רנצו פיאנו
רנצו פיאנו (באיטלקית: Renzo Piano; נולד ב-14 בספטמבר 1937) הוא אדריכל איטלקי זוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 1998.
 | |
| לידה |
14 בספטמבר 1937 (בן 86) ג'נובה, איטליה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
הפוליטכניקום של מילאנו (1964) |
| תחום יצירה |
אדריכלות |
| הושפע על ידי |
Franco Albini, Marco Zanuso, Giuseppe Ciribini, Jean Prouvé, William Laborde |
| יצירות ידועות |
מגדל השארד, האקדמיה למדעים של קליפורניה, מרכז ז'ורז' פומפידו, Pinacoteca Giovanni e Marella Agnelli, Botin Centre, המפלגה הדמוקרטית החופשית של גרמניה, The Morgan Library & Museum, Intesa Sanpaolo Building, Vulcano Buono, נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי, אצטדיון סאן ניקולה, École normale supérieure Paris-Saclay |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד (2000) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה (2014) פרס האמנות של ברלין (1995) פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (1990) הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2017) פרס אוגוסט פרה (1978) אריה הזהב (2000) Gold Medal for Italian Architecture Prix de l'Équerre d'Argent (2017) מדליית הזהב של AIA (2008) פרס ארסמוס (1995) מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (28 במרץ 1994) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (24 במרץ 1990) פרימיום אימפריאל (1995) מדליית הזהב המלכותית (1989) פרס פריצקר (1998) Prix de l'Équerre d'Argent (1991) Sir John Sulman Medal |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פיאנו נולד בג'נובה והוא חי ומנהל את משרדו בעיר זו עד היום. למד במכון הפוליטכני של מילאנו ועבד בראשית דרכו במשרדו של לואי קאהן (1965–1970). משנת 1971 ועד 1977 עבד בשותפות עם האדריכל הבריטי ריצ'רד רוג'רס ובתקופה זו זכו השניים להצלחה ופרסום רב בתחום. המבנה הידוע ביותר שתכננו יחדיו הוא מרכז פומפידו בפריז, מבנה שנוי במחלוקת בעל השפעה רבה על האדריכלות של סוף המאה ה-20.
סגנונו של פיאנו מתאפיין בעיקר בשימוש מקורי בטכנולוגיות בנייה ופיתוחם של פרטי בניין חדשים ומורכבים ובעלי ערך אסתטי רב. כמו כן, ידועים הפרויקטים שלו בגישתם האקולוגית של בנייה ירוקה.
ב-1988 זכה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות וגם זכה למעמד של "שגריר של רצון טוב" מטעם אונסק"ו.
בנובמבר 2011 מונה לסנאטור לכל החיים בסנאט של הרפובליקה.
פרויקטים נבחרים עריכה
- מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1977
- בניין אוסף מניל (Mennil Collection), יוסטון 1986
- נמל התעופה הבינ"ל קנסאי של אוסקה, 1988
- מרכז תרבות ז'אן-מארי טז'יבאו, קלדוניה החדשה, 1991–1998
- מגדל Auroro Place, סידני, 1996–2000
- מרכז פול קלי, ברן
- בניין הניו יורק טיימס, ניו יורק
- מגדל השארד, לונדון
- מרכז האמנות בוטין (Centro de Arte Botín) בסנטנדר בספרד (2012-2017) - קרלוס סאורה ביים סרט על הקמת הבניין.[1]
- מרכז התרבות של קרן סטברוס ניארכוס באתונה יוון הכולל את בית האופרה החדש של אתונה (2016)[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- תיירות בעקבות ארכיטקטורה - מרכז הפיסול נאשר (Nasher)
טד לוס, הניו יורק טיימס, רנצו פיאנו: האדריכל שמנהלי המוזיאונים מחזרים אחריו, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2013- רנצו פיאנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
