פתיחת התפריט הראשי

רק בימי חולאנגלית: Never on Sunday, ביוונית: Ποτέ την Κυριακή, Pote tin Kyriaki) הוא סרט רומנטי יווני-אמריקאי משנת 1960 בבימויו ובהפקתו של ז'ול דאסן שגם כתב את התסריט והשתתף בו בתפקיד הראשי ביחד עם מלינה מרקורי.

רק בימי חול
Never on Sunday
כרזת הסרט רק בימי חול
בימוי ז'ול דאסן עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה ז'ול דאסן עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ז'ול דאסן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוג'ר דוויר
שחקנים ראשיים מלינה מרקורי
ז'ול דאסן
מוזיקה מאנוס חג'ידאקיס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ז'אק נטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ מטרו גולדווין מאייר
מדינה יוון, ארצות הברית
הקרנת בכורה 1 באוקטובר 1960
משך הקרנה 91 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה קומדיה רומנטית, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 150,000‏$
הכנסות 4,000,000 ‏$
פרסים פרס השחקנית הטובה ביותר (מלינה מרקורי) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עלילת הסרט היא וריאציה על פיגמליון - מלומד משכיל מארצות הברית מנסה "לחנך ולהחזיר למוטב" זונה יווניה שמאושרת בחייה הנוכחיים. הסרט מראה את הווי האנשים הפשוטים ביוון הממלאים את זמנם החופשי בטברנות, שותים אוזו ורוקדים לצלילי הבוזוקי.

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריות עיצוב תלבושות, תסריט ובימוי.

מלינה מרקורי זכתה עבור תפקידה בסרט זה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.

מאנוס חג'ידאקיס חיבר את פסקול הסרט. לשיר הנושא "ילדי פיראוס" חיבר גם מילים. השיר מושר בסרט על ידי מלינה מרקורי. הוא התפרסם בכל העולם וישנם ביצועים שלו בשפות רבות על ידי טובי הזמרים והזמרות. השיר זכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר לשנת 1960.

תקציר העלילהעריכה

ספינת תיירים מגיעה לנמל פיראוס. בין הנוסעים נמצא הומר טרייס (ז'ול דאסן), פילוסוף אינטלקטואלי ממידלטאון, קונטיקט. הוא מעריץ את תרבות יוון העתיקה מזמנם של אפלטון ואריסטו ומגיע לחקור מדוע היא הידרדרה.

לנמל מתפרצת איליה (מלינה מרקורי), קופצת לים ואחריה כל הימאים. הם שוחים בשמחה לעבר הספינה ומנופפים לתיירים.

איליה היא זונה עצמאית. היא אינה כפופה לסרסור המקומי הנקרא no face שגובה מהזונות המקומיות שכירות גבוהה עבור החדרים שהוא משכיר להן. היא מקבלת רק לקוחות שמוצאים חן בעיניה וקובעת את התשלום בסוף לפי שביעות רצונה. היא עובדת כל יום חוץ מיום ראשון שאז היא הולכת לים או מארגנת "בית פתוח" בו היא מארחת את לקוחותיה הקבועים.

הומר נכנס לטברנה ומתבונן ברוקדים. למקום מגיעה איליה והוא מספר לה על מטרת נסיעתו. היא עוזבת והוא שומע ויכוח בינה למלח אמריקאי, מסיק שהיא זונה ומתעצב על המצב אליו הידרדרה התרבות היוונית המפוארת.

הוא מבקש מאיליה לצאת לחופשה של שבועיים מעבודתה ובזמן הזה לחנך אותה על ידי קריאת ספרים ושמיעת מוזיקה קלאסית. היות שהוא מרושש הוא מסכים להצעתו של הסרסור לממן זאת.

גם איליה אוהבת טרגדיות יווניות אבל לשיטתה הן כולן נגמרות בטוב כשהגיבורים הולכים להתרחץ בשפת הים.

כשנודע לאיליה שאת לימודיה מממן הסרסור היא מתמלאת כעס, זורקת את הספרים ותקליטי המוזיקה הקלאסית שסיפק לה הומר ובמקום זה שמה את תקליט "ילדי פיראוס" ומתחילה לשיר ולרקוד לצליליו. ביחד עם חברותיה הזונות היא מארגנת הפגנה אלימה נגד הסרסור וכולן נאסרות. בכלא היא מנהלת משא ומתן עם בא כוחו של הסרסור ומצליחה להוריד את דמי השכירות באופן משמעותי.

לאחר ההצלחה מגיעה איליה לטברנה שם היא פוגשת את הומר עצוב וממורמר. לאחר שתיית כמה כוסות אוזו הוא מתעורר לחיים ומצטרף לריקוד סירטאקי עם כל השיכורים. הוא מבין כי שגה בקביעתו שהתרבות הקדומה חשובה יותר מהתרבות הנוכחית בה האנשים שמחים. הוא עוזב את נמל פיראוס כשאיליה והימאים שוחים ומנפנפים לו לשלום כפי שעשו בהגיעו לפיראוס.

קישורים חיצונייםעריכה