלק ובייצור סגסוגות על לחלקי מנועי סילון. שימושים נוספים:

  • רניום שימש בייצור סגסוגות טונגסטן ומוליבדן.
  • פרט לסילוק עופרת מדלק, לרניום שימושים נוספים כזרז ריאקציות כימיות.
  • מהווה רכיב חשוב בחלק ממנורות ההבזק ("פלאש") במצלמות.
  • ייצור מוליכי-על בטמפרטורות נמוכות.

היסטוריהעריכה

קיומו נחזה על ידי הנרי מוזלי ב-1914. בפועל, רניום זוהה בגרמניה בשנת 1925, כאשר וולטר נודאק (Walter Noddack), אידה טאק (Ida Tacke) ואוטו ברג (Otto Berg) דיווחו על יסוד חדש שמצאו במחצב פלטינה ובמינרלים קולומביט, גדוליניט ומוליבדניט. בשנת 1928 הם הצליחו למצות גרם בודד של רניום מ-660 קילוגרם מוליבדניט. את היסוד החדש כינו על שם הנהר ריין.

התהליך היה מסובך ויקר ולכן נזנח עד לשנות ה-50 המוקדמות כאשר סגסוגות טונגסטן-רניום ומוליבדן-רניום נכנסו לשימוש.

צורה בטבעעריכה

רניום לא נמצא בטבע בצורתו החופשית, גם בצורת תרכובת הוא לא מופיע והמקור המסחרי שלו הוא מחצבי מוליבדן (שיכולים להכיל בין 0.002% ל-0.2% רניום). בקרום כדור הארץ, רניום נמצא בריכוז של 0.001 חלקים למיליון (ppm).

אמצעי זהירותעריכה

לא ידוע האם רניום רעיל ולכן הוא מצריך טיפול בהתאם.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רניום בוויקישיתוף