רנצו פיאנו

רנצו פיאנו
Renzo Piano
לידה	14 בספטמבר 1937 (בן 87); ג'נובה, איטליה
מדינה	איטליה
יצירות ידועות	מגדל השארד, האקדמיה למדעים של קליפורניה, מרכז ז'ורז' פומפידו, Pinacoteca Giovanni e Marella Agnelli, Botin Centre, המפלגה הדמוקרטית החופשית של גרמניה, ספריית מורגן, Intesa Sanpaolo Building, Vulcano Buono, נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי, אצטדיון סאן ניקולה, École normale supérieure Paris-Saclay
תחום יצירה	אדריכלות
הושפע על ידי	Marco Zanuso, Giuseppe Ciribini, William Laborde, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
השכלה	הפוליטכניקום של מילאנו (1964)
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
מספר ילדים	4
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (2000); פרס האמנות של ברלין (1995); Sir John Sulman Medal; הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2017); פרס אוגוסט פרה (1978); אריה הזהב (2000); Gold Medal for Italian Architecture; מדליית הזהב של AIA (2008); פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (1990); פרס ארסמוס (1995); פרימיום אימפריאל (1995); אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (24 במרץ 1990); מדליית הזהב המלכותית (1989); מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (28 במרץ 1994); פרס פריצקר (1998); Prix de l'Équerre d'Argent (2017); Prix de l'Équerre d'Argent (1991) ;

רנצו פיאנו (באיטלקית: Renzo Piano; נולד ב-14 בספטמבר 1937) הוא אדריכל איטלקי זוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 1998.

ביוגרפיה

פיאנו נולד בג'נובה והוא חי ומנהל את משרדו בעיר זו עד היום. למד במכון הפוליטכני של מילאנו ועבד בראשית דרכו במשרדו של לואי קאהן (1965–1970). משנת 1971 ועד 1977 עבד בשותפות עם האדריכל הבריטי ריצ'רד רוג'רס ובתקופה זו זכו השניים להצלחה ופרסום רב בתחום. המבנה הידוע ביותר שתכננו יחדיו הוא מרכז פומפידו בפריז, מבנה שנוי במחלוקת בעל השפעה רבה על האדריכלות של סוף המאה ה-20.

סגנונו של פיאנו מתאפיין בעיקר בשימוש מקורי בטכנולוגיות בנייה ופיתוחם של פרטי בניין חדשים ומורכבים ובעלי ערך אסתטי רב. כמו כן, ידועים הפרויקטים שלו בגישתם האקולוגית של בנייה ירוקה.

ב-1988 זכה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות וגם זכה למעמד של "שגריר של רצון טוב" מטעם אונסק"ו.

בנובמבר 2011 מונה לסנאטור לכל החיים בסנאט של הרפובליקה.

פרויקטים נבחרים

מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1977
בניין אוסף מניל (Mennil Collection), יוסטון 1986
נמל התעופה הבינ"ל קנסאי של אוסקה, 1988
מרכז תרבות ז'אן-מארי טז'יבאו, קלדוניה החדשה, 1991–1998
מגדל Auroro Place, סידני, 1996–2000
ביתן רנצו פיאנו במוזיאון קימבל לאמנות, 2013
מרכז פול קלי, ברן
בניין הניו יורק טיימס, ניו יורק
מגדל השארד, לונדון
מרכז האמנות בוטין (Centro de Arte Botín) בסנטנדר בספרד (2012-2017) - קרלוס סאורה ביים סרט על הקמת הבניין.^[1]
מרכז התרבות של קרן סטברוס ניארכוס באתונה יוון הכולל את בית האופרה החדש של אתונה (2016)^[2]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנצו פיאנו בוויקישיתוף

תיירות בעקבות ארכיטקטורה - מרכז הפיסול נאשר (Nasher)
טד לוס, הניו יורק טיימס, רנצו פיאנו: האדריכל שמנהלי המוזיאונים מחזרים אחריו, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2013
רנצו פיאנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[1] RENZO PIANO: THE ARCHITECT OF LIGHT

[2] מרכז סטברוס ניארכוס

[1]

[2]


לידה	14 בספטמבר 1937 (בן 87) ג'נובה, איטליה
מדינה	איטליה
יצירות ידועות	מגדל השארד, האקדמיה למדעים של קליפורניה, מרכז ז'ורז' פומפידו, Pinacoteca Giovanni e Marella Agnelli, Botin Centre, המפלגה הדמוקרטית החופשית של גרמניה, ספריית מורגן, Intesa Sanpaolo Building, Vulcano Buono, נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי, אצטדיון סאן ניקולה, École normale supérieure Paris-Saclay
תחום יצירה	אדריכלות
הושפע על ידי	Marco Zanuso, Giuseppe Ciribini, William Laborde, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
השכלה	הפוליטכניקום של מילאנו (1964)
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
מספר ילדים	4
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (2000) פרס האמנות של ברלין (1995) Sir John Sulman Medal הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2017) פרס אוגוסט פרה (1978) אריה הזהב (2000) Gold Medal for Italian Architecture מדליית הזהב של AIA (2008) פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (1990) פרס ארסמוס (1995) פרימיום אימפריאל (1995) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (24 במרץ 1990) מדליית הזהב המלכותית (1989) מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (28 במרץ 1994) פרס פריצקר (1998) Prix de l'Équerre d'Argent (2017) Prix de l'Équerre d'Argent (1991)