רפיח (אוניית מעפילים)

רפיח הייתה אוניית מעפילים שהובילה כ-785 מעפילים מיוגוסלביה לארץ ישראל בדצמבר 1946 וטבעה בסערה ליד האי היווני סירנה.

שבר ספינת המעפילים רפיח בקרבת חוף האי סירנה.

תולדות האונייה

האנייה נקראה במקור "את'ינה" (MS Athina) כאשר נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' ביוון. הייתה זו אוניית משא חופית בעלת תפוסה של 700–800 טון. הרכישה סוכמה באמצע אוקטובר 1946. עוד טרם העברתה לרוכשים, נפגעה וטבעה. היא נמשתה מהמים, תוקנה והפליגה לפטראי (Patrai) ומשם לנמל ההכנה. שמה הוסב ל"רפיח" בעקבות לכידת חברי ההגנה והגלייתם למחנה מעצר ברפיח שבצפון סיני. הכנותיה להפלגה, על ידי צוות מקומי יווני, מלווי האונייה ואנשי המוסד לעלייה ב' במקום, נמשכו כחודש וחצי. באונייה נבנתה קונסטרוקציה ועליה דרגשים ללינה, כהכנה להעברת 800 מעפילים לארץ ישראל. על מנת לחמוק מחיילי המנדט הבריטי בארץ ישראל, הותקנו על סיפונה מתקני פח, כדי להסוותה כאוניית משא. בבטן האונייה הותקנו ספסלי עץ לאורך הדפנות ובין העמודים, ולכל מעפיל הוקצו מטר וחצי על 40 ס"מ.

ההפלגה

ביום ההפלגה היו באונייה רב החובל, יווני בשם אכסאכופולוס, ולצדו שישה-עשר מלחים ומכונאים יוונים. המלווים, אנשי המוסד לעלייה ב', היו מפקד האוניה גד לסקר, ולצדו דוד באומגרטן-בוסתנאי, צבי טייטל, ו"הגדעוני" אברהם ליכובסקי. לרשותם עמדו שני מכשירי קשר וכלי עבודה הובאו מאיטליה על ידי ארבעת המלווים. המלווים הגיעו מאיטליה בספינה של ה"אווז" ועלו על סיפון ה"רפיח", שהמתינה באחד האיים לאחר שנסתיימה הכנתה להפלגה. מכשירי הקשר היו מקלטים צבאיים איטלקיים מסוג "דוקטי". כמו כן, היו משדרים מתוצרת עצמית שנבנו באיטליה, ופעלו בגלים כפולים עם גביש אחד של 7,000 ק"ס^{[דרושה הבהרה]} לכל מכשיר כגל ראשי, וגבישים של 4,000 ו-6,000 ק"ס.

מסלול ההפלגה של "רפיח"

785 המעפילים נאספו בזאגרב, בלגרד, ובמחנה באזור ההעמסה בנמל היציאה באקאר שביוגוסלביה (היום בקרואטיה). האונייה הפליגה לדרכה ב-26 בנובמבר 1946, כשעליה למעלה משמונה מאות מעפילים: כשש מאות יוצאי רומניה, כמאתיים מהונגריה וכשלושים מבולגריה. היו בהם שני גרעיני תנועות נוער, 50 קשישים ו-80 ילדים. השאר בגילאים שונים, וגברים ונשים בכמות שווה. השלטונות המקומיים שיתפו פעולה בגלוי ובאופן הדוק וידידותי וסייעו בקליטת המעפילים לפני עלותם לספינה. ההעלאה לסיפון האונייה התנהלה באופן גלוי ומסודר בפיקוח השלטונות בשעות הערב. לאחר שעלו, מונו מבין המעפילים סדרנים, שהיו אחראים לניקיון ולחלוקת מזון. הם הונחו לשהות בבטן האוניה למרות הצפיפות, כדי שהאונייה לא תתגלה.

בתחילת המסע היה הים סוער, ולא ניתן היה לצאת לים הפתוח במשך חמישה ימים. בשלושת הימים הראשונים האוניה שטה כמתוכנן. מהיום הרביעי להפלגה, לאחר שהאוניה עגנה בנמל ביוון לאספקת ציוד, שבה להפליג ונקלעה לסערה.

על-פי התוכנית, "רפיח" הייתה אמורה להגיע לאי "כמילי", שם הייתה אמורה לפגוש בסירה שתאסוף חלק מהצוות היווני. האוניה הפליגה בין האיים הדודקאנסיים של יוון. בשל הסערה בים, השיט רב החובל את האונייה לאורך חופי האיים, אולם לא הגיע לכמילי.

טביעת האנייה

בבוקר 7 בדצמבר, לאחר שבעה ימי הפלגה, גברה הסערה. רב החובל ניסה למצוא מחסה במפרץ לחופי האי הקטן "סירנה". הוא כשל בניסיונו לעגון, והאוניה התנגשה בסלעים, ניזוקה ומים החלו לחדור לתוכה. הצוות הורה למעפילים המבוהלים לקפוץ למים הסוערים, בגלים גבוהים, בחשיכה, על מנת להציל את חייהם. התינוקות נזרקו למי שכבר שהה במים.

במשך כארבעים דקות ניסו המעפילים להגיע אל החוף. חלקם קפצו אל הסלעים הסמוכים לחוף, וחלקם אל הים. מכשיר הקשר חולץ מבטן האניה על ידי 'הגדעוני' אברהם ליכובסקי. ה"רפיח" טבעה לאחר כשעה. שמונה גופות נמשו מן הים ונקברו באי. מספר הנעדרים אינו ידוע. על האי רכשו הניצולים, ממשפחה שהתגוררה עליו, עדר של כעשרים כבשים בתמורה לחפציהם האישיים. לבסוף הצליח 'הגדעוני' לשדר לשלוחת 'המוסד' באתונה על מיקום טביעת 'הרפיח'. גולדה מאיר ביקשה מהנציב העליון הבריטי לסייע בחילוץ.

חילוץ מסירניה

ביום השלישי לשהותם של המעפילים על האי, איתרו טייסים בריטים את הניצולים, והצניחו להם מזון, בגדים, שמיכות ועזרה ראשונה. יום לאחר מכן הגיעה לאי משחתת יוונית, שפינתה לרודוס את צוות המלחים הזרים ואת 21 החולים והפצועים. ב-13 בדצמבר הגיעו שתי משחתות בריטיות - "שברון" ו"פרובידנס", העלו את הניצולים ואת המלווים על סיפונן. לפני שחולצו מן האי, השליכו המלווים את מכשירי הקשר לים.

המעפילים הועברו למחנות המעצר בקפריסין. שם שהו כשנה עד עלייתם לישראל. הבריטים הגישו חשבון על הוצאותיהם השונות בגין פרשת הטביעה לסוכנות היהודית.

• 
  א.ה.מ. פרובידנס ((HMS Providence (J325) בנמל ולטה, מלטה 1946.
• 
  סרן ויליאם מסינגר מפקדה של א.ה.מ. פרובידנס 1946.

ביקור באתר הטביעה

במסגרת סיור בים האיגאי ביקרה אח"י אילת (א-16) באי סיריניה תושבים הראו את מקום הטביעה וקבורת הטבועים.

• 
  קציני אח"י אילת א-16 במפרץ יואניס באי סיריניה, 1950.
• 
  קציני אח"י אילת א-16 באיתור קבר מעפילי רפיח באי סיריניה, 1950
• 
  סימון קברם של שמונת מעפילי רפיח שנהרגו בטביעת אונייתם באי סיריניה הוצב על ידי צוות אח"י אילת (א-16) נובמבר 1950.

הנצחת האונייה

אנדרטה המוצבת במוזיאון ההעפלה על שם משה סנה המנציחה את אוניות המעפילים שטבעו בדרכן לארץ

• בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20 הוקמה ועדה ציבורית לבירור פרשת "רפיח" וזו הגישה את מסקנותיה ב-1972. באותה שנה אותרו שמונת החללים שנקברו באי והובאו לקבורה בחיפה.
• המעפילים מונצחים באנדרטה שהוקמה במוזיאון ההעפלה על שם משה סנה, לזכר הקורבנות באוניות המעפילים שטבעו בדרכן לארץ.
• בית חולים פסיכוגריאטרי אשר פעל במושבה הגרמנית בחיפה, והיה בבעלות רפאל תדמור, מניצולי האונייה (בשותפות עם עמוס אונגר ויוסף שמילוביץ), נקרא "רפיח", על שם האונייה. החל מראשית העשור השני של המאה ה-21 שוכן באותו מבנה מלון "קולוני".
• סרט תיעודי בשם "שם קוד: רפיח" נעשה על ידי הבמאי גדי אייזן בשנת 2013. הסרט הוקרן בערוץ 10 בערב יום השואה תשע"ד.
• לאחר שלא נודע מקום הטביעה במשך שנים רבות, בשנת 1997 משלחת בראשם של עמרי בן אליהו ושלום גוטמן איתרו את הספינה בקרבת האי סירינה והובילו לשם משלחת חיפוש ואיתור שכללה גם את הניצולים רפאל תדמור ושלמה רייכמן. אוולין משיח הובילה עשרות צלילות לשברי הספינה וממצאים רבים הובאו למוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.
• מפקד חיל הים בנימין תלם נרשם בספר הזהב כהוקרה על העלאת עצמות חללי רפיח.

מקורות וקריאה נוספת

• דניאל רוזן, טביעת הספינה רפיח, עמותת חיל הקשר והתקשוב, 2018.

ראו גם

• מבצע מבוכה

קישורים חיצוניים

• פרשת הספינה רפיח, ב"אתר הפלי"ם"
• האנייה "רפיח", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
• אריה דובלין, רפיח בשלוש מערכות, 'מערכות ים' 111 מרץ 1973, עמ' 33.

• Nicolas Messinger HMS Providence -My Father Story Britain's Small Wars, The preservation of British Military History