פתיחת התפריט הראשי

רפי פרץ

איש צבא, פוליטיקאי ואיש חינוך ישראלי

הרב רפאל (רפי) פרץ (נולד ב-7 בינואר 1956, כ"ג בטבת תשט"ז) הוא שר החינוך, יו"ר מפלגת הבית היהודי, חבר הכנסת מטעמה. קודם לכן שימש ראש המכינה הקדם-צבאית "עצם". כקצין בצה"ל היה טייס מסוקים ובהמשך הרב הצבאי הראשי בדרגת תת-אלוף.

רפי פרץ
Rafi Peretz.jpg
לידה 7 בינואר 1956 (בן 63)
כ"ג בטבת תשט"ז
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק רב, טייס מסוקים, פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הבית היהודי עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה איחוד מפלגות הימין, הבית היהודי – האיחוד הלאומי
שר החינוך ה־21
בממשלה ה־34
23 ביוני 2019 – מכהן
(17 שבועות ו-4 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
30 באפריל 2019 – מכהן
(25 שבועות ויומיים)
כנסות ה־2122
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רפי פרץ
HaRav Rafi Peretz.JPG
לידה ירושלים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19752016
דרגה תת-אלוף (אוויר) תת-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
הרב פרץ ערב פינוי המכינה בראשותו בעצמונה במסגרת תוכנית ההתנתקות

ביוגרפיהעריכה

נולד בירושלים ליוסף ולמרגלית, יוצאי מרוקו. גדל בשכונת קריית היובל. למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ב"כיתת האלופים" שממנה יצאו 3 אלופים בצה"ל (אלעזר שטרן, יאיר נוה וישי בר) והיה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא. בשירת בצה"ל כטייס מסוקים בחיל האוויר והשתחרר בדרגת רב-סרן. במסגרת שירות המילואים שירת בהכשרת טייסים בבית הספר לטיסה.

למד בישיבת מרכז הרב והוסמך לרבנות בישיבת הכותל.[דרושה הבהרה] בשנת 1992 הקים את המכינה הקדם-צבאית "עצם" ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. המכינה פעלה במשכנה זה 12 שנים, עד לביצוע תוכנית ההתנתקות, שבעקבותיה עברה המכינה ליתד שבנגב המערבי ובשנת 2011 עברה אל יישוב הקבע נווה השוכן בחולות חלוצה.[1]

ב-10 באוגוסט 1992, במהלך תרגיל בו הטיס מסוק יסעור, נפלו מן המסוק ונספו שני לוחמים של יחידה 669 באסון הכבל. פרץ הנחית את המסוק וחובשים שהיו בו יצאו לטפל בלוחמים שנפלו, ללא הצלחה. ועדה שחקרה את התאונה המליצה למפקד חיל האוויר להעיר לפרץ על כך שלא שלח את נווט המסוק לתמוך בחובשים.[2] בשנת 2010 עתרו בני המשפחות של החללים לבג"ץ, בטענה שאין למנותו לתפקיד הרב הצבאי הראשי בשל מעורבותו בתאונה. העתירה לא מנעה את כניסתו לתפקיד והיא נדחתה במרץ 2011.[3]

על אף התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בשנת 2005 שלל נחרצות כל גילוי של התנגדות אלימה או סירוב פקודה. על מעורבות צה"ל בביצוע התוכנית אמר: "גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם. זה מאוד קשה לי שכל החברים שלי צריכים לבוא לפה היום. יש בזה ציניות שהממשלה העמידה אותנו בסיטואציה הזאת".[4] במהלך התוכנית, סייע לאלו מתלמידיו אשר ביקשו זאת להימנע מהשתתפות פעילה במבצע על ידי שיתוף פעולה עם גורמים צבאיים.

הרב הראשי לצה"לעריכה

 
הרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ עם הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, 2011

ביוני 2010 החל לכהן כרב הצבאי הראשי במקומו של הרב אביחי רונצקי. הוא הועלה לדרגת תת-אלוף והוכשר לרבנות עיר מתוקף תפקידו הצבאי. עם בחירתו לרב הצבאי הראשי הביע דעה נחרצת נגד כל גילוי של סירוב פקודה.[5]

לאחר אירוע בבה"ד 1, שבו יצאו צוערים דתיים מטקס בשל שירת חיילות, אימץ הרב פרץ את דעתו של רמ"ח הרבנות, אל"ם הרב אייל קרים, שלפיה במקום לעזוב, רשאים החיילים הנוכחים במקום להסתפק בהיסח הדעת או בהשפלת מבט. חוות דעת זו אומצה כפקודה גם על ידי הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, ונכנסה מאוחר יותר לפקודת "השירות המשותף". חוות דעת זו ספגה ביקורת מרבנים, אשר ראו בפסיקה זו כניעה ללחץ ראשי הצבא.

במהלך כהונתו נערך מבצע צוק איתן, שבו קבע, מתוקף תפקידו, את מותם של החיילים הנעדרים, אורון שאול והדר גולדין, ומסר את ההודעה למשפחותיהם.

באוקטובר 2015 המליץ לרבנות הראשית להכיר בשני קצינים ברבנות הצבאית כרבני ערים, הכרה שתגמול כספי בצידה. הוא ננזף על כך בידי הרמטכ"ל, לאחר שנמצא שההכרה אינה עומדת בקריטריונים.[6]

בנובמבר 2016 החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט להוציא מידי הרבנות הצבאית את ענף תודעה יהודית, ולהעבירה לאגף כח האדם, זאת בניגוד לדעתו של הרב פרץ. ביולי 2016 החליט לפרוש מתפקידו. בתקשורת הדתית פורסם בשם מקורביו כי הוא עשה זאת במחאה על פגיעת ראשי הצבא ברבנות הצבאית ובפרט על העברת ענף תודעה יהודית מן הרבנות לאכ"א.[7] בדצמבר 2016 שוחרר מצה"ל והוחלף על ידי תא"ל הרב אייל קרים, ושב לעמוד בראש מכינת "עצם" שהקים.

פעילות פוליטיתעריכה

ב-3 בפברואר 2019 החליטה המועצה הציבורית שמינתה מפלגת הבית היהודי לצורך איתור מנהיג למפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 להמליץ על מינויו, ולמחרת אישר מרכז המפלגה את ההמלצה.[8] פרץ הגיע להסכם בדבר ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי-תקומה, ולפיו הוצב במקום הראשון ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת. בהמשך הגיעו שתי המפלגות להסכם עם עוצמה יהודית, ולפיו תצטרף גם היא לרשימה, ואחר הבחירות יתפלגו לשתי סיעות. בבחירות קיבלה הרשימה חמישה מושבים בכנסת.

ביוני 2019 מונה פרץ לשר החינוך ה-21 של מדינת ישראל, במסגרת הממשלה ה-34, בכהנה כממשלת מעבר.

בבחירות לכנסת ה-22 עמד פרץ בראש מפלגת הבית היהודי, הוצב במקום השני ברשימה "ימינה" ונבחר לכנסת.

עמדותיועריכה

בישיבת ממשלה ביולי 2019 שעסקה במצב הקהילות היהודיות בעולם אמר פרץ שנישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים גרמו לאובדן שישה מיליון יהודים בשבעים השנים האחרונות.[9]

בריאיון אמר שהוא שואף להחיל את הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון, ולו בשלבים, ללא מתן זכות הצבעה לכנסת לתושבים הפלסטינים. כשנשאל האם הוא מאמין שאפשר להמיר נטייה הומוסקסואלית, השיב שמניסיונו החינוכי הדבר אפשרי. כשנשאל כיצד ייעץ לתלמיד האומר לו שהוא חושב שיש לו נטייה הומוסקסואלית, השיב: "קודם כול חיבקתי אותו ואמרתי לו דברים מאוד חמים, אמרתי לו: בוא נלמד, בוא נחשוב ובוא נתבונן", על מנת שיכיר את עצמו ויחליט.[10] דבריו ספגו ביקורת,[11] והוא כתב במכתב למנהלי בתי ספר כי טיפולי המרה הם פסולים וחמורים, וכי כוונתו בריאיון הייתה שזכותם של בעלי נטייה חד מינית לפנות לגורמים המקצועיים בדרך מכבדת ואוהבת.[12]

משפחתועריכה

פרץ נשוי למיכל לבית היימן (אחותו הגדולה של תת-אלוף יוסי היימן), ואב ל-12 ילדים.[13] עד לביצוע תוכנית ההתנתקות התגורר ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. מאז מתגורר ביישוב נווה שבחבל שלום. אחד מבניו, רב-סרן אלעד פרץ, שימש כסגן מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים והתפטר מתפקידו, בעידודו של אביו, בעקבות תקרית אש כוחותינו בגבול רצועת עזה שבה נהרג אחד מחייליו.[14] בנו תום משמש כמפקד גדוד. בנו, הרב רעי, החליף אותו בתפקיד ראש מכינת עוצם לאחר שמונה למנהיג הבית היהודי.[15]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רפי פרץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ במבי שלג ונעמה צפרוני, להתעלם מן הכאב, ארץ אחרת
  2. ^ שמואל מיטלמן, המדינה לבג"ץ: יש לאשר מינוי הרב הצבאי, באתר nrg‏, 1 ביוני 2010
  3. ^ בג"ץ 3194/10 לאה צוריאנו ומאיה נוסבאום נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2011
  4. ^ איה בן עמוס, עצמונה: התושבים התפנו בשירה מבית הכנסת, באתר ynet
  5. ^ יהושע בריינר, הרב הצבאי החדש: אין מקום לסרבנות בצה"ל, 26 בינואר 2010, וואלה.
  6. ^ יקי אדמקר‏, נזיפה מהרמטכ"ל: הרב הצבאי הראשי חילק תעודות שלא כדין, באתר וואלה! NEWS‏, 29 באוקטובר 2015.
  7. ^ דיווח: הרבצ"ר ביקש להתפטר מתפקידו; צה"ל: "לא היה ולא נברא", באתר "סרוגים", 19 ביולי 2016.
  8. ^ יהונתן קליין, ‏המועצה הציבורית בחרה: יו"ר הבית היהודי - הרב רפי פרץ, באתר כיפה, 3 בפברואר 2019.
  9. ^ השר פרץ בישיבת הממשלה: "נישואי התערובת - כמו שואה שנייה", www.maariv.co.il
    טל שניידר, ‏ערב של חרטות לשר החינוך: התנצל על אמירת "השואה השנייה", באתר גלובס, 16/07/2019
  10. ^ דנה ויס, "שר החינוך: "טיפולי המרה אפשריים"", ריאיון לדנה ויס ששודר בחדשות 12 ב-13/07/19, 10:39 דקות לאחר תחילת הריאיון; חזקי ברוך, לא טענתי שצריך לשלוח ילד או ילדה לטיפולי המרה, באתר ערוץ 7, 13 ביולי 2019
  11. ^ מורים גאים נגד פרץ: "אנו מזועזעים. טיפולי המרה מסוכנים וגורמים לנזק בלתי הפיך", ynet, ‏2019-07-14 (בעברית)
  12. ^ עטרה גרמן, ‏השר פרץ במכתב למנהלי בתי ספר: "אני יודע שטיפולי המרה הם דבר פסול וחמור", באתר "סרוגים", 16.07.19 י"ג בתמוז תשעט
  13. ^ חנן גרינברג ואיה בן עמוס, קצין צנחנים ראשי פינה את האופניים של מתניה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2005
  14. ^ עמיחי אתאלי ואמיר בוחבוט, הקצין הבכיר עודד את בנו הסמג"ד להתפטר, באתר nrg‏, 18 בינואר 2011.
  15. ^ בנו של הרב רפי פרץ יחליף אותו בראשות המכינה, סרוגים, ‏2019-02-05 (בעברית)