רק בימי חול
רק בימי חול (באנגלית: Never on Sunday, ביוונית: Ποτέ την Κυριακή, Pote tin Kyriaki) הוא סרט רומנטי יווני-אמריקאי משנת 1960 בבימויו ובהפקתו של ז'ול דאסן שגם כתב את התסריט והשתתף בו בתפקיד הראשי ביחד עם מלינה מרקורי.
 | |
| כרזת הסרט רק בימי חול | |
| בימוי |
ז'ול דאסן  |
|---|---|
| הופק בידי |
ז'ול דאסן |
| תסריט |
ז'ול דאסן |
| עריכה | רוג'ר דוויר |
| שחקנים ראשיים |
מלינה מרקורי ז'ול דאסן |
| מוזיקה |
מאנוס חג'ידאקיס |
| צילום |
ז'אק נטו |
| מדינה | יוון, ארצות הברית |
| חברה מפיצה | מטרו גולדווין מאייר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 1 באוקטובר 1960 |
| משך הקרנה |
91 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט דרמה |
| תקציב | 150,000$ |
| הכנסות | 4,000,000 $ |
| פרסים |
פרס השחקנית הטובה ביותר (מלינה מרקורי) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עלילת הסרט היא וריאציה על פיגמליון - מלומד משכיל מארצות הברית מנסה "לחנך ולהחזיר למוטב" זונה יווניה שמאושרת בחייה הנוכחיים. הסרט מראה את הווי האנשים הפשוטים ביוון המבלים את זמנם החופשי בטברנות, שותים אוזו ורוקדים לצלילי הבוזוקי.
הסרט היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריות עיצוב תלבושות, תסריט ובימוי.
מלינה מרקורי זכתה עבור תפקידה בסרט זה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.
מאנוס חג'ידאקיס חיבר את פסקול הסרט. לשיר הנושא "ילדי פיראוס" וכן את המילים. השיר מושר בסרט על ידי מלינה מרקורי. הוא התפרסם בכל העולם וישנם ביצועים שלו בשפות רבות על ידי טובי הזמרים והזמרות. השיר זכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר לשנת 1960.
תקציר העלילה עריכה
ספינת תיירים מגיעה לנמל פיראוס. בין הנוסעים נמצא הומר טרייס (ז'ול דאסן), פילוסוף אינטלקטואלי ממידלטאון, קונטיקט. הוא מעריץ את תרבות יוון העתיקה מזמנם של אפלטון ואריסטו ומגיע לחקור מדוע היא הידרדרה.
לנמל מתפרצת איליה (מלינה מרקורי), קופצת לים ואחריה כל הימאים. הם שוחים בשמחה לעבר הספינה ומנופפים לתיירים.
איליה היא זונה עצמאית. היא אינה כפופה לסרסור המקומי הנקרא no face שגובה מהזונות המקומיות שכירות גבוהה עבור החדרים שהוא משכיר להן. היא מקבלת רק לקוחות שמוצאים חן בעיניה וקובעת את התשלום בסוף לפי שביעות רצונה. היא עובדת כל יום חוץ מיום ראשון שאז היא הולכת לים או מארגנת "בית פתוח" בו היא מארחת את לקוחותיה הקבועים.
הומר נכנס לטברנה ומתבונן ברוקדים. למקום מגיעה איליה והוא מספר לה על מטרת נסיעתו. היא עוזבת והוא שומע ויכוח בינה למלח אמריקאי, מסיק שהיא זונה ומתעצב על המצב אליו הידרדרה התרבות היוונית המפוארת.
הוא מבקש מאיליה לצאת לחופשה של שבועיים מעבודתה ובזמן הזה לחנך אותה על ידי קריאת ספרים ושמיעת מוזיקה קלאסית. היות שהוא מרושש הוא מסכים להצעתו של הסרסור לממן זאת.
גם איליה אוהבת טרגדיות יווניות אבל לשיטתה הן כולן נגמרות בטוב כשהגיבורים הולכים להתרחץ בשפת הים.
כשנודע לאיליה שאת לימודיה מממן הסרסור היא מתמלאת כעס, זורקת את הספרים ותקליטי המוזיקה הקלאסית שסיפק לה הומר ובמקום זה שמה את תקליט "ילדי פיראוס" ומתחילה לשיר ולרקוד לצליליו. ביחד עם חברותיה הזונות היא מארגנת הפגנה אלימה נגד הסרסור וכולן נאסרות. בכלא היא מנהלת משא ומתן עם בא כוחו של הסרסור ומצליחה להוריד את דמי השכירות באופן משמעותי.
לאחר ההצלחה מגיעה איליה לטברנה שם היא פוגשת את הומר עצוב וממורמר. לאחר שתיית כמה כוסות אוזו הוא מתעורר לחיים ומצטרף לריקוד סירטאקי עם כל השיכורים. הוא מבין כי שגה בקביעתו שהתרבות הקדומה חשובה יותר מהתרבות הנוכחית בה האנשים שמחים. הוא עוזב את נמל פיראוס כשאיליה והימאים שוחים ומנפנפים לו לשלום כפי שעשו בהגיעו לפיראוס.
קישורים חיצוניים עריכה
"רק בימי חול", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רק בימי חול", באתר נטפליקס
"רק בימי חול", באתר AllMovie (באנגלית)
"רק בימי חול", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"רק בימי חול", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לסרט "רק בימי חול, באתר יוטיוב
- מלינה מרקורי שרה בסרט "רק בימי חול", באתר יוטיוב
- זאב רב נוף, האושר הוא העיקר, דבר, 29 בספטמבר 1967
