רקוויאם גרמני

רקוויאם גרמני (בגרמנית: Ein deutsches Requiem) היא אחת מיצירותיו החשובות והמפורסמות של יוהנס ברהמס. היצירה נשלמה ב-1868, והייתה היצירה הגדולה הראשונה שכתב ברהמס למקהלה ולתזמורת. זוהי יצירתו הארוכה ביותר של המלחין. המושג "רקוויאם גרמני" מתייחס לשפת היצירה (שלא כרקוויאם הקתולי, הכתוב בשפה הלטינית). בניגוד לטקסט המסורתי של הרקוויאם, המתמקד באיומים מפני יום הדין ואזהרות לבני האדם החטאים לחזור בתשובה, בחר ברהמס בטקסטים המביעים תקווה ונחמה לנשארים ומייחלים לתחיית המתים. במידה מסוימת קשה אף להתייחס לטקסט כמילות תפילה. הקטע היחיד הקרוב, מבחינת סגנונו המוזיקלי, למוזיקה הגועשת של ה-dies irae ('יום הדין') המסורתי, הוא הקטע בפרק השישי העוסק בניצחון על המוות.

המלחין יוהנס ברהמס

הרקע

חלקים מן המוזיקה של "רקוויאם גרמני" נכתבו שנים רבות קודם לכן. לדוגמה, הפרק השני התחיל את דרכו כסקרצו עבור סימפוניה שתכנן ברהמס (ושלבסוף הפכה לקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר). ברהמס ציין פעם כי הרקוויאם קשור קשר עז למותו של ידידו הקרוב רוברט שומאן. הרקוויאם כתוב בסולם פה מז'ור, ובכך ייחודו כרקוויאם מהבודדים שנכתבו בסולם מז'ורי. פה מז'ור הוא גם סולם קנטטת האבל אקטוס טרגיקוס מאת באך (מס' 106 ברשימת יצירות באך), שגם היא מבוססת על ליקוט של פסוקים מכתבי הקודש.

הופעת הבכורה של הרקוויאם הייתה ביום שישי הטוב, 1868 בקתדרלה של ברמן (אם כי כמה פרקים בוצעו כמה חודשים קודם לכן בווינה). הפרק החמישי נוסף כעבור כשנה, וכנראה קשור למות אמו של ברהמס (ומכאן ההתייחסות הספציפית לאם המנחמת, והסולו הנשי).

הטקסט

במקום להלחין את טקסט הרקוויאם הלטיני, כפי שהיה מקובל בקרב המלחינים בזמנו, פנה ברהמס, שהתעניין במוזיקה עתיקה, ובמיוחד בבארוק הגרמני, למסורת הפרוטסטנטית הגרמנית המוקדמת, של תפילת אשכבה בגרמנית המבוססת על מבחר פסוקים מכתבי הקודש הלותרניים (ובמיוחד Musikalische Exequien של היינריך שיץ מ-1636 ו-Actus tragicus של באך). את הפסוקים בחר ברהמס בעצמו, רובם מן התנ"ך (מפרקי תהילים קכ"ו וישעיהו), ומיעוטם מן הברית החדשה ומבין הספרים החיצוניים. שמה של היצירה מתייחס ללשון הגרמנית (כלומר, הטקסט הוא גרמני ולא לטיני), אך רבים פירשו אותו בטעות כמתייחס לסגנון או ללאומיות היצירה. בראהמס, שנמנע במתכוון מכל אזכור של ישו בטקסט, אמר כי בקלות אפשר לקרוא ליצירה 'רקוויאם אנושי'.

המוזיקה

'רקוויאם גרמני' כתוב לתזמורת גדולה (הכוללת, בניגוד למנהגו של ברהמס, שני נבלים), עוגב (שלא נכלל ברוב הביצועים), מקהלה בארבעה קולות, שני סולנים - בריטון וסופרן; בהתאם למסורת הרקוויאם, תפקידיהם של הסולנים אינם מרכזיים (הסופרן שרה רק בפרק החמישי, הבריטון רק בקטעים מן הפרקים השלישי והשישי), ובמרכז תשומת הלב עומדת המקהלה.

סגנון היצירה הוא מחווה למוזיקה של הבארוק, עם פוגות מורכבות וציורי מילים אקספרסיביים. התזמור שמרני - בוודאי בהתייחס למהפכת התזמור שהתרחשה בתקופתו של ברהמס. אך ברהמס משתמש באפקטים התזמורתיים ביד אמן; בפרק הראשון הכינורות אינם משתתפים, מה שיוצר צבע כהה, עשיר - ויותר מכול, לא מובן מאליו. ברהמס, שהיה בנו של נגן קרן יער וידע לכתוב לכלי היטב, כלל ביצירה ארבע קרנות (במקור קרן טבעית) ועשה בהן שימוש דרמטי לכל אורך הרקוויאם.

פרק ראשון

הפרק הראשון, ללא כינורות, נפתח בצלילים נמוכים מאוד, בפיאניסימו, על נקודת עוגב (צליל באס שאינו משתנה). המקהלה נכנסת במילה Selig (מאושרים, או 'אשרי'), ושרה את המשפט הראשון ללא ליווי, מה שיוצר אפקט של קלות וטוהר. ברהמס מפרש את הפסוק "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" כאלגוריה לקבורה ולתחיית המתים. הוא עושה שימוש בחזרה על המילה "רינה" (Freude) בטקסט מתהילים כדי לחזור על מוטיב מוזיקלי אנרגטי יותר, ובכך מעניק לפרק אחידות נושאית.

פרק שני

הנושא העיקרי שלו ("כל הבשר חציר") הוא מעין שיר קודר, המושר תחילה באוניסון. גם כאן עושה ברהמס שימוש נרחב בנקודת עוגב; לאחר שמושר המשפט לראשונה, מופיע מעבר כלי על נקודת עוגב, עם תפקיד טימפני דומיננטי, תרועות קרן, והכול בקרשנדו עצום. חטיבתו הראשונה של הפרק בנויה בתבנית A-B-A; הסקציה B היא עדינה יותר (Siehe, ein Ackermann wartet), וכלי המיתר מנגנים בה בפיציקטו כדי לדמות את טיפות הגשם. לאחר סיום החטיבה הראשונה ישנו קטע פוגטו (דמוי פוגה) על נושא המזכיר תרועת חצוצרה, שדן בגאולה ובתחיית המתים.

פרק שלישי

פרק זה ניכר במצב רוח פסימי ומהורהר, והוא במבנה רספונסוריאלי - הבריטון מציג את החומר הנושאי, והמקהלה חוזרת על סיומות/מסקנות מתוך החומר הזה. החרדה והיראה המודגשות בעזרת טרמולו (צלילים מהירים מאוד, הגורמים לאפקט של רעד), מגיעות לשיא בסוף הטקסט הלקוח מתהילים, ובבת-אחת משתנה מצב הרוח, ומשתלטת אווירה של ביטחון ואופטימיות. הסולם המינורי מתחלף למז'ורי, ומתחילה פוגה, הבנויה כל כולה על נקודת עוגב אחת ויחידה על הצליל רה. זמר הבריטון מייצג את נפש האדם האבלה והאומללה, אך בפוגה היא מתנחמת בכך, שהמתים חוסים תחת כנפי השכינה המגוננת. דוגמאות קודמות לפוגה שלמה שיושבת מתחילתה ועד סופה על נקודת עוגב בודדת קיימות בתולדות המוזיקה, אולם הן נדירות מאוד. מבקרי המוזיקה של זמנו העבירו ביקורת רבה על הפוגה הזו, כנראה, בין השאר, משום שבביצוע הבכורה כיסה נגן הטימפני על כל התזמורת בנגינתו הרועשת את החזרה על צליל נקודת העוגב. ברהמס התלונן על כך מאוחר יותר.

פרק רביעי

פרק זה הוא הקצר מכולם, ומיקומו המרכזי מקנה לו משמעות גרעינית במבנה היצירה ובתוכנה. מכל הפרקים הוא היחיד, שהאווירה השלטת בו היא אופטימית ומאושרת - זאת, כמובן, משום שבפרק זה מתואר גן העדן הנכסף.

פרק חמישי

זהו הפרק הסולני ביותר ביצירה, והופעתה היחידה של זמרת הסופרן ביצירה. פרק זה מהווה אתגר טכני לכל זמרת בשל איטיותו, הטסיטורה שלו והפראזות הארוכות שהזמרת נאלצת לשיר ללא נשימה. הכתיבה הפוליפונית בתזמורת עומדת בניגוד חריף להומופוניה במקהלה. המקהלה שרה רק את הטקסט "כאיש אשר תנחמנו אימו, כך אנחמכם אני", ואילו הזמרת (המייצגת את האם המנחמת עצמה) שרה את שאר הטקסט.

פרק שישי

פרק זה, העוסק בתחיית המתים (כמו הפרק השני), מתחיל בנושא פועם הנותן תחושה של חוסר יציבות (בהתאם לטקסט הפתיחה). את הבשורה על תחיית המתים העתידית מבשר הבריטון, ואת תקיעת השופר מייצגים כלי הנשיפה ממתכת (כולל טרומבונים, המייצגים באופן מסורתי את המוות). המוזיקה הסוערת מייצגת את מאבק האיתנים מול המוות, שממנו יוצאים האל והמאמינים כשידם על העליונה; הקרב מסתיים בפוגת הודיה גדולה.

פרק שביעי

פרק זה חוזר לאווירת הפרק הראשון, ובסופו אף לנושא מן הפרק הראשון - המילה Selig משמשת גם כאן כמילת ציר. הפרק מסתיים בדימינואנדו ארוך ובצלילי נבל, המסמלים, אולי, את שלוותם של המתים בגן העדן.

מבנה צורני כללי

הרקוויאם כתוב, כאמור, במסגרת הטונאלית של פה מז'ור - ב-7 פרקים הערוכים בצורת קשת: ישנם קשרים ברורים במגוון מישורים בין הפרקים 1-7, 2-6, 3-5:

• הפרקים הראשון והשביעי סובבים סביב המילה Selig, ונושאם הוא השלמה עם המוות. שניהם כתובים למקהלה ותזמורת, ללא הסולנים.
• הפרקים השני והשישי הם פרקים סוערים יותר, העוסקים ביום הדין ובתחיית המתים. בעיקרון שניהם אף הם למקהלה ותזמורת, למרות שבפרק ה-6 יש לסולן הופעה קצרה, הפרקים הללו בכל זאת מובלים בעיקר על ידי המקהלה. כמו כן, שני הפרקים הללו מסתיימים בחטיבות פוגאליות מרשימות וכבדות משקל.
• הפרקים השלישי והחמישי הם שניהם פרקים סולניים, בהם המקהלה בעיקר מלווה את הסולן (בפרק השלישי, לפחות בהתחלה). הקשר הטקסטואלי ביניהם ברור: בעוד בפרק השלישי הסולן מחפש את הנחמה, בפרק החמישי הסולנית היא זו שמציעה אותה נחמה מבוקשת.

הפרק הרביעי עומד אפוא במרכז היצירה. הפרק כתוב בסולם מי במול מז'ור - סולם המייצג באופן מסורתי הבעה מלכותית. ואכן, הבעה שכזו מתקשרת היטב עם הטקסט (Wie lieblich sind deine Wohnungen, Herr Zebaoth).

דיסקוגרפיה

"רקוויאם גרמני" הוא אחת היצירות האהובות ביותר ברפרטואר, וזכה לעשרות רבות של הקלטות. אחד הביצועים הוותיקים והידועים ביותר הוא של אוטו קלמפרר עם אליזבת שוורצקופף ודיטריך פישר דיסקאו. ביצוע חדש יותר שהתפרסם הוא הביצוע של הרברט פון קאראיין המנצח על התזמורת הפילהרמונית הווינאית, עם הזמר ז'וזה ון דאם. ביצועים ידועים אחרים הם זה שבניצוח המנצח האיטלקי קארלו מריה ג'וליני עם התזמורת הפילהרמונית הווינאית והזמרים אנדראס שמידט וברברה בוני, המנצח ההונגרי גאורג שולטי עם התזמורת הסימפונית של שיקגו והזמרים קירי טה קאנאווה וברנרד וייקל וכן זה של סרג'יו צ'ליבידאקה עם התזמורת הפילהרמונית של מינכן. הקלטות נוספות יצאו תחת ידיהם של המנצחים רודולף קמפה ופריץ להמן.

מבין הביצועים בכלים אותנטיים ידועות במיוחד ההקלטות של ג'ון אליוט גרדינר עם התזמורת המהפכנית הרומנטית, פיליפ הרווחה עם תזמורת שאנז-אליזה וכן של דניאל ראוס עם תזמורת המאה השמונה עשרה. ביצועים בפסנתרים מהתקופה (עבור הרכבים מצומצמים יותר) כוללים ביצוע בניצוחו של הארי כריסטופרס על "גרסת לונדון" (עם פסנתר בארבע ידיים המחליף את התזמורת), וכן הקלטה של עיבוד מאת ברהמס עצמו, לארבע ידיים בלבד, בביצוע הנס-פטר ווולקר שטנצל.

מילות הרקוויאם

פרק ראשון
אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים כִּי־הֵם יְנֻחָמוּ	Selig sind die da Leid tragen denn sie sollen getröstet werden

מתי ה, ד

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ	Die mit tränen säen werden mit Freuden ernten.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.	Sie gehen hin und weinen und tragen edlen Samen und kommen mit Freuden und bringen ihre Garben.

תהילים, קכ"ו, ה'–ו'

פרק שני
כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ.	Denn alles Fleisch es ist wie Gras und alle Herrlichkeit des Menschen wie des Grases Blumen. Das Gras ist verdorret und die Blume abgefallen.

ישעיהו, מ', ו'–ז' (פטרוס א', 1, 24)

לָכֵן אַחַי דֹּמּוּ וְהוֹחִילוּ עַד־בּוֹא הָאָדוֹן. הִנֵּה הָאִכָּר מְחַכֶּה לְטוּב תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וּמְיַחֵל כִּי־יֵרֵד עָלֶיהָ גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.

So seid nun geduldig, liebe Brüder, bis auf die Zukunft des Herrn. Siehe, ein Ackermann wartet auf die köstliche Frucht der Erde, und ist geduldig darüber, bis er empfahe den Morgenregen und Abendregen.

איגרת יעקב, 5, 7

כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם.

Denn alles Fleisch es ist wie Gras und alle Herrlichkeit des Menschen wie des Grases Blumen. Das Gras ist verdorret und die Blume abgefallen. Aber des Herrn Wort bleibet in Ewigkeit.

ישעיהו, מ', ו'–ח' (פטרוס א', 1, 24)

וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

Die Erlöseten des Herrn werden wieder kommen und gen Zion kommen mit Jauchzen; ewige Freuden wird über ihrem Haupte sein; Freude und Wonne werden sie ergreifen und Schmerz und Seufzen wird weg müssen.

ישעיהו, ל"ה, י' ו-נ"א, י"א

פרק שלישי

הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָה אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא

Herr, lehre doch mich, daß ein Ende mit mir haben muß und mein Leben ein Ziel hat und ich davon muß. Siehe, meine Tage sind einer Hand breit vor dir, und mein Leben ist wie nichts vor dir. Ach wie gar nichts sind alle Menschen, die doch so sicher leben. Sie gehen daher wie ein Schemen und machen ihnen viel vergebliche Unruhe. Sie sammeln und wissen nicht wer es kriegen wird. Nun Herr, wes soll ich mich trösten? Ich hoffe auf dich.

תהילים, ל"ט, ה'–ח'

וּנְפָשׁוֹת צַדִּיקִים בְּיַד ה' הֵמָּה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם:.

Der Gerechten Seelen sind in Gottes Hand und keine Qual rühret sie an.

חכמת שלמה 3, 1

פרק רביעי
מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה	Wie lieblich sind deine Wohnungen, Herr Zebaoth! Meine Seele verlanget und sehnet sich nach der Vorhöfen des Herrn. Mein Leib und Seele freuen sich in dem lebendigen Gott. Wohl denen, die in deinem Hause wohnen, die loben dich immerdar.

תהילים, פ"ד, ב'–ג', ה'

פרק חמישי
וְגַם־אַתֶּם כָּעֵת תִּתְעַצָּבוּ וַאֲנִי אָשׁוּב אֶרְאֶה אֶתְכֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְאֵין־מֵסִיר שִׂמְחַתְכֶם מִכֶּם	Ihr habt nun Traurigkeit. Aber ich will euch wieder sehen und euer Herz soll sich freuen und eure Freude soll Niemand von euch nehmen.

הבשורה על-פי יוחנן 16, 22

רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.

Sehet mich an: Ich habe eine kleine Zeit Mühe und Arbeit gehabt und habe großen Trost funden.

בן סירא נ"א כ"ז

כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם.

Ich will euch trösten wie Einen seine Mutter tröstet.

ישעיהו, ס"ו, י"ג

פרק שישי
כִּי־פֹה אֵין־לָנוּ עִיר עֹמָדֶת כִּי אִם־אֶת־הָעִיר הָעֲתִידָה אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים	Denn wir haben hier keine bleibende Statt sondern die zukünftige suchen wir.

האיגרת אל העברים 13, 14

הִנֵּה סוֹד אֲגַלֶּה לָכֶם אֲנַחְנוּ לֹא כֻלָּנוּ נִישַׁן הַמָּוֶת אֲבָל כֻּלָּנוּ נִתְחַלָּף בְּרֶגַע אֶחָד כְּהֶרֶף עַיִן כִּתְקֹעַ הַשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן כִּי יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יִחְיוּ בְּלִי כִלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִתְחַלָּף אָז יָבֹא דְּבַר־הַכָּתוּב בֻּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח אַיֵּה עָקְצְךָ הַמָּוֶת אַיֵּה נִצְחוֹנֵךְ שְׁאוֹל

Siehe, ich sage euch ein Geheimnis: Wir werden nicht alle entschlafen wir werden aber alle verwandelt werden, und dasselbige plötzlich, in einem Augenblick, zu der Zeit der letzten Posaune. Denn es wird die Posaune schallen und die Toten werden auferstehen unverweslich und wir werden verwandelt werden. Dann wird erfüllet werden das Wort, das geschrieben steht: Der Tod ist verschlungen in den Sieg. Tod, wo ist dein Stachel? Hölle, wo ist dein Sieg?

איגרת אל הקורינתים א', 15, 51-55; ישעיהו כ"ה 8

לְךָ נָאֶה אֲדֹנֵינוּ וֵאלֹהֵינוּ לָשֵׂאת כָּבוֹד וְהָדָר וָעֹז כִּי אַתָּה בָּרָאתָ הַכֹּל וְהַכֹּל בִּרְצוֹנְךָ הָיוּ וְנִבְרָאוּ

Herr, du bist würdig zu nehmen Preis und Ehre und Kraft. Denn du hast alle Dinge geschaffen, und durch deinen Willen haben sie das Wesen und sind geschaffen.

חזון יוחנן 4, 11

פרק שביעי
אַשְׁרֵי הַמֵּתִים אֲשֶׁר־יָמוּתוּ בָּאָדוֹן מֵעָתָּה אָמְנָם כֵּן אָמַר הָרוּחַ לְמַעַן יָנוּחוּ מֵעֲמָלָם כִּי מַעֲשֵׂיהֶם הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם	Selig sind die Toten, die in dem Herrn sterben von nun an. Ja der Geist spricht, daß sie ruhen von ihrer Arbeit denn ihre Werke folgen ihnen nach.

חזון יוחנן 14, 13

לקריאה נוספת

• עדה ברודסקי (עורכת), ספר הליטורגיקה, (מילים לצלילים חלק ד'), ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג, עמ' 187-193.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רקוויאם גרמני בוויקישיתוף

• מידע על היצירה "רקוויאם גרמני" באתר מיוזיק בריינז
• מידע על הקומפוזיציה "רקוויאם גרמני" באתר AllMusic
• וידאו של היצירה במלואה, בביצוע הפילהרמונית של ברלין ומקהלת הרדיו השוודי בניצוח קלאודיו אבאדו (ביו טיוב)
• ניתוח היצירה/ארמין זברובסקי (באנגלית)
• מאמר מאת ננסי טולין, אוניברסיטת ויסקונסין 1998 (באנגלית)
• רקוויאם גרמני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)