רעב
רָעָב הוא מחסור חמור בצריכת האנרגיה הקלורית, מתחת לרמה הדרושה לשמירה על חיי האורגניזם. זוהי הצורה הקיצונית ביותר של תת-תזונה בבני אדם.
תחושת הרעב
עריכהכמו כל מכונה זקוק גם הגוף לאנרגיה על מנת לפעול. הגוף מפיק אנרגיה באמצעות שריפת חומרים המופקים ממזון והפקת אנרגיה מתוכם (בממוצע צורך אדם כ-1200 קלוריות ביממה). האנרגיה נוצרת מחימצון פחמימות, שומנים וחלבונים, בשרשרת של פירוק ביוכימי. גם במצב של איזון אנרגטי, תחושה של מורגשת גם בהזדקקות למוצרי מזון שאינם משביעים, כמו ממתיקים מלאכותיים. נראה שטעם המתיקות קושר באדם, על ידי התהליך האבולוציוני, למזון עשיר בפחמימות, ועל כן הוא מהווה מושא תשוקה, גם כאשר לאמיתו של דבר ערכו התזונתי דל. מצד שני, המידה שבה ערב המזון לחיך היא כשלעצמה פונקציה של מידת הרעב.
בתחושת הרעב יש מוטיבים נלמדים. חיה שהורגלה להאכלה שאינה משביעה דייה, נוטה לאכילה מרובה גם כאשר דרך האכלתה השתנתה. היא תלמד להתאים את עצמה למצב התזונתי החדש באופן איטי. עם זאת, לא אצל כל החיות שולטת תחושת הרעב על האכילה. דגי זהב וכלבים עשויים לאכול יותר מכפי הרצוי להם, בעוד שחתולים בדרך כלל אוכלים במידה הדרושה להם. הוכחה אחרת למוטיב הלמידה היא סלידה המתפתחת ממאכלים שאכילתם גורמת לתוצאות לוואי בלתי נעימות, אך אינם בלתי-טעימים כשלעצמם, תופעה המכונה "סלידת טעם".
רעב כתגובה מותנית: תגובה רפלקסיבית היא תגובה אוטומטית נרכשת. תגובה זאת הודגמה בניסוי בכלבים שזיכה בפרס נובל (1904) את המדען הרוסי איוואן פבלוב. הכלב שהורגל לשמוע פעמון לפני שהוגש מזון, החל להפריש רוק לשמע פעמון ללא קשר למזון.[1] גם באדם תחושת רעב מוגברת לנוכחות ריח או תמונה של מזון אהוב, מאידך ריח או מראה לא מושך גורם לתחושת דחיה מלווה בתחושת שובע ואף בחילה ממזון.
באדם הסימנים הראשונים לרעב - חוסר מזון במעי-הם כאב וכיווצים קיבתיים, גירוי שעובר דרך העצב התועה (ואגוס) להיפותלמוס.[2]
הפיזיולוגיה של הרעב
עריכההשליטה בתחושת הרעב מבוקרת במערכת הורמונלית ומערכת עצבית, כאשר השילוב ביניהם מאותת למח בכל רגע ובכל מצב על תחושת שובע או רעב. רעב מתחיל בצורך לבצע פעולה - להשיג מזון. טורפים מתחילים במסע צייד כאשר לחץ הרעב מגביר את הערנות והנכונות לפעולה. מצב שובע מביא בדרך כלל לתחושת מנוחה.[3]
בקרה הורמונלית של השובע והרעב
עריכההבקרה ההורמונלית היא מערכת כוללת מספר הורמונים המופרשים מאזורים שונים בגוף ומבוקרים על-ידי ההיפותלמוס. הבקרה נעשית על ידי מערכת של משוב- הפרשת ההורמונים כתגובה לקולטנים המבקרים את הפעילות התקינה של מערכת העיכול. בנוסף להורמונים ישנה בקרה עצבית ותאית המנטרת את מצב האנרגיה הזמינה. ארבעת ההורמונים העיקריים הם:
- לפטין (LEPTIN) – הורמון המופרש מתאי שומן וגורם לתחושת שובע. מדכא את התיאבון ומגביר את קצב צריכת האנרגיה בתאים.
- גרלין (GHERLIN) – הורמון המופרש מהקיבה וגורם לתחושת רעב. רמת ההורמון גבוהה כשהקיבה ריקה, ויורדת כשהיא מלאה. מתברר שרמת האסטרוגן מקטינה את הפרשת הגרלין, וחשיפה לשמש מגדילה אותה ולכן רמת הגרלין גבוהה יותר בגברים מאשר בנשים.[4]
- GLP-1 – הוא הורמון פפטידי (Glucagon-like peptide-1) השייך למשפחת האינקרטינים, ביחד עם GIP המופרשים מרירית המעי וגורמים להפרשת אינסולין, עיכוב בהפרשת גלוקגון והאטה בהתרוקנות הקיבה. השפעות אלו תורמות להורדת רמות הסוכר ברקמות וירידה בתחושת הרעב ובכך מתאימות לטיפול בסוכרת.
- כולציסטוקינין (CCK): הורמון המופרש מהמעי הדק בתגובה לנוכחות שומנים וחלבונים, מעכב את התיאבון ומגביר את תחושת השובע.
- אינסולין- הורמון המופרש מהלבלב ומגביר את חדירות התאים לגלוקוז ולאגירת הגליקוגן בכבד.
שילוב ההורמונים האלה מאפשרים שליטה על איזון בין צריכת האנרגיה, מצב מערכת העיכול ותחושת הרעב והשובע.[2]
שליטת המערכת העצבית על הרעב והשובע
עריכהקולטנים במערכת העיכול
עריכהקולטנים המגיבים ללחץ, או לנפח נמצאים לאורך מערכת העיכול: לחץ שרירי הקיבה והתנועה הפריסטלטית של המעי.[5] תחושת הרעב מתחילה באיתות של קולטנים אלה על מחסור במזון בכל שלבי העיכול
Migrating Motor Complex (MMC): מערכת עצבית סנסורית המרשתת את הקיבה והמעי, ומפקחת על התנועה הפריסטלטית. ככל שמתקדם מחסור במזון נעשית התנועה עוויתית ומכאיבה. ההורמון מוטילין ( Motilin),[6] משתתף בתהליך הבקרה על קצב התנועות והתיאום בין חלקי המעי. תחושת הכאב ועוויתות של הקיבה והמעי הם סימן ראשון למחסור במזון עקב ריקון מערכת העיכול. בשלב רעב מתמשך (שלב III) ההתכווצויות הן כל 5-10 דקות.[7]
מרכז השליטה על הרעב בהיפותלמוס שבמח
עריכהתחושת רעב קשורה למערכת העצבים הפאראסימפתטית שהיא חלק ממערכת העצבים האוטונומית. המערכת הפאראסימפתטית מבצעת תפקידים המשמרים ומגנים על משאבי הגוף, גם בעזרת ההיפותלמוס שאזורים בו מווסתים את הרעב. בתוך ההיפותלמוס, ישנם גרעינים (קבוצות של תאי עצב) ספציפיים שמהווים מרכזי בוויסות הרעב והשובע: פגיעה בו תביא לדחייתו של מזון, כמעט עד לגוויעה ברעב. פגיעה באזורים אחרים בסביבה ההיפותלמית תביא לאכילה מופרזת..[8]
- הגרעין הארקואטי (Arcuate nucleus): גרעין זה הוא "מרכז הבקרה" העיקרי. הוא קולט אותות הורמונליים ונוירוטרנסמיטרים שונים הקשורים לרעב ושובע, כמו לפטין וגרלין ומעביר את המידע הלאה.[5]
- הגרעין הפארא-וונטריקולרי (Paraventricular nucleus): גרעין זה מקבל מידע מהגרעין הארקואטי ומשפיע על תחושת השובע.
- הגרעין הלטרלי בהיפותלמוס (Lateral hypothalamic area): גרעין זה מעורב ביצירת תחושת הרעב.
מנגנון הרעב והשובע מורכב וכולל רשת של נוירונים וכימיקלים שונים. ההיפותלמוס פועל בשיתוף פעולה עם אזורים אחרים במוח ועם מערכות גוף נוספות כדי לווסת את צריכת המזון.[9]
השפעת הרעב על הגוף
עריכהגוף האדם צורך בממוצע 2100 קילו-קלוריות ביממה. אנרגיה זאת מופקת מחימצון תרכובות פחממניות, כאשר ה" דלק" של התאים הוא גלוקוז - שנאגר בכבד כגליקוגן ומשתחרר מהכבד לדם ומשם לתאים. במחסור בגלוקוז עוברת המערכת לניצול שומנים שנאגרים בתאי שומן, השומנים עוברים פירוק לחומצות שומניות שבתהליך הגליקוליזה מחליפות את הגלוקוז. במחסור בשומן מתחיל הגוף לפרק גם חלבונים.[10]התפתחות הרעב בכל שלביו נחקר בעיקר במצב של אנורקסיה נרבוזה- מצב פסיכוטי שבו האדם מפסיק לאכול לחלוטין:
מגדירים ארבעה שלבים של השפעת רעב על המערכת הפיזיולוגית כולה:[11]
שלבים בהתפתחות רעב אקוטי
עריכהשלב ראשון:(צום של 24 שעות) - כאשר מאגר המזון שבמעי והגליקוגן שבכבד מספקים לגוף את הדרישה, אבל יש עליה ברמות ההורמונים הגורמים לתחושת רעב וכן לתחושה המעוברת מעצבי המעי. מחקר הראה שבשלב זה יש עליה בפעילות, ערנות ואף תוקפנות כצורך לפעולה להשגת מזון[3] שלב שני: (2-10)ימים מתחיל תהליך של קטוזיס: מאגר הגליקוגן בכבד נגמר, מעבר לשימוש במאגר גליקוגן בשריר, בצב זה מתחיל גם פירוק שומן מתאי השומן לחומצות שומניות וגליצרול. חימצון החומצות השומניות נעשה בשלב אנאירובי ולא באמצעות המיטוכונדריה, הגופיף שבתא המספק אנרגיה מגלוקוז. שלב זה יכול להמשך עד שמתכלה מאגר השומנים הזמין.
שלב שלישי: (10-30 ימים): מצב של קטבוליזם - שבו המערכת מקריבה חלבונים מהשרירים והדם כדי לייצר אנרגיה. מצב זה מאופיין בירידה בכמות החלבון בדם, ועליה בכמות האוריאה ותרכובות חנקן המופרשות בשתן. בשלב זה נגרם כבר נזק לרקמות, לכליות ולשריר הגוף. במצב זה גם נצפית אפטיה וחולשה. מצב זב יכול להמשך עד לירידה של מעל 50% במשקל.
שלב רביעי: כשל מערכתי: פגיעה במעי, בעיקר במעי הדק, ולכן ייגרם מצב אל - חזור מכיוון שהמעי לא יוכל לתפקד. כשל לבבי - כתוצאה מפגיעה בשריר הלב פגיעה במערכת החיסונית כתוצאה מירידה בכמות הלימפוציטים.
בסוף השלב הרביעי קשה מאד להחזיר את המצב לקליטת מזון ופעילות ולכן הוא סופני.[12]
הרפואה והרעב
עריכההרעבה עצמית
עריכהמצבים קיצוניים של רגשות ומשברים נפשיים עשויים לגרום לתגובה של הפסקת אכילה או אכילה לא מווסתת, שתוצאתם הרעבה:[13]
אנורקסיה נברוזה: אנורקסיה היא הפסקת אכילה רצונית, שסיבותיה משבר נפשי או תגובה לסביבה, מאופיינת גם בריכוז מאמץ והתנהגות המקשה עלה טיפול וההחלמה. אנורקסיה מקיימת את כל ארבעת השלבים של רעב ועשיה לגרום למוות. הטיפול במחלה זו מחייב התערבות פסיכיאטרית ואשפוז לצורך הזנה.
בולימיה נברוזה: בולימיה היא מצב של אכילה מתמשכת ולא ניתנת לשליטה - בשלב ראשון להשמנה ובהמשך היא גורמת להקאות ולכן לסימפטומים של רעב. כמו באנורקסיה, הטיפול העיקרי הוא פסיכיאטרי, כדי להגיע לשורשי המחלה ולהביא את החולה לרצון לריפוי.
חוסר תיאבון קיצוני: הרעבה עצמית המתבטאת בחוסר תיאבון מוחלט בעקבות משבר נפשי קשה, כאב עז ומתמשך או חוסר רצון להמשיך לחיות הנגרם בעקבות מחלות אחרות, זקנה או פגיעה במערכת העיכול עשויה לגרום לכל התופעות של רעב, עד פגיעה בחיים.
טיפול רפואי לרעב: מצב של רעב עד דרגה 3 ניתן לריפוי בטיפול תומך, דיאטות מתאימות, לעיתים הוספת אלקטרוליטים, סוכרים וחלבונים בהזרקה והשגחה. רעב בשלב 4 הוא אתגר מסובך מכיוון שחלק מהמערכת הפנימית כבר נפגע וקשה לתקנו, כמו שריר הלב, מערכת העיכול ופגיעה במערכת העצבים המרכזית ולכן מחייב טיפול ממושך של הצלת חיים.[12]
מחלות שגורמות לתחושת רעב
עריכה- סוכרת (פוליפגיה): אחת התצורות של סוכרת היא תחושת רעב - בגלל מחסור באנרגיה בתאים, עקב מחסור באינסולין.
- יתר פעילות של בלוטת התריס: תירוקסין הוא הורמון המופרש מבלוטת התריס וגורם לעליה במטבוליזם בתאים - ולכן צריכת אנרגיה גבוהה - התוצאה היא שחרור הורמוני הרעב ואכילה מעבר לנדרש.
- היפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר בדם) בדומה להשפעת הסוכרת התוצאה היא הפרשת הורמוני הרעב ואכילה מופרזת.
- מתח נפשי ונדודי שינה: תחושת רעב מדומה כאשר מתח ונדודי שינה גורמים ל"נישנוש" (טעימה חוזרת) ואפילו "זלילה" - של מזון, בעיקר מתוק ועתיר סוכרים.[14][15]
הרעב באבולוציה האנושית
עריכהההסתגלות לשינויי האקלים והתחרות על מקורות המזון היוו את הגורם העיקרי להתאמת אורח החיים, האנטומיה והאינטליגנציה האנושיים. מעבר למזון מגוון - אומניבורי, המבוסס על צייד וליקוט מזון, תוך התאמת השלד ומערכת העיכול, כאשר תגובה לרעב הוא הטריגר העיקרי להצלחת המין. פיתוח כלים מתקופת האבן הקדומה (פלאוליתית, לפני כ-3 מיליון עד כ־25 אלף שנים) כאשר הומנינים חיו כנוודים וניזונו מצייד וליקוט פירות, ותקופת האבן החדשה (ניאוליטית, עד כ-8000 שנה), כאשר שינויי אקלים קיצוניים חייבו מעבר לביות חיות, חקלאות מתוכננת והקמת קהילות מאורגנות. כל אלה הם תגובה למחסור במזון שחייב שינוי מהיר באורחות החיים.
הרעב והתרבות האנושית
עריכההשפעה תרבותית
עריכההרעב השפיע עמוקות על תרבויות רבות, ובא לידי ביטוי בספרות, אמנות ומסורות, והפך לחלק מהזיכרון הקולקטיבי של עמים רבים.
האירועים הללו ממחישים כיצד מחסור במזון היה לא רק אסון הומניטרי, אלא גם כוח מעצב בפוליטיקה, בהתפתחות טכנולוגית, בהגירה ובמבנים חברתיים לאורך ההיסטוריה האנושית.
מהפכות וזעזועים חברתיים הרעב היה גורם מרכזי במהפכה הצרפתית (1789), כאשר מחירי הלחם הגבוהים הובילו למחאות המוניות. גם במהפכה הרוסית (1917) מחסור במזון היה גורם משמעותי.
התפתחות טכנולוגית וחקלאית תקופות של רעב דחפו לפיתוחים טכנולוגיים בחקלאות, אגירה בשנים של של שפע ותכנון צריכה[16] כולל המהפכה החקלאית, המהפכה הירוקה בשנות ה-60 ופיתוחי זנים עמידים יותר.
תבניות התיישבות ויישוב מחדש רעב הוביל להגירות המוניות ושינה את המפה הדמוגרפית העולמית במהלך ההיסטוריה האנושית גרם הרעב לגלים של הגירה, למלחמות שנבעו מרעב וגם גרמו לרעב והרס במזרח התיכון העתיק והיו גורם חשוב בהתפשטות דתות ותרבויות.
מדיניות סחר וביטחון מזון התפתחות מדיניות מזון לאומית ובינלאומית, כולל מאגרי חירום ומנגנוני סיוע, היא תוצאה ישירה של אירועי רעב היסטוריים.
אירועי רעב המוניים בהיסטוריה המודרנית
עריכההרעב הגדול באירלנד (1845-1852) הרעב שנגרם ממחלת הכימשון בתפוחי האדמה הוביל למותם של כמיליון איש ולהגירת מיליון נוספים. השפעתו ניכרת עד היום בדמוגרפיה האירית ובפזורה האירית בארצות הברית.
הרעב בהודו הבריטית (1876-1878, 1896-1897) אירועי רעב אלה במהלך השלטון הבריטי גרמו למותם של מיליוני אנשים וחיזקו את תנועת העצמאות ההודית.
רעב בסין (1958-1962) במסגרת "הקפיצה הגדולה קדימה" של מאו-צה-טונג, מתו כ-15-45 מיליון אנשים. אירוע זה הוביל לשינוי במדיניות הכלכלית של סין.
הרעב באוקראינה - הולודומור (1932-1933) רעב מתוכנן תחת השלטון הקומוניסטי של סטלין שגרם למותם של מיליוני אוקראינים, היה חלק ממדיניות הקולקטיביזציה הסובייטית והשפיע עמוקות על היחסים בין אוקראינה לרוסיה.
הרעב באתיופיה (1983-1985) גרם למותם של כמיליון בני אדם והוביל למבצעי סיוע בינלאומיים מאסיביים ולשינויים פוליטיים.
הרעבה במלחמות,כיבוש עיר החלה במצור שנועד להכניע את התושבים לאחר רעב שנמשך חודשים ואף שנים.[17][18]
הרעב במיתולוגיה
עריכהבמיתולוגיה ההלניסטית-רומית, הרעב הוא ישות אלוהית נקבית. תיאורה של לימוס (Limos, תורגמה לעברית ’כּפן'), אלת הרעב, מובא אצל אובידיוס בתוך סיפור שבו קרס (דמטר), אלוהות הצמיחה והשגשוג החקלאי, מבקשת לנקום באריסיכתון, שכרת אלון המקודש לה, ומבקשת לצורך כך את עזרתה של לימוס. אל לימוס נשלחת שליחה, שכן הגורל אוסר על מפגש בין שתי האלות המנוגדות בכוחן, קרס ולימוס. אובידיוס המשורר הרומי, מלמד שקרס לא יכלה להיפגש עם לימוס בגזירת הגורל.
אלוהות הרעב נמצאת בקצה תרקיה, בארץ שאובידיוס מתאר כך:
”ארץ קרה וצנה שוכנת הרחק בקצה תרקיה, ארץ מדבר וציה עצובה היא, לא עץ ולא בּר בה, גר בה הקר המקפיא, שוכן חורון שם ופחד, עם אלהות הכפן הרזה.”
תיאורה של אלת הרעב הוא:
שם, על אדמת אבנים אלת הרעב מלחכת עשב יבש בשנה, בצפרן חדה תתלשנו. שערותיה פרועות, עיניה שקעו וחורה היא, פיה אפר ובלה – גרונה נחר ונגוע, דק ושקוף עורה – תראה בעדו את מעיה, העצמות מזדקרות כמוטות – ודומה היא לשלד: אין לה כרס – רק מקום לכרס, ושדיה השנים צמד שקים התלויים על עמוד השדרה: לא בשר בם. רגל דקה ורזה הבליטה את נפח ברכיה אף קרסליה פשו פי שבעה בעיני כל רואיה.
למרות איבתה הטבעית לקרס, ממלאת אלוהות הרעב את שליחותה של קרס ויוצקת לתוך גופו של אריסיכתון תחושת רעב בלתי פוסקת, שכל המזון שבעולם לא יוכל להשביעה. הרעב מעביר את אריסיכתון על דעתו והוא אוכל בסופו של דבר את עצמו.[19]
תפיסת הרעב בדתות המונותאיסטיות
עריכההדתות המונותיאיסטיות - יהדות, נצרות ואסלאם - מתייחסות לרעב באופן מורכב, תוך שילוב בין היבטים רוחניים, חברתיים ומוסריים.
היבטים משותפים
עריכהרעב הוא עונש המוטל על הקהילה כולה, כתגובה לחטאים, שהם מעשים הנוגדים את מצוות האל.
אחריות חברתית
עריכהשלוש הדתות מדגישות את החובה לעזור לנזקקים, כולל רעבים. מצוות הצדקה והעזרה ההדדית הן מרכזיות בכולן. תפיסה זו נובעת מהאמונה באל אחד, היוצר את כל בני האדם כשווים, ומהחובה המוסרית לדאוג לחלשים.
היבטים רוחניים
עריכה- הרעב נתפס לעיתים כאתגר רוחני, כניסיון או כעונש אלוהי.
- במקביל, הוא יכול להוות הזדמנות לתפילה, לחיזוק האמונה ולחיפוש משמעות.
צום ותענית
עריכהצומות ותעניות נהוגים בכולן, כביטוי לחרטה, התקרבות לאל, הזדהות עם סבלם של אחרים וחיזוק השליטה העצמית. בנוסף, הצום מאפשר לחוות רעב באופן מבוקר, ובכך לעורר אמפתיה כלפי רעבים. תענית כוללת צום שמשמעו עינוי הנפש כדרך להתקרבות רוחנית לאל.
ביהדות- התנך מציג רעב כעונש[20]אבל גם כהיזדמנות[16], מכיוון שבתקופה המקראית היו מקרי הרעב רבים, יש תיאורים רבים של רעב. סיפורים רבים בתנ"ך מתארים רעב שפקד את ארץ כנען, ואילץ את האבות לרדת למצרים.
דוגמאות: רעב בימי אברהם (בראשית י"ב, י'). רעב בימי יצחק (בראשית כ"ו, א'). רעב בימי יוסף (בראשית מ"א). רעב בימי השופטים (רות א', א'). רעב בימי דוד (שמואל ב' כ"א, א'). בחלק ממקרי הרעב לא מוזכר חטא שגרם לעונש, אלא כעובדה היסטורית.
בנצרות,- רעב הוא אחד מארבעת פרשי האפוקליפסה, אשר על פי חזון יוחנן יופיעו באחרית הימים. רעב מתואר בחזון יוחנן כך:
(5) וּכְפִתְחוֹ אֶת־הַחוֹתָם הַשְּׁלִישִׁי וָאֶשְׁמַע אֶת־הַחַיָּה הַשְּׁלִישִׁית אֹמֶרֶת בֹּא וּרְאֵה וָאַבִּיט וְהִנֵּה סוּס שָׁחֹר וּבְיַד רֹכְבוֹ מֹאזְנָיִם;
(6) וָאֶשְׁמַע קוֹל מִתּוֹךְ אַרְבַּע הַחַיּוֹת אֹמֵר קַב חִטִּים בְּדִינָר וּשְׁלֹשָׁה קַבִּים שְׂעֹרִים בְּדִינָר וְאֶת־הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אַל־תַּשְׁחֵת;— חזון יוחנן פרק ו', פסוקים 5, 6
בפסוק חמש מתואר רעב כפרש הרוכב על סוס שחור ואוחז בידו מאזניים. בפסוק שש שומע יוחנן קול בוקע מתוך הפרשים שקורא להעלות את מחירי המזון.
באסלאם: בדומה ליהדות, התענית היא כלי לטיהור הגוף והנפש והתקרבות לקודש. צום הרמדאן נועד לחיזוק האמונה, להזדהות עם רעבים ולטיהור רוחני.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
רעב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מהו ניסוי ההתניה הקלאסית של פבלוב?, באתר eureka.org.il
- ^ 1 2 Lateral Hypothalamus - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ 1 2 Tim Hollstein, Alessio Basolo, Yigit Unlu, Takafumi Ando, Mary Walter, Jonathan Krakoff, Paolo Piaggi, Effects of Short-term Fasting on Ghrelin/GH/IGF-1 Axis in Healthy Humans: The Role of Ghrelin in the Thrifty Phenotype, The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism 107, 2022-09-01, עמ' e3769–e3780 doi: 10.1210/clinem/dgac353
- ^ Ghrelin Hormone: Function and Definition, Cleveland Clinic (באנגלית)
- ^ 1 2 Joseph Proietto, Chemical messengers: how hormones make us feel hungry and full, The Conversation, 2015-09-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Takio Kitazawa, Hiroyuki Kaiya, Motilin Comparative Study: Structure, Distribution, Receptors, and Gastrointestinal Motility, Frontiers in Endocrinology 12, 2021-08-23 doi: 10.3389/fendo.2021.700884
- ^ Edited by Leanne Stevens, Hunger and Eating, 2020-09-01
- ^ Lateral Hypothalamus - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ Psychology, Emotion and Motivation, Hunger and Eating, OpenEd CUNY (באנגלית)
- ^ Matthew L. Steinhauser, Benjamin A. Olenchock, John O’Keefe, Mingyue Lun, Kerry A. Pierce, Hang Lee, Lorena Pantano, Anne Klibanski, Gerald I. Shulman, Clary B. Clish, Pouneh K. Fazeli, The circulating metabolome of human starvation, JCI Insight 3, 2018-08-23 doi: 10.1172/jci.insight.121434
- ^ Thomas C. Weiss, What Happens When We Starve? Phases of Starvation | DW, www.disabled-world.com, 2016-02-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 G. F. Cahill, Starvation in man, The New England Journal of Medicine 282, 1970-03-19, עמ' 668–675 doi: 10.1056/NEJM197003192821209
- ^ רותי פרגר מאור, הרעבה עצמית: גורמים, תסמינים, שיטות טיפול ודרכי התמודדות | מכון דרור, באתר מכון דרור - פסיכולוגיה וחינוך, 2020-07-01
- ^ מאמרים בתחום תזונה נכונה | Infomed, באתר Infomed
- ^ Gareth J. Sanger, Per M. Hellström, Erik Näslund, The hungry stomach: physiology, disease, and drug development opportunities, Frontiers in Pharmacology 1, 2010, עמ' 145 doi: 10.3389/fphar.2010.00145
- ^ 1 2 בראשית מ"א: ל"ג - ל"ח
- ^ מלכים ב'. י'ז, ד'-ו'
- ^ מלכים ב': כ"ה. א'-ד'
- ^ ע.המילטון, מיתולוגיה, מסדה, 1982, עמ' 242-243
- ^ יחזקאל פרק לו' פסוק כט'