פתיחת התפריט הראשי

רצח באוריינט אקספרס (סרט, 1974)

רצח באוריינט אקספרסאנגלית: Murder on the Orient Express) הוא סרט בלשי בריטי עתיר כוכבים משנת 1974 בבימויו של סידני לומט, ובהפקתם של ג'ון ברבורן וריצ'רד ב. גודווין, המבוסס על ספר באותו השם משנת 1934 מאת אגתה כריסטי.

רצח באוריינט אקספרס
Murder on the Orient Express
Murder on the Orient Express.jpg
כרזת הסרט
מבוסס על רצח באוריינט אקספרס מאת אגתה כריסטי
בימוי סידני לומט
הפקה ג'ון ברבורן
ריצ'רד ב. גודווין
תסריט פול דן
עריכה אן קואטס
שחקנים ראשיים אלברט פיני
לורן באקול
מרטין בלסם
אינגריד ברגמן
ז'קלין ביסט
ז'אן-פייר קאסל
שון קונרי
ג'ון גילגוד
ונדי הילר
אנטוני פרקינס
ונסה רדגרייב
רייצ'ל רוברטס
ריצ'רד וידמרק
מייקל יורק
מוזיקה ריצ'רד רודני בנט
צילום ג'פרי אנסוורת'
מפיץ סרטי EMI
סרטי פרמאונט
מדינה הממלכה המאוחדת
אולפן G.W. Films Limited
הקרנת בכורה 24 בנובמבר 1974
משך הקרנה 131 דקות[1]
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט בלשי
תקציב 1,500,000‏£‏[2]
הכנסות 19,000,000‏£‏[3]
הכנסות באתר מוג'ו murderontheorientexpress
פרסים פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
דף הסרט ב-IMDb

עלילת הסרט מציגה את הבלש הבלגי הידוע הרקול פוארו (אלברט פיני), אשר מתבקש לחקור ולפענח את הרצח של איל עסקים אמריקאי המתרחש ברכבת אוריינט אקספרס, בדרכה מאיסטנבול לפה-דה-קאלה. אנסמבל של כוכבים מגלמים את החשודים בפשע, ובהם: לורן באקול, אינגריד ברגמן, שון קונרי, ג'ון גילגוד, ונסה רדגרייב, מייקל יורק, ז'קלין ביסט, אנתוני פרקינס וונדי הילר. את התסריט כתב פול דן, יחד עם אנתוני שאפר.[4]

הסרט זכה הן להצלחה מסחרית והן לשבחים מצד המבקרים, כמו גם בשש מועמדויות לפרס אוסקר: השחקן הטוב ביותר (פיני), שחקנית המשנה הטובה ביותר (ברגמן), התסריט המעובד הטוב ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר ועיצוב התלבושות הטוב ביותר. מבין כל מועמדויות אלו, ברגמן היא הזוכה היחידה. כמו כן, אינגריד ברגמן וג'ון גילגוד זכו בפרסי באפט"א לשחקני המשנה הטובים ביותר.

תוכן עניינים

תקציר העלילהעריכה

רכבת האוריינט אקספרס עומדת בתחנת הרכבת באיסטנבול ועומדת לצאת למסע ארוך עד פה-דה-קאלה לחוף תעלת למאנש. על הרכבת עולים הנוסעים ואנשי הצוות, ובהם הבלש הבלגי הרקול פוארו (אלברט פיני). במהלך הנסיעה, פונה אל פוארו אחד הנוסעים, איש העסקים האמריקאי סמואל ראצ'ט (ריצ'רד וידמרק), שמספר לו שמאיימים על חייו ומציע לפוארו 15,000 דולר כדי שיגלה מי מאיים עליו, אך פוארו מסרב. הרכבת ממשיכה בנסיעתה, אולם נאלצת לעצור באמצע הדרך, בגלל שלג רב החוסם את דרכה. למחרת בבוקר, ראצ'ט נמצא בתאו ללא רוח חיים, עם 12 דקירות סכין בחזהו. מנהל הרכבת, סניור ביאנצ'י (מרטין בלזם) מבקש מפוארו לפענח את התעלומה עד שהרכבת התקועה תגיע לתחנה הקרובה והדו"ח יימסר למשטרה.

בתאו של ראצ'ט פוארו מוצא פתק שרוף עליו כתוב "דייזי ארמסטרונג". והוא נזכר בפרשת חטיפת ורצח התינוקת של משפחת ארמסטרונג בשנת 1930, חמש שנים קודם. לפושעים שולם אז כופר. אחד מהם נתפס ונתלה אך השני הצליח לברוח מארצות הברית עם כספי הכופר ולשנות את שמו מקסטי לראצ'ט. גברת ארמסטרונג נתקפה אז בדיכאון, ומתה תוך כדי לידה מוקדמת של וולד מת. בעלה התאבד וכן גם המשרתת פולט שהואשמה בשיתוף פעולה ברצח. לאחר חקירה מאומצת מגלה פוארו כי לכל אחד מ-12 נוסעי הקרון יש קשר לפרשת ארמסטרונג, חלק קרובים וידידי המשפחה, וחלק עבדו בבית המשפחה כמו נהג, מבשלת ואומנת.

פוארו מזמן את כל הנוסעים לשיחה ומודיע להם כי הוא יודע שכולם קשורים לרצח וכי גם הוא סבור שהיה מגיע לראצ'ט למות, שכן הוא היה פושע שאחראי למותם של חמישה בני-אדם. פוארו מציג בפניהם שתי דרכים לפתור את הבעיה: הדרך המסובכת - להסגיר את כולם למשטרה ולגרום לשערורייה גדולה; הדרך הפשוטה - להודיע למשטרה שראצ'ט, שהיה ידוע כאיש מאפיה, נרצח בגלל סכסוך עם המאפיה על ידי מתנקש שחדר לרכבת כאיש תחזוקה, השאיר את מדיו בתא ונמלט. מנהל הרכבת וכולם מסכימים אתו ללכת על הדרך הפשוטה. פוארו מודיע שהוא חוזר לתאו לכתוב את הדו"ח ולהילחם במצפונו. השלג מפונה והרכבת ממשיכה בדרכה.

שחקנים ודמויותעריכה

שם השחקן/נית שם הדמות אודות הדמות
אלברט פיני הרקול פוארו בלש בלגי
לורן באקול הרייט הובארד
מרטין בלסם סניור ביאנצ'י מנהל הרכבת
אינגריד ברגמן גרטה אולסון מיסיונרית שוודית
ז'קלין ביסט הלנה אנדרני אשתו של רודולף
ז'אן-פייר קאסל פייר מישל קונדוקטור הממונה על הקרון
שון קונרי ג'ון ארבוטנוט קולונל בריטי ובן-זוגה של מרי
ג'ון גילגוד אדוארד בדוז משרתו האישי של ראצ'ט
ונדי הילר נטליה דרגומירוף נסיכה רוסית
אנטוני פרקינס הקטור מקווין מזכירו של ראצ'ט
ונסה רדגרייב מרי דבנהאם בת-זוגו של ג'ון
רייצ'ל רוברטס הילדגרד שמידט המשרתת של נטליה
ריצ'רד וידמרק ראצ'ט / קסטי איש עסקים אמריקאי
מייקל יורק רודולף אנדרני רוזן ודיפלומט הונגרי, בעלה של הלנה
קולין בלייקלי הארדמן סוכן שחקנים
ג'ורג' קולוריס קונסטנטין
דניס קווילי אנטוניו פוסקרלי סוכן מכוניות איטלקי
ורנון דובטשף קונסיירז'
ג'רמי לויד
ג'ון מופאט

הפקהעריכה

הכנסותעריכה

ביקורותעריכה

מועמדויות ופרסיםעריכה

שנה פרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2005 פרס סטלייט ה-DVD הקלאסי הטוב ביותר "רצח באוריינט אקספרס" מועמדות
1976 פרס גראמי אלבום הפסקול המקורי הטוב ביותר לסרט קולנוע או טלוויזיה ריצ'רד רודני בנט מועמדות
1975 טקס פרסי אוסקר ה-48 השחקן הטוב ביותר אלברט פיני מועמדות
השחקנית המשנה הטובה ביותר אינגריד ברגמן זכייה
התסריט המעובד הטוב ביותר פול דן מועמדות
הצילום הטוב ביותר ג'פרי אנסוורת' מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר טוני וולטון מועמדות
הפסקול המקורי הטוב ביותר ריצ'רד רודני בנט מועמדות
פרס באפט"א לקולנוע הסרט הטוב ביותר ג'ון ברבורן, ריצ'רד ב. גודווין מועמדות
השחקן הטוב ביותר אלברט פיני מועמדות
הבימוי הטוב ביותר סידני לומט מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר ג'ון גילגוד זכייה
שחקנית המשנה הטובה ביותר אינגריד ברגמן זכייה
הצילום הטוב ביותר ג'פרי אנסוורת' מועמדות
העריכה הטובה ביותר אן ו. קוטס מועמדות
המוזיקה הטובה ביותר בסרט ריצ'רד רודני בנט זכייה
עיצוב ההפקה הטוב ביותר טוני וולטון מועמדות
עיצוב תלבושות הטוב ביותר טוני וולטון מועמדות
פרס איגוד הבמאים של אמריקה (DGA) Outstanding Directorial Achievement in Motion Pictures סידני לומט מועמדות
פרס אדגר התסריט הטוב ביותר לקולנוע פול דן מועמדות
פרסי הקולנוע הבריטי של האיבנינג סטנדרד הסרט הטוב ביותר סידני לומט זכייה
השחקן הטוב ביותר אלברט פיני זכייה
השחקנית הטובה ביותר ונדי הילר זכייה
פרסי National Board of Review Top 10 Films "רצח באוריינט אקספרס" זכייה
פרסי גילדת הכותבים של בריטניה הגדולה התסריט הבריטי הטוב ביותר פול דן זכייה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ BBFC: Murder on the Orient Express Linked 2014-08-24
  2. ^ Can film-makers Carry On? Bell, Brian. The Observer (1901- 2003) [London (UK)] 11 Aug 1974: 11.
  3. ^ Boost for studios The Guardian (1959-2003) [London (UK)] 09 July 1975: 5.
  4. ^ Lewis, Paul (12 בנובמבר 2001). "Anthony Shaffer, 75, Author Of Long-Running 'Sleuth,' Dies". The New York Times.